ה ח ל ט ה

בפניי השגה על פסק בורר שקבע כי ההסכם שבין הצדדים לא הופר, בשונה מאשר טענו המשיגים בפניו. לאור זאת תביעתם לאכיפה ולפיצוי נדחתה ברובה. מכאן ההשגה.

1.      הרקע:

1.1                   ביום 13.2.3017 התקבלה בקשת המשיב (להלן – "האגודה") למנות בורר בתביעה כספית שבינו ובין המשיגים. ביום 2.3.2017 מונה כבורר יחיד בסכסוך עו"ד עמית רנן (להלן – "הבורר") בהתאם לסעיף יישוב הסכסוכים שבתקנון האגודה בצירוף סעיף 52(2) לפקודת האגודות השיתופיות.

1.2                   בפני כב' הבורר החל ההליך להתנהל. המשיגים הגישו ביחד עם כתב הגנתם גם תביעה שכנגד בה טענו כנגד האגודה על הפרת הסכם. בתביעה הכספית (העיקרית) הגיעו הצדדים להסכמות ועל כן נותרה בפני כב' הבורר ההכרעה בתביעה שכנגד. פסק בורר סופי בתביעה זו נחתם ביום 31.10.2018 כאשר למעשה נדחו טענות המשיגים.

1.3                   המשיגים לא השלימו עם התוצאה אליה הגיע כב' הבורר ועשו שימוש בזכותם להשיג על פסקו. השגתם התקבלה במזכירות ביום 8.11.2018 (להלן – "ההשגה"). בהחלטה מיום 19.11.2018 הועברה ההשגה לתגובת האגודה, ניתנה למשיגים הזכות להשיב לתגובה. דיון בפניי התקיים ביום 13.3.2019.

2.      הרקע העובדתי ופסק הבורר:

2.1                   כאמור, המחלוקת בתביעה שכנגד נוגעת לתביעת אכיפה של הסכם שנחתם בין הצדדים ביום 24.11.2014 וכן פיצוי בסך 250,000 ₪ בגין הפרת אותו הסכם.

2.2                   הרקע לחתימת ההסכם הוא רצונה של האגודה לשנות את ייעודו של שטח ציבורי פתוח (להלן – "שצ"פ") ולהפוך את חלקו למגרשים שיוקצו למתיישבים חדשים במטרה לקלוט משפחות נוספות ליישוב. לשם כך היה עליה לקבל את הסכמתם של המגרשים הגובלים עם השצ"פ.

2.3                   המשיגים, ביחד עם שכן נוסף אשר אינו צד להליך דנן, הסכימו – אך הסכמתם ניתנה בתנאים אשר באו לידי ביטוי בהסכם שנחתם כאמור ביום 24.11.2014 (להלן –"ההסכם").

2.4                   התנאים כפי שבאו לידי ביטוי בהסכם הם:

2.4.1        "האגודה תדאג להקמת גדר תמך על חשבונה בין שטח השצ"פ לבין שטח.." המשיגים (סעיף 3 להסכם, ההדגשה במקור).

2.4.2        "האגודה תדאג על חשבונה ליישור השצ"פ... ולנטיעת עצים.." (סעיף 4 להסכם, ההדגשה במקור).

2.4.3        "האגודה לא תתנגד בעתיד לאישור בקשה לשינוי תוכנית בשטח השייך למתשכנים.." (סעיף 5 להסכם).

2.4.4        "האגודה מתחייבת להכשיר באופן מיידי (ליישר) את השצ"פ... תוכניות פיתוח על שצ"פ.. יתכננו בשיתוף פעולה..." (סעיף 6 להסכם).

2.4.5        "האגודה מתחייבת כי המרחק בין הבתים שיוקמו בשטח השצ"פ... לא יפחת מ- 13 מטרים מבתיהם של המשתכנים ולפי נספח 3..." (סעיף 7 להסכם).

2.4.6        "במידה ותופסק העבודה בשטח השצ"פ, למשך למעלה מ- 12 חודשים, מתחייבת האגודה... ולא להשאירו במצב של "אתר בנייה"." (סעיף 9 להסכם).

2.5                   המשיגים טענו בפני כב' הבורר כי האגודה לא עמדה בסעיפים ‏2.4.1‏2.4.3, ‏2.4.2‏2.4.4, ‏2.4.5, ו- ‏2.4.6 לעיל ועל כן ביקשו להורות על הסרת המפגעים והבורות בשצ"פ, צו עשה לקיום ההתחייבויות של האגודה בהסכם ופיצוי המשיגים בסך של רבע מיליון ₪.

2.6                   להגנתה טענה האגודה כי ההסכם נחתם במרמה ותוך ניצול ציני של מזכיר האגודה שנבחר בסמוך לחתימה על ההסכם. על כך השיבו המשיגים: ראשית, האגודה כלל לא הוכיחה טענה זו של מרמה ושנית, ממילא ההסכם נחתם במשרדו של בא-כוחה דאז של האגודה ומכאן כי לא רק שהאגודה הייתה מיוצגת אלא שאין כל ספק שהדברים לא נעשו במחטף או בחוסר תום לב. שלישית, לתמיכה בטענותיה אלה לא הועידה האגודה את מזכיר האגודה הקודם אשר עמו נוהל רוב המו"מ שקדם להסכם וגם את זאת יש לזקוף לחובתה.

2.7                   האגודה טענה בפני כב' הבורר כי היה זה המשיג שלא רצה בהקמתה של הגדר לפי ההסכם, והדבר אף עלה בעדותו בהליך הבוררות. על כן בנתה האגודה קיר כובד בתיאום עם המשיגים. על כך הוסיפה האגודה כי תא הביוב של המשיגים נבנה בתוך תחום השצ"פ ככל הנראה בטעות ולא בתוך שטח מגרשם ואף את זאת יש לתקן בטרם ייבנה הקיר כמוסכם. המשיגים יודעים על טעות זו אך בשל עלויות התיקון מסרבים לתקנה. לאור כל אלה טענות המשיגים צריכות להידחות.

2.8                   בעניין יישור השצ"פ טענה האגודה כי עבודות אלה נעשו על ידה, האגודה טענה כי העבודות בשצ"פ מעולם לא הופסקו לתקופה של 12 חודשים, ובעניין המרחק בין הבתים טענה כי גם אם המרחק 12 מ' כפי שטוענים המשיגים ""מדובר בנזק של מה בכך.. מרחק זה גדול בהרבה מהמרחק הדרוש לפי התב"ע [8 מ']" (סעיף 75 לפסק הבורר) וממילא המרחק שבין הבתים תואם את נספח 3 להסכם. באשר לפיצוי שתבעו המשיגים טענה האגודה כי הם ממילא לא עמדו בנטל ולא הוכיחו את גובה הנזקים הנטענים על ידם.

2.9                   כב' הבורר קיבל את הטענה כי חרף העובדה שההסכם הוכן על ידי המזכיר הקודם מר אורי כרמיאל שלא הובא לעדות, המדובר על "הסכם מסודר שנחתם ע"י הצדדים ומעורבת בו משפחה נוספת שחתומה עליו, ולא מחטף וחוסר סדר ששלט במשרדי היישוב בימי החלפת הוועדים." (סעיף 89 לפסק הבורר) כפי שניסתה האגודה לטעון.

2.10               עוד קבע כב' הבורר "כי התנהגותם של הצדדים בתקופה שלאחר החתימה על ההסכם "מלמדת על שינוי נסיבות שהוביל גם לסיכול המטרות או ההתחייבויות המקוריות שבו, עד כי אכיפתו [בחלקו] אינה מעשית ואינה צודקת בנסיבות העניין." (סעיף 96 לפסק הבורר). כב' הבורר אף הפנה למקורות נוספים לכך – ראו סעיפים 97-98 לפסקו. על כן –

2.11               בעניין הקמת גדר התמך קבע כב' הבורר כי עקב טעות הקבלן של המשיגים ובניית תא הביוב של המשיגים בתוך השצ"פ במקום בשטחם הם – "הרי שאם הם יעתיקו את תא הביוב על פי מיקומו בתוכנית בתוך 45 יום, האגודה תדאג להקמת גדר תמך תוך 45 יום לאחר מכן." (סעיף 99(1) לפסק הבורר).

2.12               באשר לשצ"פ – נקבע כי הוכח שרוב ההתחייבויות בעניין זה בוצעו, את מכיוון שהעד מטעם האגודה העיד "כי "ישנו קטע שעדיין לא יושר וזאת בעקבות הסכסוך"... באשר לנטיעת העצים, דרור העיד.. ".. נטעו עצים". ...האגודה תדאג להכשיר, ליישר ולסדר את שטח השצ"פ על חשבונה בתוך 90 יום מהיום וזאת כקבוע בסעיפים 4, 6, 9 להסכם ובתיאום עם הנתבעים." (סעיף 99(2) לפסק הבורר, ההדגשות במקור).

2.13               בעניין המרחק בין הבתים – נקבע כי המרחק בין הבתים עומד בדרישות התב"ע ובנספח 3 להסכם ועל כן טענות המשיגים נדחו.

2.14               הפיצוי הכספי – נקבע כי המשיגים לא הוכיחו "כל נזק שנגרם להם וזאת בגין הפרת ההסכם וסבל שנגרם להם כטענתם." (סעיף 99(4) עמ' 13 סייפא).

2.15               כב' הבורר קבע כי לאור העובדה שקיבל כל אחת מהתביעות באופן חלקי – יישא כל צד בהוצאותיו, והצדדים יישאו באופן שווה בשכר טרחת הבורר.

3.      טענות המשיגים:

3.1                   המשיגים הגישו השגתם שלא באמצעות בא-כוח ואלה טענותיהם כפי העולה ממנה:

3.2                   בעניין גדר התמך טענו המשיגים כי האגודה ידעה על עובדת קיומו של תא הביוב בתוך שטח השצ"פ טרם החתימה על ההסכם ובכל זאת לא העלתה כל טענה בעניין, לפני או במעמד החתימה על ההסכם. כמו כן טענו כי "תא הביוב אינו מפריע כלל לבנית קיר התמך." (סעיף 1ג להשגה).

3.3                   בעניין המרחק שבין הבתים שנבנו בשצ"פ טוענים המשיגים בפניי כי נספח 3 - אשר צורף להסכם על ידי האגודה ועליו הסתמך, בין השאר, כב' הבורר עת קבע כי המרחקים בין בתי השצ"פ עומדים בתנאיו - צורף "ככל הנראה בטעות או בחוסר תום לב ולא לפי דרישת המבקשים שכן אין דרך אחרת ליישב את הסתירה בין התשריט לסעיף 7." (סעיף 2ב להשגה, ההדגשות במקור). הדרישה שלהם, אשר באה לידי ביטוי באופן מפורש בסעיף 7 להסכם, לא הייתה עניין של מה בכך, והושקעה בה מחשבה מעמיקה כפי שפירטו המשיגים בתשובה לתגובת האגודה להשגתם (יפורט בהמשך). בשורה תחתונה מבקשים המשיגים בעניין זה כי ישולם להם פיצוי בשל "הפרה יסודית שלא ניתנת לאכיפה תוך שגרמה למבקשים נזק הפוגע בפרטיותם.." (סעיף 2ד להשגה).

3.4                   בעניין הפיצוי אותו תבעו המשיגים טענו הם כי "אילו ידעו המבקשים שיצטרכו לחיות שנים רבות בצמוד לשצ"פ שסופח לחצרם עם מפגעי בטיחות חמורים שיגרמו סבל רב ויורידו בצורה חדה את איכות החיים שלהם.. וכן יסכנו את בטיחותם.. לא היו חותמים על ההסכם." (סעיף 3ה להשגה). המשיגים אף צירפו להשגתם, ללא שביקשו רשות לכך, דוח בטיחות מיום 1.11.2018 אשר לא עמד בפני כב' הבורר על מנת להראות כי ישנם עדיין מפגעי בטיחות בשצ"פ ועל כן זכאים הם לפיצויים על סך 100,000 ₪ ולא כפי שדרשו בתביעה שכנגד שהוגשה לכב' הבורר, ובצד סכום זה – אף פירוט כפי שעוד יובא בהמשך.

