בפני רשם האגודות השיתופיות תיק מס' 355/464/08 רינת בורנשטיין נ' קיבוץ שדה נחמיה

 

בפני רשם האגודות השיתופיות                                        תיק מס' 355/464/08

 

בעניין:  רינת בורנשטיין

 

ע"י ב"כ עו"ד י. נור

מרח' החקלאים 2 מכפר ביאליק 27905

ת.ד 67 קרית ביאליק

טל:  04-8710231   פקס:  04-8710234

 

המבקשת;

- נ ג ד -

 

קיבוץ שדה נחמיה

 

ע"י ב"כ עוה"ד א' קופרשמיט ו/או ל' גולדשטיין ו/או

ע' בצר ו/או י' גולדשטיין ו/או ע' ששון ו/או ד' קנציורק

מחצר המועצה האזורית גליל עליון

ת"ד 1032 קריית שמונה  11019

טלפון: 04-6951775; פקס: 04-6950698  

המשיב;

 

החלטה

 

בפני בקשה להכרה בחברותה של רינת בורנשטיין (להלן: "המבקשת") כחברה בקיבוץ שדה נחמיה (להלן: "המשיב" או "הקיבוץ" - לפי העניין).  הליך על פי סעיף 6 לתקנות האגודות השיתופיות (חברות), התשל"ג 1973 (להלן: "תקנות החברות"). על פי סעיף 43 לפקודת האגודות השיתופיות (להלן: "הפקודה") מונה עו"ד דן שגב וימר לחקור את סוגיית חברותה. 

 

רקע

בתאריך 12.02.2001 המבקשת עברה להתגורר בקיבוץ בעקבות נישואיה לחבר הקיבוץ מר אלי בורנשטיין.

בתאריך 09.11.2001 פנתה המבקשת בבקשה להתקבל כמועמדת לחברות.

בתאריך 23.11.2001 התקבלה החלטה בקיבוץ להביא את בקשתה להתקבל  כמועמדת לחברות לדיון בישיבת הנהלה וכי ההליך יתקיים על פי הנהלים הקיימים בקיבוץ.

בהתאם להחלטת הקיבוץ, נשלחה המבקשת לאבחון במכון אדם לשם בדיקת התאמתה לקבלה לחברות בקיבוץ.

בתאריך 16.03.2003 המבקשת קיבלה הודעה בכתב מאת הקיבוץ ובה נאמר כי הוחלט להאריך את תקופת מועמדותה בחצי שנה נוספת, בשל השינויים באורח החיים בקיבוץ ובצורך בגיבוש נוהל קבלת חברים חדשים.

בפועל נוהל קבלת חברים חדשים התקבל רק ביום 16.07.2008.

 בתאריך 28.4.2003 הוגשה תביעה כנגד הקיבוץ בידי אלי בורנשטיין, בעלה של המבקשת, ביחד עם עוד חמישה חברים נוספים. התביעה הינה כנגד השינוי באורחות החיים.

 המבקשת ובעלה, המשיכו בפנייתם אל הקיבוץ בבקשה לדון במעמדה בקיבוץ. הנושא נדון מספר פעמים בהנהלת הקיבוץ, ללא תוצאות.

לפיכך, המבקשת פנתה בבקשה להוסיפה לרשימת החברים בקיבוץ.

 לאור בקשת המבקשת, ביום 15.4.2008 מונה החוקר שלומי אברהם לבדוק את סוגיית חברותה של המבקשת בקיבוץ. דו"ח חקירתו הוגש ביום 12.08.2008 כאשר מסקנותיו היו כי המבקשת איננה חברה אצל המשיב, תוך המלצה להביא את בקשתה  להכרעת האסיפה הכללית.

המלצות החוקר נמסרו למבקשת במכתב מיום 17.08.2008 מאת עוזר הרשם אילן רונן, בו הוא מציין כי תוכל להשמיע את טענותיה בפני.

