האם רשאי קיבוץ מעברות למנוע מבני זוג להתגורר ביחד בדירה בקיבוץ מאחר ואחד מבני הזוג איננו חבר קיבוץ?

בסביבות אוגוסט 2010, התעורר בקיבוץ מעברות חשד, כי יעקב רייפר, בן זוגה של חברת הקיבוץ, מתגורר בדירה שנמסרה לה לשימוש כברת רשות, ללא ידיעת הקיבוץ וללא הסכמתו, ובניגוד לסעיף בתקנון, הקובע, כי אין חבר רשאי להתיר לאחר, שאינו חבר, לרבות בן זוג, לעשות שימוש בדירה שנמסרה לשימושו ללא הסכמת הקיבוץ.

לאור זאת, הגיש הקיבוץ תביעה בסדר דין מקוצר לפינויו של יעקב מהדירה. כנגד זאת הגיש יעקב בקשת רשות להתגונן.

בתביעתו, טוען הקיבוץ, כי בפגישות שנעשו עם בני הזוג, הובהר ליעקב הצורך בהיתר למגוריו, לרבות חתימה על הסכם תושבים, המסדיר את יחסיו עם הקיבוץ, ולאחר מספר אירועים בהם יעקב נהג באלימות, התקבלה החלטה לאסור את כניסתו למקרקעי הקיבוץ, לרבות לדירה, והודעה בעניין נשלח אליו. מוסיף הקיבוץ וטוען, כי יעקב מסרב להתפנות והוא מתגורר בדירה עד היום.

מנגד, טוען יעקב, יש לקבל את בקשת הרשות להתגונן שהגיש, והוא מוסיף וטוען טענות רבות, ובין היתר כי: לקיבוץ אין זכויות בדירה, וזכויות החזקה והשימוש נמסרו אך ורק לחברים לצורך מגוריהם; כי לקיבוץ אין זכות למנוע שהייה משותפת של בני זוג תחת קורת גג אחד, מהטעם שאחד מהם איננו חבר קיבוץ והסעיף בתקנון המתיר זאת איננו חוקי; כי לקיבוץ אין זכות לגבות תשלומים כלשהם ממי שמתגורר בקיבוץ חלקית ומעת לעת; ועוד.

בתחילה קבע בית המשפט, כי יש לדחות את בקשת הרשות להתגונן, שכן על פי תקנות סדר הדין האזרחי, מקום בו עסקינן במחלוקת משפטית גרידא, וניתן להכריע בה אף מבלי לשמוע ראיות, רשאי להכריע בה בית המשפט בשלב הבקשה.

בית המשפט בחן את טענותיו של אפרים והחליט לדחות את כולן. כך, נקבע, כי הקיבוץ אוחז במקרקעין מכח הסכם משבצת, כי הדירה נשוא המחלוקת זוהתה כדבעי, וכי לא יכולה להיות מחלוקת שהזכויות על פי ההסכם נמסרו לקיבוץ בלבד, להבדיל מחבריו, וזאת בניגוד לטענתו של יעקב.

בנוסף, דחה בית המשפט את טענתו העקרונית של יעקב בדבר חוקיות הסעיף בתקנון המתנה מגורי מי שאינו חבר הקיבוץ בהסכמת הקיבוץ. לדעת בית המשפט, הזכות למשפחה היא אמנם זכות חשובה ומרכזית שאף הוכרה בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, אך זכות זו אינה מוחלטת, והפגיעה שנגרמה לחברת הקיבוץ במידה ויפונה יעקב היא פגיעה מידתית.

ביתר פירוט, הבהיר בית המשפט, כי אופיו המיוחד של הקיבוץ, אינו מאפשר לכפות עליו לקבל לחברות, וק"ו שאינו מאפשר לכפות עליו מגורים בתחומו של מי שאינו חבר הקיבוץ. בחירתה של חברת הקיבוץ להיות חברת בקיבוץ היא בחירה וולנטרית, שמשמעותה ויתור על חלק מזכויותיה למען ניהול חיי קהילה קיבוצית תקינים, וקבלה של הנורמות המקובלות בקיבוץ, כפי שהן באות לידי ביטוי בתקנון הקיבוץ.

בית המשפט דחה את בקשת הרשות להתגונן של יעקב וקיבל את תביעת הקיבוץ לפינויו. בית המשפט הורה ליעקב לפנות את הדירה נשוא המחלוקת בתוך 90 ימים, וחייב אותו לשלם לקיבוץ הוצאות משפט בסך 4,500 ₪.

ניתן ב- כ"ג חשון תשע"ג, 8 בנובמבר 2012, בהעדר הצדדים.