בפני עוזרת רשם האגודות השיתופיות ומנהל מחלקת הבוררויות עו"ד דנה ביאלר. תיק מס' 241/11/--- כפר שיתופי להתיישבות קהילתית בע"מ נ' פלונים

מדינת ישראל

רשם האגודות השיתופיות - החלטה לפי סעיף 52 לפקודת האגודות השיתופיות

עוזרת רשם האגודות השיתופיות ומנהלת מחלקת הבוררויות                                      

                ע"י ב"כ עוה"ד צבי גולנזר ו/או איתן זילברמן ו/או אסף מרציני

                   מרח' כורש 4 ירושלים

טל': 02-6749595 פקס: 02-6749598;

ה ח ל ט ה

בפני בקשתו של המבקש כי אקבע שכרו של בורר אשר מונה על ידי (להלן – "הבקשה"), בהתאם לסמכותי שבתקנות 14(א) ו- 15 לתקנות האגודות השיתופיות (בוררות בסכסוכים), התשל"ב-1972 (להלן – "תקנות הבוררות").

תקנה 14(א) לתקנות הבוררות קובעת כי:

"הצדדים חייבים לשלם לבורר את שכרו והוצאותיו (להלן – השכר) במידה שאישר אותם הרשם, בסכומים או בחלקים ובמועדים שקבע הבורר, והוא כשאין כוונה אחרת משתמעת מהבוררות"

"הרשם רשאי, על פי בקשת צד, להפחית שכר או הוצאות שקבע הבורר, אם ראה שהשכר או ההוצאות מוגזמים, ורשאי הוא לפי זה לצוות על החזרת סכומים ששולמו לחשבון השכר או ההוצאות; החלטתו של הרשם בענין קביעת השכר וההוצאות תהיה סופית"

1.             הרקע

1.1            ביום 8/8/2011 התקבל במזכירות רשם האגודות השיתופיות כתב תביעה הכולל בקשה למינוי בורר, בקשר עם סכסוך כספי שהתגלע, כך לטענת המבקש, בינו ובין המשיבים.

1.2            מאחר שסעיף 166 לחלק ו' בתקנון המבקש נותן ביד תובע את הבחירה לפנות לרשם האגודות השיתופיות (להלן – "הרשם") במקרה של סכסוך לשם מינוי בורר, אכן ביום 15/8/2011 מונה עו"ד ---- (להלן – "הבורר") כבורר יחיד בסכסוך.

1.3            ביום 5/1/2012 נתקבלה במזכירות הבקשה, כהגדרתה לעיל, בה מתבקש הרשם להפחית משכרו של כב' הבורר, כפי שזה האחרון דרשו.

2.             טענת המבקש

2.1            לטענת המבקש שכרו של כב' הבורר הועמד על 600 ₪ לשעה, בתוספת מע"מ, וזאת מכל אחד מהצדדים – סכום אשר אינו מתקבל על הדעת, כך בלשון המבקש (סעיף 8 לבקשה).

2.2            טענה זו נסמכת, כך עולה מהבקשה, על נסיון העבר של המבקש אשר "ניהלה [האגודה] מאות דיוני בוררות...מעולם לא שילמה שכ"ט גבוה מעין זה" (סעיף 9 לבקשה).

2.3            עוד טוען המבקש בפניי, כי שגה כב' הבורר בקביעתו לפיה שכרו השעתי צריך היה להשתלם פי שלושה מאחר שהליך הבוררות כלל שלושה צדדים: המבקש, המשיב 1 והמשיבה 2.

2.4            כב' הבורר חייב בפסק הבורר את המשיבים בתשלום שכר טרחתו בגין הליך הבוררות, בסך 11,136 ₪ בתוספת מע"מ. בפועל, שילם המבקש סכום זה מאחר שהמשיבים סרבו, עוד בתחילת הליך הבוררות, לחתום על התחייבות לשאת בחלק משכרו של כב' הבורר, וכן סרבו הם לשאת בעלויות שוטפות של הליך הבוררות תוך כדי התנהלות, בה לקחו חלק.

2.5            עובדה זו רלוונטית בשל טענה נוספת שהעלה המבקש; כי שגה כב' הבורר בכך שהתנה את העברת פסק הבורר לידי הצדדים שעה שהמבקש לבדו נשא בשכר טרחתו של כב' הבורר, וזאת ביתר שאת, כך לטענת המבקש, עת בסופו של הליך קיים ספק כי המבקש יוכל להיפרע מאת המשיבים בגין הסכומים שנמצאו אלה חייבים לו. המבקש רואה בכך טעם לטעון כנגד גובה שכר הטרחה שחייבו כב' הבורר, לשם מניעת חיסרון כיס בסך 11,136 ₪ בגין שכר הבורר אשר לטעמו אינו סביר.

לטענת המבקש, לו ידע כי הסכום שידרש לשלם לכב' הבורר יהא כה גבוה, סביר כי היה בוחר כלל לא לנהל תביעה זו "שכן יצא שכרה [של האגודה] בהפסדה" (סעיף 7 לבקשה).

2.6            שגגה נוספת של כב' הבורר הביאה אף היא, כך לטענת המבקש, להימשכות ההליכים ולתשלום שכר טרחה גבוה בגינם: העובדה כי כב' הבורר לא מצא לנכון להגביל את המשיבים בהציגם אין ספור מסמכים אשר לא צורפו לכתב הגנתם ולהוסיף טענות אשר לא נטענו בו. רק משהסב ב"כ המבקשת את תשומת לבו של כב' הבורר, מצא הוא לנכון לקצוב את הדיונים בזמן.

3.         הבקשה, כהגדרתה לעיל, הועברה לעיונו של כב' הבורר. כב' הבורר הסב תשומת ליבי לעניינים הבאים:

3.1            הושקעו שעות רבות בלימוד התיק, הכנתו לדיונים, ניהול הדיונים, התעמקות בטענות הרבות שהעלו הצדדים, ניתוח המסמכים הרבים שהגישו, ולבסוף – כתיבת פסק הבורר. מספר השעות שהושקעו בכך עולה על מספר השעות שחייב כב' הבורר את הצדדים ולפיכך מדובר בשכר ראוי ובלתי מוגזם.

3.2            תקנה 15 לתקנות הבוררות נותנת ביד הרשם את הסמכות להפחית משכרו של בורר שעה שהנו מוגזם בלבד, בעוד שהעילה האמיתית בגינה מתבקשת הפחתת שכרו של כב' הבורר היא העדר יכולת גבייה של שכר טרחה זה מהמשיבים.

3.3            השכר אשר נקבע על ידי כב' הבורר הנו סביר, הובא לידיעת הצדדים במסמך שנחתם ככל הנראה ביום 30/11/2011 (על גביו נרשם בטעות  30/12/2012, אך המדובר, ככל הנראה, במסמך שנחתם בדיון הראשון שנערך בפני כב' הבורר) (להלן – "המסמך"), המבקש בוודאי הסכים לו בהיותו היחיד שחתם, בעוד המשיבים אינם חתומים על המסמך. כב' הבורר הצר על אי צירופו של מסמך זה לבקשה, עליו חתם המבקש, שעה שלטעמו יש בכך טעם לפגם.

3.4            כב' הבורר מפנה לטענת המבקש כי ניהל בעבר הליכי בוררות רבים, אך חתם על המסמך כהגדרתו לעיל, ללא שום סייג.

3.5            כב' הבורר אף הוסיף וטען בפני כי "בבוררות הכלל הוא שהבורר זכאי לקבל שכר הולם ולא שכר רעב. יתרה מזאת החוק קובע שזכותו של הבורר לשכר כוללת גם הוצאות כגון: טלפונים, תשלום עבור הדפסות, דואר וכדומה" מכך ביקש להסיק כב' הבורר, כי "סמכותו של כב' הרשם לפי סעיף 15 לתקנות להפחית מהשכר, שכאמור כולל גם הוצאות, הוא רק במידה ולא אישר את השכר או כשאין כוונה אחרת משתמעת מהבוררות, למשל כאשר יש הסכם בוררות, אין מקום להפחתת שכר. במקרה שלפנינו לא זו בלבד שיש הסכם אלא שהוא נחתם ע"י אגודה שיתופית מנוסה".

3.6            לכך הוסיף כב' הבורר כי את שכרו לא קבע באופן חד צדדי, אלא "סיכם" אותו מראש ובכתב בדיון שנערך בפניו, והמבקש, כאמור, אף הסכים לו. במצב דברים זה סבור כב' הבורר כי "אין שום עילה להתערב בשכרי. כידוע הבורר הוא שקובע את שכרו והוא יכול לדרוש ככל שיעלה על דעתו, אך סיכום מראש על גובה השכר או על הדרך בה יחושב, להבדיל מקביעה חד צדדית של הבורר, מונעת את התערבות ערכאת הפיקוח בין אם זה בית המשפט לפי חוק הבוררות ובין אם זה כב' הרשם בבוררות סטטוטורית... האגודה לא יכולה ולא רשאית כעת לחזור בה מהסכמתה. בפרט שלאחר מכן ציינתי שבפועל חישבתי וחייבתי את שכרי לאחר הנחה שהעמידה אותו רק על 2/3 ממה שסוכם עליו מראש".

3.7            כב' הבורר מצא לנכון להפנות לכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימאלי המומלץ), התש"ס-2000, בלומדו מהם כי "תעריף זה קובע כי עורך הדין זכאי ל- 10% מסך התביעה שהוכח ברכיב הממוני בצירוף מע"מ ועוד 4,400 ₪ בצירוף מע"מ בגין תביעת הפינוי. סה"כ אלה מסתכמים בתיק זה לסך 12,851 ₪ + מע"מ – 14,907 ₪". מאחר שבגין ניהול הליך הבוררת קיבל לידיו כב' הבורר אך 11,136 ₪ המדובר, לטעמו, בסכום הנמוך מכך ב- 1/3 ולפיכך הוא ראוי ובוודאי לא 'מוגזם' – כלשון תקנות הבוררות.

4.         כב' הבורר, העביר לידי את פסק הבורר וכן את תיק הבוררות, כנדרש בתקנות הבוררות. כך, עמדו בפניי כל המסמכים אשר עמדו בפני כב' הבורר עת קיבל הכרעות ועת הוציא תחת ידו את פסק הבורר. זאת, במטרה כי מרב המידע יעמוד לנגד עיני בעת כתיבת החלטה זו, ומתוך רצון לקבל החלטה מאוזנת וסבירה ככל שאוכל.

5.         כפי שנאמר על ידי בעבר, אעשה מאמץ לנמק הכרעתי דנן ככל שאוכל, וליתן בה אמות מידה מהן יוכלו כב' הבורר והצדדים, כמו גם בוררים וצדדים נוספים להליכי בוררות, להקיש מעתה. כל זאת, מבלי לקבוע הנחיות קשיחות לשכר בוררים, ותוך השארת שיקול הדעת ביד בורר, מתוך אמונה כי ייעשה בשיקול דעת זה שימוש ראוי, הולם וסביר, אשר מקיים את תכלית הליך הבוררות במטריה הספציפית של דיני האגודות השיתופיות.

הבאת שכר בורר לידיעת הצדדים מראש ובכתב

6.         בהחלטה קודמת בעניין דומה קבעתי כי לטעמי - חובה מוסרית לו לבורר, כלפי צדדים הנדונים בפניו, והיא - להביא בפני צדדים בפירוט את גובה שכר טרחתו על התניותיו ככל שקיימות – וזאת טרם פתיחת הליך הבוררות עצמו לגופו של עניין – ובכתב.

7.         לדידי, נכונה חובה זו ביתר שאת, עת עסקינן בבוררות חקוקה (סטטוטורית) שאין חוק הבוררות, התשכ"ח-1968 חל עליה, אלא חלות עליה פקודת האגודות השיתופיות (להלן – "הפקודה") והתקנות שמכוחה (תקנות הבוררות, כהגדרתן לעיל).

8.         כב' הבורר, ולדאבוני המבקש בבקשתו נמנע מעשות כן ולכך אתייחס בהמשך, הפנה אותי למסמך, כהגדרתו לעיל, עליו חתום המבקש בלבד. כותרתו היא "התחייבות לתשלום שכר טרחת בורר ונהלי בוררות" אשר נחתם ככל הראה ביום 30/11/2011. במסמך זה, הובעה הסכמת המבקש לשאת בשכר טרחת הבורר אשר עמד, כך מסעיף 2 למסמך, על הסך של 600 ₪ בצירוף מע"מ מכל צד. זאת, לכל שעת בוררות או חלק ממנה.

9.         במקרה דנן למבקש נסיון קודם בהתדיינות בהליכי בוררות בפני בוררים הממונים על ידי הרשם, כפי שהעיד הוא על עצמו, כשמעולם קודם לכן לא פנה לרשם בפנייה דומה – ככל שעלה בידי לברר. על אף זאת, מצא לנכון המבקש לחתום על המסמך מבלי להציג כל סייגים. המבקש אמנם לא הביא בפניי את המסמך, אך גם לא טען בפניי כי מתכחש הוא לחתימתו על המסמך, כי לא הבין תוכנו, כי נפל לכדי טעות – או כל טענה אחרת בעניין זה.

10.     אמנם, אין בפני כל פירוט של השעות שהושקעו על ידי הבורר בניהול הליך הבוררות, אך מהמסמכים שבפניי ניתן למצוא זאת, לפחות באופן חלקי, ועל כך בהמשך.

11.     כאמור, המבקש לא הביא לידיעתי קיומו של המסמך, אלא הסתפק בטענות הנסמכות על נסיונו הרב, כפי שהעיד על עצמו, תוך שמביע הוא הפתעה על גובה חיוביו של כב' הבורר אותו החורג מאשר לימד נסיונו.

12.     לכך הוסיף המבקש כי למן תחילת ההליכים סרבו המשיבים לחתום על המסמך, ואף סרבו לקחת חלק בתשלום הוצאות ניהול הליך הבוררות. מכאן, שמרגע סרוב המשיבים לחתום על המסמך, היה על המבקש להביא בחשבון מצב דברים בו יישא הוא לבדו בעלות ניהול הליך הבוררות, על כל המשתמע מכך, כתנאי לקבלתו של פסק הבורר, כפי שמורות התקנות (תקנה 16 לתקנות הבוררות). נכונים הדברים ביתר שאת, שעה שהיה המבקש מיוצג על ידי עורך דין לכל אורך הדרך.

13.     בכל הכבוד, צירופן של העובדות הבאות: קיומו של המסמך אשר לא נטען כנגדו דבר על ידי המבקש, הפירוט המובא בו (עליו אעמוד מיד להלן), נסיונו הרב של המבקש בהליכי בוררות בעבר כמו גם היותו מיוצג, והעובדה כי המשיבים לא נתנו הסכמתם לשאת בנטל הכלכלי הכרוך בניהול הליך הבוררות מביא למסקנה כי לכל הפחות חלקית – הצדק עם כב' הבורר.

14.1         סעיף 2 למסמך מגדיר כי ישולמו לכב' הבורר 600 ₪ לשעה מכל צד. התקיימו שתי ישיבות בוררות בנות שעתיים כל אחת. סך החיוב: 4,800 ₪.

14.2         סעיף 3 למסמך מגדיר כי "עבור לימוד התיק תשולם בנוסף עלות שעה מכל צד". סך החיוב: 1,200 ₪.

14.3         סעיף 5 למסמך מגדיר כי "עבור כתיבת פסק הבוררות... ישולם בנוסף לכל ישיבה שכר בשווי שלוש שעות בוררות, מכל צד". סך החיוב: 3,600 ₪.

14.4         סיכום הסכומים המינימאלי אשר יש לשלמו על פי המסמך, עומד לכל הפחות על 9,600 ₪.

15.     במצב דברים זה, דומה כי אין מנוס, על פניו, מלחייב את המבקש לשאת לכל הפחות בסכום זה, לו הסכים מראש ובכתב, הן בחתימתו על המסמך והן בנוכחותו בשני דיוני הבוררות שהתקיימו בפני כב' הבורר. בהמשך, אביא בחשבון פרמטרים נוספים המשפיעים על הסכום הסופי שייקבע, ובין השאר אביא בחשבון את הנחתו של כב' הבורר כי בנטל זה יישאו שני הצדדים.

16.     נימוק נוסף לאמור מוצאת אני בהנחה כי כב' הבורר זכאי לשכר גם בגין שעות אשר אינן שעות דיון בהן לוקחים חלק הצדדים, בדומה לאשר נקבע בסעיפים 3 ו-5 למסמך. אין ספק בלבי כי בורר באשר הוא, זכאי לתשלום בגין לימוד התיק, הכנתו, החלטות ביניים ככל הנדרש, כתיבתו של פסק הבורר וכדומה, כפי שסבר כב' הבורר.

17.     עניין זה מהווה טעם נוסף לחיוב המבקש לשלם, לכל הפחות חלקית, את הסכומים אשר הובאו על ידי בסעיף ‏14 לעיל.

18.     דומה, כי הנסיבות במקרה דנן מדגימות היטב את חשיבות הסדרת נושא שכרו של בורר מראש ובכתב, ביוזמת הבורר, ובאופן המפשט ככל הניתן בגין מה ישולם שכר הבורר ובאיזה אופן.

האם שכר טרחתו של כב' הבורר עשוי להחשב "מוגזם" כלשון תקנות הבוררות?

19.     הכלל הוא כי בורר הוא אשר קובע את שכרו. עת עשה זאת מראש ובכתב – כבמקרה דנן – עשויים צדדים אשר הביעו הסכמתם או לא התנגדו להיות מושתקים מלטעון כי שכרו של הבורר "מוגזם" כלשון תקנות הבוררות. כך למשל, סבורה פרופ' סמדר אוטולנגי ז"ל, כמצוטט מספרה בוררות דין ונוהל (כרך א' מהדורה רביעית מיוחדת בעמ' 483):

"על בעל דין לשכנע את בית המשפט שהשכר, שהוא מוגזם, נקבע על ידי הבורר שלא על דעת בעלי הדין. הסכמה זו של בעלי הדין אינה צריכה להיות דווקא מראש ויכולה היא להילמד גם מתוך התנהגותם, דהיינו מעצם תשלום השכר המוגזם לבורר, עם דרישתו, בלי להביע כל מחאה על כך. שתיקת בעלי הדין – כמוה כהסכמה, ומשמעותה היא שלא נתמלא התנאי הדרוש להפחתת השכר, דהיינו כי קביעת שכר הבורר היתה שלא על דעת בעלי הדין"

20.     במקרה שלפניי, לא די בכך שהמבקש לא הביע התנגדות, ככל שהדברים הובאו בפניי, הוא אף שילם את חלקם של המשיבים, חתם על המסמך, כהגדרתו לעיל, בו הופיעה מפורשות התמורה שתשולם לכב' הבורר, וזאת ללא כל מחאה מצידו. יתרה, סירובם של המשיבים לשאת בנטל שכרו של כב' הבורר היה ידוע לו לכל אורכו של הליך הבוררות. אבקש להבהיר כי עניין זה מהותי לענייננו לצורך קבלת תמונה בהירה בעיניו של המבקש, עת הביע הסכמתו לשאת בשכרו של כב' הבורר כפי שנכתב מפורשות במסמך ובעצם חתימתו עליו, ומבלי להידרש לחובתם של המשיבים בעניין שכרו של כב' הבורר.

21.     לטעמי, אין הכרח כי שכרו של בורר יושפע מגובה התביעה המובאת בפניו. על שכרו של בורר להיקבע בהתאם להיקף העבודה הנדרש לו לשם הדיון וההכרעה בתיק, בהתאם לכתבי התביעה וההגנה, בהתאם להיקף הפלוגתאות, לחומר המונח בפני בורר, לבקשות המוגשות ומספרן וכדומה.

22.     עם זאת, ככל שמדובר בתביעה אשר אינה סבוכה, אם בורר מוצא עצמו מקדיש מספר שעות בלתי סביר לכתיבת הפסק או להבנת הראיות וניתוחן – יש לבדוק באופן מדוקדק מצב דברים של הטלת הוצאות בלתי סבירות אלה על שכמם של הצדדים, שהרי במקרה כגון דא, נכנסת גם שאלת מומחיותו של בורר במלאכתו, ניסיונו והיכרותו עם המטריה שבפניו.

23.     כב' הבורר אף קבל על היעדרן של הנחיות בדבר גביית שכר טרחה של בוררים הממונים על ידי רשם האגודות השיתופיות תוך שמנסה הוא להשלים "חוסר" זה מכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימאלי המומלץ), התש"ס-2000. זאת, תוך שהוא קושר קשר בל ינתק בין גובה התביעה המובאת בפניו כבורר ובין שכר הטרחה אשר צריך, לטעמו, להשתלם לו בגין ניהול הליך הבוררות.

