האגודה תפצה על פינוי שלא כדין של שוכר מבנה ביישוב מגדלים

בפני ביהמ"ש תביעתו של גפייב דימיטרי לתשלום פיצויים בסך 83,000 ₪ בשל נזקים שנגרמו לו, לטענתו, עקב פינויו ממבנה המגורים אותו שכר ביישוב מגדלים. בנוסף, מבקש גפייב שביהמ"ש יורה לאגודה להשיב לו את ההחזקה במבנה, וכן להשיב לו את כל מיטלטליו, שנלקחו ע"י האגודה בעת פינוי המבנה.

לטענת גפייב, הוא שילם את כל החובות בגין המבנה אשר הותירו דייריו הקודמים, ואף שיפץ אותו מכספו הפרטי. עוד טוען, כי האגודה הודיעה לחברת החשמל כי לא מתגוררים אנשים במבנה, וכתוצאה מכך הסירה חברת החשמל את מונה החשמל מהמבנה.

בנוסף, טוען גפייב, כי כאשר חזר ארצה מנסיעה לחו"ל, גילה כי זרים מתגוררים במבנה, וכי אנשים מטעם האגודה פרצו למבנה שלא כדין ופינו משם את חפציו האישיים. בעקבות כך, פנה גפייב אל האגודה בדרישה להחזרת רכושו ופיצוי בגין הנזק.

מנגד, טוענת האגודה כי דין התביעה להידחות מחמת חוסר עילה והעדר יריבות, שכן הסכם השכירות ביחס למבנה נכרת בין גפייב לבין צד ג'- ההסתדרות הציונית העולמית החטיבה להתיישבות, והיא אינה צד להסכם אלא רק משמשת כגוף המאשר את ההתקשרות בין הצדדים. לחילופין, טוענת האגודה כי גפייב השתהה בהגשת התביעה, שעה שפינוי המבנה נעשה כשנה לפני הגשת התביעה.

לגופם של דברים טוענת האגודה, כי מזה מספר שנים לא נרשמה צריכת מים וחשמל בחשבונותיו של גפייב, ומכאן מוכח שלא התגורר במבנה מזה זמן רב. בנוסף, לטענת האגודה גפייב היה מודע לחובותיו כלפי וכלפי ההסתדרות, שעה שמכתבי התראה הודבקו על דלת המבנה, ומשכך יכול היה גפייב לצפות את העתיד לבוא. לבסוף מציינת האגודה כי לגפייב חוב כלפיהם, בסך 8,287 ₪ בגין נזקים לתריסים, תיקוני חשמל ומים, מיסי יישוב והוצאות האחסון של תכולת המבנה שפונה.

בטענותיה כלפי ההסתדרות, טוענת האגודה, כי החובה לפצות את גפייב בגין הנזקים הנטענים, ככל והיא קיימת, מוטלת עליה, שכן גפייב אינו חבר האגודה, ואילו ההסתדרות הינה בעלת הזכויות במבנה המצוי בשטחה. כמו כן, הסכם השכירות על פיו החזיק גפייב במבנה נכרת בינו לבין ההסתדרות, וזכויותיו וחובותיו במבנה נגזרות ישירות מכוח הקבוע בהסכם השכירות.

לעומת זאת, ההסתדרות טוענת, כי אמנם היא בעלת הזכויות בנכס והיא החתומה על הסכם השכירות עם גפייב, אך גם האגודה היא צד להסכם כאשר היא חתומה עליו כגורם מאשר, וכי גפייב השתכן במבנה ביוזמתה. עוד טוענת ההסתדרות, כי האגודה פעלה בשיתוף פעולה מלא עמה בכל הנוגע לפינויו של גפייב מהמבנה, ולכן בהצגתה כמי שאינה קשורה לפינוי, יש משום חוסר תום לבה מצידה.

לבסוף טוענת ההסתדרות, כי התנהגותו של גפייב נוגדת את הוראות הסכם השכירות, וכי חרף ההתראות אשר נשלחו לו, הוא לא חזר להתגורר ביישוב ולא שילם את חובותיו, ולכן כל הפעולות נעשו כדין תוך שמירה על תכולת המבנה והעברתה לאחסון באופן שלא תינזק.  

דיון והכרעה

ראשית כל, ביהמ"ש מגיע לכלל מסקנה לאור עדויות אשר הושמעו לפניו, לפיה האגודה וההסתדרות חברו יחדיו, וביצעו את הפינוי באמצעות נציגיהם, ולפיכך יש לראות את שני הגורמים הללו כאחראים יחדיו לביצוע הפינוי.

שנית, מציין ביהמ"ש כי אין כל מחלוקת על כך שהפינוי בוצע מבלי שקדמה לו החלטה שיפוטית כלשהי, שהורתה על הפינוי והסמיכה את האגודה או את ההסתדרות לבצעו. בתי המשפט בפסיקותיהם מביעים הסתייגות מעשיית דין עצמי, ומעדיפים פנייה להליכים משפטיים למימוש הזכויות, ולשם עשיית דין עצמי לסילוק פולש ממקרקעין, נקבעו מספר תנאים בחוק, תנאים אשר לא התקיימו במקרה דנן; גפייב קיבל חזקה בנכס כדין, והפינוי נעשה כחמש שנים לאחר כניסתו למבנה, ולא לאחר 30 יום כפי שמתנה החוק.  משכך קובע ביהמ"ש, כי האגודה וההסתדרות לא היו רשאים לבצע הפינוי באופן בו בוצע, ללא פנייה מוקדמת להליך שיפוטי מתאים, ועל כן מוטלת עליהם האחריות לכל נזקיו של גפייב, אשר נגרמו בעקבות הפינוי.

שלישית, באשר לטענת השיהוי אותה העלתה האגודה, מציין ביהמ"ש את ההלכה, לפיה איחור בהגשת התביעה הוא כשלעצמו אינו עומד לטוען לשיהוי, אלא קיימת דרישה לקיום מצג ברור של התובע אודות ויתורו על זכות התביעה הנתונה לו.  בנסיבות דנן קבע ביהמ"ש, כי יש לדחות את הטענה בדבר שיהוי שכן גפייב הגיש התביעה כ8 חודשים לאחר הפינוי, מאחר ולא קיים מצג ברור שוויתר על זכותו לתבוע, ומאחר ואין בעיכוב זה בכדי להביא לשינוי לרעה במצבה של האגודה.

לבסוף, באשר לנזק הנטען ע"י גפייב, קבע ביהמ"ש כי מכיוון והלה לא הביא ראיות כלשהן להוכחת השקעותיו במבנה ולשווי הרכוש שהיה במבנה בעת הפינוי, יש לדחות את הטענות לקיומו של נזק ממוני כלשהו. בנוסף קבע ביהמ"ש, כי מאחר ותקופת השכירות של גפייבבמבנה עמדה להסתיים, הרי שאין מקום לקבל את דרישתו להורות לאגודה להשיב לידיו את החזקה במבנה. מאידך מגיע ביהמ"ש למסקנה, כי גפייב זכאי לפיצוי בגין נזק לא ממוני, שכן הפינוי בוצע שלא כדין ושלא בנוכחותו. מאחר ולגפייב חוב כלפי האגודה, יש לקזז מהסכום שנפסק לו את החוב.   

ביהמ"ש קבע כי הפינוי התבצע שלא כדין על ידי האגודה וההסתדרות, ועל כן עליהן לפצות את גפייב על נזקיו.

על האגודה לשלם לגפייב סך של 21,657 ₪, וכן את הוצאותיו ושכר טרחת עורך דינו בסך 9,900 ₪.

עוד קבע ביהמ"ש כי ההסתדרות תשפה את האגודה במחצית כל סכום שתשלם לגפייב בהתאם לפסק הדין, וכן תשא בהוצאות האגודה ובשכר טרחת עורך דינה, בסך 8,600 ₪.

ניתן ביום כ"ב בסיוון תשע"ה, ה9 ביוני 2015, בהעדר הצדדים.

י"ט בניסון תשע"ה, ה8 לאפריל 2015

 בהעדר הצדדים.

4678313