האם תתקבל השגתו של מושב כפר מונאש על פסק בורר אשר קבע כי שני תיקי בוררות התיישנו מאחר והמושב זנח את הטיפול בתיקים אלו במשך מספר שנים?
בפני עו"ד
עוזר רשם האגודות השיתופיות 563/228/06
בעניין: כפר מונאש – מושב עובדים להתיישבות
חקלאית שיתופיות בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד אפרים היים
מרח' פומבדיתא 10
תל-אביב 64234
טל. 03-5230222;
המערערת;
ובעניין: 1. שרה גולדין
2. ראובן גולדין
שניהם ע"י ב"כ עוה"ד שרה גולדין ו/או ירון גולדין ואח'
מרח' שוהם 5-7, מגדלי פז
רמת-גן 52521
טל. 03-7513625; פקס. 03-7514036;
המשיבים;
ה ח ל ט ה
רקע
בין הצדדים מתנהלים הליכים שונים בסכסוך ארוך טווח: בפני כבוד הבורר, עו"ד שאול בר-חיים, החלה בוררות בתיק שמספרו 563/185/88 עוד בשנות השמונים. תיק זה נסגר כפי שמסר הבורר,האגודה ביקשה להפסיק את הליכי הבוררות. מאוחר יותר, בסוף שנות התשעים, התנהלו בפני הבורר עו"ד ישעיהו גיבור,שני תיקים: תיק הבוררות אשר הופסק בעבר (563/185/88) ותיק נוסף שמספרו 563/112/97 (להלן יחד: "התיקים הישנים").
ב"כ המשיבה הגיש במהלך שנת 2006 , בקשה לפתיחת תיק בוררות נוסף, הוא התיק הנדון (563/228/06). זוהי בוררות שלישית במסגרתה מבוקש לדון בחוב חדש של החבר לאגודה ובעניינים שנדונו במסגרת התיקים הישנים.
בהחלטתי, בעת פתיחת תיק הבוררות הנדון ביום 1/1/06, קבעתי כדלקמן:
"1. על האגודה התובעת להגיש כתב תביעה מפורט בנושא חובות השנים האחרונות. לכשתתקבל תביעה כזו, יפתח תיק בוררות.
2. כבורר, ימונה עו"ד י.גיבור, כבקשת הצדדים.
3. על הבורר לנסות ולסיים את התיקים הישנים בהקדם"
פסק הבורר:
מפאת חשיבות הנושא, אצטט את פסק הבורר מיום 1/1/07 (להלן: "פסק הבורר"), הנוגע לנושא הנדון בפני כעת: עניינם של שני "התיקים הישנים" בסעיפים 6 ו- 7 לפסק הבורר האמור:
"6.1 באשר לשני התיקים הישנים, אני סבור, כי התובעת מנועה כיום מלחדש הליכים בתיק זה וזאת יען כי זנחה הטיפול בתיקים אלו וזאת במשך מספר שנים.
6.2 עצם החזרת התיקים לרשם על ידי כבוד הבורר, הייתה אקט טכני, המהות הינה זניחת הטיפול בתיקים אלו על ידי התובעת ובמשך מספר שנים – כ-7 שנים – פרק זמן ניכר ביותר.
6.3 איני סבור כי ניתן לחדש הטיפול בתיקים אלו ובאופן שננקט על ידי התובעת....
6.4 התובעת אף אינה מתמודדת כלל עם נושא הזניחה רבת השנים ומנסה "להחליקו" על ידי פניה תמימה למראה לרשם, דעתי אינה נוחה מכך.
6.5 סבורני כי בכך כשלה התובעת.
6.6 אף החלטת הרשם קבעה כי על הבורר לנסות ולסיים התיקים הישנים, כלומר הרשם עצמו היה ער לבעייתיות הקיימת והשתמש במילים "לנסות ולסיים".
6.7 במאמר מוסגר יובהר כי נושא "הזניחה" הוא הפן השני של שיהוי.
7. אשר על כן, אני סבור כי בנסיבות הקיימות מנועה כיום התובעת מלקיים דיונים בתביעות הקודמות".
הבורר פסק, כי לא יתקיים דיון בתיקי הבוררות הישנים, מחמת זניחה,שיהוי והתיישנות.
ביום 9/7/07 הגישה המערערת דנן "בקשה לתקן פסק בוררות על פי סעיף 52(4)(ב) לפקודת האגודות השיתופיות".
המערערת מבקשת לדחות את קביעת הבורר בדבר התיישנות התיקים הישנים.
ביום 20/8/07 הגיש ב"כ המשיבים דנן "בקשה לסילוק ודחייה על הסף של בקשת המשיבה לתיקון "פסק בוררות"". בקשה זו הוגשה כטענת סף של חוסר סמכות, היינו – הואיל ואין בפנינו פסק בוררות, ממילא אין מקום להגיש בקשה לתיקון פסק הבורר.
בתאריך 29/1/09 החלטתי כי יש בפני פסק בורר חלקי בהתאם לתקנה 13(ב) לתקנות האגודות השיתופיות (בוררות בסכסוכים), התשל"ב-1972 (להלן: "התקנות") וכי על כן רשאי מי מהצדדים להגיש בקשה לתיקון פסק בורר. בהתאם לכך, הגיש ב"כ המערערת ביום 19/4/09 בקשה לתיקון פסק בורר. עיקר הבקשה הוא ביטול פסק הבורר מיום 1/7/07 וקביעה כי שני התיקים האמורים לעיל לא התיישנו וכי הם מהווים בסיס וחלק מכתב התביעה החדש אשר הגישה המערערת בשנת 2006 (כאמור בסעיף 1 ב' לעיל).
עיקר טענות המערערת:
בבוררות סטטוטורית עפ"י ס' 52(2) לפקודת האגודות השיתופיות (להלן: "הפקודה") פסק בורר יקבל תוקף רק לאחר שאושר ע"י רשם האגודות השיתופיות.
במקרה דנן, הבורר פסק ביום 1/5/01 "הצדדים זנחו ההליכים בתיק הנ"ל". הואיל והחלטה זו לא אושרה ע"י הרשם, יש לקבוע כי אין פסק בורר בנדון.
טענות המשיבים בדבר התיישנות נטענו כבר בעת הדיון בתיקים הקודמים, עוד בשנת 1997. אותה עת, דחה הבורר את טענת ההתיישנות מנימוקים שונים. מאחר שהטענה נדחתה אז, אין לשוב ולהעלותה בשנית כעת. בינואר 2001 החליט הבורר לסגור התיקים הישנים מחמת זניחה. כעת ,במסגרת התיק החדש,מבקשת המערערת לצרף את התיקים הישנים.
ב"כ המערערת רואה נפקא מינה בכך שהתיקים הישנים לא הסתיימו ביולי 1998 אלא במרץ 1999.
בהחלטת עוזרת הרשם מיום 1/1/06 נאמר:
"על הבורר לנסות ולסיים התיקים הישנים"
ב"כ המערערת מסיק שהבורר לא "התכוון" לסיים את התיקים הישנים וזאת משום שלא שלח הודעה על כך לצדדים.על כן טוענת המערערת כי חזקה על הבורר שלא רצה למחוק את התיקים מחסר מעש.
תקנה 156 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי") מחייבת פנייה לצדדים טרם החלטה על סגירת התיק מחמת חוסר מעש. מאחר שהבורר לא פנה לצדדים, אין לומר שהתיקים נזנחו.
המשיבים טוענים במסגרת תיק זה כי "תיקי הבוררות הישנים טרם הוכרעו" על כן אין לקבל כיום את עמדתם ההפוכה שהתיקים התיישנו, באשר התיקים עדיין קיימים.
יש לדחות מכל וכל את הטענות המקדמיות של המשיבים.
יש להקיש מההלכות בדבר חשבון עו"ש בבנק לכרטיס החו"ז של החבר באגודה. כפי שנפסק לעניין חשבון עו"ש שיש לראות אותו כחשבון אחד ארוך ונמשך כאשר באים לחשב זכות או חוב, כך יש לראות גם את כרטיס החבר ולכן האמור בתיקים הישנים ובכרטיסים הישנים הוא רלוונטי וחשוב ואין לבטלו אלא להקיש הלכה מהאמור לגבי חשבונות העו"ש.
התביעה בחיק הבוררות הנדון כעת,563/228/06 היא לחוב שנצבר מיום 1/1/97 ועד 31/12/05, על פי ספרי האגודה בסמוך למועד הגשת התביעה, ויש להתחיל את מרוץ ההתיישנות רק מעת הגשת התביעה - היינו משנת 2005.
החלטת הבורר ממאי 2001 וסגירת התיק מחמת זניחה או חוסר מעש במשרד הרשם – זוהי התכתבות בלבד. את סמכויות המחיקה מחוסר מעש יש להפעיל רק באופן מידתי, היינו באופן מצומצם ולכן אין לתת לסגירת התיק במשרד הרשם אופי מהותי אלא דיוני בלבד.
מכך שהבורר עיכב ההליכים בתיק נשוא הליך זה עד לקבלת החלטת הרשם בשאלת התיקים הישנים – יש ללמוד שהתיקים לא נסגרו.
ב"כ המערערת טוען כי הבורר לא קיים את הוראות תקנות 12 ו- 13 לתקנות. וכן את תקנה 18, הקובעת כי יש לתת פסק בורר תוך ששה חודשים.
עוד טוענת המערערת כי במהלך כל התקופה התנהל בין הצדדים משא ומתן לפשרה וגישור אשר לא צלח,הואיל וכך,אין לומר שההליכים הופסקו ,שהרי הם נמשכו בניסיונות להגיע לפשרה על כן יש לקבוע כי "התיקים הישנים" לא התיישנו ולא נזנחו.
יתרה מכך, המערערת טוענת כי במהלך התקופה הנידונה כאן, אף "שוחרר מגרש בהרחבה" עבור בנם של המשיבים, ומכך יש ללמוד שהייתה פעילות, משמע, הבוררות נמשכה, על כן המשיבים מנועים מלטעון כיום שהייתה זניחה של הליכי הבוררות.
בהתיישנות, יש פגיעה בזכות חוקתית של התובע, על כן יש לפרשה בצמצום. אין לנעול את שערי ביהמ"ש בפני תובע המבקש סעד.
עם קבלת סיכומי המשיבים ביקשה המערערת רשות להגיב על הסיכומים.עוזרת הרשם אישרה להגיש תגובה קצרה.במשרד הרשם התקבל ספר עב כרס שכותרתו:"כתב תגובה לכתב סיכום טענות מטעם המשיבים בבקשה לתקן פסק בוררות סעיף 52(4)(ב')לפקודת האגודות השיתופיות."
בתמצית טוענת המערערת בתשובתה לתגובת המשיבים לערעור כדלקמן: המשיבים הגישו תביעה שכנגד,בתיק הראשון משנת 1988 , אך לא עשו בעניין זה דבר משנת 1988 ועד 1997. לטעמה של המערערת הזניחה חלה עקב הגשת התביעה שכנגד. ועוד: המשיבים הם שביקשו מהרשם בשנת 1989 להורות לבורר להשהות את הליכי הבוררות. המסקנה: זניחת התיק הראשון, הייתה באשמת המשיבים.
בהתאם להוראות התקנון ועל פי החלטות המוסדות הנבחרים של האגודה מעת לעת,הרי שעד למחצית שנת 1989 רכשה האגודה במשותף לכלל החברים תשומות ושירותים שונים וקיבלה אשראי לצורך הייצור במשקי החברים ולמחייתם,וכן ניהלה ענפי שרות משותפים וביצעה תשלומים משותפים. החל משנת 1990 ואילך, צומצמה הפעילות המשותפת בהדרגה. מכאן ואילך שילמה האגודה רק עבור אספקת מים,תשלומים לממ"י וכן בזמנו תשלומים לרשות המקומית. באותו שלב החלה המערערת לנהל חשבון נפרד לכל חבר בנושאים האמורים. בסוף כל שנה נערכו דוחו"ת כספיים בהם נרשמו חובות וזכויות לכל חבר , כנדרש. כמו כן נרשם חיוב עבור אשראי,אשר נלקח מהבנקים על ידי האגודה ועל כן חייבו את החברים בעלות המימון בהתאם. עלות המימון מחולקת בין כל החברים על פי מידת השימוש של כל חבר באשראי. בתביעה החדשה דנן משנת 2006, עלות המימון חושבה על פי הפרשי הצמדה למדד המחירים לצרכן + ריבית בשיעור 1/2 % לחודש.
המערערת טוענת כי היא רשאית לקבוע את החובות האמורים לכל חבר וחבר בהתבסס על האמור בסעיף 2 לתקנון האגודה על פיו כל חבר מקבל על עצמו לשאת בהוצאות כפי שיירשמו בכרטיס החו"ז שלו. בנוסף, תקנה 1 לתקנות אג"ש (ביקרת וניהול חשבונות) התשל"ה – 1975 קובעת כי ספרי החשבונות של האגודה מהווים ראיה לכאורה לאמיתות האמור בהם, אא"כ הוכח אחרת ע"י החבר. בנוסף,לנתבעת ספרי חשבונות ודוחו"ת כספיים לכל התקופה הצריכה לעניין כשהם מבוקרים על ידי ברית הפיקוח ומאושרים על ידי האסיפה הכללית של חבריה.
מבוקש לבטל את פסק הבורר בדבר התיישנות שני התיקים הישנים ולקבוע כי יש לדון בהם לגופם.
עיקר טענות המשיבים:
לטענתם, מדובר במקרה קיצוני ומיוחד במינו במסגרתו מתנהלים נגד המשיבים הליכי בוררות מטעם המערערת בתקופה של למעלה מעשרים שנה.
תביעה בגין חוב אשר הוגשה בשנת 1988 תיק מספר 563/185/88 על סך 26,100 ₪ היא חוב פיקטיבי שכנגדו הגישו המשיבים "תביעה שכנגד". באותה בוררות הודיע הבורר בשנת 1989 כי האגודה הודיעה על הפסקת הליכי הבוררות.
בשנת 1997 נפתח תיק בוררות שני. גם כאן בחרה האגודה להפסיק לשתף פעולה ובכך נזנחה גם התביעה השנייה. קולה של האגודה נדם ועל כן נסגר התיק ע"י מחלקת הבוררות במשרד הרשם. טענות המערערת כנגד ה"מחיקה מחמת זניחה" משנת 2001, היא "זעקת הקוזק הנגזל".
מטרתו של מוסד הבוררות היא להוות תחליף לבית המשפט ולא מבוא אליו.
"הבוררות מאפשרת לצדדים הליך מהיר ויעיל לפתרון המחלוקת ביניהם" (ע"א 823/07 דניה סיבוס נ. ס.ע. רינגל בע"מ פ"ד מ"ב(4) 605 ,כב' הש' איילה פרוקצ'יה).משמע ,מטרת הבוררות היא לקיים הליך מהיר ויעיל, על כן לא יתכן שתיקי בוררות ימשכו עשרות שנים על כן יש מקום לקבוע מחיקה לעניין תיקים שנזנחו שנים רבות בבוררות.
אין לקבל את טענת המערערת כי המשיבים אשמים בהתמשכות ההליכים הן משום שהגישו תביעה נגדית והן משום שטענו טענות מקדמיות. האגודה במשך שנים לא הצליחה למצוא את המסמכים עליהם התבסס כתב התביעה ועל כן קולה נדם ולא נקטה בשום פעולה נוספת מאז. בכך, למעשה, זנחה את התביעה. על כן יש לקבל את קביעת הבורר מיום 8/5/01 הקובעת כי: "הצדדים זנחו ההליכים בתיק הנ"ל אשר על כן מוחזר אליכם התיק הנ"ל".
אין ולא יכול להיות חולק על כך כי תיק זה "אבד עליו הכלח". אין לקבל את טענות המערערת בתשובה לסיכומי המשיבים לערעור, כי העיכוב נבע מהגשת תביעה נגדית על ידי המשיבים. טענה זו מושמעת כעת, בערעור, לראשונה, ויש בכך משום הרחבת חזית אסורה.
המערערת ממשיכה "לטרטר" את המשיבים ודי לראות את החלטת ד"ר עמירם בנימיני בה.פ. 241/08 במחוזי בתל אביב וכן החלטת כב' המשקמת עו"ד ליאורה סבירסקי-דרורי, המדברות בעד עצמן.
המערערת לא הגישה מעולם ערעור על החלטת הזניחה והמחיקה של הבורר מיום 8/5/01 וכן לא נקטה כל הליך לביטול החלטת הבורר. הבורר החליט כי הזניחה בתיק היא מהותית ולכן החזיר התיק לרשם לצורך מחיקה.
קיימת הלכה פסוקה בבוררות המתנהלת על פי חוק הבוררות התשכ"ח– 1968 הקובעת כי: "כאשר מדובר בהליך בוררות אשר הופסק בעודו באיבו,או שננטש על ידי הצדדים בטרם הסתיימו ישיבות הבוררות, ניתן להגיע למסקנה כי הסכם הבוררות פקע אף בהעדר הצהרה פורמאלית על כך". ה.פ.1334/02 והערעור שנדחה בע"א 9318/03 שובל נ. גרי אלכסנדר בע"מ ,פד"י נ"ט (1) 828. וכן ראה (רע"א 5896/95 רחל סיליס נ. בן ציון אלקנה פד"י נ' (1) בעמ' 477 )יש להקיש מהלכה זו גם לעניין בוררות סטטוטורית.
לתקיפת המערערת את טענות ההתיישנות והשיהוי,יש לראות כי המערערת אינה מבחינה בין ההתיישנות גופה לבין הזניחה והשיהוי וכן בין ניהול תיק "רגיל " בבית המשפט לבין ניהול הליך במסגרת של "בוררות."
המשיבים סוקרים את הפסיקה אותה הגיש ב"כ המערערת לעניין ההתיישנות ומראים כי יש לאבחן כל מקרה ומקרה מהמצב הנדון בענייננו, היינו אין הנדון דומה לראיה.
על פי המבחנים שקבעה הפסיקה באסמכתאות שהביאה המערערת הרי שראשית מדובר בהליכים בפני בית משפט רגיל ובית,יש ללמוד מהם כי במקרה שלפנינו ברור שיש התיישנות משום שמדובר בזניחה של עשרות שנים בתיק שאיננו מורכב,ואשר עד היום טרם הוחל בבירור לגופו של עניין. הליכי הבוררות הקיימים בענייננו צריכים היו להתנהל במהירות הבזק.
ההתנהגות חסרת תם הלב של המערערת היא תוך ניצול ציני של מצוקת המשיבים ורמיסת זכויותיהם ברגל גסה.
בבקשה לתגובה על תשובת המשיבים לערעור אפשרה עוזרת הרשם תשובה קצרה בלבד ואילו המערערת צירפה ספר עב כרס כשהיא מרחיבה חזית בטענותיה וכן מעלה טענות חדשות ומצרפת ראיות חדשות, אשר אינם חלק מהראיות בתיק', שלא כדין, על כן מבוקש להתעלם ממסמכים ומראיות אלה.
המערערת מפנה אצבע מאשימה ומנסה להאשים את הבורר בכך "שלא קיים את חיוביו כנאמן" וכן מנסה להאשים את המשיבים בזניחת ההליכים. גם אם נקבל לצורך הויכוח את עמדת המערערת, הרי המערערת הייתה התובעת והיה עליה להגיב משנת 1999 ועד לפתיחת התיק החדש בשנת 2006. עובדה היא שהתביעה נזנחה ואין נפקא מינה באשמת מי הייתה הזניחה.
ניסיון המערערת להראות שהמשיבים אשמים בזניחת התיקים מלפני עשר ומלפני עשרים שנה, זהו ניסיון פסול בכוונה להטעות את עוזרת הרשם. עצם העובדה שהאגודה לא עשתה דבר לפני עשור ושני עשורים מוכיחה כי הסכימה במעשה או במחדל לביטול תביעותיה.
לעניין אי-המצאת המסמכים על ידי האגודה, המשיבים חיפשו ועשו כל אשר לעיל ידם למצוא את המסמכים בזמנו ולא מצאו דבר. בעוד שהיום ממשיכה המערערת לטעון כי הכול חוקי וכל הניירת קיימת ומסודרת.
החלטת הבורר ממרץ 1999 לא קיבלה מענה מאת האגודה וקול האגודה נדם לחלוטין.
האגודה לא ערערה על החלטת הבורר מיום 8/5/01 "הצדדים זנחו ההליכים בתיק הנ"ל אשר על כן מוחזר אליכם התיק הנ"ל". הואיל ואין ערעור,יש לומר כי פסק הבורר קיים ותקף.
כב' הרשם מתבקש לאשר את פסק הבורר הקובע התיישנות התיקים, ולחייב את המערערת בהוצאות ריאליות.
דיון והחלטה:
השאלה העומדת לדיון בהשגה זו היא האם לקבל את פסק הבורר מיום 1/1/07 אשר קבע כי תיקי הבוררות 563/185/88 ו – 563/112/97 התיישנו ?
מהי התיישנות? דינה של התיישנות לגזור גורלה של תובענה לשבט או לחסד מבלי שנתבררה לגופה. לכן בעלי הדין מקדישים מאמצים משמעותיים לתמיכה בטענת ההתיישנות או להדיפתה, על פי העניין, ולא בנקל יוותרו על זכות הערעור.
הרציונאל העומד מאחורי עקרון ההתיישנות, הוא, הסתמכות הנתבע על מצב הקיים שנים רבות ואי היכולת לשמור על ראיות תקופה ארוכה. הפסיקה מציינת טעם נוסף, והוא האינטרס של כלל הציבור: מוטב כי זמנם המוגבל של בתי המשפט יוקדש לטיפול בבעיות ההווה, ולא לעניינים אשר אבד עליהם הכלח (ע"א 7401/00 יחזקאל נ. עו"ד גלוסקה, כונס נכסים, פ"ד נ"ז(1)289). הטעמים המצדיקים את מוסד ההתיישנות הם שיקולים דיונים. דיני ההתיישנות וחריגיהם מבקשים לעשות צדק דיוני.
הצדק המהותי רואה לנגד עיניו את התובע ואת המחויבות של הנתבע כלפיו. מנגד, הצדק הדיוני מחייב התחשבות הן בבעל הזכות והן בבעל החובה, בייחוד שלא יהיה נתבע משועבד לחובתו ללא הגבלת זמן ושלא יהיה צפוי להתחייב במה שאינו חייב, או ימנע ממנו להוכיח את חפותו מפאת הקושי להשיג עדויות כחלוף הזמן.
הצדק המהותי מיטיב עם התובע משום שאינו נכון לוותר על חובת הנתבע כלפיו, ואילו הצדק הדיוני מיטיב עם הנתבע, אשר יתקשה להתגונן ככל שהזמן חולף.
בדיני ההתיישנות שלובים, אפוא, שיקולי צדק מהותי ושיקולי צדק דיוני. כל שיטת משפט נותנת משקל שונה לכל אחד מהם. במקומותינו עולה מהפסיקה כי הצדק הדיוני מרחיב את גבולותיו על חשבון הצדק המהותי (משה קשת,"הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי").
דחיית התובענה עקב התיישנות, להבדיל ממחיקתה, יוצרת קושי, אשר טרם זכה לתשומת לב ראויה מצד הפוסקים. השאלה היא, אילו ערכאות שיפוטיות כפופות לחוק ההתיישנות? בעיקרון, כל רשות. "רשות שיפוטית" הוא מונח רחב. הוראות החוק חלות אף על בורר הפועל על פי חוק הבוררות התשכ"ח-1968, כל שכן שהן חלות על בורר בבורות סטטוטורית אשר כפוף לדין המהותי וחייב לפסוק על פיו.
סעיף 2 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 קובע: "תביעה לקיום זכות כל שהיא נתונה להתיישנות". על כן פיצויים בגין הפקעת קרקע, או בענייננו, תביעה לתשלום חוב כספי, נופלת בגדר החוק (ראה ע"א 5964/03 עיזבון המנוח א. ארידור נ' עירית פתח-תקווה).
תקנה 156 לתקנות סדר הדין האזרחי, מחיקת תובענה מחמת חוסר מעש, קובעת:
"156. (א) נבצר מבית המשפט לדון בתובענה או להמשיך את הדיון בה מחמת חוסר מעש מצד בעל דין, רשאי בית המשפט או הרשם על דעת עצמו, ליתן הודעה לבעלי הדין או למי שבית המשפט הורה ובדרך שהורה לבוא וליתן טעם מדוע לא תימחק התובענה.
(ב) לא ניתן כל טעם, בתוך שלושים ימים מיום ההמצאה או פרק זמן ארוך יותר שנקבע בהודעה, יראו את התובענה כתובענה שנמחקה.
(ג) בית המשפט או הרשם רשאי למחוק את התובענה אם הטעם שניתן אינו מניח את דעתו.
(ד) המצאת ההודעה לפי תקנת משנה (א) יכול שתיעשה באמצעות הדואר, לפי המען הרשום במסמך שהוגש לבית המשפט או לפי המען הרשום במרשם האוכלוסין, ויראו אותה כהודעה שהומצאה כדין ביום העשירי שלאחר המשלוח."
בפני הבורר התנהלה בוררות סטטוטורית על פי סעיף 52 (2) לפקודה. בבוררות כזו, הבורר אינו כפוף באופן דווקאני לתקנות סדר הדין האזרחי. כלשון תקנה 13(א) סיפא לתקנות:
13 (א)"........הבורר לא יהיה קשור בדיני הראיות או בסדרי הדין הנהוגים בבתי המשפט"
ככלל, שואף הבורר ואף ערכאת הערעור כך, לפעול על פי סדרי הדין המקובלים בבתי המשפט. ואולם, בעת הצורך רשאי בורר לסטות מסדרי הדין. וראה תקנה 13 רישא:
"הבורר יפעל בדרך הנראית לו מועילה ביותר להכרעה צודקת ומהירה של הסכסוך ויפסוק לפי מיטב שפיטתו על פי החמר שבפניו"
משמע – על הבורר בבוררות סטטוטורית חלה חובה לפעול במהירות וביעילות לטובת העניין, ועל כן אם סבר הבורר, שלמען הסדר הטוב ולמען עשיית הצדק מן הראוי למחוק את התביעות מן השנים עברו מחוסר מעש, הרי שיש לקבל את קביעתו גם אם לא פעל בדווקנות על פי האמור בתקנה 156 לתקנות סדר הדין האזרחי המצוטטות לעיל. אין לראות בכך פגיעה מהותית בהחלטת הבורר.
הטעם העיקרי והמהותי למחיקה מחוסר מעש היה חלוף מספר רב של שנים, בהן התובעת (המערערת דנן) לא נקטה בכל פעולה שהיא. שיהוי כזה מביא למחיקת התביעה.
המערערת ישנה על זכויותיה ואין לה להלין אלא רק על עצמה.