24.     לא די בכך שאין, לטעמי לערוך היקש זה והוא שגוי מיסודו, אלא שראיתי לנכון להפנות בעניין זה, ולו רק לצורך המושג הכללי, להוראות לשכת עורכי הדין בעניין שכרם של בוררים הממונים על ידה. לו חפץ הבורר באיזה מקור לשם לימוד אופן תמחור הליך בוררות, טוב לו היה שם לנגד עיניו אף קביעות אלה:

שכר טרחת בורר בהליך בוררות האורך עד 10 שעות בוררות 

במידה ומוגשת תביעה שכנגד בהליך, סכום התביעה והתביעה שכנגד יסוכמו לסכום אחד לצורך סכום התובענה.

** שכר טרחת בורר הנו לשני הצדדים יחד והנו מחיר מקסימאלי

** שכר טרחת הבורר אינו כולל מע"מ

שכר טרחת בורר בהליך בוררות האורך מעל 10 שעות בוררות

במידה ומוגשת תביעה שכנגד בהליך, סכום התביעה והתביעה שכנגד יסוכמו לסכום אחד לצורך סכום התובענה.

** שכר טרחת בורר הנו לשני הצדדים יחד והנו מחיר מקסימאלי

** שכר טרחת הבורר כולל מע"מ

25.     ויודגש: המדובר בקביעת שכר מרבי(!). הגם שאיני סבורה כי על מחלקת הבוררויות ברשם האגודות השיתופיות לקבוע קביעות קשיחות לשכר בוררים הממונים על ידה, בדומה לקביעותיה של לשכת עורכי הדין בעניין זה, יכולות ואף צריכות קביעות אלה להוות אבן בוחן כלשהי, גם אם חלקית וודאי שלא יחידה, לשכר בורר, גם ככל שלא נראה בו שכר מרבי.

26.     בבואי לקבוע האם שכרו של כב' הבורר בעניין דנן הנו סביר, עלי להביא בחשבון כמה וכמה פרמטרים, כשאחד מהם יכול להיות גם קביעותיה האמורות של לשכת עורכי הדין, ולו לשם השוואה או לשם קבלת מושג, כללי ככל שיהיה. כפי שקבעתי כבר, ראוי לטעמי, כי גם בוררים הממונים על ידי הרשם או מי מטעמו, יביאו קביעות אלה של לשכת עורכי הדין כחלק ממכלול שיקוליהם בבואם לקבוע את שכר טרחתם.

27.     במקרה זה, קיימת הסכמה פוזיטיבית של המבקש לשאת בגובה שכר הטרחה כאמור במסמך; המבקש אף שילם את שכרו של כב' הבורר מבלי להשיג עליו, וגם את חלקם של המשיבים; המבקש ידע לכל אורך הליך הבוררות כי המשיבים אין הסכמה של המשיבים להתחייבות זו (והמניעים לכך אינם מן העניין); דומה כי מכל אלה אין מנוס ממסקנה אחת והיא כי דין בקשתו של המבקש להידחות מכל וכל.

28.     אלא שדברים אלה אינם חזות הכל. אמנם, במערכת האיזונים לקביעת שכרו של כב' הבורר במקרה דנן תהא להם, ככל הנראה, השפעה מכרעת, אך הם עדיין אינם חזות הכל. בבואי לקבוע האם שכרו של כב' הבורר, כפי שנקבע במסמך, הפרמטר הנוסף אשר מהווה אף הוא חלק מהמשוואה השכר שנקבע לשעה, כאשר עומד הוא על 600 ₪ מכל צד – ובסך הכל 1,200 ₪ לשעה בצירוף מע"מ.

29.     לטעמי, שוגה כב' הבורר בהתייחסותו להליך בוררות המנוהל על ידו כמקור להכנסה נוספת שראוי להתבסס עליה. גם בבואו בפני הוועדה אשר ראיינה מועמדים פוטנציאלים לשמש כבוררים אשר ימונו בעתיד על ידי רשם האגודות השיתופיות, הובא בפניו עניין זה. בוררים בעלי ותק רב, הן כעורכי דין, ובפרט בעלי רקע רב ועשיר מאוד בדיני אגודות שיתופיות, אשר שמם הולך לפניהם וממונים על ידי הרשם, רואים במינוים כבוררים תפקיד הטומן בחובו ערכים רבים, תחת הערך היחיד של התמורה המשתלמת בגינו, ועל כך אין לי אלא לברך.

30.     כב' הבורר בחר, לדאבוני, להביא בפני את האמירה הבאה אותה בכל הכבוד, דוחה אני מכל וכל: "אין גם מה להשוות ביני שזו לי בוררות ראשונה ושכר חד פעמי, עם שכרו של מי שמקבל בוררויות חדשות לבקרים ומתפרנס מהן דרך קבע, אפילו הוא יותר מנוסה...". לעיתים, ענוה צריכה את המקום הראוי לה. חשה אני אי נוחות כאשר בורר, אשר אין לומר עליו כי נסיונו הולך לפניו, ואשר מעיד הוא על עצמו כי זה לו הליך הבוררות הראשון אשר עובר תחת ידו, בוחר לחייב כל צד לבוררות בסכום בו מחייבים בוררים מנוסים וותיקים ממנו, אשר דיני אגודות שיתופיות הם חלק ניכר מעיסוקיהם ומכאן מקצועיותם, את כל הצדדים גם יחד. ויובהר, משמעות הדבר היא כי שכרו של כב' הבורר במקרה דנן עומד על כפל ולשיטתו – אף על שילוש הסכום בו מחייבים בוררים אלה (ואפנה לציטוט בסעיף ‏32 להלן).

