האם תקנון האגודה פוגע בעיקרון החופש מהתאגדות?

בבית משפט המחוזי בירושלים, בפני כב' השו' אברהם רובין. עמ"נ 47074-12-19 – אלמוני ואלמונית נ' חרמש – כפר שיתופי להתיישבות בע"מ

 

ערעור על החלטת סגן רשם האגודות השיתופיות, אשר דחה בקשה להורות לאגודה השיתופית לתקן את פנקס החברים שלה, כך ששמם של הזוג יימחק ממנו.

הרקע

האגודה דחתה את בקשתם של הזוג להפסקת חברותם בה, מתוקף סעיף 12ג' לתקנון האגודה. סעיף זה קובע כי לא תיפסק חברותם של החברים כל עוד הם לא שילמו את כל חובותיהם בגין השירותים שנתנה להם האגודה בעבר, וכל עוד הם לא יסדירו את אופן המשך התשלום בגין שירותים שתספק להם האגודה גם לאחר שהם יפסיקו להיות חברים בה.

המערערים טענו כי הם אינם חייבים דבר לאגודה, וכי לא ניתן לחייב אותם לשלם לאגודה בגין שירותים שניתנו או יינתנו להם על-ידי האגודה לאחר הפסקת חברותם. במהלך השנים התקיימו הליכים רבים בין הצדדים. לבסוף הוגש לסגן הרשם דו"ח חוקר בעניין חברותם של המערערים באגודה, ובהמשך לדו"ח נתן הרשם את החלטתו נושא הערעור.

בהחלטתו קבע סגן הרשם, כי הרישא של הוראת סעיף 12ג', המתנה את הפסקת החברות באגודה בפירעון חובות העבר איננה חוקית. לעומת זאת קבע כי אין פגם בסיפא שלו. אותו קבע, יש לפרש בצמצום, כך שהפסקת החברות באגודה מותנית בכך שחבר האגודה יגיע להסכמה עם האגודה לגבי אופן התשלומים עבור שירותים שהוא ימשיך לקבל ממנה לאחר הפסקת חברותו בה. בהמשך לכך קבע סגן הרשם על יסוד פסק הדין אזרך, כי אם החבר והאגודה לא מצליחים להגיע לעמק השווה בעניין הסדרת התשלומים לעתיד, אזי יוצא החבר ידי חובתו על פי התקנון בכך שהוא מביע את הסכמתו להעברת המחלוקת לבוררות.

כמו כן דחה סגן הרשם את טענת הזוג לפיה האגודה כלל איננה מוסמכת להעניק שירותים מוניציפאליים, כיוון שסמכות זו נתונה אך ורק למועצה האזורית או לוועד המקומי. הוא הסתמך על "הלכת שריד", לפיה אגודה שיתופית מוסמכת לספק שירותים נוספים על אלו שמספקים המועצה האזורית והועד המקומי, ולגבות תשלום עבורם גם ממי שאינם חברי האגודה. סגן הרשם נתן דעתו גם לטענת הזוג לפיה למעשה המשיבה כלל לא מספקת שירותים נוספים. בעניין זה נקבע כי טענות אלה, וטענות נוספות הנגזרות מהן, יידונו בבוררות, זאת מכוח הוראת הבוררות שבתקנון האגודה.

דיון והכרעה                                                                               

תחילה מבהיר ביהמ"ש כי מתחם ההתערבות של ביהמ"ש בהחלטותיו של רשם האגודות השיתופיות, שנושא בהקשר זה בתפקיד מעין שיפוטי, הוא מצומצם, ותהא ההתערבות רק כאשר "ההחלטה פגומה בטעות משפטית מהותית והצדק מחייב שבית המשפט יתערב בהחלטה". ואילו במקרה דנן לא נפלו פגם או טעות משפטית מהותית בהחלטת סגן הרשם שהצדק מחייב לתקנם.

פסיקת ביהמ"ש בעניין אזרך, עליה הסתמך הרשם, איננה מתעלמת מעקרון חופש מהתאגדות, אלא משקפת איזון ראוי בינו לבין תניית הבוררות שבתקנון העמותה, וחובתו של מי שמקבל שירותים מהאגודה, בין אם הוא חבר בה ובין אם הוא כבר אינו חבר בה, לשלם עבורם. הנטל שאיזון זה מטיל על חבר שמבקש להפסיק את חברותו באגודה, ובכך לממש את עקרון החופש מהתאגדות, הוא נטל מזערי – העברת המחלוקת לבוררות, נטל המתחייב ישירות מהוראות התקנון שמחייבות גם את החבר. בנוסף לכך חזר ביהמ"ש והדגיש את "הלכת שריד" לפיה גבייה בפועל של תשלומים מחבר לשעבר של האגודה איננה פוגעת בחופש ההתאגדות, או בחופש מהתאגדות.

לאור זאת נקבע כי אין מקום לקבוע כי הוראה בתקנון האגודה המחייבת את החבר, כתנאי להפסקת חברותו, לפנות לבוררות בעניין התשלומים הנדרשים ממנו, היא הוראה הפוגעת באופן מוגזם בחופש ההתאגדות או בחופש מהתאגדות. 

טענת הזוג כי לא ניתן להחיל את "הלכת שריד" רטרואקטיבית, הינה חסרת בסיס שהרי נקודת המוצא לגבי תחולתן בזמן של הלכות בית המשפט העליון היא שהן חלות באופן פרוספקטיבי ורטרוספקטיבי כאחד, כל עוד לא נקבע  אחרת, וב"הלכת שריד" לא נאמר אחרת.

הזוג טענו גם לאפלייתם בהשוואה לחברים אחרים באגודה, שביטלו את חברותם באגודה מבלי שהם נדרשו להסדיר את התשלומים עבור השירותים העתידיים שיסופקו להם, ומבלי להתחייב שיסכימו להתדיין בבוררות ככל שלא יושג הסדר כאמור. אולם נמצא כי קיים הבדל מהותי ורלוונטי ביניהם. האחרים הבהירו שהם מוכנים לשלם עבור השירותים העתידיים, ואף שילמו עבורם בפועל, ואילו הזוג הבהירו כי הם כופרים בזכותה של האגודה לגבות תמורה עבור השירותים ואף חדלו מלשלם עבורם.

סיכום

הערעור נדחה. הזוג יישאו בשכ"ט עו"ד של המשיבה בסכום של 10,000 ₪.

ניתן ביום: י"א אלול תש"פ, 31 באוגוסט 2020.

 

יצירת קשר

השאירו פרטיכם ונחזור אליכם בהקדם: