האם אבן קיסר אשמה בגרימת מחלה חשוכת מרפא?

שמעון אמור, התפרנס מעיבוד לוחות מתוצרתה של אבן קיסר ("משטחי קוורץ"). למעלה מ- 90% מהחומר שבלוחות הוא סיליקה, חומר מסוכן אשר גורם למחלת הסיליקוזיס. במהלך חייו לקה שמעון במחלת הסיליקוזיס, לטענתו, בעקבות עיבוד המשטחים. שמעון גורס כיאבן קיסר ידעה על הסכנות הכרוכות בעבודה עם הלוחות, ולמרות זאת לא התריעה על הסיכון הכרוך בשימוש בלוחות ועל הנזק הבלתי הפיך העלול להיגרם למי שעוסק בתהליך העיבוד שלהם, ולא הדריכה את התובע באמצעי הזהירות הנדרשים. בנוסף לטענותיו כלפי היצרנית, תובע שמעון גם את מדינת ישראל בטענה כי משרד התעשייה המסחר והתעסוקה, הינו הגורם שבידו הופקדו סמכויות הפיקוח, האכיפה והמניעה, בכל הקשור בבטיחות בעבודה, ועם זאת כשל בתפקידו במקרה דנן. טענתו המרכזית של שמעון היא כי על מנת למנוע את הסיכון, היה על הנתבעות להביא לידיעת הגורמים העוסקים בתחום את הסיכונים הבריאותיים שהם חלק מתהליך העיבוד, ואת האמצעים הנדרשים למניעת הסיכון. על המדינה היה גם לפקח ולוודא אכיפת קיום האמצעים למניעת הסיכון. דבר מאלו לא נעשה.

מנגד, לטענת אבן קיסר, משטחיה תקינים, בטוחים ובעלי תו תקן, ובנסיבות אלו לא הייתה חובה לצרף להם הוראות שימוש מיוחדות.לטענתה המחלה נגרמה בשל רשלנותו המכרעת של התובע, שהפר את החובות שהיו מוטלות עליו, לרבות מכח תקנות הבטיחות, לנקוט בכל אמצעי המיגון והזהירות הנדרשים במהלך עיבוד לוחות, הן כעובד, והן כבעל העסק.רשלנותו ניתקה את הקשר הסיבתי בין הרשלנות המיוחסת לאבן קיסר ובין מחלת התובע.

המדינה השיבה לטענות שמעון כי לא התרשלה בפיקוח על התובע. בוצעו ביקורים אינטנסיביים בעסק, הוסברו לתובע היטב אמצעי הבטיחות הנדרשים והסכנות, כמו גם החובה והחשיבות בביצוע בדיקות רפואיות ועריכת בדיקות סביבתיות. התובע ידע מהן הוראות הבטיחות והסכנות בעבודתו, ולמרות זאת בחר שלא לקיים את דרישות התקנות ולכן חלה.

דיון והכרעה

תקנות הבטיחות בעבודה הגבילו את רמת החשיפה המרבית המותרת של אבק מזיק באוויר במקומות עבודה בהם מתבצעת עבודה בחומר. מהראיות שהוצגו עולה כי אבן קיסר, ידעה כי בתהליך עיבוד הלוחות משתחרר לאוויר אבק אשר חשיפה לו ללא אמצעי מיגון עלולה לגרום למחלות קשות, ובכללן מחלת הסיליקוזיס. אבן קיסר ידעה גם מהם אמצעי הבטיחות הנדרשים לשם הגנה על מעבדי הלוחות בעת תהליך העיבוד מפני הסכנות. לאבן קיסר, כיצרנית הלוחות, חלה חובת זהירות כלפי כלל מעבדי השיש העובדים עם הלוחות מתוצרתה. שומה על יצרן של מוצר המספק מוצריו לציבור לנהוג בזהירות סבירה ולא לשווק מוצר שיש בו כדי לסכן את בריאותו של המשתמש באותו מוצר. במקרה דנן, אבן קיסר ידעה והכירה את מעבדי הלוחות שלה, והיא זו שהדריכה אותם בדבר אופן העבודה עם הלוחות, ונראה שגם צפתה את הנזקים האפשריים בעקבות עיבוד הלוחות. אבן קיסר הייתה צריכה לנקוט פעולות כדי להזהיר את מעבדי הלוחות בדבר סכנות אלו, ליידע אותם מהם אמצעי הבטיחות הנדרשים במסגרת תהליך העיבוד לשם שמירה על בריאותם, ולנקוט פעולות על מנת לוודא כי מעבדי הלוחות אכן פועלים בהתאם להוראות אלו. אבן קיסר כשלה בחובתה זו.

באשר לאחריות המדינה, הרי המדינה כשלה בפיקוח על בית המלאכה של התובע. לא נערכו ביקורים בתדירות מספקת, לא נבדקה כראוי השמירה על כל הוראות הבטיחות ותקנות הבטיחות, ולא ננקטו כל צעדים משמעותיים כנגד העסק, זאת למרות ממצאים חריגים ובעייתיים של נוכחות אבק מזיק שעלו בשתי בדיקות שונות. המדינה צריכה הייתה לצפות כי פיקוח רשלני על ידה עשוי לגרום לפגיעה בתובע. המדינה הפרה את חובתה לפקח על העוסקים בעבודה העשויה לסכן חיי אדם ובריאותו, והתרשלה באכיפת תקנות הבטיחות.

ביהמ"ש פסק כי אבן קיסר התרשלה בחובתה ליידע את שמעון בדבר הסכנות המשמעותיות הכרוכות בעיבוד הלוחות, אמצעי הבטיחות הנדרשים וכן בווידוא השמירה עליהם.  

המדינה התרשלה בחובת פיקוח כלפי עובדים שהסכנה הגדולה לבריאותם הינה מיוחדת והייתה ידועה היטב למדינה.

עם זאת, עקב התנהגותו הרשלנית של התובע, שידע על הסיכונים בעבודתו וידע על אמצעי הבטיחות והזהירות שצריך לנקוט בהם, ולא עשה כל הנדרש, יש לייחס לו רשלנות תורמת למצבו, בשיעור של 40%.

ביהמ"ש קבע כי בחלוקת האחריות בין אבן קיסר והמדינה יש להעמיד את חלקה של אבן קיסר, כמודעת הראשית לסיכונים, על 55%, ואת חלקה של המדינה על 45%. אבן קיסר והמדינה ישלמו לתובע את הסכום של 793,944 ₪.

ניתן ב- י"ט טבת תשע"ד, 22 דצמבר 2013.