31.     במצב דברים זה, כלום ניתן לומר כי שכרו של כב' הבורר אינו בלתי סביר במידה מסוימת או מוגזם? דומה כי התשובה לשאלה זו ברורה.

32.     לא נעלמה ממני עובדה נוספת אותה הביא לידיעתי כב' הבורר, והיא כי את שכרו לא קבע באופן חד צדדי, אלא "סיכם" אותו מראש ובכתב, בדיון שנערך בפניו, והמבקש, כאמור, אף הסכים לו. במצב דברים זה סבור כב' הבורר כי

"אין שום עילה להתערב בשכרי. כידוע הבורר הוא שקובע את שכרו והוא יכול לדרוש ככל שיעלה על דעתו, אך סיכום מראש על גובה השכר או על הדרך בה יחושב, להבדיל מקביעה חד צדדית של הבורר, מונעת את התערבות ערכאת הפיקוח בין אם זה בית המשפט לפי חוק הבוררות ובין אם זה כב' הרשם בבוררות סטטוטורית... האגודה לא יכולה ולא רשאית כעת לחזור בה מהסכמתה. בפרט שלאחר מכן ציינתי שבפועל חישבתי וחייבתי את שכרי לאחר הנחה שהעמידה אותו רק על 2/3 ממה שסוכם עליו מראש".

33.     עוד הוסיף כב' הבורר כי

"בבוררות הכלל הוא שהבורר זכאי לקבל שכר הולם ולא שכר רעב. יתרה מזאת החוק קובע שזכותו של הבורר לשכר כוללת גם הוצאות כגון: טלפונים, תשלום עבור הדפסות, דואר וכדומה"

34.     מובן כי על אמירה זו אין חולק. אם כי התוכן הניצק לתוך אמירה זו הוא הקובע, ולא הכלל, עליו כאמור, אין חולק. במקרה דנן, ראיתי לקבוע כי השכר שנקבע על ידי הבורר – 1,200 ₪ לשעת בוררות בתוספת מע"מ – הנו שכר מוגזם. לא נעלמה מעיני ההלכה, אשר אף כב' הבורר הביאה בפניי, כי:

""למען יבוא בית המשפט להפחית מהשכר צריך שייראה כי מוגזם הוא, 'מוגזם' היינו מופלג, מופרז למעלה מן המתקבל על הדעת, ולא רב, ואפילו לא רב ועצום. יכול ששכר יהא עצום ורב, ואף על פי כן סביר, ולכן גם לא מוגזם, אם אך תואם הוא את ערכה של התמורה, ערכו של השירות, שניתן עבור השכר. דבר היותו של השכר מוגזם אינו נחתך על פי ערכים מוחלטים של רוב הממון שנידרש, אלא על פי ערכים יחסיים, היחס בין השכר לתמורתו"...

...את שכר הבורר יש לאמוד לפי כובד המחלוקת וערכה הממוני הרב וכובד האחריות שבהכרעתה.

ככלל, לא יתערב בית משפט בשכרו של בורר, במיוחד אם הוסכם עליו בראשי הבוררות. לביהמ"ש קשה לקבוע כללים נוקשים להתערבותו בגובה שכר טרחת הבורר, הנתון לשיקול דעתו של הבורר"

35.     אלא שנכון הוא כי "כובד המחלוקת, ערכה הממוני הרב וכובד האחריות שבהכרעתה" צריכים להיות מובאים אף הם בחשבון. ההלכות המצוטטות על ידי כב' הבורר, כמו גם בספרה של אוטולנגי, עוסקות רובן ככולן בהליכי בוררות עליהם חל חוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן – "חוק הבוררות"). קיימים הבדלים בין הליך בוררות כאמור, ובין הליך בוררות הנדון לפי דיני האגודות השיתופיות; בעוד שבהליכי בוררות הנדונים לפי חוק הבוררות, בוחרים הצדדים, על פי רוב, בחירה פוזיטיבית, והם אף עוסקים, פעמים רבות, בהליכי בוררות מן העולם העסקי באופן מובהק. זאת, בשונה מהליכי בוררות המתנהלים לפי דיני האגודות השיתופיות, בהם לוקחים חלק, פעמים רבות מספור, צדדים קשי-יום, הכפופים לבוררות סטטוטורית. מחומר הראיות בפניי, ואשר עמד גם בפני כב' הבורר – כאלה הם הצדדים גם בהליך זה. אמנם, ההלכות האמורות חלות הן על הליכי בוררות המתנהלים לפי דיני האגודות השיתופיות, אם כי – בשינויים המחויבים.

36.     במקרה דנן, בפני כב' הבורר עמדו שלוש פלוגתאות בגינן ניתנה הכרעתו. כבר כאן אציין כי מקריאה של פסק הבורר המונה 7 עמודים, ניכרת העבודה שהושקעה בכתיבתו, תוך הבאת נימוקים מתאימים ותוך הסתמכות על חומר הראיות שעמד בפני כב' הבורר. ניכר כי כב' הבורר קיבל על עצמו ברצינות הראויה את תפקידו כבורר, ועשה מאמץ רב להבהיר קביעותיו ככל הניתן.

37.     עם זאת, מדובר במחלוקת אשר, במלוא הזהירות אומר, כי הראיות להכריע אינן מהמסובכות שהיו בפניי. זאת ניתן לראות גם נוכח מספר הישיבות שנדרשו לשם הבהרת כל צד את טענותיו. תיק הבורר אינו כולל מספר רב ובלתי סביר של מסמכים, ואף שתיים מתוך שלוש הפלוגתאות הן מתחום דיני האגודות השיתופיות במובהק – בשונה מבוררות עסקית (הגם שלכך אין לייחס משקל רב). לפיכך, על אף האמור, עדיין סבורה אני כי 1,200 ₪ לשעה, בתוספת מע"מ, מהווה שכר בלתי סביר, ואף מוגזם, בנסיבות העניין.

38.     המחוקק קבע כי לרשם סמכות לפקח על שכרו של בורר הממונה מטעמו. לטעמי, אין הרשם או מי מטעמו רשאי להתפרק מסמכותו זו. על אף העובדה כי דרך התנהלות המבקש אינה מקובלת עליי, הן בפני כב' הבורר והן בטענותיו שבפניי, וזאת אציין בלשון המעטה, אין בכך כדי להצדיק את שכרו הבלתי סביר של כב' הבורר במקרה דנן, או למנוע את השימוש בסמכות הרשם להפחתת שכר, ככל שסבור כי השכר מוגזם.

39.     גם על הנחתו של כב' הבורר כי שכר הטרחה שנקבע צריך היה להיות מוכפל בשלוש לכל שעת בוררות, בשל שמדובר בשלושה צדדים לבוררות וזאת על אף היותם של המשיבים בעל ואישה – איני יכולה לקבל. לדידי, באמירה זו יש משום אי הגינות, הגם שבסופו של יום חושב שכרו של כב' הבורר לקולא, ושכרו השעתי שולם כאילו היו שני צדדים בלבד להליך הבוררות. כך, לטעמי, צריך היה להיות למן ההתחלה, וכל אמירה אחרת מגלה דבר-מה שהשתיקה יפה לו.

היחס בין תקנה 14 לתקנה 15 לתקנות הבוררות

40.     כב' הבורר אף הביע פרשנות הראויה לתשומת לב, בכל הקשור לזיקה שבין תקנה 14 לתקנה 15 לתקנות הבוררות. כפי שכבר צוין - לטעמו של כב' הבורר:

"בבוררות הכלל הוא שהבורר זכאי לקבל שכר הולם ולא שכר רעב. יתרה מזאת החוק קובע שזכותו של הבורר לשכר כוללת גם הוצאות כגון: טלפונים, תשלום עבור הדפסות, דואר וכדומה"

מכך ביקש להסיק כב' הבורר כי

"סמכותו של כב' הרשם לפי סעיף 15 לתקנות להפחית מהשכר, שכאמור כולל גם הוצאות, הוא רק במידה ולא אישר את השכר או כשאין כוונה אחרת משתמעת מהבוררות, למשל כאשר יש הסכם בוררות, אין מקום להפחתת שכר. במקרה שלפנינו לא זו בלבד שיש הסכם אלא שהוא נחתם ע"י אגודה שיתופית מנוסה".

41.     לטעמי, שגה כב' הבורר בסוברו כי הוראת תקנה 15 כפופה להוראת תקנה 14; תקנה 14 – כותרתה "שכר הבורר", והיא מבהירה את חובות הצדדים כלפי בורר בפניו מתדיינים הם. זאת, בשונה מתקנה 15 שכותרתה "הפחתת שכר והוצאות", אשר עוסקת בסמכויות הרשם, בכל הקשור לסמכות הפיקוח על שכרו של בורר.

42.     קשירה בין סמכות הרשם, שהיא "להפחית שכר או הוצאות שקבע הבורר" (תקנה 15), בשכר שחייבים בו צדדים המתדיינים בפני בורר על פי הסכמות (תקנה 14) – לטעמי מחטיאה את כוונת המחוקק בעניין זה. השכר בו חייבים צדדים לבורר בפניו מתדיינים הם – כפוף למעשה לשניים: האחד – כי שכר זה אושר על ידי הרשם. השני – שאין כוונה אחרת משתמעת מהבוררות. בהינתן שני תנאים אלה – חייבים צדדים לשאת בשכר טרחת הבורר. ויובהר: שכרו של הבורר, מעולם לא אושר על ידי הרשם או מ מטעמו. למעלה מן העניין, בחר המחוקק, ליתן ביד הרשם סמכות נוספת והיא: "להפחית שכר או הוצאות שקבע הבורר". זאת, בכפוף לתנאי אחד: "אם ראה שהשכר או ההוצאות מוגזמים". כל קריאה של תנאים נוספים המגבילים סמכות זו של הרשם, לטעמי, מחטיאה את מטרת התקנה שהיא: פיקוח הרשם על שכרם של בוררים הממונים על ידו.

43.     אכן, בסמכותו של הרשם להפחית שכר והוצאות שקבע בורר ייעשה שימוש במשורה, אך זוהי סמכות מלאה שנתן המחוקק ביד הרשם, וזאת ללא הסייג אותו קורא כב' הבורר לתוך סמכותו זו של הרשם (התנאי: כשאין כוונה אחרת המשתמעת מהבוררות). לפיכך, הריני דוחה פרשנות זו מכל וכל.

44.     בטרם אכריע סופית בבקשה שבפניי, אבקש לייחד מילים מספר לעניין נוסף: אמירה של כב' הבורר כי המבקשת מנסה להפחית את שכרו ובכך פוגעת היא בו, בעוד בכוונתה לדרוש מהמשיבים את מלוא השכר שכבר שולם על ידה מהמשיבים. בכל הכבוד, לאמירות מסוג זה אין מקום. בוודאי ככל שבאות הן מפי בורר, אשר מהווה סמכות מעין שיפוטית. ראוי כי בורר יכיר במעמדו זה ויפגין ממלכתיות בעמדותיו.

45.     לעניין שכרו השעתי של כב' הבורר, אשר הועמד על 600 ₪ מכל צד, כאשר על סכום זה יש להוסיף מע"מ – אומר מיד כי שכר זה הנו גבוה הגובל בשכר בלתי סביר בהתחשב בסוג התביעה אשר הובאה בפני כב' הבורר, בהיקף החומר שהובא בפניו  ובסוג ההכרעות להן נדרש. זאת אומר ואוסיף כי עדיין מחזיקה אני בדעתי לפיה אל לרשם או מי מטעמו לקבוע הנחיות קשיחות בעניין גובה שכרם של בוררים הממונים על ידו. אלא מאי?

46.     מחד גיסא - טענות המבקשת כי סכום זה "אינו מתקבל על הדעת" אינן יכולות, על פניו, להתקבל על ידי נוכח קיומו של המסמך, אשר תוכנו מעולם לא נסתר (ואף לא הובא על ידי המבקשת עצמה – ודי לחכימא ברמיזא) והמביא את הסכמתה של המבקשת לתשלום סכום זה בדיוק. בכל הכבוד, אין לאפשר לצד לאחוז במקל בשני קצותיו.

47.     כאמור, נכונים הדברים ביתר שאת במקרה דנן נוכח נסיונה הקודם והרב של המבקשת בניהול הליכי בוררות, ונוכח היותו של המבקש מיוצגת למן תחילתו של ההליך ועד סופו, כאשר בא-כוחה נוכח בעת הסכמתה לשכר הטרחה האמור בצורת חתימתה על המסמך, כהגדרתו לעיל.

48.     לכל האמור יוסף, כי אין לקבל את טענת המבקשת להפחתה בשכר הטרחה אשר שילמה היא לכב' הבורר, בשל חוסר יכולת להיפרע מהמשיבים. הסכמתה של המבקשת לשכר הטרחה השעתי עליו חתמה במסמך, בצירוף סירובם של המשיבים לחתום אף הם, מביאה למסקנה כי על המבקשת היה לצפות מצב בו תצטרך היא לשאת בשכר הטרחה כולו, תוך שבעיית גביית כספים מאת המשיבים היתה כבר ידועה לה. ויובהר, לעצם הידיעה על בעיות גבייה מצד אין כל נפקא מינה בעניין זה. אלא שהסימנים המקדימים למצב בו מצאה עצמה המבקשת בתום הליך הבוררות היו שם למן תחילתו. באי הבאתו בחשבון על ידי המבקשת או בהסכמתה לתנאים שהביא בפניה כב' הבורר – אין למבקשת להלין אלא על עצמה.

49.     גם לעניין טענות המבקשת כי הימשכות ההליכים התארכה בשל שכב' הבורר לא מצא לנכון להטיל הגבלת זמן על הצדדים, אשר ככל הנראה היתה מתבקשת נוכח אופיים של הדיונים, אומר כי דין הטענה להידחות. ודי כי אפנה לאמירת המבקשת בהמשך טענה זו ממש, כי משהביאה את הדבר לתשומת לבו של כב' הבורר – נעתר לבקשתה.

50.     מאידך גיסא - איני יכולה להתעלם מגובהו החריג כל כך של שכר הטרחה השעתי שנקבע בהליך נשוא החלטתי זו, וזאת בהתחשב באופי תיק הבוררות שנדון: טענות הצדדים, היקף החומר שבתיק הבוררות, רמת הסביכות הנמוכה שבטענות הצדדים, והראיות שהובאו בפני כב' הבורר. גם נסיונו של הבורר בניהול תיקי בוררות והשוואת התעריפים לכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימאלי המומלץ), התש"ס-2000 מעידים במידת מה על חריגות התעריף שנקבע.

51.     בהתחשב בכל האמור, תוך איזון כל הפרמטרים המוזכרים לעיל הריני לקבוע כי שכרו של הבורר בגין ניהול הליך הבוררות, המגלם בתוכו את שכרו והוצאותיו גם יחד, יופחת בסך של 2,500 ₪. הריני לקבוע כי סכום זה יושב למבקש, וזאת על פי סמכותי שבתקנה 15 לתקנות הבוררות.

52.     אין להוציא מכלל אפשרות כי התנהלות אחרת של המבקש היתה, ככל הנראה, משפיעה על החלטתי האמורה.

53.     אין צורך לומר כי זכות המבקשת, כאמור בתקנה 14(ב) לתקנות הבוררות – בעינה עומדת. לכך נוסיף את קביעות הבורר בפסקו בעניין זה, אשר אף הן לא משאירות מקום לספק:

"הנתבעים ביחד ולחוד ישלמו לתובעת סך 11,136 ₪ כולל מע"מ, בגין הוצאות הבוררות"

מובן כי האמור נכון בכפוף להחלטתי זו.