בדיון שהתקיים בפני ביום 12.11.2008 קבעתי כי מאחר והחוקר לא שמע את טענות המבקשת, די בעובדה זו בכדי לפסול את דוח חקירתו.

לפיכך, על פי סעיף 43 לפקודה מונה עו"ד דן שגב וימר לחקור בטענת המבקשת.

 

עיקר טענות המבקשת

המבקשת הגיעה לקיבוץ בתאריך 12.02.2001 בעקבות נישואיה לחבר הקיבוץ מר אלי בורנשטיין, אז גם התקבלה למועמדות לחברות אצל המשיב.

במעמד זה נמסר למבקשת על ידי גב' מגדה עסיס, מנהלת הקהילה באותם ימים, כי מאחר ונישאה לחבר הקיבוץ המועמדות שלה תארך שנה אחת בלבד.

כעבור שנה הופנתה המבקשת על ידי המשיב לביצוע מבחני התאמה במכון אדם ונמצאה מתאימה להיות חברת קיבוץ.

ביום 16.03.2003 קיבלה המבקשת הודעה בכתב מאת הקיבוץ ובו נאמר כי הוחלט להאריך את תקופת מועמדותה בחצי שנה נוספת על מנת שהנהלת הקיבוץ תגבש כללים למועמדים חדשים בשל השינויים באורח החיים בקיבוץ.

טענת המבקשת כי בכל אותה תקופה היא עבדה בקיבוץ, מילאה אחר מכסת השעות הנדרשות, עמדה בכל הדרישות והמטלות כפי שנהוג כלפי כל חבר בקיבוץ.

לטענת המבקשת היא עברה לעבוד בפארק הזוחלים בקיבוץ, שם גם בעלה עבד. זהו ענף שהיה חלק מענפי הקיבוץ גם לאחר ההפרטה.

טענת המבקשת כי מיום 01.01.2002 ובמשך שש השנים האחרונות ועד היום, היא מתנהלת כמועמדת לחברות לכל דבר ועניין. במצב דברים זה, היא מחויבת בכל המיסים הקהילתיים הנהוגים בקיבוץ, ביטוחי שיניים וביטוחים נוספים החלים על החברים. בנוסף לכך, בתקופת עבודתה בקיבוץ שולם עבורה לקרן פנסיה עתידית. היא גם קיבלה תלושי שי בחגים וסבסוד כפי שחברים בקיבוץ זכאים לו.

על כן, טענת המבקשת היא כי יש לקבוע את מעמדה כחברה מהמניין אצל המשיב.

 

עיקר טענות המשיב 

בתאריך 12.02.2001 המבקשת עברה להתגורר בקיבוץ בעקבות נישואיה לחבר הקיבוץ מר אלי בורנשטיין.

בתאריך 09.11.2001 פנתה רינת בבקשה להתקבל כמועמדת לחברות ובקשתה אושרה.

בתאריך 10.05.2002 נפל דבר בקבוץ והתקבלה החלטה על שינוי אורחות חייו. לפיו הוא הפך ל"קיבוץ מתחדש" המתנהל לפי העקרונות הבאים:

כל חבר אחראי לפרנסתו כאשר הערבות ההדדית מוגבלת לרמת מינימאלית.

על הכנסות החברים מוטלים מיסי קהילה, מס מוניציפאלי ומס פרוגרסיבי שמטרתם לאפשר השירותים המוניציפאליים, את ניהול חיי הקהילה ואת התמיכה בחברים המתקשים להתפרנס.

התחלת המהלך שמטרתו הפרטת נכסי הקיבוץ- רישום דירות הקיבוץ על שם מחבריו וחלוקת רווחים לחברים מנכסים יצרניים.

מאחר ולא ניתן לקבל לחברות חברים חדשים בטרם הותאמו כללי הקבלה בהתאם לשינוי שעבר הקיבוץ, נשלחה אל המבקשת כבר בתאריך 06.03.2003 הודעה על "הארכת מועמדות לחצי שנה נוספת" בו ציין הקיבוץ כי הוא עוסק בהכנת הדיון לגבי הזכויות והחובות של חברים חדשים הרוצים להתקבל כחברים.

המבקשת ובעלה פנו אל מוסדות הקיבוץ בבקשה לדון במעמדה בקיבוץ. נושא זה הועלה במכתבה של שילה צל ציון, מנהלת הקהילה באותם ימים, מכתב מיום 19.3.2007 בו הזכירה שילה כי הנושא נדון בעבר בכמה שיחות וכי היא ראתה יתרון בכך שהמבקשת תוגדר כתושבת ולא כמועמדת לחברות וזאת כדי שהמבקשת לא תהיה חייבת להעביר את משכורתה לקיבוץ, והקיבוץ מנוע מלנקוט צעדים כנגדה עקב כך. בפועל המבקשת לא העבירה את המשכורת מעבודתה כמנהלת חשבונות בקיבוץ מחניים לקופת הקיבוץ.

עוד באותו מכתב מציינת שילה צל ציון:

"גם היום במרחק הזמן כשנתיים מאוחר יותר, אני חושבת שלא הייתה ברירה אחרת אלא לפעול כפי שפעלתם בידיעתי ובהסכמתי.."

ובהמשך היא מעלה ספקות לכך שהקיבוץ יראה במבקשת כמועמדת.

בתשובת מר אלי בורנשטיין אל שילה צל ציון מיום 21.03.2007  הוא מציין:

"כמו אז גם היום אין ולא היו שום חילוקי דעות לגבי מעמדה של רינת."

"עובדה היא שההתייחסות אליה הייתה לאורך כל הזמן כאל מועמדת.."

לטענת המשיב, מתיאור העובדות הללו עולה בבירור כי המבקשת ובעלה ידעו כי הקיבוץ אינו רואה בה כחברה אצלו.

לאור סעיף 34א לתקנון המשיב אשר הינו בתוקף והיה בתוקף טרם הגעת המבקשת לקיבוץ, יש רק דרך אחת להתקבל כחבר אצל המשיב:

   "על אף האמור בכל דין לא יראו אדם כחבר הקיבוץ אלא אם התקבל לחברות על פי 28 לתקנון זה, אפילו נהג ונהגו בו כחבר הקיבוץ במשך תקופה סבירה"

לאור כל האמור לעיל דין הבקשה להדחות.

דיון והחלטה:

 השאלה העומדת בפני להכרעה היא האם המבקשת הינה חברה אצל המשיב.

בתאריך 12.02.2001 המבקשת עברה להתגורר בקיבוץ בעקבות נישואיה לחבר הקיבוץ מר אלי בורנשטיין.

בתאריך 09.11.2001 פנתה המבקשת בבקשה להתקבל כמועמדת לחברות.

ביום 23.11.2001 התקבלה החלטה בקיבוץ להביא את בקשתה להתקבל  כמועמדת לחברות לדיון בישיבת הנהלה וכי ההליך יתקיים על פי הנהלים הקיימים בקיבוץ.

בהתאם להחלטת הקיבוץ, נשלחה המבקשת לאבחון במכון אדם לשם בדיקת התאמתה לקבלה לחברות בקיבוץ.

באותם ימים, בשל השינויים באורח החיים בקיבוץ, החלו בגיבוש נוהל קבלת חברים חדשים, על כן ביום 16.03.2003 קיבלה המבקשת הודעה בכתב מאת הקיבוץ ובה נאמר כי הוחלט להאריך את תקופת מועמדותה בחצי שנה נוספת.

בפועל נוהל קבלת חברים חדשים התקבל רק ביום 16.07.2008.

 בעקבות השינוי באורחות החיים, אשר התקבל ברוב גורף, הוגשה תביעה בתאריך 28.4.2003 כנגד הקיבוץ בידי אלי בורנשטיין, בעלה של המבקשת, ביחד עם עוד חמישה חברים נוספים. התביעה הינה כנגד כל מה שקשור לקיבוץ המתחדש בו האחריות על פרנסת החבר עוברת אליו.

 המבקשת ובעלה, המשיכו בפנייתם אל הקיבוץ בבקשה לדון במעמדה בקיבוץ. הנושא נדון מספר פעמים, אולם ללא כל תוצאות. במכתב מיום 19.03.2007 מאת שילה צל ציון מנהלת הקהילה, לאלי בורנשטיין היא מבהירה את הנושא בצורה ברורה וחד משמעית:

 "הערכתי שיהיה קשה עד בלתי אפשרי לגרום לקיבוץ לקבל את רינה לחברות.."

"..אני עדיין חושבת שעניין המועמדים לא הסתיים, רבים בקיבוץ מתנגדים לקבל לחברות את המועמדים.."

"..ישנם שלוש אפשרויות לשנות את מעמד "המועמדים" בקיבוץ ל"חברים": הצבעה באסיפה/קלפי על ידי החברים לחברות..."

בתשובת אלי בורנשטיין מיום 21.03.2007 למכתבה של שילה צל ציון עולה בבירור כי הן המבקשת והן בעלה מודעים למעמדה בקיבוץ וכי אין הקיבוץ רואה במבקשת כחברה אצלו:

"כמו אז גם היום אין ולא היו שום חילוקי דעות לגבי מעמדה של רינת."

"עובדה היא שההתייחסות אליה הייתה לאורך כל הזמן כאל מועמדת.."

"..לסיכום- מעמדה של רינה היה מיום שהגיעה לקיבוץ ועד היום מעמד של מועמדת.."

בהמשך, פנתה המבקשת בבקשה להוסיפה לרשימת החברים בקיבוץ.

 בהתאם להוראת סעיף 6 לתקנות החברות ובהתאם להוראת סעיף 43 לפקודה, בתאריך 15.4.2008 מונה שלומי אברהם כחוקר לבדוק את סוגיית חברותה של המבקשת בקיבוץ. דוח חקירתו הוגש ביום 12.08.2008 כאשר מסקנותיו היו כי המבקשת איננה חברה אצל המשיב לאור הוראת סעיף 34א לתקנון הקיבוץ, תוך המלצה להביא את בקשתה  להכרעת האסיפה הכללית.

המלצות החוקר נמסרו למבקשת במכתב מיום 17.08.2008 מאת עוזר הרשם אילן רונן, בו ציין כי המבקשת תוכל להשמיע את טענותיה בפני.

בדיון שהתקיים בפני ביום 12.11.2008 קבעתי כי מאחר והחוקר לא שמע את טענות המבקשת, די בעובדה זו בכדי לפסול את הדוח האמור. מאחר ומר שלומי אברהם פרש לגמלאות, מיניתי את עו"ד דני וימר לחקור את הסוגיה.

דוח החקירה הוגש ביום 29.01.2009  כאשר מסקנותיו היו כי המבקשת חברה בקיבוץ. החוקר לא בדק את נסיבות המקרה, את העובדות ואת הוראות החוק. לא אסף ראיות כמתחייב ממינויו כחוקר, אלא הגיש חוות דעת משפטית תוך התייחסות "משפטית" להוראת 34א בתקנון המשיב. תפקידו של החוקר הינו לאסוף ראיות ולגבש המלצה, ולא להגיש חוות דעת משפטית המתעלמת מהוראות סעיף 2א לתקנות החברות ומניסוחו הברור של סעיף  34א בתקנון המשיב.

בדברי החוקר בהתייחסו לסעיף 34א לתקנון המשיבה, אשר אינו מאפשר קבלת חברים מכוח התנהגות:

"לעניין זה טען הקיבוץ כי ביום 12.01.1993 החליטה האסיפה הכללית על שינוי בתקנון הקיבוץ וכי שינוי זה בתקנון אושר על ידי רשם האגודות השיתופיות ומכאן ככל שהמבקשת טוענת למנהג ונוהג על מנת להכיר בה כחברה אין המנהג והנוהג תקף כלפי המבקשת.."

"..מכאן, המסקנה המתבקשת היא, כי סעיף 34א אינו תקף המקרה של המבקשת.."

  מדוע? לחוקר הפתרונים: סעיף 34 א' מבטא את החלטת הקיבוץ לגבי הליך קבלת החברים. התייחסות החוקר יש בה כדי התעלמות מרצון החברים בקיבוץ ומהוראה מפורשת של תקנון הקיבוץ. איני רואה מקום להתערב בהחלטת הקיבוץ בעניין קביעת  סעיף 34א ולפרש באופן שונה את הוראותיו הברורות של התקנון.

ראה דברי כב' השופטת ע' ארבל בע"א 10419/03 תומר דוד נ' רמת הדר-כפר שיתופי להתיישבות:

"..נכון וראוי יהיה כי ההתערבות בהחלטותיה של אגודה שיתופית בדבר קבלת חברים לשורותיה תיעשה במקרים חריגים וקיצוניים בלבד.."

"..האגודה יכולה לנהל את ענייניה על-פי רצונה ועל-פי רצון החברים ובהתאם למטרות המשותפות שהותוו בתקנון. האגודה היא אשר מעצבת את התנהלות האגודה ותפקודה על-פי האינטרסים שלה, על-פי שיקוליה ועל-פי טעמה. האגודה זכאית שיהיה לה שיקול דעת עצמאי באשר לקביעה מיהם החברים שיצטרפו לשורותיה, ולא יהיה נכון לכפות עליה.."

"..אין מדובר כאן במקרה חריג וקיצוני המצדיק את התערבותנו, בייחוד כאשר מדובר בקבלת חבר זר למשיבה שלא רכש זכויות במשיבה.."

עוד הוסיפה כב' השופטת ע' ארבל:

"..החלטת אגודה שיתופית על קבלת או אי-קבלת חברים לשורותיה היא למעשה מקרה פרטי של החלטות המתקבלות בוועד האגודה ובאסיפה הכללית שלה.."

החוקר מתייחס לטענת המבקשת כי המשיב נהג בה כחברה וכראיה לכך תיאר בפירוט את דבר העברת הכנסותיה לקיבוץ :

 "..מסמך מיום 20.6.2005 שנשלח לקיבוץ מהמבקשת מאשר כי המבקשת דווחה על הכנסותיה.."

".. בכלל זה מסירת הכנסותיה כעובדת חוץ לקיבוץ באותה תקופה  רלוונטית... בין היתר אף היו בהמשך הסכמות לעניין זה בין הקיבוץ למבקשת.."

"..עבדה בתחילת הדרך .." (ההדגשות שלי א.ז)

ברור מדו"ח החוקר שהממצאים אינם חדים. אין לקבל את טענת המבקשת כי העבירה את הכנסותיה לקיבוץ. היה על החוקר לבדוק טענות אלה לעומקם של דברים ולציין כי בפועל העברת ההכנסות היו לפרקי זמן קצובים, ולא בכל תקופת מועמדותה לחברות בקיבוץ.

בדווחו החוקר מצביע על ארעיות וחוסר עקביות בהעברת ההכנסות לקיבוץ:

"...הכנסותיה של המבקשת לשנת 2007 נכנסות לחשבון הקיבוץ..."

"...מסירת הכנסותיה כעובדת חוץ לקיבוץ באותה תקופה רלוונטית.."(ההדגשות שלי א.ז)

סעיף 27 לתקנון המשיב קובע:

"האסיפה הכללית רשאית להחליט בדבר קבלת המועמד כחבר או דחיית קבלתו כחבר וביטול מועמדותו או בדבר הארכת מועמדותו לתקופה נוספת.."

 

סעיף 28 לתקנון המשיב קובע:

"מועמד יתקבל כחבר אם ההחלטה על קבלתו כחבר נתקבלה ברוב של 2/3 מהמצביעים באסיפה הכללית שבסדר יומה נכלל הדיון בדבר קבלתו כחבר.."

 

סעיף 34א לתקנון המשיב קובע:

"על אף האמור בכל דין לא יראו אדם כחבר הקיבוץ אלא אם התקבל לחברות על פי 28 לתקנון זה, אפילו נהג ונהגו בו כחבר הקיבוץ במשך תקופה סבירה"

 

כאן המקום להדגיש כי הקיבוץ מחויב לפעול על פי התקנון. כפי שנאמר בפס"ד ת"א (נצרת) 187/01 יחזקאל כספי נ' קיבוץ הסוללים- קבוצת המכבי הצעיר להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ תק-מח 2004(2), 3379 ,עמ' 3381:

תקנון הקיבוץ מהווה יסוד חוקתי לפעילות הקיבוץ ומוסדותיו"

ועל ידי כב' השופטת ע' ארבל בפס"ד ע"א 10419/03 תומר דוד נ' רמת הדר- כפר שיתופי להתיישבות :

"תקנון האגודה מהווה את המסמך הבסיסי שלה, ועם הקמתה של אגודה שיתופית ניתן לו תוקף. התקנון מהווה מסמך אחיד, מסמך בסיס של האגודה הקובע את הכוחות והסמכויות של האורגנים השונים ומהווה את המשפט "החוקתי" שלה. "

התנאים לקבלת חברים נקבעים בדרך כלל בתקנון האגודה. בעניין זה קובע כב' השופט ברנזון בפס"ד ע"א 84/64  "בית חנניה מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ נ' פרידמן", פ"ד י"ח (3) 20:

"....פקודת האגודות השיתופיות והתקנות שהותקנו על פיה, אינן קובעות בעצמן תנאים לקבלת חברים, התקנות רק מורות, שעל כל אגודה לקבוע בתקנונה את תנאי התקבלותם של חברים ואת שיטת בחירתם. משנעשתה הבחירה על פי התקנון, הרי שנתמלאו כל דרישות החוק בקשר לכך.."

עוד מוסיף כב' השופט ברנזון ומביא את דברי המחבר וורצבורג בספרו the law relating to building societies מהדורה 9, ע' 21:

"אשר ליחסים בין אגודה לחבריה, דרך ניהול העניינים שאינה תואמת את התקנון אין לה תוקף, ויהא אורך הזמן אשר בו נהגו כך, והשלימו עימו, אשר יהא."

לענייננו, עוד בשנת 1993, כשבע שנים לפני שהמבקשת הגישה את מועמדותה לחברות בקיבוץ, נוסף סעיף 34(א) המעגן את המגבלות לקבלת חברים מכוח התנהגות:

  "על אף האמור בכל דין לא יראו אדם כחבר הקיבוץ אלא אם התקבל לחברות על פי 28 לתקנון זה, אפילו נהג ונהגו בו כחבר הקיבוץ במשך תקופה סבירה"

דהיינו, בעת הגעת המבקשת לקיבוץ ידעה על קיומו של סעיף 34(א) לתקנון המשיב ואין היא יכולה להסתמך על טענות לגבי אי חוקיות היום.

תקנון הקיבוץ מתיישב עם  תקנה 2א סיפא לתקנות החברות.

כלל הוא כי קבלה לחברות תהיה באמצעות האסיפה הכללית. משלא נתקבל החבר בדרך זו, עומדת לו הזכות לדרוש לראותו כחבר לאור תקנה 2א' לתקנות החברות המכירה בקבלה לחברות מכוח התנהגות. תקנה 2א לתקנות החברות, מפרטת נסיבות מיוחדות להכרה בחבר:

"נהג אדם ונהגו בו כחבר האגודה במשך תקופה סבירה לפי נסיבות העניין, בין לפני תחילתה של תקנה זו ובין לאחריה, יראו אותו כחבר באגודה, אף אם לא נתקיימו בו הוראות תקנות משנה (א) ו-(ב) לתקנה 2, זולת אם נקבעה בתקנות האגודה הוראה מפורשת שאין לראות אדם כאמור כחבר באגודה". (ההדגשה שלי א.ז)

גם אם אתעלם (לצורך הדיון בלבד) מהסיפא של התקנה ומהוראות סעיף 34א לתקנון הקיבוץ, הרי התקנה מאפשרת לראות אדם כחבר אגודה, במקרה בו "נהג אדם ונהגו בו כחבר האגודה" והתנאים האמורים בתקנה 2א הם תנאים מצטברים. אדם כזה יכול להיות חבר האגודה גם אם לא התקבל לחברות בדרך המלך הקבועה בתקנון האגודה. השאלה אם כן, האם ניתן לראות במבקשת כחברה אצל המשיב מכוח תקנה 2א לתקנות החברות. על שאלה זו יש להשיב בשלילה. הוראת תקנה 2א אשר דנה בחברות מכוח התנהגות מניחה כי לשני הצדדים יש רצון לקשור ביניהם יחסי חברות, יש צורך בכוונה הדדית. המחוקק קבע כי יש לתת לכך תוקף במקרים המתאימים גם אם הדברים לא עוגנו בהליך פורמאלי. ראו לעניין זה את דברי כב' השופט א. ריבלין בפס"ד (ת"א) 308/91 רחל גבעון נ' תקומה:

"לשון התקנה מלמד, כי אין די בהתנהגות חד-צדדית מצידו של אדם כדי לעשותו חבר באגודה ואין גם די בהתייחסות חד-צדדית של האגודה כלפיו, על מנת שהחברות תכפה עליו"

החזקה כי זהו רצון הצדדים נסתרה במקרה דנן. המבקשת הגישה בקשה להתקבל כחברה אצל המשיב, אולם במכתבה של שילה צל ציון מנהלת הקהילה מיום 19.03.2007 היא הבהירה בצורה ברורה וחד משמעית את סוגית מעמד המבקשת. שם היא מתארת כי הנושא נדון מספר פעמים, אולם ללא כל תוצאות:

"סוגית המעמד של רינה בקיבוץ, הועלתה בכמה שיחות שלנו.."

 "הערכתי שיהיה קשה עד בלתי אפשרי לגרום לקיבוץ לקבל את רינה לחברות.."

"..אני עדיין חושבת שעניין המועמדים לא הסתיים, רבים בקיבוץ מתנגדים לקבל לחברות את המועמדים.."

הקיבוץ לא נהג במבקשת כחברה. נושא חברותה לא הובא מעולם לפני האסיפה הכללית ולא ננקטו הליכים פורמאליים בנושא, כקבוע בתקנון הקיבוץ. המבקשת לא העבירה לקיבוץ את כל הכנסותיה מעבודתה כמנהלת חשבונות בקיבוץ מחניים.

המבקשת לא הוכיחה, כעניין שבעובדה, כי היא עצמה נהגה כחברת קיבוץ במשך תקופה סבירה לפי נסיבות העניין. בנוסף לכך , טענה זו נתמכת במסמך מיום 21.03.2007 בתשובתו של מר אלי בורנשטיין, בעלה של המבקשת, אל שילה צל ציון בו הוא מציין:

"כמו אז גם היום אין ולא היו שום חילוקי דעות לגבי מעמדה של רינת."

"עובדה היא שההתייחסות אליה הייתה לאורך כל הזמן כאל מועמדת.."

בנסיבות אלה לא הוכיחו המבקשים, במסגרת ההליכים המינהלים והמשפטיים עד כה, כי תנאי הרישא לתקנה 2א לתקנות החברות מתקיימים בעניינם. על כן אף בטענה זו אין כדי לחייב את רישומם ברשימת חברי הקיבוץ.

אולם, בענייננו חלה הוראת תקנה 2א סיפא לתקנות החברות בה נקבע:

"..זולת אם נקבעה בתקנות האגודה הוראה מפורשת שאין לראות אדם כאמור כחבר באגודה."

ובמקרה שלפני סעיף 34א לתקנון המשיב קובע:

"על אף האמור בכל דין לא יראו אדם כחבר הקיבוץ אלא אם התקבל לחברות על פי 28 לתקנון זה, אפילו נהג ונהגו בו כחבר הקיבוץ במשך תקופה סבירה."

לפיכך, לאור תקנה 2א סיפא הקובעת כי:  "....זולת אם נקבעה בתקנות האגודה הוראה מפורשת שאין לראות אדם כאמור כחבר באגודה". ולאור העובדה כי קיימת הוראה מפורשת בתקנון האגודה אשר קובעת כי אין לראות בהתנהגות האגודה כלפי האדם כדרך של קבלה לחברות אזי החברות לא תוכר.

המבקשת ניסתה מזלה והעלתה טענה בדבר השינויים בתקנון המשיב בסעיף 34א שלטעמה אינו חוקי. עלי לציין כי אין אני יכול להתייחס לדברים אלה מהטעם הפשוט כי אין המבקשת חברה אצל המשיב. משכך, אין היא יכולה לטעון לגבי אי חוקיות השינוי בתקנון. רק מי שהינו חבר אצל המשיב והיה חבר בזמן תיקון התקנון, היה יכול באותה עת לטעון טענות מסוג זה. השינוי בתקנון בוצע עוד בשנת 1993 כ- 8 שנים לפני מועד הגעת המבקשת אל הקיבוץ.

זאת ועוד, מאחר ועברו כ- 16 שנה מאז השינוי בתקנון המשיב, לא ניתן לתקוף מהלך זה מחמת שיהוי והתיישנות גם לא על ידי חבר בקיבוץ.

חזקה על המבקשת עת התקבלה כאשת חבר בקיבוץ וביקשה להתקבל למועמדות, כי בדקה את תקנון הקיבוץ, וכי ראתה את סעיף 34א לתקנון הקובע כי אין קבלה על דרך התנהגות (גם אילו היה בעלה של המבקשת שהינו חבר, מעלה טענה זו הייתי דוחה הטענה).

לאחר שבחנתי את מכלול הנסיבות ולאור חומר הראיות שהונח בפניי, הנני קובע כי אין לראות במשיגה כחברה אצל המשיב. כפי שנקבע בפסיקה לא פעם כי אין לכפות על אגודה לקבל מי שהיא אינה חפצה בו. לעניין זה ראה דברי כב' השופטת נ' דנון בת.א. (נצ') 622/98 לאה חן נ ' תל-קציר:

"בית משפט רשאי להתערב בהחלטות מוסדות הקיבוץ רק שעה שהן עומדות בניגוד לתקנון הקיבוץ, עקרונות הצדק הטבעי, עקרונות סבירות ותום הלב, כללי שיוויון ועקרון כבוד האדם"

ודברי כב' השופטת ר' אבידע בבש"א (ב"ש) 5016/99 עדי הילר נ' קיבוץ כרמים:

"בהתאגדות, כגון הקיבוץ, שמטרותיה הן מעבר למתן מענה כלכלי לחברים, אין לכפות על הצדדים המשך קיומם של יחסים שאינם רצויים על אחד מהם ... בשל אופיו של קיבוץ ... הקיבוץ הוא ביתם של כל החברים וזכותם לבחור עם מי יחלקו את ביתם"

סוף דבר- המבקשת אינה חברה אצל המשיב.

 

אין צו להוצאות.