גביית היטלים ואגרת תיעול

תא (י-ם) 707109/04 עיריית ירושלים נ' צברי פטריסה ואח'

 

רקע עובדתי:

 

עיריית ירושלים (להלן: "העירייה") החליטה לבצע עבודות סלילה והתקנת תיעול בתחומה ופרסמה על כך הודעה בשני עיתונים יומיים.

בעלי הנכסים הגובלים ברחובות בהן מתבצעות העבודות, נדרשו על ידי העירייה, בהודעות שנשלחו אליהם, לשלם היטלי סלילה ואגרת תיעול. נגד הדיירים שלא שילמו הגישה העירייה תביעה לתשלום היטלי סלילת כביש ומדרכה וכן אגרת תיעול בגיל עבודות תשתית שבוצעו ברחובות העיר שגובלים בנכסי הדיירים.

 

טענות הדיירים:

ההיטלים שהוטלו אינם כדין ולכן העירייה אינה רשאית לגבותם.

לא היה כל צורך בביצוע העבודות מאחר והתשתית הקיימת ברחובות לא רק שהייתה מספקת, אלא שהתשתית החדשה פגמה באיכות החיים של הדיירים בכך שצמצמה בשיעור ניכר את מספר מקומות החנייה, וכן פגעה באפשרויות הנסיעה והתמרון ברחובות על ידי הקטנת רוחבם של הכבישים.

בשלהי שנות ה-60-תחילת שנות ה-70 גבתה העירייה דמי השתתפות בגין עבודות סלילה קודמות ולכן אין היא רשאית לחייב הדיירים בגין סלילה נוספת אלא רק בגין תוספת בנייה.

העבודות שביצעה העירייה מהוות הרחבה של כביש קיים, ועל פי סעיף 9 לחוק העזר (סלילה) על התושבים לשלם לעירייה שיעורים מופחתים על פי רוחב הכביש ערב הרחבתו.

הודעת העירייה נשלחה לפני תום ביצוע העבודות ולא לפני תחילת ביצוען.

פרסום מודעה בעיתון על כוונת העירייה להטיל היטלים רק לאחר ביצוע העבודות בפועל מהווה פגם מהותי, מאחר וזה מנע מהדיירים להתנגד לסלילת הכביש ולדרוש את בדיקתו בטרם סלילתו מחדש.

חיוב היטלים עבור סלילת מדרכות אינו חוקי מאחר והעירייה כלל לא סללה מדרכות אלא סימנה קו מפריד באופן מלאכותי, כאשר הן הכבישים והן המדרכות מצויים באותו מפלס ואין כל הפרדה פיזית ביניהם.

העירייה נהגה בהפליה אסורה, כי במקרים דומים הגיע העירייה להסדרים עם התושבים במסגרתם הפחיתה את שיעורי היטל סלילת הכבישים שדרשה מהם.

 

טענות העירייה:

סלילה מחדש של הרחובות התקבלה לאחר ביצוע חפירות גישוש שבוצעו ברחובות טרם ביצוע העבודות שלאחרן התברר כי לא היה מבנה מתאים תחת האספלט. לביסוס הטענות צורפו מסמכים המעידים על כך שהעבודות שבוצעו היו בבחינת פתרונות נכונים ונאותים למצבם של הכבישים.

הדיירים לא הביאו חוות דעת מומחה ולא הביעו כל התנגדות להגשת מסמכים המעידים על הצורך בעבודות.

טענת הדיירים כי איכות חייהם נפגעה עקב עבודות הסלילה והתיעול אינה נכונה משום שרוחב הכביש לאחר העבודות נשאר זהה לזה שלפני העבודות.

התקנת המדרכות בוצעה כך שאבני השפה לא הוגבהו מהטעם שבמקום היה מחסור במקומות חנייה בשל רוחבם הצר של הרחובות.

 

 

פסיקת בית המשפט:

הדיירים לא הגישו שום ראייה לכך ששילמו דמי השתתפות בגין עבודות סלילה.

בע"א 4435/92 עיריית ראשון לציון נ' חב' מאיר סדי בע"מ, פ"ד נב(3) בית המשפט העליון קבע כי אין בתשלום דמי השתתפות כדי לפטור מחיוב בהיטל סלילת רחובות.

בע"א (י-ם) 5068/03 עיריית ירושלים נ' מיכה ואסתר שיקלר (פורסם בנבו) נקבע כי נחיצותן וחיוניותן של עבודות סלילה היא תנאי בלעדיו אין לסמכותה של רשות מקומית לבצען, תוך הטלת מימונן על התושבים. על ההחלטה המנהלית להתבסס על תשתית עובדתית הולמת.

הדיירים לא הגישו שום ראיות לפגם בשיקול דעתה של העירייה בקבלת החלטתה לסלילה חוזרת של הרחובות, מלבד תמונות ומסמכים היסטוריים המעידים על סלילת כבישים בשנות ה-30 למאה הקודמת.

העירייה לא היית מחויבת לבחון את מצבו התחבורתי של הכביש ערב קבלת החלטתה.

מאחר והעירייה פרסמה הודעה בשני עיתונים לאחר שעבודות הסלילה הסתיימו, מנעה מהדיירים להעלות בפני העירייה את טענותיהם בקשר לעבודות המתוכננות. אך אין בכך כדי לבטל את תשלומי ההיטל ואגרת תיעול.

לפי סעיף 7 (ב) לחוק העזר (סלילה) על העירייה לשלוח דרישות תשלום לאחר תחילת  ביצוע העבודות. לכן, גם הטלת היטל לאחר סיום העבודות אפשרית לפי חוק העזר (סלילה).

החלטת העירייה בדבר עבודות סלילה ותיעול, בוצעו בהתאם לחוקי העזר באופן שהכשיר את ההיטל והאגרה שנדרשו בגין העבודות הללו והיו מוצדקות.

העירייה לא הטילה על הדיירים חיוב כפול בגין היטל סלילת כביש ובגין היטל סלילת מדרכה. בין אם נסללה מדרכה ובין אם לא, מוטל היטל אחד הקובע שיעורים אחידים הן במקרה של סלילת כביש והן במקרה שיחד עם כביש נסללת מדרכה ברחוב.

 

סיכום:

בית המשפט קיבל את התביעה וחייב את הדיירים לשלם לעירייה את סכומי התביעה. למרות זאת, החליט שלא לחייב את הדיירים בהוצאות משפט.

 ניתן ביום 27/07/2008.

יצירת קשר

השאירו פרטיכם ונחזור אליכם בהקדם: