האם רשאית עיריית אילת להסב חיובי ארנונה באופן רטרואקטיבי ממחזיק אחד למחזיק אחר?

בית משפט מחוזי באר שבע עתמ000242/05 בר דרור גיורא נ' עיריית אילת

 

העובדות הרלוונטיות:

בשנת 2001 החליטה עיריית אילת להסב את חשבונות הארנונה בחנות שהייתה רשומה על שם חברת רד סי דימונד אנד גולרי (להלן:"חברת רד סי"), ולהעבירם באופן רטרואקטיבי על שם דרור בר גיורא, וזאת לגבי שש שנים אחרונות, משנת 1995 עד לסוף שנת 2000.

 

דרור בר גיורא הגיש בחודש אפריל 2002 השגה בגין חיוב זה, מתוך טענה כי אין הוא מחזיק בחנות, וכי יש צו מניעה המונע ממנו להחזיק בחנות.

דרור בר גיורא לא קיבל את תשובת עיריית אילת להשגה זאת.

 

בחודש דצמבר 2003 שלחה עיריית אילת לדרור בר גיורא מכתב התראה לתשלום הארנונה.

 

בחודש ספטמבר 2004 נקטה עיריית אילת בהליכים נגד דרור בר גיורא בדרך של "מכירת נכסי מקרקעין".

 

בחודש פברואר 2005 הגיעו נציגי עיריית אילת לבית דרור בר גיורא והטילו עיקולים על מיטלטלין המצויים בביתו.

 

דרור בר גיורא ערער על החלטות עיריית אילת, והעניין נדון בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, שקבע כי יש להשיב את המצב לשלב הקודם להשגה ובכך יוכל בר דרור גיורא להגיש את השגתו בתוך 90 ימים מיום פסק הדין.

בערעור על פסק דין זה, בבית המשפט העליון, פסק בית המשפט כי הדיון בשאלות על האם ניתן לחייב את דרור בר גיורא, באופן רטרואקטיבי? והאם מכתבו מחודש פברואר 2002 מהווה השגה? יוחזר לדיון מחודש בבית המשפט המחוזי בבאר שבע.

 

 

טענות דרור בר גיורא:

 

עיקול המיטלטלין על ידי העירייה נעשה באופן חד צדדי, לעיריית אילת אין כל סמכות לביצועו, מבלי שתמצה את כל הליכי גביית תשלומי הארנונה מחברת רד סי ומבלי ליתן לדרור בר גיורא זכות טיעון.

 

חיובים רטרואקטיביים הם דבר אסור, ולא היה מקום להטלתם בנסיבות העניין.

דרור בר גיורא לא החזיק בנכס בין השנים 1995 ל-2001, והיה לעיריית אילת זמן רב לגבות את חוב הארנונה מחברת רד סי.

עיריית אילת אינה יכולה לחזור בה מהחלטתה לחייב את חברת רד-סי כמחזיקה בנכס.

אין לקבל את טענת עיריית אילת, כי התיקון בחוק ההסדרים מטיל חבות על בעל שליטה, מקום בו החברה אינה מסלקת את חובותיה, הואיל ותיקון זה לא חל במקרה זה, בכיוון שהחובות נוצרו לפני התיקון.

 

טענות עיריית אילת:

פקודת העיריות מסמיכה את העירייה לחייב מחזיק שלא הודיע במועד על שינוי בחזקה בנכס, ואין בהוראה זאת כדי לחסום את דרכה של הרשות לחייב את המחזיק למעשה, גם אם לא נרשם.

אין לחייב את חברת רד סי, שהייתה מחזיקה פיקטיבית הרשומה בספרי עיריית אילת על מנת לאפשר לעותר להתחמק מתשלום החוב.

 

במקרה זה הייתה הצדקה לחיוב דרור בר גיורא באופן רטרואקטיבי. היה על דרור בר גיורא למסור הודעה לעיריית אילת על מחיקת החברה ועל כך שחדלה להחזיק בנכס משנת 1995.

 

דרור בר גיורא הסתיר את עובדת היות חברת רד סי לא פעילה, על מנת להתחמק מתשלום המסים במשך השנים,  בידיעה שהחברה לא תוכל לעולם לשלם את החובות.

 

בצווי המניעה שניתנו על פי הסכם הפשרה לאישור פסק הבורר הייתה הודאת בעל דין מצד דרור בר גיורא כי המשיבים, וביניהם דרור בר גיורא, עשו שימוש בנכס ותפסו בו חזקה החל בשנת 1995.

 

מכתבו של דרור בר גיורא מחודש אפריל 2002, אינו השגה, מכיוון שדרור בר גיורא לא הכתיר את המכתב כהשגה, ולראשונה טען שמדובר בהשגה בעתירה נשוא הדיון.

גם לו היה נחשב המכתב כהשגה, לא היה מקום לראות את העניין כהשגה שלא נענתה, שהרי המכתב נענה על ידי הגורם שאליו נשלח המכתב, המחלקה המשפטית, אשר דחתה את טענותיו.

 

דרור בר גיורא קיבל את חיובי הארנונה מעת לעת והגיש בקשה לפטורים, ולא הגיש השגה כדין במועדים הקבועים בחוק הערר, קרי תוך 90 יום מיום קבלת  דרישות התשלום.

 

 

כבוד השופט ברוך אזולאי פסק:

בנסיבות מתאימות רשאית עיריית אילת לראות את דרור בר גיורא כמחזיק באופן רטרואקטיבי. סוגיה זאת צריכה להתדיין תחילה על ידי מנהל הארנונה עצמו, ולאחר החלטתו ועדת הערר תדון בכך, לבית משפט זה אין הכלים להיכנס לבירור העובדות הראשוני בשאלה זאת במסגרת הליך של עתירה מנהלית.

 

רק לאחר הכרעה בשאלה זאת, תהא אפשרות לדון באופן ממצה בשאלת הרטרואקטיביות, כרגע לא ניתן לקבוע אם החיוב הרטרואקטיבי היה כדין, שכן אם דרור בר גיורא היה המחזיק בנכס והוא נמנע מלדווח על כך במתכוון, בפזיזות או ברשלנות, החיוב הרטרואקטיבי יהיה כדין, מנגד אם דרור בר גיורא לא היה המחזיק בנכס, אין לחייבו כלל, בין שמדובר בחיוב רטרואקטיבי ובין שמדובר בחיוב רטרוספקטיבי.

 

עיריית אילת פעלה נכון כאשר בדקה לעומק מי היה המחזיק בפועל, כאשר סברה כי דרור בר גיורא הינו המחזיק והיה עליו לדווח על כך, אין מקום להתערבות בית המשפט בשאלת הרטרואקטיביות.

 

מכתב תשובתו של דרור בר גיורא מחודש אפריל 2002 אינו מהווה השגה כדין מכיוון שהוא לא הפנה אותו למנהל הארנונה, אלא למחלקת הקנסות, וכן הוא לא הוגש במועד הקבוע כחוק, תוך שלושה חודשים מקבלת הדרישה לתשלום.

מאידך גיסא, סבר בית המשפט שמן ההיבט המהותי, אין מקום לקבוע שהודעת התשלום הפכה לחלוטה, ועל כן ניתן וראוי להשיב את המצב לשלב שקדם להשגה, כאמור בפסק הדין המקורי.

 

לאור כל האמור לעיל פסק בית המשפט כי יש להותיר את פסק הדין המקורי על כנו, בכפוף לקביעות הנוספות, לפיהן יש להותיר את ההכרעה האופרטיבית לשלב של השגה, ודיון בועדת ערר, כל זאת כאשר גם הליכים אלה יכולים להיות כפופים לאחר מכן לביקורת שיפוטית בבית משפט זה.

 

לא ניתן צו להוצאות.

ניתן ביום 11/08/2008.

יצירת קשר

השאירו פרטיכם ונחזור אליכם בהקדם: