תיק מס' 894/69/09 שפיר מושב עובדים של הפועל המזרחי להתיישבות שיתופית בע''מ נ' תנובה מרכז שיתופי לשווק תוצרת חקלאית בישראל בע''מ

 

 בפני רשם האגודות השיתופיות                                       תיק מס' 894/69/09

 

 

בעניין:               שפיר מושב עובדים של הפועל

                   המזרחי להתיישבות שיתופית בע"מ

                

                   ע"י ב"כ עו"ד דן גינר ו/או אבי וינברגר

                   מרח' יגאל אלון 57, בניין אשדר 2000

                   תל אביב  67891

                   טלפון:  03-6391110 ; פקס:  03-6886898

 

 המשיג ;

- נ ג ד -

 

           תנובה מרכז שיתופי לשווק תוצרת

                                     חקלאית בישראל בע"מ

 

  ע"י ב"כ עו"ד עוזי מור ו/או

         שי תמר-ליפא מאיר ושות' , עו"ד

                  מרח' איתמר בו אב"י 4, תל אביב 64736

                טלפון: 03-6070600;  פקס: 03-6070666

המשיבה;

 

 

החלטה

  

בפני השגה על המלצת החוקר שמונה על פי סעיף 43 לפקודת האגודות השיתופיות (להלן: "הפקודה") אשר המליץ לדחות את דרישת שפיר מושב עובדים של הפועל המזרחי להתיישבות שיתופית בע"מ (להלן: "המשיג" או "המושב" - לפי העניין) לתיקון פנקס החברים בתנובה מרכז שיתופי לשווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ (להלן: "המשיבה" או "תנובה"- לפי העניין) וכן את דרישת המשיג לרשום אותו מחדש כחבר במשיבה.

  

רקע

 

המשיג טוען לחברות במשיבה. השאלה אשר עמדה במסגרת החקירה הייתה האם יש לראות את המשיג כחבר במשיבה גם כיום. בין אם משום שחברותו לא פסקה מעולם ובין אם משום שהמשיג התקבל מחדש לחברות לאחר שזו הסתיימה קודם לכן.

המשיג טוען כי יש לדחות את המלצת החוקר וכי יש להורות על תיקון פנקס החברים אצל המשיבה, באופן שהמשיג יירשם כחבר.

המשיבה מצידה טוענת כי יש לדחות את כל טענות המשיג ולקבוע כי הוא אינו חבר אצלה.

  

עיקר טענות המשיג

 

אין חולק כי המשיג נמנה בעבר עם חברי תנובה.

 

בחומר אשר אותר בארכיון המשיבה נמצאו אסמכתאות רבות המעידות על קיומן של מניות, קרנות והלוואות בחשבון המשיג אצל המשיבה וזאת במועדים המאוחרים בלמעלה מעשור שנים למועד בו, לפי הנטען על ידי המשיבה, פרש המשיג מחברותו אצל המשיבה.

 

האסמכתאות הנזכרות לעיל עומדות בסתירה ברורה לטענת המשיבה כי המשיג פרש מחברות אצל המשיבה עוד בשנת 1963.

 

על המשיבה הנטל לסתור את העולה מהאסמכתאות אשר נמצאו בארכיוניה.

 

כשנתיים לאחר המועד הנטען על ידי המשיבה כמועד פרישת המשיג מחברות בה, נגבה סכום כסף בגין "מלווה". המשיבה לא הבהירה מדוע נגבה ומתי הוחזר המלווה האמור ו/או הקרנות/המניות הנקובות בכל האסמכתאות אשר הוזכרו לעיל.

 

הטענה היחידה של המשיבה הינה כי מדובר בטעות קולמוס.

 

האסמכתאות האמורות הינן הודעות סדורות של המשיבה והן מיועדות אל החברים במשיבה. אין מדובר בהודעה בודדת או מקרית, אלא ברצף הודעות המשתרע על פני שנים רבות. עובדה המעידה כי אין כל בסיס לטענה כי כל האסמכתאות הנזכרות לעיל הינן בבחינת טעות קולמוס.

 

המשיג טען כי גם אם ניתן למצוא בחומר אשר הומצא על ידי המשיבה תימוכין  כדי להוכיח פדיון מניות, אין בחומר זה תימוכין לפדיון כל מניות ו/או זכויות המשיג אצל המשיבה, או לבקשה כדין שהוגשה על ידי המשיג להפסקת החברות אצל המשיבה, (שלא לדבר על "אקט" מסודר של הפסקת החברות על ידי תנובה).

 

מעיון במכתב המשיבה מיום 06.10.1969  אל המשיג עולה בקשת המשיג לשלוח אליו את תמורת הפדיון של  "מניות חלב מה שמגיע לנו בחודש אוקטובר", זאת כאשר המניות אשר נותרו אצל המשיבה לאחר 1963 הינן, על פי האסמכתאות האמורות, מניות הנובעות משיווק עופות דווקא.

 

לאור האמור לעיל המשיג טוען כי משלא עמדה המשיבה בנטל לסתור את כל האמור בהודעותיה המרובות והמאוחרות לתאריך הפרישה הנטען על ידה, ומשלא עלה בידה ליתן מענה כלשהוא לסימני השאלה המרובים שהעלה המשיג לגבי גרסת "טעות הקולמוס" שהועלתה על ידי המשיבה, היה על החוקר לקבוע כי המשיג הינו חבר במשיבה.

 

עיקר טענות המשיבה

 

בעיקרי הטיעון מטעמו, לא הצביע המשיג על כל עילה לסטות מממצאי החוקר או מהמלצתו בענייננו. המשיבה סומכת ידיה על הממצאים וסבורה כי מין הדין לאמצם ככתבם וכלשונם.

 

המשיג אינו מתיימר לסתור את ממצאי החוקר, אשר לפיהם פנה למשיבה בשנת 1963 וביקש לפדות את מניותיו אצלה. בהתאם לתקנון המשיבה דאז, המשמעות היחידה האפשרית לפדיון זה הייתה הפסקת החברות אצל המשיבה.

 

המשיבה החזירה למשיג, לבקשתו, 11 תעודות מניה אשר הוצאו בתקופה בה היה חבר אצל המשיבה. מניות אלה נפדו. המשיג פנה למשיבה לברור יתרת מניותיו אצל המשיבה שהודיעה כי היתרה: אפס, הואיל וכולן נפדו. תשובה זו קיבל המשיג שנים רבות לאחר הפסקת החברות אצל המשיבה.

 

בין טענות המשיג אין כל טענה כי לאחר מועד הפסקת החברות אצל המשיבה, בשנת 1963, הגיש בקשה להתקבל מחדש לחברות אצל המשיבה. או כי לאחר מועד זה קוימה פרוצדורה כל שהיא לצורך קבלה מחודשת לחברות אצל המשיבה.

 

המשיג אינו טוען כי לאחר מועד הפסקת חברותו אצל המשיבה נגבו ממנו סכומים כל שהם בגין מניות. או כי הוזמן להשתתף באיזו וועידה מוועידות המשיבה. אין גם טענה מצד המשיג כי נתקיימו בעניינו תנאי תקנה 2א לתקנות האגודות השיתופיות (חברות), התשל"ג - 1973, באופן שהמשיג התקבל מחדש לחברות אצל המשיבה על דרך של התנהגות.

 

אין ולא יכול להיות כל יסוד להשגה על ממצאי החוקר בעניינו, שכן לא יכולה להיות מחלוקת על כי חברותו אצל המשיבה הופסקה לבקשתו בשנת 1963 ולא יכולה להיות מחלוקת שהוא לא שב להיות חבר אצל המשיבה, מאז ועד עולם, בשום שלב ובשום דרך המוכרת בדין.

 

כל טענות המשיג מתייחסות לדפי החשבון אשר הוצאו לאחר מועד הפסקת חברותו אצל המשיבה ובהם צוין בסעיף "מניות וקרנות" כי המשיג מחזיק ביתרה קבועה וסטטית של 5178 ל"י. המשיג גם לא הראה ולא הוכיח בשום צורה כי יתרת זו התייחסה למניות דווקא ולא לקרנות.

 

המשיג לא הציג כל דו"ח כספי שלו אשר הוצא לאחר מועד הפסקת חברותו אצל המשיבה ובו מצוין כי המשיג מחזיק מניות כלשהן אצל המשיבה. 

 

טענת המשיג בקשר ל"מלווה" אשר נגבה ממנו על ידי המשיבה במועד כל שהוא לאחר הפסקת חברותו אצל המשיבה אינה ממין העניין כלל. עניינו של ההליך דנן בשאלת החברות אצל המשיבה, ובה בלבד. הליך זה אינו נוגע להשבה או אי השבה של סכום כל שהוא אשר נגבה אי פעם מהמשיג.

 

בהתאם לתקנון המשיבה אשר היה בתוקף בשנת 1963, חלק ג' סימן 3 סעיף ב'2, חל בתנובה עיקרון השיווק המאורגן. הפסקת שיווק מלוא התוצרת החקלאית של חבר על ידי המשיבה, הייתה עילה להפסקת החברות בה. פדיון חלקי של מניות ענף מסוים יכול היה להתבצע רק כאשר החבר חיסל את אותו ענף. כל חבר חויב לשווק למשיבה את מלוא תוצרתו החקלאית. בהתאם, אי אפשר היה לבצע פדיון "חלקי" של מניות ענף מסוים, ולעבור ולשווק את התוצרת של אותו ענף לגורם אחר, זולת אצל המשיבה.

 

באותה עת לא חיסל המשיג את ענף החלב אצלו, אלא עבר לשווק את תוצרתו לטרה ולא היה לאל ידו לבצע "פדיון חלקי" של מניות החלב. דהיינו, לשווק תוצרתו למקור אחר מתנובה, ובד בבד להחזיק בחברותו בתנובה.

 

לטענת המשיבה, אין המשיג יכול לטעון כי "סבר" שבוצע פדיון מניות חלקי בלבד. כאמור, המשיבה הודיעה למשיג לפני עשרות שנים כי כל מניותיו אצל המשיבה נפדו וכי יתרת מניותיו היא אפס.  

