הסכמה על בורר בסכסוך ראשון איננה הסכמה גורפת לעניין סכסוכים אחרים
ישראל דנציגר תבע ביטול פסק בוררות מחוסר סמכות של רשם האגודות השיתופיות לאישור הפסק. יישוב מעלה עמוס הגיש בקשה לדחייה על הסף של תביעתו של ישראל דנציגר. לטענת מעלה עמוס, הסמכות הייחודית לדון בהליך בוררות זה נתונה לרשם האגודות השיתופיות.
במסגרת סכסוך קודם בין הצדדים, שהתברר לפני רשם האגודות השיתופיות, נחתם חוזה חדש בין דנציגר למעלה עמוס להשכרת מבנה תעשייתי על ידי מעלה עמוס לישראל דנציגר, החוזה נחתם בין הצדדים והוטבעה בו חותמת רשם האגודות השיתופיות הקובעת כי הרשם מאשר את פסק הדין.
בסיום החוזה התגלע סכסוך נוסף בין הצדדים, בעקבותיו פנה מעלה עמוס לרשם, בהתאם לתקנונה, על מנת שימנה בורר. הרשם מינה בורר, אולם, התיק הוחזר לרשם, וזאת לאור הודעת הצדדים לפיה חתמו על שטר בוררות אצל ביה"ד בפני הרב גלצהלר. בית הדין נתן את פסקי הבוררות אשר אושרו בחותמת הרשם. ישראל דנציגר פנה לעוזרת הרשם בבקשה לביטול החלטתו לאשר את פסקי הבוררות.
מעלה עמוס טוען כי הרשם היה מוסמך ליתן לחוזה תוקף של פסק דין, וככל שניתן לחוזה הראשון תוקף כזה, הרי שיש לראות בו הפניה לבוררות בהתאם להוראות פקודת האגודות השיתופיות, המצויה בסמכותו. טענה זו אין לקבל. מלשון החוק עולה כי סמכותו של הרשם לדון בסכסוך כבורר או להפנות את הצדדים להליך בוררות משתכללת רק משקיבל הרשם את הבקשה ליישוב הסכסוך. בעניין שבפני,
מעלה עמוס פנתה לרשם בבקשה כי ידון בסכסוך שהתעורר בין הצדדים באותו מועד, וכי הדיון הועבר על ידי הרשם לבוררות יחיד ע"פ החוק. אולם בסופו של דבר, הסכסוך לא נדון בפני הבורר. במקום זאת והצדדים חתמו על שטר בוררות לפיו הסכסוך יידון בבוררות בפני בית דין צדק לדיני ממונות של הרב גלצהלר, ומעלה עמוס אינה טוענת שיש לראות את בית הדין כמי שהוסמך לדון בסכסוך על ידי הרשם. בנסיבות אלה מקור סמכותו של בית הדין להכריע בסכסוך הוא בהסכמת הצדדים במסגרת הסכם בוררות מיוחד שבין מעלה עמוס לבין חבר בה ולא מכוח הפניה של הרשם
החלטת הרשם המאשרת את פסקי הבוררות ניתנה בחוסר סמכות, ועל כן אין באפשרותה לשלול מבית משפט זה את הסמכות לדון בבקשת הביטול כמו גם בבקשת האישור של פסקי הבוררות.
סוף דבר:
הבקשה לדחיית הבקשה לביטול פסק בורר על הסף נדחית
מעלה עמוס תשלם לישראל דנציגר הוצאות בסך 7,500 ₪
