הוגשה בקשה לרשם האגודות השיתופיות להביא לסיום תפקידו של עו"ד איתן ארז כמפרק זמני של מושב שער אפרים.

בפני רשם האגודות השיתופיות עו"ד אורי זליגמן. תיק מס' 1292/43/11 חדד שמשון נ' עו"ד איתן ארז מפרק זמני מפעיל של האגודה שער אפרים מושב עובדים להתישבות

 

בפני רשם האגודות השיתופיות                                תיק מס' 1292/43/11

 

בעניין:         שער אפרים – מושב עובדים להתישבות

                  שיתופית בע"מ - בפירוק   

                                                                                       האגודה;

 

ובענין:         חדד שמשון

                  יוסף איתמר

                  שניהם משער אפרים מושב עובדים להתישבות

                  שיתופית בע"מ – בפירוק

                  ד.נ. לב השרון – 42835  

                  ע"י ב"כ אייל בר-לב   

                  רח' ז'בוטינסקי 7 רמת גן קומה 54

                  טל': 03-6100705, פקס': 03-6127500  

                                                                                      המבקשים;

 

ובענין:         עו"ד איתן ארז

                  מפרק זמני מפעיל של האגודה

                  שער אפרים – מושב עובדים להתישבות

                  דרך פתח תקוה 23, מגדל לוינשטיין

                  תל אביב – 66184

                  טל. 03-5669002 פקס. 03-5669001

                                                                                      המשיב/המפרק;

 

 

החלטה

 

הוגשה בקשה כי אביא לסיום תפקידו של עו"ד איתן ארז כמפרק זמני של האגודה, וזאת, לטענת המבקשים, בשל מחדלים חמורים במילוי תפקידו של הנ"ל. מנגד, טוען המשיב כי אין בטענותיהם של המבקשים דבר וחצי דבר וכי הוא מבצע את תפקידו על הצד הטוב ביותר, וזאת, מתוך מטרה להעלות את האגודה על דרך המלך. לשם קבלת החלטה בעניין זה, קבעתי דיון שהתקיים בתאריך 16.3.2010.

 

רקע:

  1. בתאריך 6.1.2011 פנו אלי המבקשים במכתב בעניין התנהלות המפרק בנושא חובות האגודה, וכן ביקשו להביא לידי סיום את תפקידו של המפרק עו"ד איתן ארז ולעצור את פרויקט ההרחבה ב'. כמו כן, המבקשים ביקשו את מכירת 45 המגרשים אשר החוב בגינם מהווה את עיקר הבקשה לשם פריעת מרבית החוב לבנק לאומי למשכנתאות.
  2. המשיב הגיב לאמור במכתבם של המבקשים ובתגובתו דחה מכל וכל את טענותיהם של המבקשים תוך שהוא טוען כי כל מטרתם, בהליך אותו הם מובילים, היא להעבירו מתפקידו וזאת על מנת להימנע מתשלום חובם לאגודה.
  3. הצדדים זומנו לדיון בפני לתאריך 2.3.2011 אך זה נדחה והתקיים ביום 16.3.2011.

 

טענות המבקשים:

  1. לטענתם, מחדלו הראשון של המשיב הינו בעצם סירובו להמליץ למינהל מקרקעי ישראל לחתום על חוזי פיתוח של המגרשים אשר נרכשו ע"י המשתכנים בכסף אותו לוו מבנק לאומי למשכנתאות. החתימה תביא להסדרת מרבית חובות האגודה לבנקים הנושים.
  2. לעניין זה ציינו המבקשים כי גם נסיונותיו של המשיב למכור את המגרשים, תוך הפקת רווח אישי, נכשלו כשלון חרוץ.
  3. המבקשים טוענים כי נזק גדול נגרם לטענתם בכך שהמשיב נמנע מהגשת תביעה כנגד המועצה האזורית לב השרון לשם תשלום חלקה בהתקנת מתקני הביוב ומבני הציבור. סירובו של המשיב לנהל תביעה זו נובע מחוסר רצונו להכנס לעימות מול המועצה, לה הוא זקוק לשם המשך פיתוח המגרשים.
  4. כוונתו של המשיב לשנות ייעוד קרקעות לצורך פרוייקט ההרחבה ב' או בניית תשתיות ללא הסכמת בעלי הנחלות, אינה מקובלת עליהם. למשיב אין סמכות לפגוע בזכות הבסיסית של חברי האגודה לעסוק בחקלאות או להפקיע חלק מהנחלות.
  5. לטענת המבקשים, המשיב שלח יד ברכושם ובכספם ללא הסכמתם, נטל כספים מקופת הפירוק השייכים לחברי האגודה, השתמש והשכיר אדמות נחלות וזאת מבלי לזכות את החברים בחלק היחסי המגיע להם, ובנוסף, אף תובע מהחברים דמי פיתוח בגין המגרשים אותם קיבלו בעת ההרחבה הראשונה. המפרק, טוען לחוב דמי פיתוח בסך 100,000 ₪ של המבקש יוסף איתמר וכן לחוב דמי פיתוח בסך 200,000 ₪ של המבקש שמשון חדד.
  6. עוד טענו המבקשים בעניין שלמה חודור ז"ל, מי שהיה יו"ר ועד ההנהלה הממונה, כי יש טעם לפגם וחיבור אסור בשיתוף הפעולה שהתקיים באגודה בין המפרק לבין מר חודור. שהרי, האחרון היה יו"ר ועד ההנהלה הממונה והוא ביקש למנות את עו"ד איתן ארז (המפרק), להיות לנאמן. המפרק שימש כב"כ הועד הממונה. אחר שכשל המפרק בתפקידו כנאמן, להגיע להסדר נושים, הוא מונה כמפרק – אבסורד כשלעצמו, וחמור מכך, היה מינויו של שלמה חודור ז"ל כמנהל בשכר מטעמו של המפרק.
  7. המבקשים טענו כי המפרק נטל את תמורת מניות תנובה השייכת לחברי האגודה, תוך ביצוע תשלום חובות האגודה מכספים אלה למשקם ולסוכנות, ללא כל זיכוי לחברי האגודה.
  8. במהלך הדיון שהתקיים ביום 16.3.2011, העלו המבקשים טענות בדבר גובה שכר הטרחה של המשיב העומד על כ-4 מיליון ₪ למן תחילת הפירוק (הנמשך כ-7 שנים). בנוסף, לטענתם כל הליך פירוק האגודה הפך מנוף להתעשרותו של המשיב ותו לא.
  9. לסיכום, לטענת המבקשים, המשיב מתפקד כמפרק לאגודה כמעט כעשור אך אינו מצליח להבריא את האגודה, זאת נוכח תפקודו הלקוי. לאור זאת דורשים המבקשים את העברת המפרק מתפקידו.

טענות המשיב:

  1. המבקשים לא צירפו לבקשתם ולעיקרי הטיעון מטעמם תצהיר חרף העובדה כי נטענו על ידם טענות עובדתיות, ומטעם זה, יש לדחות את טענותיהם. אין מדובר בפגם פרוצדוראלי אלא בפגם מהותי, שכן כאשר טענות עובדתיות אינן נתמכות בתצהיר, נפרץ המחסום למניעת עדות שקר.
  2. המבקשים הרחיבו חזית והעלו בעיקרי הטיעון שלהם טענות שלא נכללו בבקשתם דוגמת נטילת למעלה מ-10 מיליון ₪ מקופת הפירוק וטענות כנגד המועצה האזורית לב-השרון לעניין היטלי השבחה.
  3. לטענת המשיב, המבקשים השתמשו לרעה בהליכי משפט. בבג"צ 920/10 ביקש מר שמשון חדד מביהמ"ש לפטר את המפרק – בקשה הזהה לזו המובאת כעת בפני. מדובר בסעדים חופפים ובבזבוז זמן שיפוטי יקר. כמו כן, באותו הבג"ץ, טענו המבקשים כי על המפרק להעניק לחברי האגודה זכויות על 45 מגרשים באגודה. לעומת זאת, בפני טוענים הם כי חובה מוטלת על כתפי המפרק למכור מגרשים אלה לשם כיסוי מרבית החוב – משמע טענה סותרת.
  4. המבקשים, מכנים עצמם "נציגי ועד הפעולה" אולם אינם מייצגים איש מלבד מיעוט תוסס ואלים. יו"ר הוועד המקומי הינו מר יאיר משה, שנבחר כנציג המושב בבחירות מסודרות והוא היחיד המוסמך לדבר בשם התושבים. כמו כן, המבקשים חייבים לאגודה מאות אלפי שקלים ומשכך, ברורה מהי הסיבה העומדת מאחורי מאמציהם הבלתי נדלים להביא לסיום עבודתו של המפרק – התחמקות מתשלום חוב זה.
  5. המשיב מצא לנכון לציין כי בתאריך 17.2.2011 התפרצו הנ"ל למשרדי המפרק שבמושב נהגו באלימות ואיימו מפורשות על חיי הצוות והמפרק. גם בשל כך יש לדחות את בקשתם על הסף.
  6. לעניין הטענות נגד מינויו ופועלו של המנוח שלמה חודור ז"ל, מי שהיה יו"ר הוועד הממונה: הנ"ל מונה כבעל תפקיד מטעם בית המשפט ומשכך הוחלט שיהא זה לטובת האגודה ונושיה להעסיק את המנוח שהיה בעל נסיון מוכח בניהול אגודות שיתופיות. יתרה מזאת, הסכומים אשר קיבל המנוח אינם עומדים כלל וכלל ביחס שווה לתרומתו הרבה לאגודה. מינויו של שלמה חודור ז"ל היה עניני, מקצועי, וללא כל משוא פנים. טענות המבקשים הינן שקריות וזאת כנגד מי שאינו בין החיים ואינו יכול להגיב.
  7. אשר לטענה בדבר כשלון הצעת הסדר הנושים, ברור הדבר כי על מנת שהצעה תהפוך להסדר בר קיימא, נדרשת הסכמת הנושים לכך, ומשזו לא התקבלה – לא ניתן היה לעשות דבר.
  8. דרישות המבקשים באשר לקבלת כספים נוגדות את הדין המהותי. הבקשות שהועלו נוגדות את דיני חדלות הפרעון – ומשמען העדפת נושים שהיא אסורה. ככזו, דין הבקשות להדחות.
  9. לעניין פרוייקט ההרחבה ב', מטרתו הינה להשיא את נכסיהם של חברי האגודה, להיטיב עם בעלי הנחלות ולהשאיר את המושב עם נכסים מניבים ככל הניתן. המבקשים, במקום לעזור בקידום הליך זה, מערימים מכשולים וזאת על מנת להביא לעזיבת המפרק וכך לחמוק מתשלום חובם לאגודה.
  10. לעניין הטענה בדבר חלוקת התמורה, בגין מכירת מניות תנובה, המשיב מציין כי עוד בטרם דרכה רגלו במושב, שועבדו מניות תנובה ע"י האגודה לזכות הסוכנות היהודית, ומשכך, אין בטענה זו דבר וחצי דבר.
  11. לעניין הטענות נגד המועצה האזורית לב השרון, המשיב ניהל פגישות רבות עם ראשי המועצה בנוגע לעסקי האגודה. התנהל מו"מ בעניין סיום פיתוח התשתיות במושב ואף הושגה הסכמה – ובזכות הסכמה זו, ניתן להשלים כעת עסקאות במושב.
  12. בסעיף 7 לעיקרי הטיעון של המבקשים, בו הועלו טיעונים כנגד פועלו של המפרק לגביית דמי פיתוח מאת חייבים לאגודה, משיב המפרק כי דרישת המבקשים לקבל מגרש, ללא תשלום דמי פיתוח, מנוגדת לכל דין.
  13. עיקרי הטיעון של המבקשים נכתבו ע"י עו"ד אייל בר-לב. הנ"ל משתף פעולה עם אסף נמרוד שכיהן כיועץ משפטי לאגודה טרם קריסתה ונתבע כיום ע"י המפרק. משכך, ברור מה עומד מאחורי הניסיונות של המבקשים ועו"ד בר-לב להביא לפיטורי המפרק.

                                   

דיון והכרעה

 

  1. האגודה נקלעה לקשיים רבים בשל ניהולה הכושל, דבר שהביא, לימים, לקריסתה וכניסתה להליך של פירוק-מפעיל. האגודה, נמצאת זה מספר שנים בתהליך של ניסיון הבראה והעלאתה חזרה על דרך המלך. ועד ממונה, מונה, כבר בחודש ינואר 2003. ביום 26.4.2004 הורתי על פירוק האגודה ועל מינויו של המפרק כמפרק מפעיל לאחר שהסדר על פי הוראת סעיף 350 לחוק החברות, התשנ"ט-1999, נכשל. המפרק השקיע מאז מינויו מאמצים רבים לשיקומה של האגודה.
  2. בבקשה זו, מונחים כעת לפתחי מספר נושאים בהם נדרשת הכרעתי. לאחר          עיון בטענות הצדדים אפרט את החלטתי כדלקמן:

התפרצות למשרדי המפרק:

  1. לטענת המפרק התפרצו המבקשים למשרדי המפרק שבמושב נהגו באלימות ואיימו מפורשות על חיי הצוות והמפרק. עניין זה, חמור ככל שיהא, אין לו נגיעה לסוגיות נשואות המחלוקת בתיק זה.
  2. אם חפץ המפרק ללבן סוגיה זו ולמצות את הדין עם המתפרצים לכאורה למשרדו, עליו לפנות לגורמים הרלוונטים כמשטרת ישראל ושם לנהל את ההליך המבוקש.

סמכות המפרק והפקת רווח אישי:

  1. המבקשים מעלים בעיקרי טיעוניהם טענות בדבר כוונות עתידיות ופעולות בזמן הווה של המפרק ברכוש האגודה, וזאת ללא כל מתן רשות מצד החברים לכך, וזאת לטענתם, תוך פגיעה בזכויותיהם.
  2. סעיף 26 לתקנות קובע כי:

"המפרק רשאי לעשות בנכסי האגודה כפי שייראה לו דרוש לשם ביצוע הפירוק, ובין היתר, רשאי הוא להמשיך בקיומם וניהולם של עסקי האגודה, או לתת בהם טובת הנאה, להטיל על האגודה חובות וליצור לה זכויות, הכל במידה, בדרך ובמועד שייראו לו מועילים ביותר לביצוע הפירוק".

  1. סעיף 30(א) לתקנות קובע כי:

"מיום מתן צו הפירוק ועד לכניסתו לתוקף וכל עוד לא בוטל או עוכב פירוק האגודה לפי הוראות הפקודה, יבוא המפרק במקום האסיפה הכללית, הועד וכל רשות אחרת של האגודה..."

  1. סעיף 30(ב) לתקנות קובע כי:

"מיום כניסתו של צו הפירוק לתוקפו יבוא המפרק במקום האסיפה הכללית, הועד וכל רשות אחרת של האגודה, לכל דבר ועניין".

  1. לאור האמור לעיל, ברור הדבר כי למפרק סמכות מכוח התקנות לפעול בנכסי האגודה שבפירוק כפי שיידרש וייראה לו לנכון, וזאת ללא כל צורך בקבלת רשות מאורגני האגודה וכן מחבריה, על מנת לבצע את תפקידו. לכן, אינני מוצא מקום לקבל את טענות המבקשים כפי שהעלו בעיקרי טיעוניהם בעניין סמכות המפרק, וזאת, בנוסף לאור העובדה כי דבריהם אינם מעוגנים באסמכתאות כלשהן, המבססות את דבריהם.
  2. המבקשים העלו טענה בדבר נסיונותיו של המפרק למכור חלק מן המגרשים המעורבים בסוגיית המשכנתאות, וזאת לשם הפקת רווח אישי.
  3. אין לי אלא לדחות גם טענה זו, ולו בשל העובדה שהיא איננה נתמכת ולו באסמכתא בסיסית ויחידה. כידוע, בהליך משפטי, נטל ההוכחה הוא על המבקש, ומשזה לא הרים אותו, אין לו להלין אלא על עצמו. לכן, ולאור העובדה שאין כל ביסוס לטענה זו של המבקשים, דינה להדחות.