3.5                   המשיגים אף הוסיפו דרישה כי לפסק הבורר יש להוסיף התחייבות של מזכיר האגודה מן העבר לפיה ככל שבעתיד תרצה האגודה לפתח את השצ"פ יהיו העלויות כולן על חשבון האגודה "העלויות יכללו את פיתוח השצ"פ העתקת הגינון והסדרת הביוב של אמינוף." (סעיף 3יב להשגה).

4.      טענות האגודה:

4.1                   האגודה השיבה לטענות המשיגים בעניין ידיעתה על אודות קיומו של תא הביוב בשטח השצ"פ. לטענת האגודה עוד ביום 31.5.2016 פנה מזכיר האגודה למשיגים בזו הלשון: "הביוב של הבית אינו תקין וחורג מגבול המגרש וזה מצריך תיקון". (סעיף 8 לתשובת האגודה). מכאן כי אין ממש בעובדה שהאגודה ידעה מבעוד מועד והשלימה עם מיקומו של תא הביוב.

4.2                   בעניין המרחק בין הבתים שנבנו בשצ"פ השיבה האגודה כי היא הביאה חוות דעת של מודד מוסמך מיום 17.5.2018 "אשר קבע כי בתרשים שצורף להסכם בין הצדדים, המרחק בין הבתים אמר להיות 11 מ'; ואילו בשטח, המרחק בין הבתים הוא 11.30 מ', ומרחק זה תואם את היתרי הבנייה." (סעיף 17 לתשובת האגודה). על כן יש לאשר את קביעות כב' הבורר בעניין זה ולדחות את טענות המשיגים המתעלמים במתכוון מנספח 3 להסכם.

4.3                   בעניין תביעת המשיגים לפיצוי טענה בפניי גם האגודה כי כל נזק לא הוכח ועל כן גם דין טענה זו להידחות.

5.      דיון והכרעה:

5.1                   אף אני אלך בדרכו של הבורר הנכבד שהוציא תחת ידו פסק בורר סדור ומנומק, ואחלק את הטענות הדורשות את הכרעתי לארבה נושאים: גדר התמך; השצ"פ; המרחק בין בתי השצ"פ; פיצויים. מתוך הכרעה בכל אחד מהנושאים מאליו תובן התוצאה אליה הגעתי והיא כי דין ההשגה להידחות ברובה המכריע.

הקמת גדר התמך

5.2                   בהשגה טוענים המשיגים כי לאור העובדה שהאגודה ידעה על עובדת קיומו של תא הביוב בתוך שטח השצ"פ טרם החתימה על ההסכם ובכל זאת חתמה על ההסכמות כפי שבאו לידי ביטוי שם – אין לקבל את קביעת כב' הבורר כי יש לקשור בין הזזת תא הביוב ובין הקמתה של הגדר, וזאת גם מן הטעם כי ממילא "תא הביוב אינו מפריע כלל לבנית קיר התמך." (סעיף 1ג להשגה).

5.3                   מפסק הבורר עלה כי מזכיר האגודה נשאל בחקירתו האם קיימת גדר תמך בין מגרש המשיגים ובין השצ"פ, "תשובתו הייתה חד משמעית "לא. יש קיר כובד בין השצ"פ ובין השכנים מגרש 133. זה לא מה שהתחייבנו בהסכם" [ראה עמ' 7, ש' 17-20]" (סעיף 54 לפסק הבורר).

5.4                   בעניין זה האגודה השיבה כי עניין מיקומו הבעייתי של תא הביוב היה "על השולחן" בין הצדדים במייל המצוטט לעיל בסעיף ‏4.1, והוא אף עלה במסגרת ישיבת הבוררות שהתקיימה ביום 22.3.2018:

"ש:      תא הביוב שלך הוקם בתוך השצ"פ וחייבים לטפל בזה לפני שבונים קיר תמך?

ת:        זה נכון. היתה טעות של הקבלן שלי.

ש:        אז אתה רוצה שיוקם קיר?

ת:        אפשר לעשות את זה.

ש:        אם הישוב יקים קיר תמך, האם תסכים להעתיק את תא הביוב לפי מיקומו בתוכנית?

ת:        לא. זה מורכב לעשות את זה."

לאור זאת טענה האגודה כי החלטת כב' הבורר להתנות את בניית קיר התמך בהעתקת תא הביוב הינה סבירה ומאוזנת.

5.5                   זהו חלקה של ההשגה בה התלבטתי: צודקים המשיגים בטענה כי המידע כולו היה ביד האגודה, טענה זו לא הוכחשה, וחרף זאת - מצאה האגודה, וזאת לאחר התייעצות עם בא-כוחה, לחתום על לשונו של סעיף 3 להסכם.

5.6                   לא מן הנמנע כי לאחר החתימה העניין עלה כ"בעיה" וזהו הרקע להתכתבות המתוארת לעיל על ידי האגודה. הנסיבות של המייל האמור לא הובאו.

5.7                   עם זאת, רק בתשובה להשגה, ולא בפני כב' הבורר, מצאה האגודה לטעון כך:

"אם קיים ספק כלשהו בקושי הרב להקמת קיר תמך עקב מיקומו הנוכחי של הביוב, מוכנה האגודה במסגרת הדיון בהשגה זו, להגיש על כך חוות דעת של מומחה."

(סעיף 15 לתשובת האגודה להשגה)

5.8                   בכל הכבוד, אנוכי סבורה כי חוות דעת זו צריכה הייתה לעמוד זה מכבר בפני כב' הבורר.

5.9                   כב' הבורר סבר כי יש בציטוט שבסעיף ‏5.4 לעיל כדי להספיק על מנת לקבוע שתא הביוב אכן מפריע להקמת הגדר, וזאת מבלי להביא בחשבון כי לא הוכחשה הטענה כי דבר קיומו של תא הביוב היה ידוע לאגודה טרם החתימה על ההסכם, והיא אף הייתה מיוצגת לכל אורך הדרך.

5.10               על כן, איני רואה עין בעין עם כב' הבורר את התוצאה אליה הגיע. בנסיבות אלה אין להתנות באופן חד משמעי בין העתקתו של תא הביוב ובין הקמתה של גדר תמך.

5.11               אני מורה כי האגודה תקים את גדר התמך כפי שהתחייבה בהסכם, וזאת בתוך 45 יום מקבלת החלטה זו. בשל הטעות שגרם קבלנם המבצע של המשיגים בהתקנת תא הביוב בתוך השצ"פ ומחוץ למגרשם – הרי שכל בעיה שתיגרם כתוצאה מכך – האחריות על תיקונה יחול של המשיגים באופן מלא, וזאת בתוך 45 ימים מפניית האגודה למשיגים, ועל חשבונם בלבד.

5.12               עם זאת, ככל שיודיעו המשיגים, בתוך 45 יום מקבלת החלטה זו, כי תחת האמור מעדיפים הם לתקן את מיקומו של תא הביוב כעת – יחול סעיף 99(1) להחלטת כב' הבורר ולא קביעתי כאמור לעיל בסעיף הקודם (‏5.11).

השצ"פ

5.13               לאור העובדה כי המשיגים לא השיגו כנגד קביעות כב' הבורר בנושא זה  - הרי שכל קביעותיו בנושא מקובלות עליי, ואני מאשרת אותן בזאת.

המרחק בין הבתים

5.14               בעניין המרחק שבין הבתים שנבנו בשצ"פ טענו בפניי המשיגים שתי טענות עיקריות:

האחת – כי נספח צורף "ככל הנראה בטעות או בחוסר תום לב ולא לפי דרישת המבקשים שכן אין דרך אחרת ליישב את הסתירה בין התשריט לסעיף 7." (סעיף 2ב להשגה, ההדגשות במקור).

השניה – כי דרישתם למרחק של 13 מ' בין הבתים שיוקמו בשצ"פ חושבה לפרוטרוט ולא הייתה מקרית;

החישוב עליו התבססו המשיגים כלל לא נכלל בהשגתם והועלה לראשונה בפניי רק בתשובה לתגובת האגודה, בזו הלשון:

"בתחילה ולפני החתימה על ההסכם המבקשים בדקו את השטח ולקחו בחשבון שאחת האפשרויות היא בנית מעבר ציבורי בין הבתים ולכן חישבו את רוחב המעבר ולפי בדיקות שעשו לפי הבנתם את התקן והוראות התב"ע תוך לקיחת מיקום תא הביוב בחשבון הגיעו למסקנה כי נדרשים 13 מטרים כדי שניתן יהיה לבנות מעבר ציבורי בין הבתים ללא כל בעיה כולל מטר לשטח ירוק הכולל את תא הביוב בתוכו ולפי החישובה הבא:

רוחב מדרגות 3 מטר,

2 קירות תמך מצידי המדרגות בעובי 40 ס"מ עם חיפוי אבן משני הצדדים סך הכל 3.80 מטר.

מרחק מכל בית לקיר התמך שגובל איתו 4 מטר סך הכל 8 מטר.

מטר אחד לשטח ירוק.

סך הכל 3.80+4+4+1 = 12.80 מטר מרחק מבית לבית."

5.15               האגודה השיבה לטענה זו בהגשתה של חוות דעת מודד מוסמך מיום 17.5.2018 "אשר קבע כי בתרשים שצורף להסכם בין הצדדים, המרחק בין הבתים אמר להיות 11 מ'; ואילו בשטח, המרחק בין הבתים הוא 11.30 מ', ומרחק זה תואם את היתרי הבנייה." (סעיף 17 לתשובת האגודה). העובדה כי הדבר מתיישב עם נספח 3 להסכם רק מחזקת את הטענה כי דין טענות המשיגים להידחות, באשר משמעות טענותיהם בעניין זה היא כי עוזרת הרשם תתעלם מהנספח ותסתפק אך בקביעה בהסכם על מרחק של 13 מ', ומובן כי זו לא הייתה כוונת הצדדים בשלמות.

5.16               מפסק הבורר עלה כי המרחק בין הבתים בשצ"פ הוא 12 מ' ולא 13 מ' כפי שנקבע בהסכם. "אף בעניין זה הודה מזכיר האגודה כי "בפועל יש 12 מ' וזאת לפי דבריו של דרור" [ר' עמ' 7, ש' 7-8, וכן ס' 16 לכתב ההגנה שכנגד]. לא למותר לציין, כי הנתבעת לא הציגה כל ראיה המעידה על מרחק שונה בין הבתים." (סעיף 55 לפסק הבורר). 

5.17               אמנם, צודקים המשיגים כי עמידה דווקנית על הוראות ההסכם כאמור בסעיף 7 שבו מביאה למסקנה כי האגודה לא עמדה בהתחייבויותיה. אלא שטענה זו מתעלמת משניים: ראשית, מן העובדה כי המשיגים לא הצביעו על כל נזק שנגרם להם בשל המרחק שנמדד בפועל בין הבתים, ושנית, מנספח 3 בעניינו הביאה האגודה חוות דעת כמפורט לעיל.

5.18               באיזון הטענות הללו נראה לי כי התוצאה אליה הגיע כב' הבורר אף היא מאוזנת וראויה, ואני מאשרת את קביעותיו במלואן.

סעד הפיצויים

5.19               כפי שכבר הוזכר לעיל, בהשגה העמידו המשיגים את תביעתם לפיצוי על סכום נמוך מזה שתבעו בפני כב' הבורר – 100,000 ₪ על פי הפירוט הבא (סעיף 3י להשגה):

5.19.1     "פיצוי על הסבל הרב שנגרם... על כך שבעל כורחם סופח לחצרם שצ"פ עם סכנות בטיחות שמונע מהם ליהנות מנכסיהם ולהשתמש בהם בחופשיות וללא חשש לבריאותם ולבטיחותם ושל ילדיהם במשך 4 שנים האחרונות – 50,000 ₪".

5.19.2     "פיצוי על הגדלת המרחק בין הבתים שאינו בר אכיפה 10,000 ₪".

5.19.3     "פיצוי על הצורך בהקמת גדרות על חשבון המבקשים 3,000 ₪".

5.19.4     "הוצאות משפט ושכר בורר, שכר טירחת עורך דין, והחזר הוצאות על דוחות בטיחות, 30,485 ₪".

5.20               כב' הבורר קבע כי תביעת הפיצויים לא הוכחה. עם כל הכבוד, לא מצאתי שזולת עצם האמירה, לרבות החלוקה, כי נגרמו למשיגים נזקים – אכן הוכחו הנזקים הנטענים.

5.21               כך למשל, בגין כאב וסבל לא הוכיחו המשיגים את הנזק הנטען על ידם או הפנו לאיזו פסיקה אחרת הקובעת נזקים בגובה דומה במקרים אחרים דומים. גם לעניין הפיצוי בגין המרחק בין הבתים נטען פיצוי סתמי של 10,000 ₪ ללא כל הסבר מניח את הדעת לאופן שבו הגיעו המשיגים לסכום. בעניין הפיצוי בגין הקמת הגדרות – לא צירפו המשיגים כל קבלה או חשבונית על סכומים ששולמו על ידם ולמעשה מבקשים הם החזר בגינם, אלא הסתפקו שוב בטענה בעלמא, ועל כן אין כל דרך לדעת את מקורו של הסכום הנתבע. כך גם לעניין החזר ההוצאות.

5.22               דומה, כי שוב צדק כב' הבורר במסקנתו כי אין מנוס מלקבוע שנזקי המשיגים לא הוכחו. לא בפניו ואף לא בפניי. הגם ששינו המשיגים את הסכומים – לא מצאו להביא כל אסמכתא התומכת בסכומים המפורטים על ידם. לפיכך, גם בעניין זה אני מאשרת את מסקנתו של הבורר הנכבד שקבע כי המשיגים אינם זכאים לפיצוי.

5.23               שתי הערות לסיום:

האחת – צירוף דוח מפגעי הבטיחות על ידי המשיגים להשגתם נעשה שלא כדין. אין לצרף ראיות לשלב הערעור ללא נטילת רשות מבעוד מועד. לא זו אף זו: ממועד הדוח ניתן לראות שנעשה יום אחר בלבד לאחר שניתן פסק הבורר. אין ספר אפוא, כי מבחינה זו יכולים היו המשיגים לעשות מאמץ ולהביא את הדוח בפני ערכאה דלמטה.

השניה – דרישת המשיגים כפי שהובאה בסעיף ‏3.5 לעיל אינה במקומה. בכל הכבוד, תוספות ממין זה, להסכם שכבר נחתם, יש להוסיף בהסכמה ולא החלוף זמן כה רב אגב הליך מסוג זה. חזקה שלו הסכימו הצדדים כנטען – היה הדבר מקבל ביטוי בהסכם כהגדרתו לעיל.

6.      סוף דבר:

6.1                   לאור העובדה כי רוב רובה המכריע של ההשגה נדחתה על ידי, אני קובעת כי פסק הבורר מאושר על ידי, אלא שיראו את פסק הבורר כשלם כאשר לסייפת סעיף 99(1) לפסק הבורר תוסף ההוראה שלשונה כאמור בסעיף ‏5.11 לעיל.

6.2                   בגין הליך זה יישאו המשיגים בהוצאות האגודה ובשכר טרחת עורך דינה בסך כולל של 1,500 ₪. לסכום זה יוסף מע"מ כדין והוא ישולם בתוך 7 ימים מקבלת החלטתי זו. מתום מועד זה יישא ריבית והצמדה כדין עד לתשלומו המלא בפועל.

 

5129371המזכירות תעביר החלטתי זו לצדדים בפקס או בדוא"ל וכן בדואר רשום.

54678313

 

 

5129371ניתן היום, ‏‏‏‏‏ט"ו טבת תש"פ     דנה ביאלר, עו"ד ‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏12 ינואר 2020                                                             עוזרת רשם האגודות השיתופיות

54678313בירושלים, בהעדר הצדדים                                             ומנהלת מחלקת הבוררויות