אין אני מקבלת את טענת המערערת כי "הודעה לצדדים" היא חיונית ומהווה תנאי מתלה לתחולת הסעיף. כל התקדימים עליהם הסתמכה המערערת לעניין סעיף זה, מדברים על בית המשפט ולא על הליך בוררות, ובעיקר בוררות סטטוטורית לגביה קובעת תקנה 13 (א) רישא כדלקמן: ...."הבורר יפעל בדרך הנראית לו מועילה ביותר להכרעה צודקת ומהירה של הסכסוך...".
לגופם של טענות הצדדים בערעור:
בעת מחיקת תיק בוררות, מחמת חוסר מעש, כאשר הבורר מחליט על "מחיקה מחמת זניחה" הדבר נרשם במחשב במשרד הרשם. כך בדומה, נמחקים תיקים לעיתים קרובות בשל פשרה או במקרים של חוסר סמכות.. במקרה דנן המערערת לא ערערה תוך 10 ימים וכן לא הוגשה בקשה לביטול פסק הבורר במשך שנים וכן לא ננקטה שום פעולה לחידוש ההליכים, מכאן שהמערערת זנחה את התיקים הישנים. כאשר התקבלו "התיקים הישנים" במשרד הרשם עם פסק הבורר הקובע: "הצדדים זנחו ההליכים בתיק הנ"ל , על כן מוחזרים לכם התיקים הנ"ל" מחקה עוזרת הרשם את התיק במחשב המשרד והתיקים נשלחו למיגנזה כתיקים סגורים. התיקים שהו במגנזה כתיקים סגורים החל משנת 2001. אין תקדים לכך שתיק בוררות אשר שוהה במגנזה כתיק סגור במשך שנים, מוזמן, וניתנת לגביו "הארכת מועד למינוי בורר". ככלל, תיק כזה מוזמן לעיון או צילום בלבד,(תקנה 37 לתקנות אג"ש (רשויות האגודה) התשל"ה – 1975). דה עקא, שבמקרה דנן, למרות שהח"מ הבהירה לב"כ המערערת כי אין מקום להאריך המועד למינוי בורר לאחר מספר שנים, ושהארכה כזו לא תשרוד במבחן המציאות, שוכנעה הח"מ על ידי ב"כ המערערת להאריך המועד "על פניו", פרוצדוראלית בלבד, וזאת לשם קבלת פסק בורר מהותי בשאלה האם ניתן להמשיך ולנהל את התיקים הישנים, אם לאו. הרציו אשר עמד מאחורי טענת המערערת בנדון היה, שהבורר הוא שניהל את התיקים בעבר, על כן הבורר מכיר את התיקים טוב יותר מכל גוף אחר, ועל כן מוטב שהבורר יתן החלטה בנדון. עוזרת הרשם אכן נקטה, כמבוקש באופן מיוחד על ידי ב"כ המערערת, בפעולה המנהלית הנזכרת לעיל של "הארכת תוקף מינוי בורר", וזאת לצורך קבלת החלטת הבורר בנדון. לטעון כיום, כפי שטוענת המערערת, כי יש קיום לתיקים הישנים ולו רק בשל העובדה שמשרד הרשם האריך את המועד למינוי הבורר, יש בכך משום תרתי וסתרי ובעיקר ולפני הכל חוסר נקיון כפיים מצד המערערת. תיק סגור - אין "להחיותו" שנים לאחר סגירתו.
נוסף על האמור ובהמשך להחלטתי בעת העברת התיקים לבורר ביום 8/5/06 אשר קבעה בין היתר כי: "הבורר ינסה לסיים את התיקים בהקדם" אציין, כי אחת האופציות לסיום תיק היא מחיקת התיק מחמת התיישנות. זוהי תוצאה נכונה, מהותית והגיונית. הפירוש שמנסה לתת להוראה זו ב"כ המערערת כאילו קמה חובה לבורר להמשיך בדיוני הבוררות לגופו של עניין בשני התיקים הישנים ורק אז לסיים את התיקים הישנים, אינו מתיישב עם פשוטו של מקרא.
לא זו אף זו, אין חולק כי למשך תקופה של כ- 3 שנים המערערת לא פנתה לבורר. שיהוי של תובע לתקופה כה ארוכה דינה אחת: להביא למחיקה לאור זניחת התיק וחוסר מעש.
טוענת המערערת כי היא לא ישנה על זכויותיה, והראיה: היו ניסיונות לפשרה בין הצדדים. ראשית, המשיבים מכחישים קביעה זו מכל וכל. שנית, האם אין חובה על הצדדים ליידע את הבורר בדבר ניסיונות פשרה? האם אפשר לקבל את הטענה כי למן שנת 1988 ועד שנת 2006, עת הוגשה הבקשה לפתיחת תיק הבוררות נשוא הליך זה, הייתה הידברות בין הצדדים? כמדומני שלא.
בנוסף, טענת המערערת כי יש לראות בעובדה כי במהלך הזמן הנדון רכש בנם של המשיבים מגרש לבניה בהרחבה, כפי שרכשו בנים אחרים של חברים אחרים, ומכך יש ללמוד שלא הייתה זניחה של ההליכים, אינה יכולה להתקבל. אין ולא כלום לנושא רכישת המגרש על ידי בנם של המשיבים עם טענות המערערת על ניסיונות פשרה או על כך שעובדה זו מוכיחה כי לא הייתה התיישנות.
טענת המערערת כי ההתיישנות פוגעת בזכות התובע לתבוע, מוטב היה לה שלא תישמע. והרי כאן תבעה המערערת פעם אחת בשנת 1988,לפני 2 עשורים. פעם שנייה תבעה בשנת 1997, לפני יותר מעשור. תיק נוסף נפתח בשנת 2006. כל התיקים הם בעניין חוב כספי שהמערערת טוענת שהמשיבים חבים לה ואשר לא הוכחו עד כה. על כן אין לומר שלא היה לתובע יומו בבית המשפט או שנפגעה זכותו לתבוע. העובדה שהתובע לא מיצה תיקים אלו, נובעת מההתנהלות הצדדים בתיקים האמורים. על כן נכון פסק הבורר, כאשר קבע כי "התיקים הישנים" התיישנו ואין לדון בהם עוד.
בתיק הבוררות החדש, 563/228/06 תובעת המערערת חוב כספי מהמשיבים משנת 1997 ועד שנת 2005. המערערת סברה כי נוצר חוב ועל כן תבעה אותו. וראה השוואת ב"כ המערערת בין חשבון עו"ש בבנק לכרטיס החו"ז של החבר באגודה במטרה להראות כי מדובר בחשבון חובה וזכות אחד מתמשך במשך כל השנים, המערערת טוענת כי דין אחד להם. תיק זה ישמע כעת לגופו בפני הבורר כך שאין לומר שנפגעה זכותה של המערערת.
טענה עיקרית ועקרונית חשובה נוספת של המערערת היא, כי היא ביקשה את התיקים הישנים למסגרת הבוררות השלישית לצורכי מידע בלבד, על פי הצהרתה היא, בבקשה לתיקון פסק הבורר. משמע, מלכתחילה לא התכוונה המערערת להתבסס על התיקים הישנים, אלא לעניין מידע. אולם, משהחליטו המשיבים להשתמש בתיקים הישנים כחלק מכתב הגנתם בתיק החדש הנדון כעת, 563/228/06 , אזי טוענת המערערת כי תיקים אלה חשובים לברור גוף העניין. אין אני מקבלת טענה זו. התיקים שהו במגנזה כתיקים סגורים. לאחר מכן לאחר הפצרות ב"כ המערערת לאפשר לבורר "לקבל החלטה" בגינם, פסק הבורר לגביהם, באופן מפורש ביותר, ביום 1/1/07 , כי הם התיישנו. המערערת והמשיבים יכולים אולי לעשות שימוש בראיות או בעדויות או במסמכים אשר הוגשו במסגרת התיקים שהתיישנו. ואולם התיקים עצמם התיישנו ואין הם נמצאים עוד בפני הבורר לצורך קבלת החלטה בתיק הנדון, 563/228/06.
הנני מקבלת את טענת המשיבים כי המערערת לא הגישה ערעור או בקשה לביטול פסק הבורר מיום 8/5/01 ועל כן פסק הבורר תקף ויש לפעול על פיו.
ס י כ ו ם :
הנני מאשרת את פסק הבורר אשר פסק כי התיקים הישנים, כהגדרתם לעיל, התיישנו ואין לקיים עוד דיון בעניינם.
המערערת תשלם למשיבים סך של 10,000 ₪, כולל מע"מ, הוצאות ערעור זה. התשלום יתבצע תוך 30 יום מעת קבלת החלטה זו, ולאחר מכן ישא ריבית והצמדה כדין.
תיק הבוררות 563/228/06 מוחזר לבורר. הבורר ישמע את הצדדים ויקבל החלטה בתיק תוך 6 חודשים כפי שקובעת תקנה 18(א) לתקנות האמורות לעיל.
היום 13/9/09 לאה רוזנטל, עו"ד
עוזרת רשם האגודות השיתופיות
עו"ד