 

שלמה חודור ז"ל:

  1. המבקשים העלו טענות בדבר מינויו ופועלו של שלמה חודור ז"ל, מי שהיה יו"ר ועד הנהלה ממונה, ולאחר מכן הועסק באגודה בפירוק בשכר. כמו כן טענו המבקשים כי מינויו של המפרק עו"ד ארז אינו תקין שכן כיצד יתכן הדבר שמי שכשל כנאמן להסדר נושים ימונה כמפרק לאחר מכן?. עוד העלו המבקשים טענות בדבר מצב דברים פסול בו שלמה חודור ז"ל והמפרק מינו זה את זה בתקופות שונות תוך אינטרס אישי. בדיון הרחיבו המבקשים את היריעה וטענו עוד כי שלמה חודור ז"ל ובנו הילכו איימים על המפרק, וזה שילם לו סכומים גבוהים עבור עבודתו אף לאחר פטירתו.
  2. המשיב טוען כי היה זה אינטרס האגודה ונושיה להעסיק את חודור ז"ל וזאת מתוקף היותו בעל ניסיון מוכח בניהול אגודות שיתופיות ולשם השגת המטרה שהיא העלאת האגודה על דרך המלך. כמו כן, בדיון הוסיף המפרק וטען כי שילם לשלמה חודור ז"ל סכומים שאינם גבוהים כלל, עבור עבודתו וכי כל עניין האיומים הינו שקר וכזב. בנוסף, לאחר פטירתו של מר חודור ז"ל, ביקשה אלמנתו של מר חודור ז"ל פיצוי והמפרק סירב לכך כפי המובא בעמוד 7 לפרוטוקול הדיון:

"... לאחר שניתן צו פירוק, המנוח ז"ל יו"ר ועד האגודה סייע לפירוק בתשלום לא גבוה באישור הרשם עד מחלה. בזמן מחלתו, עוד בחייו הפסקתי לשלם לו. הטענה כאילו שאמרתי שהבן שלו איים עלי זה שקר וכזב...ביקשה האלמנה פיצויי פיטורין ולא הסכמתי...".

  1. ראשית, אציין כי אין כל פסול בכך שהמפרק שימש על פי מינויה של כבוד השופטת ורדה אלשיך בבית המשפט המחוזי בתל אביב כנאמן באגודה טרם מינויו למפרק. הסדר נושים, פשוטו כמשמעו – הסדר הוא ודורש את הסכמת הצדדים לעצם קיומו. אי השגת הסדר הנושים, אינה מחייבת לראות בעבודת הנאמן ככשלון. אוסיף ואציין, ולו רק למען הסדר הטוב, כי גם לו ניתן לראות בעבודת הנאמן ככזו שלא צלחה, אין הדבר משליך על מינויו ועבודתו כמפרק.
  2.  סעיף 48(2) לפקודת האגודות השיתופיות (להלן:"הפקודה"), קובע כי:

 "...תהא למפרק הסמכות...ולנהל את עסקי האגודה ככל שיהא צורך בכך לשם פירוק עסקיה של האגודה בדרך שיש בה מן התועלת".

  1. לאור האמור לעיל, למפרק סמכות לנהל את עסקי האגודה ככל שיהא צורך בכך. אם ראה לנכון המפרק כי העסקתו של שלמה חודור ז"ל תהא בה תרומה הכרחית וידע נחוץ לשם עבודתו כמפרק, מוקנת לו הסמכות לעשות כן. אין בעצם עבודתו של שלמה חודור ז"ל אצל המפרק, בכדי לשלול את אפשרות עבודתו של מר שלמה חודור ז"ל במתכונת כפי שהתקיימה לאחר מכן. נימוקי המפרק מקובלים עלי ולפיכך הנני דוחה את טענות המבקשים בעניין זה. 

שכר הטרחה:

  1. המבקשים העלו טענות בדבר גובה שכר הטרחה של המשיב העומד על כ-4 מיליון ₪ למן תחילת הפירוק (הנמשך כ-7 שנים). בנוסף, לטענתם כל הליך פירוק האגודה הפך מנוף להתעשרותו של המשיב ותו לא.
  2. לטענת המשיב, סך התשלומים אותם קיבל כשכר טרחה החל מיום 30.6.2003 מסתכם ב – 3,647,883 ₪ בתוספת מע"מ כדין. לאחר ביצוע חלוקה חודשית נאמד הסכום על כ – 46,757 ₪ ברוטו.
  3. בסעיף 29(א) לתקנות האגודות השיתופיות (פירוק) תשמ"ד-1984 (להלן:"התקנות"), נקבע כי הרשם יקבע את שכר המפרק והוא רשאי לאשר למפרק תשלומי ביניים על חשבון השכר, כל זאת, בהתאם לכללים למינוי מפרקים של אגודות שיתופיות ולקביעת שכרם לפי פקודת האגודות השיתופיות.
  4. במקרה דנן, הרי שמדובר במפרק מפעיל, שמטרת מינויו הייתה העלאת האגודה חזרה לדרך המלך תוך שימת דגש על הפן הכלכלי, ולא במפרק שמטרתו העיקרית להביא לסיום קיומה של האגודה. במקרים אלו לרשם נתון שיקול הדעת באשר לגובה שכר הטרחה של המפרק וכל זאת בהתאם לנסיבות כל מקרה ומקרה. אי לכך, שכר הטרחה המגיע למפרק צריך לכלול רכיבים נוספים המשקפים את עבודתו השוטפת באגודה שהוא ביצע ומבצע.
  5. למותר לציין כי שכר הטרחה של המשיב אושר על ידי. בנוסף, לאחר כל הניכויים וההוצאות, וכמו כן, בהסתמך על דוגמאות מן הפסיקה בעניין גובה שכר טרחה של בעלי תפקידים מטעם בית המשפט; פש"ר 1361/02 ו- פש"ר 2629/86 - אין טעם לפגם או חריגה המצדיקה התערבות בגובה שכר הטרחה. הסכום הינו מידתי ולא חורג ממתחם הסבירות, על אחת כמה וכמה, בתיק פירוק מסובך ומורכב כגון זה.
  6. בנוסף, יש לציין כי בגין התקופה מיום 1.1.2010 ואילך, לא שולם שכר טרחה כלשהו לטובת המפרק וזאת כיוון שאין כסף בקופת הפירוק. יחד עם זאת, המפרק ממשיך בעבודתו נאמנה ומשקיע את מלוא מרצו וזמנו בניסיון להביא לסיום תהליך הפירוק באגודה ואף מעסיק ומשלם מכיסו לעובדים העוסקים ללא הרף בהליך הפירוק.
  7. לפיכך, איני רואה לנכון לקבל את טענות המבקשים לעניין שכר הטרחה.

הוצאות:

  1. המבקשים טענו כי המשיב נהג בקופת האגודה כבשלו, זלזל בכספי החברים וגרם להוצאות מופרזות על חשבון האגודה. דוגמא לכך, לטענתם, הינה סכום הוצאות הנסיעה אותו הוציא המשיב על חשבון קופת האגודה במשך תקופת הפירוק – סכום העולה כדי 370,000 ₪.
  2. תיק הפירוק בעניין שער אפרים נמשך זה שנים ארוכות. מדובר במפרק מפעיל, המבצע מלאכה קשה, ובתהליך הבראה ארוך של אגודה שיתופית ביישוב שער אפרים בו מתגוררים קרוב ל-2000 תושבים.
  3. אין להתעלם מאופייו ומשכו של ההליך לצורך חישוב ההוצאות בתיק זה, למן ראשית הפירוק ועד להיום, שכן ברור הדבר כי ככל שההליך נמשך פרק זמן רב יותר ומורכבותו גדולה יותר, הרי שגם ההוצאות יהיו בהתאם.
  4. המפרק הגיש כראיה, פירוט מסודר ופרטני הכולל סכומים מדויקים באשר להוצאותיו בכל הנוגע לטיפול בתיק זה. בנוסף, המפרק הוסיף ואמר כי בשנת 2009 ו-2010 חלה ירידה מהותית בהוצאות עבור תיק פירוק זה וכי שנת 2011 נפתחה במגמה כזו. ראיה זו לא נשללה או נתקפה באופן ראיתי ומשכנע על ידי המבקשים, אלא על סמך טענות כלליות בלבד.
  5. מנגד, לא התקבלה כל ראייה מהותית המעידה על חריגה בדבר הוצאות המפרק. המפרק פועל בשקיפות אל מול רשם האגודות השיתופיות – בית המשפט של הפירוק. יתרה מזאת, העובדה לפיה המפרק אינו מקבל זה זמן רב את שכר טרחתו, מדברת בעד עצמה.
  6. לפיכך, ולאור העובדה כי מדובר בתיק פירוק ארוך מסובך ומסורבל, יש לקבל את טענת המפרק בדבר הוצאות אדמיניסטרטיביות רבות לצורך ניהול הליך הפירוק, בין אם לצורך נסיעות רבות לשם קיום פגישות עבודה, ניהול הליכים משפטיים שחלקם, לדברי המפרק, היו מהלכים מיותרים של המבקשים, קיום עבודת שטח ראויה, וכן לשם ניהול שוטף ותקין של האגודה.

תביעת מועצה אזורית לב השרון:

  1. לטענת המבקשים, נזק גדול נגרם לאגודה בעצם הימנעות המשיב מלהגיש תביעה כנגד המועצה האזורית לב השרון בגין תשלום חלקה בהתקנת מתקני הביוב ומבני הציבור.
  2. המבקשים טענו כי סירובו של המשיב לתבוע כספים אלה שיכלו להוות מקור לכיסוי חובות האגודה, נובע מן העובדה שהמשיב אינו רוצה ליצור מצב דברים בו הוא מסוכסך עם המועצה כדי שזו לא תפעיל סחיטה בהתנגדותה להמשך פיתוח המגרשים. מחדל זה לטענתם גרם לנזק של עשרות מיליוני שקלים.
  3. המשיב טען כי ניהל פגישות רבות עם ראשי המועצה האזורית בעניין שער אפרים ובתוך כך השיג הסכמה מהמועצה לפיה תיתן את התחייבותה כלפי מנהל מקרקעי ישראל לסיום פיתוח התשתיות בתמורה לתקבולים עתידיים ממכירת מגרשים באגודה. עקב כך, ניתן להשלים עסקאות במושב.
  4. בסוגיית התשתיות – המשיב נפגש לשם ייעוץ עם עו"ד הבקיא בתחום וחוות דעתו לעניין זה הייתה כי אין עילה להגיש תביעה כנגד המועצה האזורית. המשיב אף הציע למבקשים לקבל חוות דעת זו בכתב, תוך תשלום עלותה.
  5. היות והמשיב פעל בנושא האמור, התייעץ עם גורם משפטי רלוונטי הבקיא בתחום וזאת על מנת להגיע להחלטה בדבר כדאיות הגשת התביעה כנגד המועצה האזורית, וחוות הדעת באשר להגשת התביעה הייתה שלילית, וכמו כן, ניתנה האפשרות למבקשים לקבל לידיהם חוות דעת זו ולפעול בהתאם לכך.
  6. לאור כל האמור לעיל, נראה כי אין מקום לקבל את הטענה לפיה המשיב לא פעל לשם בירור המצב המשפטי וכדאיות קיומו של הליך משפטי כנגד המועצה האזורית וגרם בכך נזקים לאגודה.

תכנית ההרחבה ב' ושינוי ייעוד הקרקעות:

  1. כחלק מן ההליך לשיקום האגודה ופרעון חובותיה, עלה פרויקט הרחבה ב' כחלק מאמצעי ביצוע השיקום. מדובר במהלך שעתיד לחזק את היישוב כולו בתוספת של כ-420 משפחות. אלא שמהלך זה, נתקל בהתנגדות מצד המבקשים ולכן אכנס לעובי הקורה על מנת להבהיר את המצב המשפטי על השלכותיו.
  2. לב הסוגיה וליבונה נעוץ בהשתלשלות האירועים עד למתן ההכרעה בבג"צ 244/00 עמותת שיח חדש, למען השיח הדמוקרטי נ' שר התשתיות הלאומיות, הידוע גם בכינויו כבג"צ הקשת המזרחית. מועצת מקרקעי ישראל קיבלה החלטות מספר העוסקות בשינוי הייעוד בקרקעות מדינה אשר ייעודן חקלאי, ושהוחכרו ליישובים חקלאיים.
  3. החלטה 727 עניינה היה שינוי הייעוד לבנייה למגורים, לתעשייה, למסחר, לתיירות או לקיט. על-פי ההחלטה ניתנו לחוכרים חקלאיים פיצויים בגין השבת קרקע שייעודה שונה, כאשר גובה הפיצוי ייקבע על-פי שווי הקרקע לאחר שינוי הייעוד. מטרת ההחלטה הייתה להעמיד קרקעות זמינות לצורכי בניית יחידות דיור עליהן ולתמרץ את החוכרים להשיב את הקרקע למנהל. החלטה 737 עוסקת בשינוי ייעוד לצורך הרחבת שטחי המגורים ביישובים חקלאיים במגמה להגדיל ולהצעיר את האוכלוסייה בכל אחד מהיישובים. ההחלטה מעניקה ליישובים החקלאיים הטבה כלכלית בדמות הפחתת דמי החכירה ומאפשרת לבני המקום, או למומלצים אחרים שנבחרו על-ידי האגודה החקלאית, בהתאם לצרכיה, לחכור בחכירה לדורות את המגרשים שהורחבו ללא מכרז.
  4. העתירה עסקה בהחלטה 727 של מנהל מקרקעי ישראל שנתנה הרשאה לקיבוצים ומושבים לגבי שינוי יעוד של קרקע חקלאית. משמע, היכולת להפשיר קרקעות של המדינה ושל הקרן הקיימת לישראל שהוחכרו לקיבוצים ומושבים למטרות חקלאות ולהפכם למיועדות לבניה. בניה על גבי קרקעות אלו, יכולה היתה להכניס הון רב לקופת הקיבוצים והמושבים, וזאת, לטענת העותרים, ללא תמורה מתאימה למדינה ואזרחיה אשר להם הזכויות על הקרקע.
  5. העתירה בפסק דין זה התקבלה, ונקבע כי ההחלטות שקיבל מנהל מקרקעי ישראל אינן עומדות במבחן הסבירות ולכן דינן להתבטל. הנפקות של החלטה זו הינה שאין לקיבוצים ולמושבים את הרשות והיכולת לקבל פיצויים או הון כלשהוא בעבור קרקע שנגרעה או שינתה ייעודה, למעט הוצאות פיתוח.
  6. לאור האמור לעיל, ברור הדבר כי דרישת המבקשים למכור את המגרשים הנותרים בהרחבה על פי החלטה 737 איננה ישימה ומשכך, דינה להדחות שכן הוראה זו בוטלה וההלכה לעניין זה נמצאת בפסיקתו של בג"צ הקשת המזרחית כפי שהובא.
  7. אוסיף ואציין, על אף שהחלטת בג"צ מחייבת כלפי כולי עלמא, ולו רק לשם הזהירות, כי לו היה הדבר בר ביצוע, וניתן היה להמשיך במתווה כפי שהיה טרם בג"צ 244/00, הרי שחלוקת תמורה זו כפי שדורשים המבקשים הינה בגין העדפת נושים אסורה ומשכך היא פסולה. 

מניות תנובה:

  1. המבקשים העלו טענה בדבר חלוקת התמורה בגין מכירת מניות תנובה, ואף טענו כי המשיב נטל תמורה זו. מנגד, טען המשיב כי עוד בטרם עשה את צעדו הראשון בתיק זה, שועבדו כבר מניות תנובה לסוכנות היהודית.
  2. לעניין זה, אציין ואזכיר כי התמורה בגין מניות תנובה מתחלקת לשנים; חלק אחד באופן שווה בין האגודות ואילו השני באופן לא שווה על פי אופי המסחר מול תנובה. אומנם בבג"צ 861/07 (ניר בנים) החלק השני ניתן בעיקרו לקבוצת הרפתנים אך זאת בהתאם לנסיבות העניין וללא יצירת הלכה מחייבת כפי האמור בסעיף 117(א) לפסק הדין:

"התוצאה אליה הגענו בשלושת התיקים שבפנינו, אינה מחייבת בהכרח כי התוצאה תהא זהה בכל האגודות השיתופיות. כל מקרה יש לבחון לגופו על פי נסיבותיו, כל אגודה בהתאם לתקנונה, להסכמים בין חבריה, להחלטות האסיפה הכללית במהלך השנים, לרישומים בספרי האגודה ובכרטיסי החברים במהלך השנים ועוד. כך, לדוגמה, ייתכן שיש אגודות שמימנו בעצמן את ההשקעה במניות תנובה, ייתכן שיש אגודות בהן לא נוהלו כרטיסי חשבונות נפרדים לחברים או לא נגבה מהחברים תשלום לרכישת מניות תנובה ועוד. בנוסף, אין בפסק דין זה כדי "לפתוח" בהכרח החלטות שכבר נתקבלו באסיפות כלליות של אגודות שיתופיות אחרות לגבי חלוקת מניות תנובה בין החברים או כדי לפגוע ב"מעשה עשוי" ככל שיחידות ההשתתפות בתנובה כבר נפדו ותמורתן חולקה. כל חלוקה שבוצעה וכל החלטה שכבר נתקבלה יש לבחון לגופא על רקע נסיבות קבלתה, ובין היתר, באספקלריה של מידת הפגיעה ברפתנים (או במשווקי תוצרת חקלאית אחרת), "מעשה עשוי", הסכמה, ויתור, מניעות, שיהוי, התיישנות וכיו"ב."

