הסכם לבניית בית בהרחבת קיבוץ לוטם הופר- הדיירים נתבעו לשלם לקבלן פיצויים בסך 136,500 ₪.

בית המשפט השלום תל אביב-יפו בפני כבוד השופט רונן אילן ת"א 44987-03-12 אבי גנות נ' הלה בניה ויזום (1998) בע"מ.
הרקע

גנות התקשר בהסכם עם החברה לשם בניית בית בהרחבה של קיבוץ לוטם ואף שילם סכום של 136,500 ₪ בתור תשלום ראשוני כפי שנקבע בחוזה. ברבות הזמן, לא הצליח גנות לגייס את כל הסכום הנדרש לשם השלמת הבנייה ולאחר שעברו המועדים שנקבעו בחוזה לתשלום וכן אף עברו 60 יום שנקבע שאינם יחשבו כהפרת התחייבויות מצד מי מהצדדים, הודיעה החברה שגנות הפר את התחייבותו בצורה יסודית. לאחר שהניסיונות להגיע להסדר לא צלחו הודיעה החברה לגנות על ביטול החוזה ומימוש הפיצויים המוסכמים שנקבעו בהסכם ביניהם. רק כעבור 6 שנים הגיש גנות תביעה זו לביהמ"ש.

גנות טען כי החברה היא זו שהפרה את החוזה היות ולא המציאה לו "שטר ביטחון" עבור הכספים שקיבלה,  ולפיכך אינה זכאית לפיצויים מוסכמים אלא היא זאת שצריכה לשלם לו פיצויים. לחלופין טען כי הוסכם מראש שקבלת הלוואה המובטחת במשכנתא עבור מימוש מלוא התשלומים תהווה תנאי לביצוע החוזה, ומשלא התקיים תנאי זה אין לחוזים תוקף ועל החברה להשיב לגנות את הסכומים ששילם. ולחלופי חילופין טען גנות כי הפיצויים המוסכמים שנקבעו אינם סבירים ביחס לנזק שהיה צפוי עקב הפרת החוזה ועל כן על ביהמ"ש לחייב את החברה לשלם לגנות 257,624 ₪.

לעומתו, החברה מכחישה כי התחייבה לתת לתובעים שטר ביטחון או כי אי מסירתו מהווה הפרה של החוזים וכן החברה מכחישה את הטענה לפיה קבלת ההלוואה מצד גנות היוותה תנאי לתקפו של החוזה. ובנוסף החברה מכחישה את הטענה שהפיצוי המוסכם איננו פיצוי סביר ביחס לנזקים בגין הפרת ההסכם.

דיון והכרעה

ביהמ"ש קבע, בנוגע לטענתו הראשונה של גנות כי טענה זו לא הובאה אלא כאמתלה להתמודדות עם טענות הנתבעת ואין לה כל בסיס, היות ולא רק שהחברה לא התחייבה בחוזה למסור לגנות שיק ביטחון, גם ממילא אי מסירת השיק לא מהווה הפרה של החוזה, ואפילו הייתה הפרה שכזו הרי שתיקתו הממושכת של גנות בנוגע לכך מהווה וויתור על כל טענה בקשר לכך.

בנוגע לטענתו השנייה של גנות, ביהמ"ש קיבל את עמדת החברה שהסיכום לו טוען גנות, לפיו קבלת מימון בנקאי היווה תנאי לתוקפו של ההסכם, לא היה ואיננו מבטא את הסכמת הצדדים. בהתאם לחוזה נקבע כי על גנות לעמוד במועדים שנקבעו לביצוע התשלומים, ואין בו כל התייחסות לאופן בו יגויס אותו מימון ולפיכך אין בסיס לטענה זו.

באשר לטענה השלישית של גנות נקבע כי החברה לא הראתה שום הוכחה להוצאות שונות אשר היו עשויות להסביר את הנזק הצפוי לחברה עקב ביטול החוזה ותשלום פיצויים מוסכמים. לפיכך קבע ביהמ"ש שהתשלום שנקבע לפיצויים מוסכמים בגובה 30% מסך העסקה איננו סביר ואף נקבע במועד בו גנות לא היה מיוצג ע"י עורך דין והחברה ניצלה את חולשתו וקבעה הסכם פיצויים מוסכמים חד צדדי.

על כן, קבע ביהמ"ש שיש לקבל את טענת גנות ולהעמיד את הפיצוי המוסכם על שיעור של 10% מהתמורה שסוכמה בחוזה, דהיינו על סך 43,200 ₪ בלבד, ולפיכך על החברה להשיב לגנות את עודף התשלומים שקיבלה.

 
סיכום

ביהמ"ש קיבל את התביעה בחלקה וחייב את החברה להשיב לגנות סך של 94,388 ₪ וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום בו שולמו הכספים לחברה.

כמו כן, נקבע שהחברה תישא במלוא תשלום האגרה וכן גם בשכ"ט עו"ד בסך של 35,000 ₪.

ניתן ביום כ"א אדר ב תשע"ד, 23 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.

 

יצירת קשר

השאירו פרטיכם ונחזור אליכם בהקדם: