האם כל זוג חברים שחתם על התחייבות למלאות אחר תקנון האגודה הקהילתית יחויב לידון סכסוכיו עם האגודה אצל הבורר?

בשנת 2010 רכשו יחזקאל וורד אלבג בית בהרחבה של מושב בניה, וחתמו על התחייבות בלתי חוזרת שלפיה הם מבקשים להתקבל כחברים באגודה הקהילתית מושב בניה. כמו כן, חתמו בני הזוג על התחייבות שלפיה הם ימלאו את הוראות והחלטות מוסדות האגודה ומסרו למזכיר האגודה צ'ק בסך של 20,000 ₪  עבור השתתפות בהון האגודה, חשבונותיה ושימוש ברווחים. אולם, לאחר מספר ימים, הסיקה האגודה כי בני הזוג מסרבים לשלם לה את הסכומים האמורים, ואף נודע לה כי יחזקאל פנה למנהל מקרקעי ישראל בתלונה על כך שהאגודה החקלאית דורשת כספים לצורך קבלת הסכמה להעברת זכויות במקרקעין. עקב ביטול אחד הצ'קים מצדם של בני הזוג, פתחה האגודה תיק בהוצאה לפועל לצורך לצורך גביית הכסף, אולם בני הזוג הגישו התנגדות לביצוע השטר והתיק עבר לידון בבימ"ש השלום, שם ההליך תלוי ועומד. כעת, מבקשת האגודה, כי ימונה בורר להכרעה במחלוקת בין הצדדים.

לטענת האגודה, בני הזוג אלבג פעלו בחוסר תום לב ומלכתחילה לא התכוונו לשלם את הסכום הנדרש לאגודה. לטענת האגודה, ידעו בני הזוג כי ללא אישור האגודה לקבלת המשכנתא – הם לא היו מקבלים אותה, והם ביקשו להצטרף כחברים באגודה למראית עין ולשם קבלת האישור האמור בלבד.

לא רק זו, מדגישה האגודה, אלא שבני הזוג חתמו על התחייבות בלתי חוזרת שלפיה הם חברים באגודה ומתחייבים לקיים את החלטותיה, ולא ניתן לקבל את טענתם כי לא ידעו על מה חתמו. משכך, סבורה האגודה, כי על הצדדים להסדיר את מחלוקתם בבוררות.

מנגד, טוענים בני הזוג, כי כלל לא ברורה המחלוקת אותה מבקשת האגודה לברר במסגרת הבוררות - האם מדובר בסכסוך בגין תשלום הסכום של 20,000 ש"ח או שמא מדובר במחלוקת אחרת. כמו כן, טוענים בני הזוג, כי האגודה פעלה בחוסר תום לב תוך הפרה בוטה של הוראות מינהל מקרקעי ישראל בדבר האיסור לגבות כספים ולדרוש מבני הזוג להיות חברים באגודה כדי שתאושר רכישת קרקעות במושב. לטענתם, גם לו היתה חתימתם כשרה לכאורה, הם הצהירו כי אינם מעוניינים להיות חברים באגודה וכי החתימה בטלה ומבוטלת שכן היא נכפתה עליהם תוך הטעיה שמדובר בתנאי להמלצה לפני המינהל, המלצה שהתברר שאין בה צורך אמיתי לנוכח העובדה שגם ללא קבלתה, קיבלו המשיבים אישור מהמינהל לרכישת הקרקע.

 ראשית, מבהיר ביהמ"ש, כי התנאי הראשון והיסודי במסגרת מוסד הבוררות הוא קיומה של הסכמה בין הצדדים, בין אם בהסכם בין אם בתניית בוררות, למסור את המחלוקת ביניהם להכרעת בורר. בהתאם לזאת, מדגיש ביהמ"ש, כי ישנה חשיבות רבה לריסון התערבות ביהמ"ש בענייני בוררות, וכי ינצל ביהמ"ש את סמכותו בעניין זה רק כאשר קיימים שיקולים כבדי משקל שלא למנות בורר.

בהתאם לאמור לעיל, מבהיר ביהמ"ש, כי הוא לא שוכנע שקיימים בין הצדדים הסכם או תניית בוררות המחייבים את הצדדים והמביעים את רצונם המשותף לקיומה של בוררות. לא רק זו, אלא שלדעת ביהמ"ש ההיפך הוא הנכון, שהרי האגודה פנתה תחילה לביהמ"ש לצורך הליכי גביית הוצאה לפועל, ופנתה לבוררות רק לאחר פנייתה לביהמ"ש. משכך, קובע ביהמ"ש, ניתן לראות את האגודה כמי שאינה מעוניינת בהליכי הבוררות.

ביהמ"ש מוסיף ואומר כי האגודה לא הצליחה להבהיר בפניו מהו הסכסוך בין הצדדים- האם הסכסוך נוגע לתשלום בסך של 20,000 ₪, ואז אנו מדברים על סכסוך התלוי ועומד כיום בבית משפט השלום ואינו יכול להוות נושא לבוררות, או שמא מדובר בסכסוך הנוגע לכתב ההתחייבות שנחתם ע"י בני הזוג ואז עצם ההתחייבות שנויה במחלוקת, ולכן לא ניתן לחייב צד בהליך בוררות על סמך התחייבות שנויה במחלוקת.

לבסוף, מבהיר ביהמ"ש כי כדי להכריע במחלוקת דנן יש לקבוע מה תוקפה של ההתחייבות עליה חתמו בני הזוג ומה מעמדם של האחרונים כתוצאה מחתימתם על התחייבות זו. ביהמ"ש מוסיף ואומר כי רק אם יוכרע כי ההתחייבות הבלתי חוזרת תקפה ועומדת, כלומר בני הזוג הינם חברים באגודה, ניתן יהיה לקבוע כי תקנון האגודה מחייב אותם וכי הם כפופים לפקודה שלפיה הליך בוררות בין האגודה וחבריה יוכרע על ידי בורר שימונה על ידי רשם האגדות השיתופיות. אולם, היות ולא הוצגו בפני ביהמ"ש כל העובדות הרלוונטיות להכרעה בשאלה זו – אין הוא יכול להכריע בה.

ביהמ"ש דוחה את התביעה, וקובע, כי לא ימנה בורר להכרעה בסכסוך בין הצדדים.

בנוסף, פוסק ביהמ"ש, כי האגודה תשלם 5,000 ₪ הוצאות משפט.

לאתר מושב בניה