החלטה להפחתת שכר בוררות

בפני עורך דין רמזי חוראני                                                       תיק מס' 2898/16/2019

עוזר רשם האגודות השיתופיות

בעניין: אביר יעקב כפר שיתופי להתיישבות חקלאית דתית בע"מ

ובעניין: אביקסיס דורון כוכב יעקב 340

החלטה

1. אקדמת מילין:

1. ביום 12.3.2019 מינתה עורכת דין דנה ביאלר, עוזרת רשם האגודות השיתופיות, (להלן: הרשם ומנהלת מחלקת הבוררויות במשרד הרשם, להלן: עו"ד ביאלר או עוזרת הרשם) את עורך דין "X" כבורר על פי סעיף 52(2) לפקודת האגודות השיתופיות (להלן: הפקודה), וזאת כדי להכריע בסכסוך בין האגודה לבין מר אביקסיס.
2. המינוי בוצע בעקבות תביעה שהגישה האגודה נגד מר אביקסיס ביום 19.2.2019 ובו דרשה תשלום של כ-38,000 ₪ בגין פיגורים בתשלום דמי שכירות, חוב בגין צריכת חשמל וחוב בגין צריכת מים. החובות נבעו ממערכת יחסים חוזיים בה הושכר נכס למר אביקסיס.
3. דיון מקדמי שקבע הבורר ליום 26.3.2019 לא נוצל מפני שמר אביקסיס ביקש לדחותו ולאחר החלפת מסרונים ותכתובות בין הבורר לנתבע נקבע מועד דיון חדש ליום 8.4.2019. לדיון זה התיר הבורר המצאת כתב התביעה במסירה אישית, אלא שגם לדיון זה לא התייצב הנתבע. גם הודעות אס. אם. אס ששלח הבורר ביום הדיון לנתבע לא עזרה. התברר כי הנתבע קרא את ההודעות אך לא התייצב לדיון בכל זאת. אי לכך נאלץ הבורר לתת החלטה בהיעדר הנתבע. ביום 12.5.2019 נתן הבורר את פסק הבוררות. מכאן התנתק הצורך בסקירת היחסים המשולשים של תובעת, נתבע ובורר ומתחיל פרק של ניתוח יחסי הבורר עם משרד הרשם.
4. בפסק הבוררות חייב הבורר את הנתבע בסכום התביעה על סך 38,226 ₪ בתוספת ריבית והצמדה מיום 19.2.2019, הוצאות הבוררות על סך 7,020 ₪ ושכ"ט התובעת בסך 4,500 ₪ בצירוף מע"מ כדין. עוד בטרם הומצא פסק הבוררות לתובעת (ששילמה גם את חלקו של הנתבע) נערכו תכתובות בין הבורר לעו"ד ביאלר אודות מעשיו של הנתבע בעקבות אי התייצבותו  לדיונים אליהם הוא זומן. לבורר הובהר, כי כמו כל ערכאת דיון יוכל הבורר לקבל פסק דין בהיעדר. עו"ד ביאלר הפנתה את תשומת לב הבורר לתקופה בה ניתן להגיש ערעור על פסק הבוררות ואף הסבה את תשומת לבו לאפשרות שהבורר יבקש הבהרות או הוכחות גם בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי, אף שאלו אינן חלות באופן ישיר בבוררות על פי הפקודה. אחרי מתן פסק הבוררות ובעקבות פניית ב"כ האגודה לקבל אישור פסק הבוררות למען הגשתו לביצוע בהוצאה לפועל, הוחלפו תכתובות בין הבורר למנהלת מחלקת הבוררויות, בנוגע לשכר הטרחה של הבורר. סופו של ההליך הוא שהבורר נתן את פסק הבוררות וקבע כאמור גם את ההוצאות לתובעת ואת שכר הבורר עצמו. פסק הבוררות טרם אושר.

1. הפן המשפטי:

5. המסגרת הנורמטיבית: שכרו של הבורר בבוררות המתנהלת בפני רשם האגודות השיתופיות נפסקות על ידי הבורר עצמו. תקנה 13(ג) לתקנות האגודות השיתופיות (בוררות בסכסוכים), תשל"ב- 1972, להלן: תקנות הבוררות, קובעת:

"הבורר רשאי להורות בדבר הוצאות הצדדים, לרבות שכר טרחת עורך דין, ובדבר שכר הבורר, כולם או מקצתם.....הצדדים חייבים לשלם לבורר שכרו והוצאותיו חלק בחלק, זולת אם הורה הבורר הוראה אחרת".

6.  שכרו של הבורר יש לשלם כפי שנקבע על ידו. שינוי הסכומים יכול להיעשות באחת משתי הדרכים להלן:

1. בהשגה על השכר שהבורר קובע וזאת במסגרת תקנה 15 לתקנות הבוררות. תקנה זו קובעת:

" הרשם רשאי על פי בקשת צד להפחית שכר או הוצאות שקבע הבורר, אם ראה שהשכר או ההוצאות מוגזמים, ורשאי הוא לפי זה לצוות על החזרת סכומים ששולמו לחשבון השכר או ההוצאות; החלטת הרשם בעניין קביעת השכר וההוצאות תהיה סופית".

1. הדרך הנוספת לשינוי שכר הבורר הנה זו המצוינת בתקנה 14(א) לתקנות הבוררות הקובעת כלהלן:

"הצדדים חייבים לשלם לבורר את שכרו והוצאותיו.. במידה שאישר אותם הרשם, בסכומים או בחלקים ובמועדים שקבע הבורר, והוא כשאין כוונה אחרת משתמעת מהבוררות".

7. אין חולק, כי אנו מצויים במסגרת תקנה 14 לתקנות הבוררות. השאלה הנה אם יש מקום להתערב בהחלטת הבורר בנושא השכר שהוא קבע לעצמו או שמא יש לאשר את השכר שהוא פסק?
8. שעות פרונטאליות ושעות בלתי פרונטאליות: אין מחלוקת כי בורר זכאי לשכר בגין שעות הדיון המתקיימות במעמד הצדדים (שעות פרונטאליות) וכן בגין שעות עבודתו אשר אינן שעות דיון בהן לוקחים חלק הצדדים – שעות בלתי-פרונטאליות (הכנת התיק, קריאה של החומר המוגש, החלטות ביניים, כתיבת פסק הבורר וכו'). עם זאת, חייב להתקיים יחס סביר והגיוני בין מספר שעות הדיון, בהן לוקחים הצדדים חלק, ובין מספר השעות הבלתי פרונטאליות המושקעות על ידי בורר, על מנת לשמור על אמון הצדדים בהליך הבוררות, לאור כמות החומר המונחת בפניו.
9. אני מפנה לדברים שכתבה מנהלת מחלקת הבוררויות במשרד הרשם, עו"ד דנה ביאלר בתיק מס' 208/11 -11 פלוני נ' מושב עובדים של הפועל המזרחי להתיישבות חקלאית שיתופית [פורסם בנבו] :

"במקרה דנן, בהתחשב בכמות המסמכים שהוגשה ובאופי התיק, פערים של פי 10 ויותר בין השעות שהוקדשו לדיונים פרונטאליים ובין שעות עבודה בלתי-פרונטאליות אינם סבירים. מצב דברים זה אינו ראוי ופוגע פגיעה אנושה בהליכי הבוררות, ובפרט כאשר מדובר בבוררות סטטוטורית. דרישת התשלום של כב' הבורר, אף לאחר הנחה בשיעור 25%, אינה מתיישבת עם אופיו של הליך הבוררות. מצב דברים זה מעיד על ניהול הליך באופן לא מיטבי, שכן בירור הפלוגתאות, כמו גם הראיות הבאות להוכיח או לאשר כל אחת מהטענות - רצוי שייעשו במעמד הצדדים, וזאת גם במחיר של ניהול מספר רב יותר של דיונים.".

10. במקרה שהובא לעיל, דובר על קיום שתי ישיבות והשקעת ארבע שעות פרונטליות בדיונים, בעוד שהבורר דרש תוספת שכר בגין החלק הבלתי פרונטלי עבור 57 שעות נוספות. כב' מנהלת מחלקת בוררויות לא מצאה קוהרנטיות בין השעות הפרונטליות לבין השעות להכנת, קריאת וכתיבת פסק הבוררות. מסיבה זו היא התערבה בקביעת שכר הבורר תוך כדי הפחתתו. במקרה דנן יש לציין, כי דבר עלות שעת דיון לא הובאה לידיעת הנתבע בשל אי התייצבותו לדיונים.
11. גם לי יצא להתערב בקביעת שכר טרחת בורר לא אחת, אלא שגם שם דובר בבקשת שכר טרחה עבור החלק הבלתי פרונטלי לעומת שעות הדיון הפרונטליות "בהגדלה" של פי עשרה! ראה החלטתי בתיק 4799-325-12  סגל אורית נ' נוף אשדות- מתיישבי אשדות יעקב איחוד- אגודה שיתופית חקלאית , (להלן: סגל) (פורסם בנבו). שם ניתחתי את הסוגיה גם בפריזמה של בוררויות על פי חוק הבוררות, תשכ"ח- 1968 וגם על פי דיני האגודות השיתופיות.
12. להלן מה שכתבתי בפרשת סגל:

כעת ולאור כל האמור אפנה להכרעה בנושא השכר של כב' הבורר; ער אני להלכה כי ערכאת הערעור אינה ששה להתערב בקביעת השכר או ההוצאות הנפסקות בבתי משפט. ראה פסק דינו של כב' השופט (כתוארו אז) גרוניס בתיק סיעת ביאליק, ע"א 9353/04, "סיעת ביאליק 10" נ'  סיעת "יש עתיד לביאליק" (פורסם בנבו); ע"א 9296/03 אהרוני נ' מנשה ואח', פ"ד נח(2) 301 וכן החלטותיי בתיק 2626/125/11 גלעדי יעקב נ' צורית אגודה שיתופית קהילתית של משקי חרות בית"ר בע"מ (פורסם בנבו) ובתיק 1810/256/11 מרדכי אדרי ואח' נ' שדה דוד מושב עובדים של העובד הציוני להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ ואח' (פורסם בנבו). הפן האחר של הראי לחיוב בהוצאות, הנו, כי אין בתי המשפט או הרשם נוהגים להתערב בשכר שהבורר קובע לעצמו, (שלמעשה הנו חלק מההוצאות הנפסקות) אלא במקרים נדירים ומיוחדים. יחד עם זאת, כשיש מקרה מובהק המצדיק ואף מצריך התערבות, אין להימנע מכך".

13. מספר שיקולים הביאוני להחליט להתערב בקביעת הבורר את שכרו חרף מה שכתבתי לעיל. עברתי על פסק הבוררות, על עמדת הבורר כפי שהשתקפה בתכתובות בינו לבין מנהלת מחלקת הבוררויות, ובכתב התביעה עצמו, לרבות המסמכים שצורפו, והגעתי לכלל מסקנה, כי יש מקום להתערב בהחלטת כב' הבורר במה שנוגע לקביעת שכרו. הקביעה מבוססת על מספר נימוקים: ראשית, אין מדובר בכתב התביעה מסובך והוא אינו מצדיק השקעה אינטלקטואלית מיוחדת. מדובר במספר מועט של שורות בעמוד אחד וספק רב אם השעות שצוינו על ידי הבורר אכן מוצדקות. שנית, אינני יכול לראות הצדקה ל"תעריפון" שציין כב' הבורר בנספח שהוא שלח למנהלת מחלקת הבוררויות, למצער בטוח לא לשעות שצוינו בחישוב שהועבר למשרד הרשם. שלישית, אינני יכול לקבל את עמדת כב' הבורר בדבר התעריף המומלץ על פי הנחיות הרשם. ההנחיות הנן תשלום של 300 עד 400 ₪ לשעה מכל צד עם חריגים לעיתים נדירות לכאן או לכאן. אלו הן ההנחיות שמועברות לכל בורר. בהיותי חבר באותה וועדה למינוי בוררים אוכל לציין בפסקנות, כי אלו הן ההנחיות המועברות לכל בורר המצטרף למאגר הבוררים מטעם הרשם במעמד הריאיון עמו בפני הוועדה. אם לא די בכך הרי כתבו על כך עוזרי הרשם (הן מנהלת מחלקת הבוררויות- עו"ד דנה ביאלר) והן אנוכי[1]. אי לכך הבסיס לחישוב שערך כב' הבורר אינו מדויק. אין בעמדה שהביע הבורר כי הוא הסתפק  בקבלת 600 ₪ במקום 700 ₪ לשעה כדי לשנות מהתחושה כי השכר אינו משקף את המאמץ. רביעית, אין להתעלם, מהעובדה, כי בפן המהותי לא התקיים ולו דיון פרונטלי אחד בפני כב' הבורר, וכל השכר הנדרש הנו שכר בגין לימוד התיק, הכנתו לשמיעת הדיון ופעולות מנהלתיות של שיחות לבירור פרטי הצדדים (45 דקות!), טיפול בבקשת הדחייה של הנתבע (1.25 שעות), הכנה לדיון (2 שעות), הכנת זימון ושליחתו לצדדים (1.5 שעות), התכתבות עם גורמי הרשם לבחינת התקנות בנוגע להשלכות אי לקיחת הדואר הרשום. היקף זה אינו מצדיק את מה שפסק כב' הבורר. חמישית, אף אם הייתי נעזר בכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ), תש"ס- 2000 ובהשוואה רעיונית של תביעה המוגשת בסכום התביעה דכאן, הייתי מגיע למסקנה, כי הדרישה של הבורר הייתה מוגזמת.
14. קשה להלום מידתיות בין הזמן שהוקדש לקריאת כתב התביעה (בן עמוד אחד) וכתיבת פסק הבוררות (שעתיים), גם בהנחה שהנתונים מוצדקים, לבין הדרישה בגין פעולות מנהלתיות או פעולות מזכירות בגובה אותן שעות שציין הבורר. עם כל הכבוד אין להבין מדוע פניות הבורר במעין התייעצות עם מנהלת מחלקת הבוררויות צריכה לבוא על חשבון הצדדים? ומה הקושי במתן פסק דין בהיעדר כתב הגנה או היעדר התייצבות לדיון בפני ערכאת דיון שיפוטית או מעין שיפוטית? אם ננסה ללמוד היקש מהדין הכללי ניתן להפנות לתקנה 97 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984. שם נקבע העיקרון כי שופט או רשם יתנו פסק דין בהיעדר הגנה ועל פי האמור בכתב התביעה, אלא אם כן בקשו המצאת ראיות להוכיח תביעתו כולה או מקצתה. במקרה זה, לא היה הבורר זקוק אף להמצאת הוכחה כלשהי, והוא נתן את פסק הבוררות על פי האמור בכתב התביעה ככתבו וכלשונו. לכל אלה יש להוסיף, כי אילו באמת נערך דיון פרונטלי אמיתי בפני הבורר ניתן היה להבין את הדרישה לקבלת 300 ₪ מכל צד בצירוף מע"מ. אלא שמי שהתייצב היה צד אחד בלבד ולכן יש להביט על הסוגיה של קביעת שכר הבורר בפריזמה הוליסטית כוללנית ולא אריתמטית קרי קביעת שכר זהה מכל צד. גם הפריטים של הכנת זימון ושליחתו לצדדים וגם שיחות הטלפון לבירור זהות הצדדים הערכת עלותן מוגזמת.
15.  אין ספק כי זהו האינטרס של כל הצדדים שיתגייסו מיטב המשפטנים לעסוק בתחום הבוררות (וגם הפירוקים) במשרד הרשם. הדבר מעלה את הרמה ואת המקצועיות ומוסיף משקל סגולי לעבודת הרשם וצוותו, ומעלה את האימון של מקבלי השירות במשרד הרשם ובעבודתו. מנגד אין לשכוח, כי גם דלי אמצעים שאין ידם משגת זכאים ליהנות משירות זה. שומה לאפשר להם גישה למערך יישוב הסכסוכים במשרד הרשם. הדברים מוסברים עוד בעת הריאיון של כל בורר כאמור לעיל, ומי שאינו יכול להתאים את עצמו להנחיות הרשם, ועם כל הצער, אינו מוכרח לספק את שירותיו המקצועיים במסגרת זו.
16. הבורר קבע את ההוצאות עבור התובעת, האגודה ושם הוא את סכום ההוצאות בסך 4,500 ₪ בצירוף מע"מ. לא ראיתי בשום מקום כי התובעת הציגה בפני הבורר את הסכם שכה"ט עם בא כוחה או חשבונית שסכומה שולם לו כדי שיהוו אינדיקציה לקביעת השכר שיש לפצות את התובעת בעטיו. על אף זאת אין אני מתערב בפן זה של קיבעת הבורר בנושא ההוצאות לאגודה. הסיבה לכך הנה פשוטה. שני האפיקים שבתקנות 14 ו- 15 לתקנות האגודות השיתופיות מתייחסים לקביעת שכר הבורר והוצאותיו. צירוף התקנות הנ"ל מביא אותנו למסקנה כי ההוצאות והשכר אליהם מתייחסות התקנות הנם אלו שהבורר קובע לעצמו. אכן צד שנפסקו נגדו הוצאות או שכ"ט רשאי להשיג על קביעה זו של הבורר במסגרת תקנה 15 לתקנות האגודות השיתופיות (בוררות בסכסוכים), תשל"ב-1972. אך אין זה המקרה שלנו. מטעם זה אראה עצמי מוסמך לבחון רק את השכר שקבע הבורר לעצמו כשכ"ט והוצאות מכוח תקנה 14(א). אין ערכאת ערעור דנה בעניין נגד פסק הדין של ערכאה דיונית באין ערעור או השגה עליו, ולכן לא אתערב במה שקבע הבורר בנושא ההוצאות לתובעת.
17. שקלתי את כלל ההיבטים של מדיניות מערכתית, את הצורך בעידוד  אגודות שיתופיות וחבריהן להגביר את האימון ברשם וכן לפנות להליכי בוררות סטטוטורית בפני הרשם מחד, ואת המאמץ הקונקרטי ולמצער המאמץ הסביר שניתן היה להקדיש לתיק כזה, ונחה דעתי כי הסכום 4,500 ₪ בצירוף מע"מ די בו והותר. הבורר יקבל את הסכום האמור בלבד. אני עושה שימוש בסמכותי על פי הסיפא של תקנה 15 לתקנות האגודות השיתופיות (בוררות בסכסוכים), תשל"ב-1972, ומורה לבורר להחזיר לתובעת את ההפרש על סך 2,340 ₪. כפוף להמצאת הודעה מטעם הבורר או האגודה כי הסכום האמור הוחזר, יתוקן פסק הבוררות והוא יאושר על ידי מי מעוזרי הרשם המוסמכים, כך שיהא ניתן להגישו לביצוע בהוצאה לפועל.

ניתנה היום,   ‏‏י"ג תמוז, תשע"ט                                         רמזי חוראני, עו"ד

‏16 יולי, 2019 בהיעדר הצדדים                                 עוזר רשם האגודות השיתופיות