  1. בנוסף, בתגובת המדינה לבקשה לדיון נוסף 9510/10, נכתב כי המסקנה היוצאת מפסק הדין בבג"צ 861/07 היא שאין מקום לקיים דיון נוסף מכיוון שבית המשפט היה מודע לאפשרות השלכות הרוחב של החלטתו ובשל כך, סייג אותה למקרים בו הכריע בפסק הדין.

ולראיה, סעיף 13 לתגובת המדינה:

 "פסק הדין אינו קובע קביעה עקרונית באשר למהות הון האגודות השיתופיות ולאופן חלוקתו בין החברים. פסק הדין קובע, כי בהתייחס לשלוש האגודות הנוגעות בדבר, ולסוגיה הפרטנית של יחידות ההשתתפות בתנובה בענף ייצור החלב, הוכח בפניו... ונוכח יתר נסיבות העניין כפי שהובאו בפניו, אין המדובר ב"הון אגודה"."

 

סעיף 14 לתגובת המדינה:

"פסק הדין מתייחס ליחידות ההשתתפות בתנובה בענף משק החלב בלבד. מערכת היחסים בין האגודות לבין חבריהן ביחס לענפי ייצור אחרים לא נבחנה על ידי בית המשפט, ובכל מקרה תידרש הכרעה פרטנית ...בהתבסס על הנסיבות הייחודיות והראיות השונות באותו ענף."

 

משכך, פסק הדין אינו בגדר חידוש הלכה בדני האגודות השיתופיות ואינו בעל השלכות רוחב.

  1. פסק הדין בעניין ניר בנים עוסק ברפתנים ואילו המבקשים במקרה דנן אינם רפתנים. במקרה דנן, הרי שהמבקשים לא הוכיחו בדרך כלשהי את זכותם לקבלת התמורה אותה הם מבקשים, הן על פי אופי המסחר ו/או על סמך השתתפות בהון.
  2. בשנות ה-80 שועבדו מניות אלה לטובת הסוכנות היהודית. האחרונה הגישה בקשה למשקם לשם פריעת חוב וזה השתמש בכספים אלה לשם החזרת החובות הנ"ל. החובות על פי דרישת הסוכנות עמדו על כ-15 מיליון ₪ והמפרק הצליח להוריד חוב זה ל-3.25 מיליון ₪ שמתוכם היו חובות של כמיליון ₪ שיוחסו לחברי האגודה בגין תשומות חקלאיות שנצרכו על ידם.

על פסק המשקם ניתן היה לערער וזאת על פי סעיף 28 לחוק הסדרים במגזר החקלאי המשפחתי, תשנ"ב-1992:

ביטול פסק:

28.(א) בית המשפט המחוזי רשאי, על פי בקשת חייב, נושה או ערב שעליהם חל פסק המשקם, לבטלו, כולו או חלקו, להשלימו, לתקנו או להחזירו למשקם, בשל אחד מאלה:

        (1) המשקם חרג מסמכותו;

        (תיקון מס'1 תשנ"ג-1993)

        (2) עילה מהעילות המנויות בסעיף 24(4), (5), (9) ו-(10) לחוק הבוררות;

        (3) טעות גלויה על פני הפסק.

(ב) הפניה לבית המשפט תהיה על פי המועדים הקבועים בחוק הבוררות.

  1. מכאן, שלא התקבל ערעור על פסק המשקם, ולפיכך, מדובר בהחלטה סופית שאינה ניתנת עוד לערעור.

חוב המבקשים:

  1. סמכותו של המפרק לקבוע את חובות המבקשים מעוגנת בסעיף 48(3)(ב) לפקודת האגודות השיתופיות (להלן:"הפקודה") וכן בהתאם לסעיף 12 לתקנות.
  2. כמו כן, ע"פ ס' 13 לתקנות, קבע המפרק סכום חוב של חבר לאגודה כאמור בתקנה 12, יכול המפרק לצוות על פרעון חוב זה באמצעות הוצאת צו תשלום.

 

  1. בסעיף 35 לפקודה נקבע כי:

"העתק מכל פרט רשום בספר או בפנקס או ברשימה שהאגודה מנהלת אותם בקביעות אגב עסקיה והנמצאים ברשותה, אם קוימה כהלכה באופן שנקבע בתקנות, תקובל כהוכחה על קיומו של הפרט הרשום..."

  1. סעיף 1 א' לתקנות האגודות השיתופיות (ניהול וביקורת חשבונות),              התשל"ה-1975, נקבע:

"פנקסי האגודה וספרי חשבונותיה ישמשו ראיה לכאורה לנכונות הרשום   בהם ובלבד שהרישומים בוקרו על ידי ברית הפיקוח או רואה החשבון של האגודה, לפי הענין; הטוען שהרשום אינו נכון, לרבות חבר האגודה – עליו הראיה."

במקרה דנן, הרי שהביקורת הנדרשת לשם אמיתות הנתונים בכרטסות הכספיות וכן לשם שימוש כראיה לכאורה מתקיימת ומנוהלת על ידי משרד רואי חשבון בועז מקלר.

  1. בדיון טען המפרק כי למבקשים יתרת חוב, וביסס זאת בהתאם לכרטסת הכספית של כל אחד מהם הנמצאת באגודה. לגבי מר שמשון חדד על יתרת חוב בגובה של  195,803 ₪. אשר ליתרת חובו של מר יוסף איתמר בגין משק מספר 31 הרי שסכום החוב כיום הינו כ– 100,000 ₪.
  2. מנגד, גם בעיקרי הטיעון וגם במהלך הדיון שהתקיים בפני, דחו מכל וכל המבקשים את טענת המפרק ולפיה עליהם לשלם את חוב דמי הפיתוח בגין המגרשים.
  3. בתאריך 28.3.2011 הוצא על ידי המפרק צו תשלום למבקשים וזאת בהתאם לסעיף 48(3)(ב) לפקודה בגין יתרת חובם לאגודה. בצו נכתב כי עליהם לשלם את סכום יתרת החוב תוך 14 יום מתאריך קבלת צו זה. למבקשים עומדת זכות  הערעור בפני תוך 60 יום ממתן הצו וזאת בהתאם לסעיף 48(5) לפקודה.
  4. בהערת אגב אציין, כי נראה שכל מרצם וכוחם של המבקשים המופנה כנגד המפרק, מקורו ברצונם להמנע מתשלום יתרת חובם לאגודה, אף אם הדרך לכך תהיה על ידי גרימה לסיום תפקידו של המפרק, וזאת, תוך חוסר התחשבות מוחלט באינטרס האגודה. כעת עומדת בפני המבקשים הדרך לערער על צו התשלום שהוציא המפרק.

בקשה להעברת המפרק מתפקידו:

  1. המבקשים העלו טענה לפיה הם תובעים את פיטורי המפרק לנוכח מחדליו החמורים לכאורה במילוי תפקידו כמפרק של האגודה, אשר מובאים ומפורטים גם בחלקה הראשון של החלטה זו. טענה זו לא נעלמה מעיני, והיא נבדקה למין היסוד.
  2. הליך הפירוק באגודת שער אפרים נמשך זה זמן רב, וכולל בחובו מספר לא מבוטל של הליכים משפטיים, הוצאות כספים, בירוקרטיה ועוד. אולם עקב המורכבות הרבה והתסבוכת הכלכלית הקשה בו נמצאת האגודה, נראה כי משך ההליך תואם את מורכבותו על מנת להגיע לתוצאה הרצויה – העלאת האגודה חזרה לדרך המלך.
  3. אינני יכול שלא לציין כי מצאתי תגובה ראויה מפי המפרק לכל טענה אותה העלו המבקשים ביחס "לתפקודו הלוקה בחסר". המפרק פועל להשגת הסכם פשרה וכן פועל להוציא לפועל את פרויקט הרחבה ב' תוך חיזוק היישוב מבחינה חברתית ובכך לחסל את חובות האגודה כלפי כולי עלמא, ובתוך כך גם לשחרר את הלווים מכבלי המשכנתא בה הם כבולים. על המבקשים לברך על מהלך זה, שכן הוא טומן בחובו את הפתרון לליבת הבעיה באגודה. כמו כן, הצליח המפרק להוריד את גובה חובות האגודה וזאת תוך השקעת זמן ומאמץ רב. כך הדבר גם לגבי עניין מניות תנובה, עת הגיע המפרק להסדר על סכום כולל של 3.25 מיליון ₪ וזאת לאחר צמצום מהותי של סכום המקור. גם בעניין תביעת המועצה האזורית לב השרון, פעל המפרק בנושא אך נמנע מלהכנס להליך משפטי שעה שברור לו בהסתמך על חוות דעת מקצועית, כי אין בקיום הליך זה בזבוז נוסף של כספים וזמן. אין ספק כי גם בנוגע לשאר טענות המבקשים פעל המפרק כשורה, ואלה לא הוכחו כלל, אל מול האסמכתאות אותם הביא המפרק כתשובה וכהוכחה שכנגד.
  4. אוסיף ואציין כי לעיתים, תוך התנהלות הליך שיפוטי או מעין שיפוטי, יכול שאחד הצדדים, שאינו מסופק מאופן התנהלות הדברים לחוש נפגע או מופלה לרעה וזאת באופן סובייקטיבי וללא כל אסמכתא עובדתית. בבג"צ 920/10 סיים הרכב השופטות הנכבד את החלטתו, ועל כך לא אוסיף עוד, באומרו:

 "בשולי החלטתנו זו אנו רואים לשוב ולציין שהעותרים ראו להטיל דופי במפרק באופן בלתי ראוי וללא תשתית לביסוס טענותיהם החמורות כנגדו. יש להניח כי העותרים מרירים לאחר שהסתבכו בהרפתקה שהביאה עליהם חובות כספיים שאינם יכולים לעמוד בהם, אבל אין סיבה להטיל את מרירותם על המפרק."

הערה לסיכום:

  1. בימים אלו מתגבש ומונע מתווה הסכם פשרה בשני נושאים: האחד, ביחס ל-40 מגרשים שישווקו תמורת הפחתת החוב. השני, לעניין הרחבה ב', אותם מוביל המפרק מתוך מטרה להביא לידי תשלום חובות האגודה. כולי תקווה שהסכם זה יצא מן הכח אל הפועל, תוך שיתוף פעולה הדדי בין הצדדים הרבים המעורבים בפירוק, ויסמן את פתיחתו של דף חדש באגודה.
  2. לאור כל האמור לעיל, דין בקשות המבקשים להידחות.
  3. לטעמי, אין מדובר בחברי אגודה "מודאגים". מניעיהם אינם טובת האגודה, בדיון לא טרחו להסביר מהו המניע העיקרי שבעטיו הגישו בקשה זו, לאור התדיינות מיותרת זו הריני מחייב בזאת כל אחד מהמבקשים, לשאת בהוצאות המפרק בהליך זה בסך של 7,500₪ בצרוף מע"מ כדין. סכום זה ישא הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום החלטתי זו ועד לתשלומם בפועל למפרק.

 

ניתן היום, 23/5/2011,  י"ט באייר התשע"א, המזכירות תעביר החלטתי לצדדים. 

                       אורי זליגמן, עו"ד

                 רשם האגודות השיתופיות

 

יצירת קשר

השאירו פרטיכם ונחזור אליכם בהקדם: