המועצה המקומית מטה בנימין הגישה תביעת ארנונה אשר התקבלה בחלקה

המועצה האזורית מטה בנימין תבעה כמה מתושביה, לחיובי ארנונה בסכום כולל של 85,300 ש"ח.

הרקע

תביעת המועצה הוגשה בסדר דין מקוצר. התושבים הגישו בקשת רשות להתגונן ובה טענו, בין היתר, כי פרעו את חובם בהסדר ולא זוכו בתוכנת התשלומים של המועצה.

מאחר והתושבים הציגו מסמכים שלפיהם הועברו סכומים מסוימים למועצה, כאשר אותם הסכומים לא נמצאו בתדפיסים שהוגשו עם כתב התביעה, ניתנה להם רשות להתגונן על גובה החיוב השנוי במחלוקת.

דיון והכרעה       

התושבים טענו בהרחבה שחלק מסכומי החוב התיישנו ועל כן אין לגבותם. ביהמ"ש קבע שטענה זו יש לדחות על הסף, בשל כך שלא נכללה בבקשת הרשות להתגונן, ולא הועלתה בהזדמנות הראשונה.

ביהמ"ש העביר ביקורת על אופן החישוב שהפעילה המועצה, ומצא שתי שגיאות בהעמדת החוב ובחישובו גם מצד המועצה, אותן הוא תיקן.

ביהמ"ש העיר כי עמדתם המוטעית של התושבים נובעת משיטה מסוימת לרישום תקבולים אשר איננה מהשיטות הבהירות, לפיכך לא ניתן היה לזהות התקבול בסכום התשלום העתי שהיה מפורט חודש בחודשו ברישומי המועצה. יחד עם זאת, אין המדובר בסכומים ששולמו ולא נרשמו, ומשכך טענות התושבים לדחייה.

ביהמ"ש ציין כי התושבים לא הביאו בחשבון כללים חשבונאיים שונים, ומשכך חובות העבר שלהם, כולל הצמדה וריבית פיגורים, עומדים נכון ליום הגשת התביעה על 68,120 ש"ח.

המסקנה היא כי בתקופה הרלוונטית, לפי חישוב הנתבעים, היה סך החיובים השוטפים של המועצה גבוה מסך התשלומים השוטפים של התושבים, ומכאן בהכרח נובע כי בתקופה זו נצבר חוב נומינלי בסכום זה. משכך, גם לשיטת הנתבעים לא נפרע החוב שבו הודו, אלא אף נוספו עליו פיגורים בתשלומים השוטפים בשיעור נומינלי, ומובן כי סכום זה אף הוא צובר הצמדה וריבית. מכאן שיש לדחות את טענת "פרעתי" של התושבים ולקבוע כי החוב המוסכם לא נפרע במהלך התקופה הרלוונטית.

סיכום

התביעה התקבלה באופן חלקי, כך שנכון ליום הגשת התביעה עמד חובם של התושבים על סך 68,120 ₪. הסכום יישא הפרשי ריבית והצמדה על־פי חקיקת הרשויות המקומיות מיום 13/12/17, סך של 851 ש"ח, החזר אגרה יחסי, והוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד, בסך 5,441 ש"ח. בשל זהות המשיבה לא חושב מע"מ בתוך הסכום.

ניתן ביום: 03 בדצמבר 2020.