האם ניתן להתייחס לדירה בקיבוץ בתור יצירת אומנות יחודית ולכן חובה לשייך אותה ליורש של מי שגר בה ונפטר

לטענת אופיר גור, על קיבוץ בית קשת להימנע מלפנות אותו מדירת אביו המנוח עד לסיום הליך השיוך והשלמת רישום הזכויות על שמו, כיורשו של אביו המנוח, באופן שיוענקו לו זכויות החתימה על החוזה עם המינהל ביחס לדירה זו. אופיר מניח כי לא קיימת כל מחלוקת שבעתיד תשויך לו דירת אביו המנוח מהבחינה הקניינית.

אופיר מעלה בפני הקיבוץ הצעה, ולפיה תבוצע החלפה בין הדירות, כך שהוא יחזיר את החזקה בדירה אחרת ששכר מן הקיבוץ ובגינה הוא משלם דמי שימוש, ותחתיה יקבל לידיו את החזקה בדירת אביו המנוח, ובתוך כך ימשיך לשלם דמי שימוש ו/או דמי שכירות עבור המגורים בדירה זו עד למועד השלמת הליך שיוך הדירות בקיבוץ. ההנחה של אופיר היא כי לאחר סיום הליך השיוך הוא יקבל בכל אופן את הדירה הזו של אביו בהתחשב בערך הרגשי והערכי שיש לדירה הזו גם בהתחשב בעובדה שאביו היה אמן ונתן אופי יחודי לדירה, דבר אשר יכול להגדיר אותה כיצירת אומנות ייחודית.  

לטענת קיבוץ בית קשת, אין לחברי הקיבוץ, וביניהם המנוח, זכות כלשהי במקרקעי הקיבוץ ובדירות המגורים, למעט הרשאה לשימוש אישי המוגבלת למטרות מגורים שאינה ניתנת להמחאה או להורשה והמסתיימת עם סיום השימוש בדירה, כגון במקרה של פקיעת החברות או פטירה.

הליך השיוך טרם נסתיים, מכיוון שנדרש למלא אחר שורה של תנאים, לרבות השגת אישור רשם האגודות השיתופיות, ומוערך שהליך זה יימשך לתקופה של שנתיים - שלוש. במצב נתון זה, זכויותיו של אופיר גור, כיורש המנוח, שמורות לו במועד שבו יתבצע הליך השיוך בפועל, בכפוף ובהתאם לתנאים ולקרטיריונים שייקבעו בעתיד ע"י הקיבוץ לאופיר, כיורש של המנוח שהיה בחייו חבר קיבוץ, ואשר הלך לעולמו לאחר המועד הקובע, יוקנו בעתיד עם גמר הליך השיוך זכויות שטיבן טרם נתברר, כאשר זכויות עתידיות אלו כוללות בחיקן מספר חלופות, כגון קבלת פידיון שווי ערך הדירה למשל.

הקיבוץ טוען, כי אופיר גור מעולם לא קיבל הרשאה להחזיק בדירה, הוא ידע כי לאחר פטירת המנוח הועמדה הדירה למכרז פנימי בין חברי הקיבוץ ללא שהביע התנגדות לכך. בסופו של יום, זכו בני הזוג כהן בדירה מטעמים בריאותיים. הואיל ונותרו בדירה חפצים וציוד של המנוח, לא בוצע הפינוי מיידית ובמהלך כל התקופה שלאחר פטירת המנוח היה הקיבוץ בקשר ישיר עם אופיר, הן בעל-פה והן בכתב, בניסיון לפנותו בדרכי נועם מן הדירה. עוד נטען, כי אופיר הבטיח לפנות את הדירה מספר פעמים, אך לא עמד בהתחייבותו זו. עוד טוען קיבוץ בית קשת, כי לאחר פטירת המנוח עמדה הדירה ריקה ולא אוכלסה ע"י אופיר.

אופיר גור אינו חבר קיבוץ, אלא תושב המתגורר בקיבוץ בדירה אחרת מזו של אביו המנוח, בגינה הוא משלם לקיבוץ דמי שימוש, וזאת מכוח הסכם הרשאה שנכרת בינו לבין הקיבוץ ולכן אין לו זכויות חזקה בדירת המנוח, שכן היא מעולם לא נמסרה לחזקתו ולשימושו. ביום 12.10.04 נתקבלה באסיפה הכללית של הקיבוץ החלטה על כניסה לתהליך של שיוך הדירות לחברים שם נאמר בסעיף 1: "הקיבוץ מחליט בזאת על רישום דירות מגורים על שם חבריו בהתאם להחלטה מס' 751 של מועצת מקרקעי ישראל". בסעיף 3 להחלטה הנ"ל נקבע, כי: "מי שהינו חבר הקיבוץ המתגורר בו ביום הקובע [29.10.04], יהיה זכאי לרישום דירה על שמו בהתאם להחלטה. זאת, בכפוף לקיום ולביצוע התנאים שייקבעו על ידי הקיבוץ, במסגרת ההסדר המפורט הנזכר בסעיף 6 להלן, ובכללם חתימה על הסכם כפי שיקבע במסגרת ההסדר המפורט, בו יפורטו תנאים ומחויבויות להם יידרש החבר. מובהר כי הזכאות לא תתייחס בהכרח לדירה בה מתגורר החבר כיום, אלא לדירה, או לשווה ערך של הזכות בניכוי ההתחייבויות הקשורות במהלך, בהתאם להחלטות שיקבעו בהמשך. חבר שהלך לעולמו לאחר היום הקובע וקודם לפנייתו לממ"י לחתימה על הסכם חכירה, תהיה זכאותו, לרישום דירה על שמו או לשווה ערך כאמור להלן, בכפוף לכל דין ולהחלטות חברי הקיבוץ, שמורה ליורשיו, ובלבד שמימושה לא יהיה לפני מועד השלמת ביצוע המהלך בקיבוץ". בנוסף, דירות המגורים בקיבוץ הן רכוש הקיבוץ באופן בלעדי, מכוח הסכם חכירה לדורות שנכרת בין הקיבוץ לבין המינהל.

אין בהליכי שיוך הדירות על מנת להעניק לאופיר מעמד בתקופת הביניים בטרם הסתיים הליך השיוך. אי לכך, לאופיר, כיורשו של המנוח, לא קמה כל זכות בדירה לאחר פטירתו של אביו המנוח, מאחר וממועד זה פקעו הזכויות לשימוש בדירה שהוענקו למנוח בחייו. אין מחלוקת בין הצדדים כי הליך השיוך בקיבוץ בית קשת טרם הסתיים, ומשכך כפופים חברי הקיבוץ (ויורשיהם כמי שבאים בנעליהם) להוראות התקנון, ולפיהן נקבע כי דירות שנמסרו על ידי הקיבוץ לשימושם של החברים, הינן בבעלות הקיבוץ, וכאשר פוקעת חברותו של חבר קיבוץ בעקבות פטירתו, יועברו זכויות החזקה והשימוש לקיבוץ, וליורשיו של המנוח לא יוענקו זכויות חזקה ושימוש בנכס לאחר הפטירה, ללא אישור הקיבוץ.

בית המשפט דוחה את הבקשה ומורה לאופיר גור לפנות את הדירה בתוך 14 יום. בהתאם להצהרת הקיבוץ, רשאי המבקש ליטול את החפצים של אביו המנוח שנשארו בדירה בתוך פרק זמן זה. הדירה איננה יצירת אומנות אישית ערכית ויחודית כיוון שמי שנכנס לדירה בקיבוץ יודע כי הדירה שייכת לקיבוץ וזכותו היא רק להתגורר בה וכל שיפוץ כזה או אחר שנעשה על חשבונו לא יוחזר לו.

אופיר גור ישא בהוצאות בקשה זו בסך 6,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין.

לאתר קיבוץ בית קשת.