האם ראויה תביעתו של חבר מושב מגשימים, המבקש פיצוי בגין הפגיעה בשווי נחלתו להתדיין בפני בורר?

בין הצדדים התנהלו הליכים בסופם נותר על כנו פסק בורר מיום 04.08.1998 (להלן – "פסק הבורר"). זאת לאחר שבית המשפט המחוזי ביטלו ובית המשפט העליון הותירו על כנו, בהחלטה מיום 22.09.2003. פסק בורר זה קבע כי:

"63. ...האגודה תקצה לתובע שטח לנחלה בגודל ובחלוקה של שטחים כך שמצבו יהיה שווה לחלקות של שאר חברי האגודה, הן בטיב הקרקעות והן במיקום השטחים הכל עד כמה שהמצב מאפשר זאת.

64. ההקצאה תיעשה במסגרת הוראות אגף מספר 31 מיום 24.12.92 ת/א 4 בתיק הבוררות.

65. התובע ישלם לאגודה הנתבעת את הסכומים הקבועים במסמך הוראות אגף 31.

66. בנוסף לכך ישלם התובע לאגודה את מיסי האגודה לפי שיעור המס האחרון לגבי כל התקופה מהיום אשר הפסיק להחזיק במשק 48, אין התובע חייב מיסים לועד המקומי ו/או ארנונה או מס אחר בתקופה שלא החזיק בבית בתחום היישוב.

67. פסק דין זה יבוצע תוך 180 יום מיום קבלתו על ידי הצדדים...."

עד לעת הזו, לא בוצע פסק הבורר עד תום, ולמבקש לא הוקצתה נחלה אצל המשיבה.

ביום 21.07.2008, הגיש המשיב כתב תביעה (להלן – "כתב התביעה") ובקשה למינוי בורר לבירור המחלוקות העולות ממנו. זאת, בהתאם לסעיף 153 לתקנון המשיבה, אשר אושר לרישום במשרדנו בשנת 2007.

בהתאם לבקשה זו ולהוראות תקנון המשיבה החלות לעניין יישוב סכסוכים, החלטתי ביום 27.01.2009 על מינוי בורר להכרעה בסכסוכים נשוא כתב התביעה. זאת על אף טענת המשיבה בעניין שניים מתוך ארבעת הסעדים המבוקשים בסעיף 13 לכתב התביעה כי:

"...יש לדחות על הסף את שני רכיבי התביעה (סעיף 13 (א') – פגיעה בשווי הנחלה וסעיף 13 (ג') – חישוב ערך התשלום לפי הוראת אגף 31) בגין מעשה בית דין והעדר סמכות.

...פסק הבורר... הינו מעשה בית דין. פסק דין זה יוצר השתק עילה ופלוגתא- מקום שהתביעה נדונה לגופה והוכרעה."

(סעיפים 30 (מתוקן בכתב יד) וסעיף 31 לתגובת הנתבעת)

בתגובה להחלטתי זו, הגישה המשיבה ביום 12.02.2009 בקשה/השגה/הבהרה/עיון חוזר (להלן – "הבקשה"). התובע הגיש אף הוא תגובתו לבקשה, ומכאן הליך זה.

כאמור בהחלטתי מיום 27/01/2009, המבקש טוען לסעדים המפורטים בסעיף 13 לכתב התביעה.

המשיבה בתגובתה לכתב התביעה טענה כי שניים מתוך ארבעת הסעדים המבוקשים על ידי המבקש אינם ראויים לדיון בפני בורר, ולפיכך – יש לקבוע כי בשני נושאים אלו לא ידון הבורר מחמת מעשה בית דין.

ראשית אומר, כי מכלל ההן שומעים לאו: המשיבה, אף היא, אינה מתנגדת למינוי בורר לידון בשניים מתוך ארבעה הסעדים המנויים בסעיף 13 לכתב התביעה. לפיכך, מינוי הבורר נותר על כנו בכל הקשור לסעדים הנתבעים בסעיפים 13(ב) ו- 13(ד) לכתב התביעה.

אתייחס כעת לסעדים הנתבעים, אשר בעניינם טוענת המשיבה למעשה בית דין; המדובר בסעד הנטען בסעיף 13(א) לכתב התביעה, שם טוען המבקש כי יש לפצותו בגין הפגיעה בשווי הנחלה לאור הקטנת חלקה א'; והסעד הנטען בסעיף 13(ג) לכתב התביעה, שם מבקש המבקש כי ייקבע ערך התשלום לו זכאית המשיבה בהתאם להוראת אגף מספר 31, כפי שקבע הבורר בפסק הבורר;

תביעת המבקש לפיצוי בגין הפגיעה בשווי הנחלה: תביעה זו של המבקש מקורה בהבנה כי האפשרות לפיה יקבל המבקש נחלה אשר אינה זהה לחברי אגודה אחרים היא אפשרות ריאלית וקיימת. לטעמי, צודקת המשיבה בטענתה כי עניין זה לא נעלם אף מעינו של הבורר עת פסק בסעיף 63:

"על כן הנני קובע שהאגודה תקצה לתובע שטח לנחלה בגודל ובחלוקה של שטחים כך שמצבו יהיה שווה לחלקות של שאר חברי האגודה, הן בטיב הקרקעות והן במיקום השטחים הכל עד כמה שהמצב מאפשר זאת" (ההבלטה שלי ל.ר)

            לפיכך, ככל שבקשת המבקש היא לפיצוי בגין ההפרש בין נחלה שתוקצה לו ובין נחלות אחרות באגודה, כאשר הקצאת הנחלה למבקש נעשית במסגרת "הכל עד כמה שהמצב מאפשר זאת" – לא קמה למבקש הזכאות לפיצוי לפי פסק הבורר, ולפיכך עניין זה כמוהו כקביעה חלוטה של הבורר.

רוצה לומר: אין הבורר הממונה כעת, יבחן את זכאות המבקש לפיצוי בגין נחלה אשר עומדת בתנאי זה. לכל היותר, וככל שטענה זו תועלה על ידי המבקש, תידרש המשיבה להראות שאין בהקצאה זו כדי להפלות את המבקש, במסגרת יכולותיה של האגודה. נהיר לכל כי אין המשיבה יכולה ליתן למבקש את אשר אין לה, וזהו מקורו של התנאי אותו העמיד הבורר בסיפא סעיף 63 להחלטתו.

תביעת המבקש לקבוע ערך התשלום לו זכאית המשיבה בהתאם להוראת אגף מספר 31: לעניין זה ידון הבורר ביישום הוראת אגף 31. הא ותו לא. הואיל ועניין החלתה של הוראת האגף אינו נתון לדיון, נוכח הקביעה הבלתי משתמעת לשתי פנים בפסק הבורר, אופן יישומה וערכה הכספי בלבד שנוי במחלוקת, ונקודה זו בלבד תידון בפני הבורר.

לאור האמור, הריני מקבלת את בקשת המשיבה להבהרת החלטתי מיום 27/01/2009 באופן שלהלן:

מינוי הבורר יישאר על כנו. הבורר ידון ויחליט:

בדבר הסעדים המבוקשים בסעיפים 13(ב) ו- 13(ד) לכתב התביעה מטעם המבקש, כאמור שם.

בדבר הסעדים המבוקשים בסעיפים 13(א) ו- 13(ג) לכתב התביעה – בהתאם להחלטתי זו.

בשלב זה אין צו להוצאות.

החלטה זו תועבר לצדדים בדואר רשום.

היום      ‏כ"ג אדר תשס"ט                                                          לאה רוזנטל,   עו"ד

            19.03.2009                                                  עוזרת רשם האגודות השיתופיות