הקיבוץ כנתבע לתשלום מזונות קטינות

ביהמ''ש לענייני משפחה תמש (ב''ש) 1960/06 א

תביעת מזונות כנגד חבר קיבוץ ר'[1] משהוגשה ע"י חברת קיבוץ לשעבר שלאחר שנפרדה מבן זוגה, חבר הקיבוץ, עזבה את הקיבוץ, מרצונה, יחד עם בנותיה.

הקיבוץ טען כי לא היה מקום לצרף אותו כנתבע. מי שחייב במזונות הילדות הוא האב. טענתה של האישה כלפי הקיבוץ מלמדת על רצונה לרדת אל "כיסו העמוק" של הקיבוץ וזאת לאור היקפי רכיבי התובענה הדמיוניים, לטענתם, אותה פירטה האם בכתב התביעה.

טענת האם:

1. קיימת יריבות ישירה בינה לבין הקיבוץ, הנלמדת מפסקי דין קודמים.

2. החוק קובע שהקיבוץ יכול לתבוע מחבר שעזב את הקיבוץ, את התמורה עבור השתתפות הקיבוץ בהחזקת הילדים שנשארו לגור בקיבוץ עם בן הזוג שנותר בקיבוץ. מכאן, שאם הקיבוץ יכול לתבוע את בן הזוג שנפסקה חברותו, מקל וחומר יכול בן זוג לתבוע את הקיבוץ להשתתפות בהחזקת הילדים שעזבו איתו את הקיבוץ.

3. על פי חוק בית המשפט לענייני משפחה, רשאי בית המשפט לצרף לתובענה צד נדרש. מאחר והקיבוץ הוא זה שממילא ישלם את תשלום המזונות, הרי שראוי שבית המשפט יצרפו כנתבע.

תגובת של הקיבוץ לטענות אלו:

1. דין כל עניין שמתעורר בין הקיבוץ לבין חבריו ואף חבריו לשעבר להתנהל על פי התקנון.

2. תקנון האגודה השיתופית של " קיבוץ ר' " קובע, כי לא חלה על הקיבוץ חובה כלפי חבריו לשעבר אלא כלפי אלו היושבים בקיבוץ כחוק, כל קשר בין התובעות לקיבוץ הינו תלוי הנתבע בלבד. חבר קיבוץ לא יקבל על עצמו התחייבויות כספיות או ממוניות אשר תטלנה חובת מימון על הקיבוץ בין במישרין ובין בעקיפין. לקיבוץ שיקול דעת בלעדי לסייע לקרובי החבר ואף זאת במידת יכולתו. מכאן שאין כל יריבות ישירה בין התובעות לקיבוץ.

3. הפסיקה הקודמת בה משתמשת האם בכדי להוכיח יריבות בינה לבין הקיבוץ היא פסיקה בה הנסיבות שונות משום שתקנון הקיבוץ באותה החלטה שונה מהותית מהתקנון של קיבוץ ר', על כן לא ניתן להוכיח ממקרה זה יריבות ישירה עם הקיבוץ.

מסקנת ביהמ"ש: למחוק את הקיבוץ מכתב התביעה, ואילו נימוקיו:

עילת חיובו של קיבוץ במזונות ילדיו של חבר הקיבוץ, במידה שהיא קיימת, היא עילה חוזית, שמקורה בתקנון האגודה השיתופית; חיוב האב במזונות ילדיו הקטינים מקורו בדין האישי החל עליו.

עיון בתקנון האגודה אינו מלמד על חובתו של הקיבוץ לשאת ישירות במזונות ילדיו של חבר קיבוץ, אשר אינם חיים איתו במשק.

בסעיפי התקנון לא הוטלה כל חובה על הקיבוץ להשתתף בהחזקת ילדיו של חבר החיים מחוץ לקיבוץ. נוסח הסעיפים שבתקנון אשר רומזים על עזרה כלשהי מזכירים במידה רבה את דיני הצדקה המבוססים מחד על יכולת הקיבוץ בהתחשב בצרכיו שלו ומאידך על צרכי ילדיו הקטנים של החבר המתגוררים מחוץ לקיבוץ.

באשר לניסיון האישה ללמוד אנלוגיה מן התקנון שכן, אם נקבע בתקנון שהקיבוץ יכול לתבוע ישירות חבר שעזב את המשק, מקל וחומר יכול החבר שעזב את המשק לתבוע את הקיבוץ. (ראה ס' 2 לטענות האישה)- סעיף זה בתקנון איננו מקנה כל זכות לקיבוץ מעבר לזכויות הקיימות לו בדין. לכן הסעיף הוא דקלרטיבי בלבד.

באשר ללימוד יריבות ישירה בין האישה לקיבוץ מכוח פסיקה קודמת:זהו ניסיון ללמוד מפסק דין זה את אשר אין בו- קיומה של יריבות ישירה בין האישה המתגוררת מחוץ לקיבוץ לבין הקיבוץ. בשונה מהנסיבות אשר תוארו בפרשת קיבוץ רמת רחל (פסק הדין ממנו רצתה ללמוד האישה על מעורבות ישירה בינה לבין הקיבוץ), מהעובדות שהתבררו עד כה, קיבוץ ר' כלל איננו מתכחש למחויבות האב לזון את בנותיו ועד כה, שילם האב במועד, באמצעות הקיבוץ את כל התשלומים עבור המזונות הזמניים שנפסקו לטובת בנותיו.

לאור כל האמור לעיל, ביהמ"ש לא השתכנע כי הקיבוץ הוא צד נחוץ לתביעה; לא נמצא שעל פי תקנון הקיבוץ קיימת יריבות ישירה בין האם לקיבוץ; לא נמצא בפסיקה תימוכין לקיומה של יריבות מעין זו במקרה שנסיבותיו דומות.

אשר על כן, יש למחוק את שמו של הקיבוץ, אשר צורף כנתבע




[1] שם הקיבוץ ושמות הצדדים אינו מפורסם מחמת צנעת הפרט של האם, האב והבנות

 

יצירת קשר

השאירו פרטיכם ונחזור אליכם בהקדם: