גורלה של נחלה השווה כ-5 מיליון ₪ יוכרע על פי שאלת מינויו של האח כבן ממשיך

מדובר הוא בסכסוך מר בין אחים על נחלה של הוריהם במושב עובדים, כשאחד האחים הגיש תביעה לבית המשפט במטרה שהלה יכיר בכך שהוא מונה על ידי ההורים כבן ממשיך, ולפיכך הוא זכאי לקבל את הנחלה לאחר מותם.

האח התובע חיזק את טענותיו בעובדה שהוא בנה את ביתו בנחלה וניהל אותה לאורך שנים רבות, וכן במספר מסמכים, הכוללים: תצהיר של ההורים מפברואר 1997 שבו הם אישרו כי הוא הבן הממשיך; אישור פניית ההורים להעניק לו מעמד של בן ממשיך בישיבת ועד הנהלת המושב; מכתב ממאי 1997 מאת הסוכנות היהודית המאשר את מינויו כבן ממשיך; ועוד.

מנגד, טוענים האחים הנתבעים, כי ההורים רצו להוריש את הנחלה לכל ילדיהם, וראיה לכך הם מצאו בעובדה, שהבן התובע חתם על תצהיר לפיו הוריו יהיו רשאים לנהוג בנחלה מנהג בעלים ולהוריש אותה כרצונם. בנוסף, טענו האחים הנתבעים, כי המסמכים השונים עליהם חתמו ההורים לא נועדו להעניק לבן התובע זכויות כבן ממשיך אלא נערכו למראית עין כדי לאפשר לו לבנות את ביתו בנחלה.

בתחילה הגיע המקרה לפני בית משפט לענייני משפחה בחיפה, אשר קבע, כי על פי ההסכם המשולש החל על הצדדים, במקרה של העברת זכויות לבן ממשיך לאחר פטירת ההורים יש לקבל את הסכמת הסוכנות בלבד, ומאחר וההורים התכוונו להעביר את הנחלה לבן התובע רק לאחר מותם, די בהסכמת הסוכנות, וזו ניתנה.

עוד הוסיף בית משפט קמא, כי אמנם בתצהיר עליו חתמו ההורים לא נכתב שמדובר בהתחייבות בלתי חוזרת, כנדרש בתקנות האגודות השיתופיות (חברות), אך התנהלות ההורים ועובדת מגוריו של הבן התובע בנחלה מצביעים על כך שאכן מדובר בהתחייבות בלתי חוזרת.

על פסק דין זה הוגש הערעור שלפנינו.