האם קיבוץ יסעור העסיק עובדים זרים ללא היתר ובניגוד לחוק ?

הרקע

קיבוץ יסעור הואשם בארבעה עבירות; שלושה מהם בוטלו, ונותרו לבירור העבירות לפיהן העסיק הקיבוץ עובדים זרים בניגוד לחוק, וללא היתר עבודה.

באישום נטען, כי העבירות שבוצעו, לכאורה, על ידי קיבוץ יסעור, בתאריך 24.7.03, הן העסקת עובד זר בניגוד לחוק, ללא היתר עבודה בתוקף ביחס לעובד תאילנדי, בשם לֶמוֹנְטְרי, כאשר צוין, כי לעובד ניתנה אשרה לעבוד בקיבוץ דברת עד ליום 31.3.03.

לטענת הקיבוץ, העבירות לא הוכחו, ומהראיות שהוצגו, בעדויות ובמסמכים, עולה, כי במועד הרלבנטי היה לקיבוץ היתר להעסיק את העובד.

דיון והכרעה מפי השופטת דלית גילה:

ככל הנראה, נפלה טעות בסיכומי המאשימה, הואיל והאשימה אותו לפי החוק כפי שהיה לפני שתוקן, למרות שתוקן ונכנס לתוקף חודשיים לפני שנעברו בעבירות לכאורה ולכן יש לשפוט על פיו.

ס' 2(א)(1)    -    "מעביד שעשה אחד מאלה -

העביד עובד זר שאינו רשאי לעבוד בישראל מכח חוק הכניסה לישראל, והתקנות לפיו;"

ס' 2(א)(2)    -    "העביד עובד זר בניגוד להוראות סעיף 1יג, דינו ..."

ס' 1יג     -    "לא יקבל אדם עובד זר לעבודה, אלא אם כן התיר הממונה בכתב את העסקתו של העובד הזר אצל אותו מעביד, ובהתאם לתנאי ההיתר; היתר כאמור יכול שיהיה למכסה מסוימת של עובדים זרים שיועסקו אצל אותו מעביד או לפי רשימה שמית."

המאשימה לא ציינה, איזו הוראה של חוק הכניסה לישראל או התקנות לפיו הפר הקיבוץ בהעסקת העובד. כמו כן, לא התייחסה לעדות העד רון רוטפלד, מי שהיה אחראי על העסקת העובדים הזרים בקיבוץ יסעור, בתקופה הרלבנטית והעיד, כי לקיבוץ היה היתר להעסקת שני עובדים זרים, עד 31.3.03, ואחד מהם היה העובד בו עסקינן. בנוסף, מהמסמכים שהציגה המאשימה, בנוסף לאלה שהוגשו מטעם הנאשם, באמצעות עד התביעה, עולה תמונת מצב ברורה של העסקת העובד, שנמצא בישראל עם רישיון עבודה בר תוקף, על-ידי הקיבוץ, שגם לו היה רישיון להעסקת עובד זר כחוק בתוקף עד ל- 16.3.06; אשר כולל למעשה גם את התאריך הרלבנטי לאישום, 24.7.03.

גם מצילום הדרכון של העובד ניתן לראות, כי בתאריך הרלבנטי - 24.7.03 - הוא היה בעל היתר עבודה, שכן, רשום בו, מפורשות: "תייר בעל רשיון עבודה" ועוד: "רשאי לעבוד" ובצמוד לכך: "בתוקף עד 31/12/2003". הרשיון לא הגביל את העסקת העובד אצל מעסיק מסויים;

לקיבוץ יסעור היה היתר להעסקת שני עובדים זרים בחקלאות. ההיתר הינו מיום 31.3.2002 ומצויין בו, בהדגשה: "תוקף ההיתר הינו עד ליום 31.03.2003" ; בנוסף, רשום שם: "ההיתר מותנה בקבלת אשרת כניסה מטעם משרד הפנים, העובדים רשאים להתחיל בעבודתם רק לאחר שהוטבעה בדרכונם האשרה המתאימה ע"י משרד הפנים. זו האשרה שהוטבעה בדרכונו של העובד, לפי מסמכי התביעה;

נוסח ס' 1ג' לחוק מתייחס לשני סוגי היתרים וגם היתר למכסה של עובדים, ללא פירוט שמי, הוא היתר התואם את הוראות החוק, והדבר עולה בקנה אחד עם לשון האישור הנ"ל, שנשלח לקיבוץ משירות התעסוקה;

העד רוטפלד העיד עוד, כי בתקופה הרלבנטית היו עיכובים בהנפקת היתרים, בגלל בעיות במשרד הפנים ולכן, הקיבוץ קיבל את ההיתר באיחור, אבל, ההיתר ניתן רטרואקטיבית, לתקופה המתחילה ביום 1.4.03 ומסתיימת ביום 31.3.04. ממכלול ראיות אלו עולה כי העובדה שהקיבוץ העסיק את העובד הרשום על קיבוץ דברת, לא מקימה עבירה.

סיכום:

על יסוד כל המצטבר - הוחלט לזכות את הנאשם, כבר בשלב זה.

הוחלט לקבל את טענת הנאשם, כי אין עליו להשיב לאשמה, מאחר שלא הוכחה שבכלל יש סיבה להאשים אותו; אשר על כן - הוא מזוכה בזאת מהאישום שיוחס לו בתיק זה.

ניתן ב-4 בינואר 2011 (כ"ח בטבת תשע"א), בהעדר הצדדים;

אתר הבית של קיבוץ יסעור