 

לטענת המשיבה, גם אילו היה ממש בטענות המשיג, הרי שחלים לגביהן שיהוי והתיישנות. המשיג ידע במשך עשרות שנים כי כל מניותיו אצל המשיבה נפדו וחברותו אצל המשיבה הופסקה. אין לקבל את טענות המשיג לעניין החברות כעת, לאחר שישן על זכויותיו.

 

על כן, טוען המשיב כי יש לדחות את כל טענות המשיג ולקבוע כי הוא אינו חבר אצל המשיבה.

 

דיון והחלטה:

 

ביום 29/01/1953 התקבל המשיג כחבר אצל המשיבה, העוסקת בשיווק תוצרת חקלאית, ונרשם בפנקס החברים תחת מספר 462. על רישום זה מתוח קו, זהו הסימון אשר המשיבה נהגה לסמן את החברים אשר חברותם הופסקה. בעמודה של "תאריך בו חדל להיות חבר" מופיע התאריך 23/05/1963.

 

אין מחלוקת כי המשיג היה בעבר חבר אצל המשיבה. השאלה אשר עמדה בפני החוקר במסגרת חקירתו הייתה האם יש לראות במשיג חבר במשיבה  כיום, בין אם משום שחברותו מעולם לא פסקה, ובין אם משום שהתקבל מחדש לחברות אצל המשיבה וזאת לאחר שחברותו הסתיימה.

 

בתחילה טען המשיג בפני החוקר:

 "כי אינו יודע על כל הליך שננקט לצורך הפסקת חברותו בתנובה, לא בשנת 1963 ולא בכל מועד אחר, וכי אם היה הליך כזה, כי אז לא "זכור לאגודה" כי קיבלה הודעה על כך או כי ניתנה לה זכות טיעון או הודעה על ההחלטה או אפשרות לערער עליה". 

 

"כי לא ידוע ולא זכור לה כי תנובה פדתה את מניותיה של האגודה בתנובה ... לא במועד הקבוע בהוראות כל דין ולא במועד אחר".

 

 

בהמשך, נמצאו מסמכים המעידים כי הפסקת החברות של המשיג אצל המשיבה נעשתה ביוזמתו ובהתאם לבקשתו. בין השאר נמצא מכתב אל המשיבה מיום 25/03/1963 המודיע כי:

              

 "בהתאם להחלטת הועד הננו מוסרים לכב' 11 אישורים על מניות.... לפי הפירוט למטה ומבקשים לאשר את קבלתם ובהתאם לתקנון לשלם אות, חלק מיד והשאר בשיעורין בהתאם לנוהג".

 

 

ביום 31/03/1963 נשלח אל המשיג מאת המשיבה מכתב המאשר את קבלת המניות כאמור. ומכתב נוסף מיום 23/05/1963 המאשר תשלומים בגין:                

 

                    "המניות שהחזרתם לנו, מאחר שהפסקתם לשווק תוצרתכם על ידי תנובה"

 

         הכולל גיליון תשלומים עד שנת 1969 (כולל) כפי שהיה נהוג באותם ימים לגבי פדיון מניות.  

 

מעיון בחומר אשר נמסר על ידי המשיבה נמצאו פקודות תשלום ורישומי הנהלת חשבונות לגבי התשלומים אשר בוצעו על חשבון המניות אשר הוחזרו על ידי המשיג.

 

במכתב המשיג אל המשיבה מיום 29/10/1967 נכתב:

"אנו מבקשים להעביר את התשלום בשביל המניות.."

 

ובהמשך נמסרו פרטי חשבון הבנק אליו מבקש המשיג להעביר את סך פדיון המניות. עוד במכתבו מיום 20/05/1968 מבקש המשיג לקבל פרטים על  "יתרת המניות נכון ליום 30/09/1967 וכמה יש לקבל עוד תשלום.. לפי ההסדר החזרת המניות".

 

ביום 20/06/1968 הודיעה המשיבה במכתבה אל המשיג כי לא עומדת כל יתרה במניות לזכות המשיג, מאחר ופדה את כל זכויותיו אצל המשיבה. במכתב זה ניתן הסבר נוסף לגבי התשלומים אשר נותרו בגין פדיון המניות בעבר.

 

ביום 25/10/1968 נשלח אל המשיג מכתב נוסף מאת המשיבה, המודיע על תשלום נוסף בגין פדיון המניות.

 

המשיג ביקש מאת המשיבה במכתב מיום 05/06/1969 "אישור מניות וקרנות ליום  30/09/1968" לצורך גמר המאזן לשנת 1968. המשיבה בתשובתה מיום 10/06/1969 ובדומה לתשובתה הקודמת (מיום 20/06/1968) הודיעה כי "אין יתרת מניות שכן נפדו בעבר, ונותר תשלום אחד נוסף (אחרון) לתשלום באוקטובר 1969".

 

ביום 06/10/1969 שלח המשיג אל המשיבה מכתב ובו הוא מבקש לשלוח אליו  "את השיק של מניות חלב מה שמגיע לנו בחודש אוקטובר". ביום 15/10/1969 נשלח השיק כאמור מאת המשיבה אל המשיג.

 

בהמשך, מצא החוקר מספר מכתבים בהם חזרה ואישרה המשיבה למשיג כי פדה את כל מניותיו אצלה וכי לא קיימת כל יתרת מניות. כמו כן נמצאו תעודות מניות אשר הוחזרו על ידי המשיג אל המשיבה ועליהן חותמת "הועבר לחשבון פדיון מניות".

 

על פי הוראות תקנון המשיבה דאז, פדיון כל המניות התאפשר רק במצב של הפסקת החברות. פדיון המניות באגודה שיתופית מסמל יותר מכל את הפסקת החברות באגודה. סעיף 9 לתקנות האגודות השיתופיות (חברות), התשל"ג-1973 קובע בלשון ברורה כי על האגודה לפעול לפדיון מניות החבר לאמור:

"פקעה חברותו של אדם באגודה, שלא לרגל מותו, תפדה האגודה את מנייתו, לרבות כל צורת השתתפות בהון האגודה, תוך המועד הנקוב בתקנותיה.."

 

            פדיון המניות איננו תנאי מובנה של הליך הוצאת חבר מהאגודה, אלא תוצאה ישירה  של אותה החלטה. ובמקרה דנן, מניות המשיג נפדו. אציין כי המהלך הוא פרי יוזמה של המשיג אשר ללא ספק הבין כי מדובר בהליך של הפסקת חברות ולא התחשבנות כספית.

 

על פי הדוח של רו"ח דוד עצאר מברית פיקוח, הופסקו שיווקי המשיג ל"תנובה" כבר בשנת 1961 ולא הייתה כל צבירת מניות לאחר מכן, באופן שלאחר הפדיון לא נותרה כל יתרה לזכות המשיג.

 

פניית המשיג לסיים את חברותו אצל המשיבה עולה בקנה אחד עם אמירות שונות אשר נכללו בחלק מהתצהירים בעדותם של בעלי תפקידים בתנובה, לפיהן המשיג הפסיק לשווק את תוצרת החלב דרך תנובה בשל סיבות כלכליות שונות, ועברו לשווק באמצעות "טרה". כמו כן ציינו לפני החוקר כי חברים שיווקו באופן אישי למשיבה, וזאת על פי חוזים אישיים.

 

כאמור, החברות בתנובה באותם ימים חייבה שיווק מרוכז של התוצרת של כל החברים באמצעות האגודה או באמצעות ארגון הקניות אצל המשיבה בלבד. המשיג שיווק את תוצרתו החקלאית ואת תוצרת חבריו דרך משווקים אחרים, לעיתים גם בשיווק ישיר באופן פרטי על ידי החברים. עובדה זו מלמדת כי פניית המשיג לפדיון המניות, לא נעשה בחלל ריק, אלא כחלק מתהליך של הפסקת החברות אשר בא לידי ביטוי גם בהפניית התוצרת החקלאית למשווקים אחרים.

 

עצם השיווק של יחידים במשיג באופן פרטני בחוזים אישיים, וזאת בעיצומה של תקופת "השיווק המאורגן" שנהג אז בכל ההתיישבות העובדת, דווקא היא הנותנת, שהמשיג לא התכוון כלל להפוך מחדש לחבר בתנובה, שהרי אם כך התכוון, היה מקפיד שהשיווקים יהיו באמצעותו ונרשמים על שמו. אין זה סביר להניח כי מדובר בחוסר תשומת לב מצידו, בעיקר כאשר קודם לכן ביקש לפדות את מניותיו, והמשיך לקבל את תמורת הפדיון במשך מספר שנים לאחר מכן ללא כל מחאה מצידו.

 

המסקנה מכל האמור לעיל היא כי המשיג פרש מחברותו אצל המשיבה ביוזמתו בשנת 1963.

 

פנקס החברים

 

לפנקס החברים יש ערך ראייתי, ככתוב בסעיף 34 לפקודה:

            

כל פנקס או רשימה של חברים או של מניות שברשות כל אגודה רשומה ישמשו ראיה לכאורה על כל פרט מן הפרטים דלקמן הרשומים בהם –

(א)התאריך שבו נרשם כחבר שמו של אדם באותו פנקס או באותה רשימה;

(ב)התאריך שבו חדל אותו אדם להיות חבר.

 

עומד על כך ד' לוין בספרו "המנהל והניהול בחברה ואגודה שיתופית" אבוקה, תשל"א-1971, 201:

 

על-פי סעיף 34 לפקודת האגודות השיתופיות, 1933, משמש הרישום בפנקס החברים של האגודה הוכחה לכאורה שהרשום בפנקס נתקבל כחבר, החל מהתאריך הרשום כהתחלת החברות.

 

פנקס החברים ישמש כהוכחה לגבי תאריך קבלתו ותאריך יציאתו של חבר באגודה. במקרה דנן, ברישומי פנקס החברים אצל המשיבה ישנה עדות לכך כי חברותו של המשיג הופסקה בשנת 1963. רישומים אלה אומתו על ידי החוקר והתאריך 23/05/1963 המופיע ברישום פנקס החברים, הינו המועד בו חדל המשיג להיות חבר אצל המשיבה.

 

מניות

 

מנייה כהגדרתה מקיימת זיקה בין המחזיק בה לאגודה, אם בדרך של הצבעה, חלוקת רווחים, נשיאת הנטל בהפסדים, התוויית דרכי פעולת האגודה והתערבות אופרטיבית כללית בנעשה באגודה. במקרה דנן, נראה כי המבקש התעלם לחלוטין מכל קשר עם המשיבה במשך כל השנים ואף לא פעל בדרך כל שהיא בצורה אקטיבית כל שהיא שתעיד במשהו כי חש כחבר אצל המשיבה.

 

על מנת להוכיח את כוונתו כי לא פדה את כל מניותיו אצל המשיגה, ביקש המשיג להסתמך על מספר אישורים ממוחשבים המעידים על יתרת מניות, כביכול, ואשר הונפקו לאחר הפסקת החברות אצל המשיבה, אותם יש להוכיח ולטעון בתצהיר. ראשית, למרות פניות חוזרות ונשנות על ידי החוקר לא הוגש כל תצהיר בנושא. שנית, לאחר בדיקת החוקר עולה כי אישורי המחשב אשר המשיג מחזיק בידיו אינם אלא טעות קולמוס. ההסבר לכך הוא כי באותה העת האישורים אשר הוצאו לכל משווק אשר שיווק את תוצרתו דרך המשיבה התייחסו במאוחד אל קרנות ומניות. לעיתים הוצאו במקביל, לחברים וללא חברים אצל המשיבה, ללא הבחנה. כך בעדותם של בעלי תפקידים ב"תנובה":

מר לנדסמן:

"..פעם היו תעודות מניות, לא יודע על איזה בסיס הונפקו.."

   

חיים הרשקו- רואה חשבון:

"..אותה תוכנה ניכתה מניות מכולם ולא הבחינה בין חברים ולא חברים, לכולם ניכו מניות.."

 

מנשה בנימין- מנהל חשבונות:

"..היו כאלה שגבו מהם ולא היו חברים, לא כל פקיד ידע שמשק מסוים חבר או לא.."

"..היו מקרים כאלה של טעויות.. יכול להיות ששלחו דוחות שנתיים לפיהם הם גבו מניות למרות שלא היו חברים..ההנחה שלהם כנראה שכל אגודה חייבת להיות חברה בתנובה.."

מעיון בחומר הראיות עולה כי המשיג פדה את כל מניותיו הלכה למעשה ולא נותרה כל יתרה בלתי נפרעת. כך הופיע גם באישורים הידניים לצרכי הדוחות הכספיים של המשיג בדבר יתרת המניות, אותם ביקש מאת המשיבה וקיבל לידיו מדי שנה. כך שברור שאין המשיג יכול לטעון כי הסתמך בתום-לב על אישורי המחשב השגויים וסבר כי הוא ממשיך להיות חבר בתנובה רק על יסוד אישורים אלה. מה גם שאישורים אלה הגיעו אל החוקר מאת המשיבה ולא מאת המשיג, כך שגם מהטעם הזה, לא ניתן לומר כי הייתה הסתמכות מצידו על אישורים אלה.

 

המשיג לא הציג את הדוחות כספיים שלו מהם עולה כביכול, כי נותרה יתרה כל שהיא של מניות אצל המשיבה. גם אי הצגת הראיות שיש בכוח המשיג להציגן ואינו עושה כן, מתפרשת כנגדו.

 

נעשה ניסיון נוסף מטעם המשיג, להעלות בדיעבד כי התכוון לפדות רק את מניות ענף החלב ולא את מניות ענף הלול, וכי התכוון להישאר כחבר אצל המשיבה בענף הלול בלבד. גם טענות אלה לא נתמכו בתצהיר כל שהוא או בכל ראיה אחרת. מעיון במסמכי הלקוח עולה כי המשיג הפסיק את כל השיווק לתנובה לאחר 1961 ובכלל זה ענף הלול אשר גם בו לא נרשמו כל שיווקים. כמו כן בדוח הביקורת של רו"ח דוד עצאר מברית פיקוח, מופיעה צבירת מניות ע"ס 67330 ל"י מענף העופות לשנים 1954-1961 ואשר נפסקה לאחר שנה זו. סכום זה עולה בקנה אחד עם מכתב מאת המשיג ביום 25/03/1963 בו הוא מציין, כי הוא מוסר למשיבה 11 אישורים על מניות באותו סכום (67330 ל"י) לצורך פדיונן. בהמשך, קיימים מכתבים מאת המשיבה המאשרים את קבלת המניות ואת העברתם לפדיון. משמע, האגודה פדתה במפורש גם את המניות בקשר עם ענף הלול. מבדיקה אשר נעשתה על ידי רו"ח דוד עצאר, לא נמצאה כל יתרה לזכות האגודה, מאיזה ענף שהוא.

 

טוען המשיג כי מאחר שהמשיך לשווק את התוצרת החקלאית מטעמו אל תנובה גם לאחר המועד שצוין לגבי פרישתו מחברות בשנת 1963, וכי משיווקים אלה נוכו מניות, כי אז יש בכך כדי להצביע על המשך חברותו אצל המשיבה. מהגיון דברים זה עולה המסקנה כאילו הוא בכל זאת חבר אצל המשיבה גם כיום. המשמעות מכך היא כי המשיג עבר הליך של "קבלה מחדש" לחברות בתנובה לאחר שפרש קודם לכן.

 

טענה מסוג זה יש לתמוך בראיות. לכל הפחות יש להוכיח את השיווקים וניכויי המניות מהם. דבר לא הוכח ולא הוצגו מטעם המשיג כל מסמכי שיווק המעידים על ניכויי מניות לאחר 1963. הומצאו מספר מסמכים שאין בהם כדי להעיד על ניכויי מניות, לא כל שכן על חברות אצל המשיבה. הומצא מסמך על שווק דבש משנת 1981 ומסמכי קרן נזקי טבע לחקלאות לגבי פרמיות ביטוח הדרים משנת 1980-1981.

 

אוסיף עוד כי באותם ימים נהגה תנובה לגבות מתוך תמורת שיווק התוצרת החקלאית על ידה תשלומים ממשווקים אשר נמנו על חבריה סכומים בגין מניות, ובנוסף נגבתה עמלה שכונתה "קומיסיון" בשיעור מסוים מתוך תמורת השיווק. ואילו משווקים שלא נמנו על חברי תנובה נגבתה עמלה מוגדלת בשיעור גבוה מזה שנגבה ממשווקים שהיו חברים בה. בסופו של דבר חשבון הסכום אשר נגבה ממשווק שאינו חבר השתווה בקירוב לסכום הכולל שנגבה ממשווק חבר (סכום הקומיסיון בצירוף הגביה למניות). כפי שנאמר בפס"ד ת"א 30124/06 ארגון מושבי הנגב- ארגון שיתופית חקלאית נ' תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בע"מ, כב' השופטת עינת רביד:

 

"לעניין זה, כאמור, הביאה תנובה את עדותו של דולצ'ה ואת החלטות תנובה בשנים 1977, 1978 ו- 1988, ומהן עולה כי השיעור שנגבה מהארגון בפועל (הקומיסיון + המניות) היה נמוך מהסכום שהיה משולם לתנובה לו היה הארגון משלם את מלוא הקומיסיון למשווק שאינו חבר, מה שמתקבל על הדעת משום שארגון תמיד דואג שחבריו ישלמו פחות מאשר מי שאינם חברים. לכל היותר ניתן לטעון כי לא היה הבדל בתשלום הכולל, כפי שמצאו החוקר ורשם האגודות בהחלטותיהם. לכן טענת התשלום שלא כדין אין לה מקום. סיווג התשלום בטעות כתשלום על חשבון מניות לא הייתה שלא כדין, כיוון שהייתה טעות ברישום ותו לא, אך לא גרמה לתשלום ביתר שאינו כדין."

 

למעלה מן העניין, אדגיש כי אין השיווק כשלעצמו מהווה ראיה כלשהי לחברות על דרך של התנהגות, ואין נפקא מינה להיקפו ומשכו, יוזכר ויודגש שתנובה שיווקה גם את תוצרתם של אגודות נוספות שלא היו חבריה כמו גם של חקלאים בודדים שעל פי תקנון המשיבה לא יכולים להיות חברים. דברים אלה אומתו בעדותו של מר אילן עמית:

 

 "..בהתחלה לא אפשרו שווק של מי שאינו חבר, אחר כך השתנה והתחילו לקנות ולא רק לשווק.."

 

לא הוכיח המשיג כי הינו רשום בפנקס החברים אצל המשיבה או כי הגיש בקשה להתקבל כחבר אצל המשיבה. אם כך, אין אלא לבדוק האם התקבל המשיג כחבר אצל המשיבה בדרך חלופית שלא על פי תקנונה. אף שהדברים לא נטענו במפורש, ניתן להבין את טענת המשיג לחברות מכוח שיווק בפועל כטענת "חברות מכוח התנהגות" בהתאם לתקנה 2א לתקנות החברות.

 

תחילה אפנה להוראות הדין הרלוונטיות לסוגיית הקבלה לחברות באגודה שיתופית:

תקנה 2 לתקנות החברות קובעת את דרך המלך לקבלה לחברות באגודה:

 

(א) אדם הרוצה להתקבל כחבר באגודה יגיש לה בקשה בדרך הקבועה בתקנות האגודה.

(ב) קבלת חבר באגודה תהיה בדרך הקבועה בתקנות שלה.

 

              ב. תקנה 2א לתקנות החברות מפרטת נסיבות מיוחדות להכרה בחבר:

 

"נהג אדם ונהגו בו כחבר האגודה במשך תקופה סבירה לפי נסיבות העניין, בין לפני תחילתה של תקנה זו ובין לאחריה, יראו אותו כחבר באגודה, אף אם לא נתקיימו בו הוראות תקנות משנה (א) ו-(ב) לתקנה 2, זולת אם נקבעה בתקנות האגודה הוראה מפורשת שאין לראות אדם כאמור כחבר באגודה".

 

הוראת תקנה 2א לתקנות החברות מאפשרת לראות אדם כחבר אגודה, במקרה בו "נהג אדם ונהגו בו כחבר האגודה" – התנאים האמורים בתקנה 2א הם תנאים מצטברים. אדם כזה יכול להיות חבר האגודה גם אם לא התקבל לחברות בדרך המלך הקבועה בתקנון האגודה.

 

השאלה אם כן, האם ניתן לראות במשיג כחבר אצל המשיבה מכוח תקנה 2א לתקנות החברות. על שאלה זו יש להשיב בשלילה, המדובר בחבר שפרש מרצונו מחברות אצל המשיבה והטענה של קבלה (מחדש) לחברות בדרך של התנהגות אינה במקומה. הוראת תקנה 2א אשר דנה בחברות מכוח התנהגות מניחה כי לשני הצדדים יש רצון לקשור ביניהם יחסי חברות, יש צורך בכוונה הדדית. המחוקק קבע כי יש לתת לכך תוקף במקרים המתאימים גם אם הדברים לא עוגנו בהליך פורמאלי. ראו לעניין זה את דברי כב' השופט א. ריבלין בפס"ד (ת"א) 308/91 רחל גבעון נ' תקומה:

 

"לשון התקנה מלמד, כי אין די בהתנהגות חד-צדדית מצידו של אדם כדי לעשותו חבר באגודה ואין גם די בהתייחסות חד-צדדית של האגודה כלפיו, על מנת שהחברות תכפה עליו"

 

החזקה כי זהו רצון הצדדים נסתרה במקרה דנן המשיג הביע בכתב את רצונו כאשר ביקש לפרוש מחברותו אצל המשיבה ופדה את כל המניות שהיו ברשותו. לא מתקבל על הדעת במצב זה להניח כי המשיג מבקש לחזור ולהיות חבר על סמך שיווק התוצרת בלבד.

 

ככל שהיה למשיג רצון להיות חבר אצל המשיגה, היה עליו להגיש בקשה בכתב תוך הצעה להחזרת הכספים אשר קיבל בגין פדיון מניותיו כנדרש על פי התקנון של המשיבה.

 

מטרת שיווק התוצרת החקלאית של המשיג באמצעות המשיבה היה לשם השאת רווחים עסקיים בלבד ולא עניין של קבלה לחברות. די בפדיון כל המניות של המשיג אצל המשיבה כדי לקבוע כי פסקה חברותו אצל המשיבה כבר בשנת 1963, עת שולם פדיון כל המניות.

 

אחד הסימנים העיקריים אשר יש בו כדי להעיד שהמשיבה לא ראתה במשיג כחבר בה הינו: אי השתתפות בועידות האגודה. המשיג לא הראה כי פנה אל המשיבה כדי להתעניין בשאלה הזימון לוועידות או מחה על כך שלא זומן לועידות. ועידות אלה התקיימו כל כמה שנים וזכו לתהודה רבה בהתיישבות העובדת. על פי רישומי המשיבה, המשיג לא נכלל בין המוזמנים לוועידות אצלה ואף לא דרש להיות בין המוזמנים, למרות שידע על וועידות אלה מעצם היותו בעבר חבר אצל המשיבה. כיצד יתכן כי לא הבחין באי הזמנתו לוועידות אלה במשך עשרות שנים? במיוחד לאור העובדה כי מועדי הועידות פורסמו ברבים. המשיג אף לא הוכיח כי המשיבה ראתה במשיג כחבר בה. ברור כי במצב הדברים כפי שתואר לעיל, יש כדי לקבל את המלצת החוקר כי אין לראות במשיג חבר אצל המשיבה מכוח התנהגות על פי סעיף 2א לתקנות החברות.

 

מתקנון המשיבה עולה, כי הקבלה לחברות באגודה מותנית בהגשת בקשה בנוסח הקבוע בתקנון, תוך עמידה בתנאי כשירות מסוימים, בדיון במוסדות האגודה ובקבלת החלטת קבלה, או אי קבלה על ידי מוסדות אלו.

 

העולה מהאמור הוא כי הדרך לקבלה לחברות אצל המשיבה אינה על ידי שיווק ואו על ידי גביית כסף בגין הון מניות. הסיבה לכך פשוטה ביותר, ל"דרכים" אלה אין כל גיבוי או בסיס בתקנון האגודה. משמע, השיווק כמו גם הגבייה להון מניות, אינם מאפשרים קבלה לחברות על פי תקנה 2א לתקנות החברות.

 

המשיג שיווק ומשווק את התוצרת החקלאית עבור חבריו ועבור אלה אשר אינם חבריו. הדבר מעוגן בתקנון המשיבה. המשיג נהג כך במשך שנים רבות ועל כך העידו בעלי תפקידים ב"תנובה":

  מר לנגה - ברית פיקח:

 "..גם לא חברים שיווקו באמצעות תנובה... לא הצליבו את רשימת החברים וניכויי המניות.."

 

קוקס- מנהל מחוז דרום:

".. היו חקלאים ששיווקו באמצעות תנובה ולא היו חברים.."

 

    

     משמע, אין בסיס לטענה שניתן ללמוד מהשיווק עצמו על חברות בתנובה.

 

תקנון המשיבה בגרסותיו השונות לאורך השנים, קבע תמיד כי על המבקש להתקבל בה כחבר להגיש לה בקשה בנוסח שנקבע בתקנון, על הבקשה להיות מוגשת להנהלת המשיבה, וזו תחליט ברוב דעות אם לקבל את החבר או לדחות את בקשתו. לא נקבעה בתקנון דרך "מקוצרת" או "מקלה" לקבלה לחברות של מי שהיה חבר בעבר ופרש. על כן המסלול לגביו הינו כמו לכל מועמד אחר. בנוסף לכך, קיימת פרוצדורה נוספת לגבי המבקש לחזור ולהתקבל לחברות אצל המשיבה. לגבי מבקש כזה קבע ס 68(ג) לתקנון המשיבה דרישה נוספת, והיא שעליו להשיב לתנובה את כל תמורת המניות אשר נפדו בעבר לאחר פרישתו הקודמת מחברות אצל המשיבה.

 

אין בתקנון המשיבה הוראות לגבי דרכים אחרות לקבלת חברים חדשים. ובוודאי שלא הוראה הקובעת שניתן להתקבל כחבר אצל המשיבה רק מכוח שיווק תוצרת חקלאית אל המשיבה או על ידי ביצוע תשלומים על חשבון מניות.

 

במקרה דנן, לא זו בלבד שלא נמצאה כל בקשה של המשיב להתקבל מחדש לחברות אצל המשיבה, הרי שגם לא נמצאה כל ראייה לכך כי המשיג החזיר או הציע להחזיר את שקיבל בגין פדיון המניות לאחר פרישתו. גם מהטעם הזה, אין לקבל טענת המשיג לחברותו אצל המשיבה.

 

לעניין טענות המשיג אודות הניכוי החודשי שבוצע לו, אין בסמכותי לדון בכך, שהרי המשיג אינו חבר אצל המשיבה. כך שאם עומד המשיג על כך שניכוי זה היה מנוגד לדין, הרי שתביעה נגד המשיבה צריכה להתנהל ככל תביעה כספית בבית המשפט ולא במסגרת זו. אין הרשם דן במחלוקת שבין אגודה שיתופית למי שאינו חבר בה.

29371

 

שיהוי והתיישנות

 

זאת ועוד – אחרת: קיים נימוק נוסף, המצדיק את דחיית הבקשה. גם אילו היה ממש בטענות המשיג, הרי שחלים לגביהן שיהוי והתיישנות. השגה זו הוגשה לאחר עשרות שנים, ולא נעשה כל ניסיון להסביר את פשר השיהוי הממושך. השגה זו הוגשה כאשר התעוררה האפשרות לפדות יחידות השתתפות של אגודות החברות במשיבה בסכומים משמעותיים. שיהוי זה יכול ללמד כי המשיג ויתר על הזכות. במצב דברים זה די בשיהוי כדי לדחות את העתירה.

כפי שאמר כב' הנשיא מ' שמגר בבג"ץ 501/85 דב חייט ואח' נ' שר הפנים:

 

 "שיהוי כה ניכר, שאין לו הצדקה עניינית, יש בו כדי לשלול בסיס ממשי מן העתירה.

 

נכונותו של בית המשפט הגבוה לצדק להיעתר לפנייתו של עותר מושפעת, בכל מקרה ובכל עת, מן הקביעה בשאלה, מהי המידה שבה יש צורך לתת את הסעד למען הצדק, ושיהוי משמעותי, שהוא חסר הצדקה, מטה את כפות המאזניים לרעת העותר."

 

כך גם כב' השופט א' גולדנברג בבג"ץ 4077/92 הניה אבישר  ו-15 אח' נ' שר הפנים:

"ו סבורים אנו, כי בנסיבותיו של מקרה זה השתהו העותרים מעבר לזמן הסביר עד שהגישו את עתירתם

ו..דיני השיהוי אין עניינם חוסר תום לב סובייקטיבי של העותר."

 

 

 

גם כב' השופט י'. מלץ בע"א 341/87 זלמן הרשוביץ נ' עין ורד מושב עובדים:

 

"והמערער המשיך בשתיקתו, שתיקה שהתבטאה לא רק באי-פנייה לבית המשפט אלא גם באי-נקיטת צעד כלשהו בין כותלי המושב והאגודה המשיבה."

 

בע"א 84/64 בית חנניה מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ נ' פרידמן בית-משפט אמר:ב

"הימנעות מנקיטת צעדים או פעולות, אשר הדבר היה מחוייב המציאות תוך ידיעת מצב הדברים, עשויה להתפרש כהודאה שבשתיקה או כקבלת הדין המונעת מהצד הנוגע בדבר לטעון כעבור זמן את ההיפך מזה".

 

בפס"ד ת"א 30124/06 ארגון מושבי הנגב- ארגון שיתופית חקלאית נ' תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בע"מ, נקבע על ידי כב' השופטת עינת רביד:

 

"ארגון אשר ידע שאין הוא חבר בתנובה, ולכן לא יכול להחזיק במניותיה, שהרי זהו הדין, ידע כבר משנת 1985 כי הסכום המנוכה ממנו איננו מסווג כראוי. הרי מי שיודע שהוא אינו מחזיק במניות תנובה ובכל זאת רואה רישום בדבר אחזקה שכזו אינו יכול לטעון כי לא ידע שמדובר ברישום מוטעה, ולכן אני קובעת שהארגון ידע על טעות הסיווג בזמן אמת ולפיכך לא יתכן לטעון בעניין זה להתיישנות שלא מדעת ומן הדין לקבוע כי התביעה התיישנה."

 

 

לאור כל האמור לעיל ולאור חומר הראיות שהוצג בפני הנני דוחה את ההשגה.

 

אין צו להוצאות.