השגתם של צביקה סויסה וחיים בן לולו כנגד פסק בוררות שניתן במחלוקתם עם אגודת שדה צבי
מדינת ישראל
רשם האגודות השיתופיות - החלטה לפי סעיף 52 לפקודת האגודות השיתופיות
בפני עוזר רשם האגודות השיתופיות תיק 1262/251/11
בעניין: 1. צביקה סויסה ת.ז. 56802010
ע"י ב"כ עו"ד פאיז אלשאמי
המשיגים
נגד
ע"י ב"כ עוה"ד ע. נועם ו/או א. ללצ'וק
המשיב
א. רקע כללי
1. ביום 25.8.2011 פנו המשיגים למנהלת מחלקת בוררויות, עו"ד דנה ביאלר בבקשה, כי תמנה בורר להכריע בסכסוך בינם לבין האגודה, והיא אכן מנתה את הבורר מר יאיר אשל, אגרונום, כדי שישמע את המחלוקת ויכריע בה. המינוי נעשה ביום 30.8.2011.
2. הבורר קיים שלוש ישיבות בוררות, אחת במשרדו בתל-אביב – ביום 24.10.2011 וזו הייתה ישיבה מקדמית, ועוד שתי ישיבות שהתנהלו במשרד האגודה בימי 5.10.2011 ו- 2.11.2011. פסק הבורר ניתן ביום 20.11.2011.
ב. טענות המשיגים:
3.1 מקור התלונה של המשיגים היה ערעור מיום 17.3.2011 על החלטת האסיפה הכללית של האגודה מיום 25.1.11 בנושא חלוקת מכסות המים שנעשתה באופן המקפח את זכויותיהם.
3.2 מנהל תחום פיקוח ועוזר הרשם, מר זרח יהב, אכן מינה חוקר את עו"ד יצחק אבידני לשם בירור עובדתי ומשפטי של טענות הצדדים.
3.3 ביום 10.8.2011 הגישו המשיגים כתב תביעה נגד המשיבה בו הם הלינו על קיפוחם במכסת המים. לבקשה זו מונה בורר לשמיעת הסכסוך מר יאיר אשל.
3.4 מינוי הבורר על ידי עו"ד ביאלר היה שגוי לאור מינויו של החוקר על ידי מנהל תחום פיקוח ועוזר הרשם מר זרח יהב.
3.5 מינוי הבורר היה מאוחר למינוי החוקר וקיימת סכנה שתינתנה החלטות סותרות. הבורר היה מחויב להפסיק את הליך הבוררות, אף ביוזמתו הוא, שכן הוא ידע על ניהול הליך החקירה לפני שהתחיל את תהליך הבוררות ובכל זאת בחר להמשיך את ניהול הבוררות בפניו.
4. הבורר פגע בזכות הטיעון של המשיגים, בכך שהוא התעלם מטענות ומבקשות של המשיגים ואשר הוגשו לו במהלך הבוררות, ובכך שחטא בכל אותן פגמים שצוינו בסעיף 8 ב. 2-8 לעיקרי הטיעון (אותן טענות שצוינו כבר לעיל ר.ח.).
5. הבורר טעה בכך שלא יידע את המשיגים על זכותם לערער על פסק הבוררות, "והותירם במחשבה כי פסיקתו לא ניתנת לערעור".
6. הבורר לא ערך פרוטוקול דיון בפניו לאף ישיבה של ישיבות הבוררות. הוא לא גבה עדויות בכתב ובכך "הפר את חובתו לגבות עדות בכתב. כמצוות סעיף 9 לפקודה " {כך במקור-סעיף 7 א.(1) לעיקרי הטיעון ר.ח.}, הפר חובתו לסיים את הדיון כמצוות סעיף 18 לפקודה (כך במקור ר.ח.) והפר חובתו להודיע על הזכות להגשת השגה בפני הרשם כמצוות סעיף 19 לפקודה (כך במקור ר.ח.).
7. פסק הבורר בטל מעיקרו ונוגד את כללי הצדק הטבעי משום שהבורר פטר את עצמו משמיעת הראיות והכריע ללא שמיעת ההליך עד תום.
8. פסק הבורר בטל מעיקרו בשל חריגה מסמכות: הבורר דן בשאלות שאינן קשורות כלל לסכסוך בין הצדדים כמו השאלה אם הנושא הינו בעל אופי חוקתי ולא דן בסכסוך האמתי שהיה בין הצדדים.
ג. תשובת המשיבה וטענותיה
9. תחילה, ביקשה האגודה למחוק את ההשגה על הסף מחמת העובדה, כי פסק הבורר הפך לפסק חלוט ומעשה עשוי: פסק הבורר ניתן ביום 20.11.2011 בעוד שההשגה הוגשה בחלוף 63 ימים אחר כך ו- 25 יום אחרי אישור פסק הבורר על ידי מנהלת מחלקת בוררות, עו"ד ביאלר. משאושר פסק הבורר על ידי הרשם, הוא סיים למעשה את מלאכתו ואין יותר מקום לפתיחת הדיון בפסק.
10. גם מחמת השיהוי הרב בהגשת ההשגה יש למחוק אותה על הסף. ההשגה הוגשה בחלוף 63 יום ממתן פסק הבורר, המועד להגשת ההשגה הנו מועד הקבוע בחיקוק והפסיקה מחמירה במקרים כאלה. המשיבה מפנה לתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד- 1984, להלן: תקנות סדר הדין האזרחי, הדורשת נימוק מיוחד להארכת המועד. למיותר לציין כי המשיגים לא ציינו כל נימוק מיוחד ובכלל, להגשת ההשגה באיחור.
11. כל טענות המשיגים נגד הליך הבוררות הנן טענות פרוצדוראליות ואינן עוסקות במהות. הצדדים עצמם לא היו מיוצגים בהליך הבוררות בפני כב' הבורר והמשיגים לא ידעו לנסח את טענותיהם כראוי אלא בצורה לאקונית שלא כללו כל סעד אופרטיבי. הם הרחיבו חזית המריבה תוך כדי ניהול הבוררות וכב' הבורר בכל זאת דן בעניינם ודחה את טענותיהם גופא.
12. גם לגוף העניין יש לדחות את טענות המשיגים. אין לקבל את הטענה כי לא היה מקום להמשך ניהול הבוררות בצדו של הליך החקירה. המשיגים עצמם היו אלה שפנו בהליך הכפול, תחילה למחלקת פיקוח ואחר כך למחלקת הבוררויות. הבורר התמנה לבקשתם המפורשת ואין המשיגים יכולים לטעון נגד תקינות ההליך רק בדיעבד. כשם שיזמו את שני ההליכים יכלו הם לבקש למחוק את תביעתם ולהמשיך בהליך החקירה. המשיגים השלימו עם ניהול כפול זה ורק אחרי שידעו את תוצאות פסק הבוררות שינו הם את דעתם והחלו תוקפים אותו על שנוהל מלכתחילה.
13. אין לקבל את הטענה, כי כב' הבורר לא שמע את המשיגים כיאות, שכן הוא ניהל שלוש ישיבות, שמע את הצדדים בסבלנות ואף עזר להם לסדר את טענותיהם בשל אי ייצוגם וזאת כמופיע בקטע פסק הבורר המובא בסעיף 47 לתשובה להשגה. זאת ועוד, הבורר סקר בפסק הבוררות מספר רב של טענות המשיגים וזו הראיה לכך, כי הוא שמע את כל טענותיהם ולא התעלם מהן. אי לכך יש לדחות את הטענה, כי הבורר לא שמע את המשיגים.
14. גם כך, קיבל הבורר את התמונה במלואה ובבהירות לאור שמיעת הצדדים בשלוש ישיבות תמימות וכן לאור הגשת מסמכים למכביר. המשיגים ניהלו את הבוררות בצורה כוחנית וניסו להכתיב בכל דרך את מהלך הבוררות ולכן לא היה צורך בהמשך שמיעת הראיות, ודי היה בהוראה של כב' הבורר להגיש את הסיכומים. על פי כל אלה ניתן פסק הבוררות מבלי לגרום עיוות דין לאף צד.
15. גם הטענה של פסלות הליך הבוררות בשל אי ניהול פרוטוקול דינה להידחות. הפרוטוקול הנו עניין של פרוצדורה וזו בסמכותה של הערכאה דיונית. ב"כ המשיבה מפנה לפסיקת בתי המשפט בנושא ניהול פרוטוקול בהליכי בוררות{ה"פ (חי') 231/02 חסן מריסאת נ' סאלח מריסאת (פורסם בנבו), ע"א 584/72 ציפלוביץ נ' נתן קפלן, פ"ד כ"ז (2) 705, ע"א 266/83 תאופיק נ' טבעוני, פ"ד לט(2) 632 ועוד}. מאחר וכך ולאור סעיף 13(א) לתקנות האגודות השיתופיות (יישוב סכסוכים) מכוחו "הבורר יפעל בדרך הנראית לו מועילה ביותר להכרעה צודקת ומהירה של הסכסוך ויפסוק לפי מיטב שפיטתו על פי החומר שבפניו; (וכי) הבורר לא יהיה קשור בדיני הראיות או בסדרי הדין הנהוגים בבתי המשפט, " ומאחרוהבורר שמע את כל המעורבים במהלך שלוש ישיבות ואףהוצגולו מסמכים רבים, אין הוא חייב בניהול פרוטוקול פורמאלי. [השם הנכון הנו תקנות האגודות השיתופיות (בוררות בסכסוכים), תשל"ב-1972, להלן: תקנות הבוררות. ר.ח.]
16. הטענה של ביטול פסק הבוררות בשל אי ציון זכות הערעור של בעל דין בבוררות הנה טענה רצינית, אלא שהבורר דאג בכל הזדמנות להסביר למשיגים את זכותם לערער על פסק הבורר. אם לא די בכך, הרי עצם הגשת ההשגה מלמדת, כי המשיגים ידעו על זכותם להגיש את ההשגה, ואף אם אין המצב כך, הרי יש למשיגים להלין על עצמם שנהלו הליך בוררות ללא היעזרות בשירותו של עורך דין.
17. אין לקבל את הטענה של חריגת הבורר מסמכות בשל ההכרעה בשאלה אם הסכסוך בין הצדדים נשא אופי חוקתי אם לאו. במהלך הבוררות ומשידעו המשיגים, כי הבורר אינו נוטה לקבל את עמדתם החלו להעלות טענות בעלות אופי חוקתי. הבורר חייב היה להתייחס לטענות אלה ואף לדחות אותן, ובדין הוא עשה כך.
18. גם את הטענה, כי הבורר לא סיים את מלאכתו, דינה להידחות. בסופו של יום הכריע כב' הבורר בתקינות התנהלות הוועד והכשירה לאור העובדה, כי חבריו קיימו 12 ישיבות וועד במהלך שנת 2011 ודנו בנושאי מכסות המים. "חברי הוועד (7) ידוע ידעו מי הם החקלאים האמתיים ומי הם הלא פעילים או פעילים חלקית ולכן חלוקת המים שנעשתה הייתה הוגנת.אי לכך, ברור כי הבורר סיים את מלאכתו והכריע כי האגודה פעלה נכון וכי אין קיפוח של החברים בחלוקת מכסות המים.
19. לשם השלמת התמונה אציין, כי המשיבה טענה שהבורר כן הכריע בתקינות פועלו של וועד ההנהלה של האגודה כאמור, כי המשיגים לא הרימו את נטל הראיה שהאגודה פעלה שלא כדין וכן, כי המשיגים הגישו תביעה לאקונית ובלתי ברורה ולכן נאלץ כב' הבורר להכריע באופן בו הוא הכריע.
ד. דיון והכרעה
20. אתחיל מהטענה הראשונה שציין ב"כ האגודה, לפיה משאושר פסק הבורר הפך הפסק להיות פסק דין בתוקף של פסק דין מטעם בית משפט מחוזי, הרשם סיים את מלאכתו ואינו יכול לפתוח את ההליך יותר. הטענה מבוססת כאמור לעיל על סעיף 52(5) לפקודת האגודות השיתופיות., להלן: הפקודה. בפן העקרוני אין ספק כי המשיבה צודקת. סעיף 52(5) לפקודה קובע : "משאושר פסק בורר על ידי רשם האגודות השיתופיות, יש לו תוקף של פס"ד מטעם בית המשפט המחוזי שאינו ניתן לערעור... ופרט להתערבות בג"ץ... אין אפשרות לערער על פסק הדין". ראה גם ח. נועם, אגודות שיתופיות הלכות ופסיקה מהד' 2010 בעמ' 641). יחד עם זאת אין לומר, כי אין כל דרך או אפשרות להביא לביטול האישור או אף פסק הבורר, שכן גם פסק דין של בורר הפועל על פי חוק הבוררות, תשכ"ח- 1968, להלן: חוק הבוררות, אף הוא ניתן לביטול אם נתקיימו התנאים הדרושים. כך למשל על פי סעיף 24(10) לחוק הבוררות.גם פסק דין סופי של בית משפט נתון לביטול אם ישנם תנאים מוכחים, כגון שהפסק מבוסס על ראיות שקריות או בלתי קבילות ושדבר אי קבילותם נודע רק בחלוף זמן ולא היה ידוע אף בשקידה סבירה לבעל דין בעת ניהול הדיון. מכוח זה הרי קמה הסוגיה של משפט חוזר במשפט פלילי. ראה סעיף 31 לחוק בתי המשפט {נוסח משולב}, תשמ"ד- 1984, להלן: חוק בתי המשפט.
סעיף 52(5) לפקודה קובע, כי לא ניתן לערער על פסק דין סופי שאושר על ידי הרשם, אך אין הוא נוגע בשאלה הכללית של ביטול פסק דין סופי מכוח עילות אחרות המוכרות בדין הכללי. אם כך, בפן העקרוני אין הסעיף יכול לחסום את דרכו של בעל דין לנסות להצביע על נסיבות מתאימות שיכולות להביא לביטול פסק של בורר, אף שאושר על ידי הרשם.
21. טענת סף נוספת שהועלתה על ידי המשיבה היא, כי ההשגה הוגשה בשיהוי רב מאוד (כששים ושלושה ימים מיום מתן פסק הבוררות), המועד להגשת הבקשה הנו מועד הקבוע בחיקוק ולכן יש להציג טעם מיוחד להארכת המועד על פי האמור בתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי. מפאת חשיבות התקנה אביאה להלן: "מועד או זמן שקבע בית המשפט או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו, ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה; נקבע המועד או הזמן בחיקוק, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו."
22. אילו היה דיון חזיתי בבקשה להארכת המועד להגשת ההשגה, אין ספק כי הסוגיה הייתה נבחנת, בין היתר, ברוח העקרונות שבתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי. אלא שהמקרה אינו כאחד המקרים, ואבהיר:ההשגה הוגשה לראשונה ביום 22.1.2012 כפי שאנו למדים מהחלטות כב' מנהלת מחלקת בוררויות מימי 25.1.2012 ו-5.3.2012. למוחרת הגשת ההשגה הוגשה עוד בקשה מטעם ב"כ המשיגים שעניינה הארכת מועד, ללא תצהיר תומך, אך ציינה בערך אותם נימוקים שצוינו בהשגה ומאוחר יותר - גם בעיקרי הטיעון של המשיגים. אף על פי האמור בבקשה להארכת מועד אנו לומדים, כי פסק הבוררות המאושר על ידי מנהלת מחלקת בוררויות, עו"ד ביאלר, הומצא למשיגים בתחילת חודש ינואר 2012. ראה סעיף 1 לבקשה להארכת המועד להגשת ההשגה. המסקנה מכך הנה, כי על פי מועד מסירת הפסק המאושר למשיגים, עדיין הם מצויים באיחור בהגשת ההשגה, והיה מקום, כי יפעלו בהתאם לדין, לצרף תצהיר, לציין את הסיבה להגשת ההשגה באיחור ולציין את סיכויי הערעור או ההשגה. ראה, גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהד עשירית, עמ' 768-771, להלן: גורן.
23. על אף זאת, אינני יכול לבחון את העניין של ההארכה רק בפריזמה של תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, אך מסיבות פנימיות הקשורות במשרד: משהוגשה הבקשה להארכת המועד למוחרת הגשת ההשגה החליטה כב' מנהלת מחלקת בוררויות כי על המבקשים (המשיגים כאן ר.ח) "להבהיר את בקשתם נוכח הדברים האמורים עד ליום 29.1.2012". משלא הומצאה ההבהרה מטעם המשיגים הוציאה עו"ד ביאלר את ההחלטה הנוספת מיום 5.3.2012 לפיה יש להגיש תשובה מטעם המשיבה להשגה וכן להגיש עיקרי טיעון ואף קבעה דיון בהשגה ליום 25.4.2012. להחלטה זו אין משמעות אחרת מלבד, כי עו"ד ביאלר האריכה דה פקטו את המועד להגשת ההשגה בפועל.
24. אמת, יכלה המשיבה לבקש את ביטול ההחלטה השנייה של עו"ד ביאלר ולעמוד על הגשת ההבהרה מטעם המשיגים ובאין הבהרה - לעמוד על מחיקת ההשגה, אך היא לא עשתה כך. הצדדים פעלו על סמך ההחלטה והגישו תשובה (מטעם המשיבה) ועיקרי טיעון מטעם שני הצדדים. אי לכך הכניסו הצדדים עצמם למסלול של שמיעת ההשגה בנתיב הרגיל והמקובל כמו שנוהגים בהשגה המוגשת במועד. יוצא כי, הן מטעמי הסתמכות על ההחלטה של עו"ד ביאלר לשמוע את ההשגה והן מטעמי ביצוע הלכה למעשה את ההליך של קביעת מועד לשמיעת ההשגה, לא יהא מנוס מהקביעה, כי ההשגה נרשמה לשמיעה בהסכמה ואין מקום למחוקה כיום. למעלה מן הצורך יצוין, כי אין לי סמכות להרהר אחרי החלטתה של כב' מנהלת מחלקת הבוררויות (משום ששנינו מפעילים אותה סמכות) ואין דרך חזרה הימנה.
25. המשיגים טענו עוד טענה שהייתי מכנה אותה "טענה מוסדית", דהיינו טענה נגד המוסד או המשרד של הרשם, קרי, כי מינוי הבורר בשעה שהייתה תלויה ועומדת בקשה למינוי חוקר, הנה החלטה שגויה, שכן הדבר עלול להביא לפסיקות סותרות של הבורר ושל החוקר. אינני מקבל טענה זו. הבקשה למינוי חוקר הוגשה אומנם לפני הגשת הבקשה למינוי הבורר. הבקשה למינוי החוקר הוגשה ביום 17.3.2011, בעוד שהבקשה למינוי בורר הוגשה ביום 25.8.2012, וההחלטה של עו"ד ביאלר למינוי הבורר ניתנה ביום 30.8.2011 בעוד שההחלטה של עוזר הרשם מר זרח, למינוי החוקר ניתנה ביום 16.8.2011. התוצאות של ההחלטה למינוי הבורר, אף אם הייתה "שגויה" (ולא אמרתי כך), רובצות כולן לפתחם של המשיגים. מי שנוטל במושכות ההליכים בהליכים אזרחיים, בבוררות בכלל וגם בבוררות בפני הרשם בפרט, הנם הצדדים עצמם. בשעה שהייתה תלויה ועומדת בקשה למינוי חוקר לחקור את התנהגותו של וועד ההנהלה של המשיבה, הגישו המשיגים בקשה נוספת למינוי בורר. אני מסתכן לומר, כי הבקשה הוגשה אף אחרי שקבלו את ההחלטה של מר זרח בדבר מינוי החוקר, אך גם אם לא כך, הרי יודעים וודאי המשיגים מה הם בקשו מהרשם? קרי בקשה למינוי חוקר. מטעם זה היו צריכים להמתין עד למינוי החוקר או למצער עד לקבלת ההחלטה בבקשתם למינוי החוקר. משלא עשו כך, אלא הגישו בקשה למינוי בורר, אין להם להלין אלא על עצמם. ברור, כי הסכנה לפסיקה סותרת תמיד קיימת בהכרעה על ידי שתי ערכאות דיון, אך במקרה זה הסכנה הזו אינה משחקת תפקיד מיוחד משלוש סיבות. ראשית, משום שההכרעות של החוקר ושל הבורר אינן באותו מישור. החוקר היה מצביע על לקויות בהתנהלות הוועד וממליץ את המלצותיו לרשם, בעוד שהבורר היה מכריע בזכויות ובסכסוך שבין הצדדים. שנית, זו הייתה בחירתם של המשיגים, ואם כך היה נקבע, עליהם להלין רק על "נחפזותם" וחוסר סבלנותם להמתין עד למיצוי ההליך של החקירה. הם יכלו למזער כל נזק מאפשרות של הכרעות סותרות, בכך שהיו ממציאים את תוצאות ההליך המסתיים קודם למי שמנהל את הדיון שעדיין יהא תלוי ועומד. לטענה כי הבורר ידע על קיום הליך החקירה והיה צריך להפסיק את הבוררות מיוזמתו (סעיף 3.5 לעיל) אין כל בסיס. הנושא של החקירה לא אוזכר בשום מקום בהליך הבוררות ואילו הפנו הצדדים את תשומת לב הבורר להליך חקירה כלשהו, היו מפנים לכך בהשגה זו. שלישית, ותשובה זו דומה במהותה לפעולה בתחום דיני מכרזים: אין בעל דין יכול ליטול חלק במכרז פגום, לא לטעון נגדו מאומה ורק אחרי שמתבררות התוצאות של המכרז נזכר הוא לתקוף את הפגם בדיעבד! אילו פסק כב' הבורר לטובת המשיגים, האם יעלה על הדעת כי אלה היו תוקפים את הכשירות של ההליכים?! התשובה ידועה מאליה. ראה בג"ץ 35/82 ישפאר בע"מ נ' שר הביטחון, לז (2) 505; עב (ת"א) 4588/05 עו"ד גלעד- מזור נ' מדינת ישראל- משרד המשפטים (פורסם בנבו); ע"ע 673/09, 675/09 עו"ד טלי גלעד- מזור נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו); ע"א (חי') 21-08 חיים גולדמן נ' חברת החשמל לישראל בע"מ (פורסם בנבו); עתמ (ב) 202/01 מרים כל בע"מ נ' המועצה האזורית לכיש, תש"ס (2000), 662. (פורסם בנבו).
26. המשיגים טענו כי פסק הבורר פגע בזכות הטיעון שלהם, הבורר לא התחשב בבקשות שהם הגישו לו, לא ניהל פרוטוקול באף אחת מהישיבות שהתנהלו בפניו ולא העמיד אותם על זכותם להגיש ערעור על פסק הבוררות בתוך 10 ימים מיום מתן הפסק. הם טענו נגד התוקף של פסק הבוררות (בהיותו VOID) בשל כך שהבורר לא ראה לנכון להמשיך ולשמוע את הראיות מטעם הצדדים וגם משום שהוא דן בשאלות שאינן קשורות לסכסוך בין הצדדים, כמו למשל "אם הסכסוך הנו בעל אופי חוקתי ואינו ניתן לדיון ולהכרעה בבוררות על פי חוק הבוררות וההלכה הפסוקה שהתפתחה סביבו"! (סעיפים 4 ו- 12 לנימוקי הערעור בהודעת הערעור).
27. הטענות נגד תוקף הבוררות מעיקרא אינן מקובלות. העובדה שהבורר נתן את דעתו "לחוקתיות" הבדיקה של הסכסוך אינה מאיינת את פסק הבוררות. בסופו של דבר הבורר קבע כי אין מדובר בשאלה בעלת אופי חוקתי ואף הכריע במחלוקת. מעבר לאמור, גם אם כך היה המצב, הרי כל ההתייחסות לחוקתיות הסכסוך הנה אינצידנטלית והוכרעה בהיותה נקודה דרושה למען ההכרעה במקרה הקונקרטי כהפעלת סמכות בגררא. ראה סעיף 76 לחוק בתי המשפט. על אף זאת, ראיתי לנכון להתייחס להנמקה של המשיבה בנקודה זו ולצאת נגדה חוצץ במובן הגלוי והישיר ביותר וללא כחל וסרק!. בסעיף 17 לעיל הבאתי את תשובת המשיבה בנקודה זו: המשיגים ראו כי הבורר עומד לדחות את עמדתם ולכן החלו הם מעלים טענות בנושא החוקתיות ומשום כך חייב היה כב' הבורר להתייחס לטענות בעלות האופי החוקתי!השאלה הינה: איך ידעה המשיבה או ב"כ, כי כב' הבורר אינו עומד לקבל את טענותיהם של המשיגים עוד כשהיה בעיצומו של תהליך הבוררות? נדבך נוסף לתמיהה זו הנו, כי ב"כ המשיבה לא היה צד להליך הבוררות, ופרוטוקול מפורט המראה מה באמת התרחש בבורות, אין בפנינו. איך, אם כך, הוא ידע מה נטען בפני הבורר? מה השיבה האגודה ומה התכוון הבורר לפסוק?. אוי לתהליך שיפוטי או מעין שיפוטי שבו פלוגתאות מוכרעות עוד בטרם ימוצו ההליכים עד תום!. אין לי ספק כי טענה כזו הנה "תקלה" שאין ליחס לה כל משקל!גם הטענה, כי הבורר לא ראה לנכון להמשיך ולשמוע את הליך הבוררות והדבר הביא לבטלות הבוררות אין לה על מה לסמוך. הבורר שמע את הצדדים במהלך שלוש ישיבות ובעיקר קיבל מהם מסמכים למכביר עד כדי קבלת תמונה ברורה ומספקת לצורך הכרעתו בסכסוך. אמת, הבוררות לא התנהלה על פי כל דקויות הדין הכללי, לא היו עדויות ראשיות, חקירות נגדיות וחוזרות לפי סדרי הדין הידועים במשפט האזרחי, אך אין לשכוח כי הצדדים לא היו מיוצגים, ונדמה כי גם הבורר אינו משפטן. על כל פנים, אין בטענה נגד דרך שמיעת התיק כדי להביא לאיון ההליך ופסק הבוררות.
לגוף ההנמקה לפעילות תקינה של הוועד בנושא חלוקת מכסות המים, יש מקום למילים נוקבות נגד דרך ההיסק של הבורר!. בסעיף 60 לפסק הבורר, מציין הוא כי שבעת חברי הוועד ידוע יודעים "מי הם החקלאים האמתיים ומי הם הלא פעילים או הפעילים חלקית ולכן חלוקת המים שנעשתה הייתה הוגנת". כב' הבורר התמנה כדי שיבדוק בעצמו אם החלוקה הייתה הוגנת אם לאו ולא היה מקום להחליט כי הפעולה הייתה הוגנת רק משום שהוועד החליט כך ורק משום שהוועד יודע מי באמת חקלאי ומי לא! בסכסוך הפרטני של המשיגים מול האגודה הגעתי למסקנה, כי זכויותיהם של המשיגים לא קופחו, אך זאת בהתחשב בהחלטת האסיפה הכללית מינואר 2011 וכן בהתחשב בהחלטות כב' הרשם מ- 2008 ו- 2010 ולא משום שהוועד קיים מספר ישיבות בנושא וכי הוא יודע מה טוב לחברים ועל פי כך הסיק הבורר, כי החלטות האגודה ומוסדותיה הינן הוגנות! בורר אינו יכול להצדיק פעולת צד לבוררות, רק בהתבססות על העובדה, כי הצד קיים מספר רב של ישיבות לדון בנושא הנבדק על ידו!
ביקורת נוספת שיש להעביר נגד דרך ההכרעה של כב' הבורר בסכסוך, נובעת מהתיאור התיאורטי אקדמאי והיסטורי של נושאים הקרובים למהות הסכסוך, אך אינם קשורים, בקשר בל ינתק, למנגנון פשוט וישיר של הכרעה בסכסוך! אין להבין, או שלא הובהר בפסק הבוררות, מהי הרלוונטיות להחלטות הממשלה משנת 1999 בדבר פיצוי חקלאים בגין קיצוץ בכמויות המים! (סעיפים 38 עד 40 לפסק הבוררות). כמוה גם הנקודות של צדק חלוקתי לעומת צדק פרוצדוראלי, השינויים המתחוללים בתנועה הקיבוצית בעשורים האחרונים, הניתוח של חוק המים, עתיד המים בישראל, ההמלצות בדבר הטלת קנסות או הוצאת חברים עבריינים מחברות באגודה. כל הנקודות האלה לא היו נחוצות לצורך ההכרעה, ובצער, יש לומר, לא היה לבורר מנדט להתייחס אליהם. הבורר לא מונה כדי לשמש וועדת חקירה בהתנהלות התנועה הקיבוצית או כדי להמליץ מה יש לעשות עם עבריינים על חוק המים או העוסקים במסחר במכסות המים, ועם כל הכבוד. לא הוצאה מחברות ולא הטלת קנסות היו במנדט כב' הבורר. עמודים שלמים ורבים הושקעו לריק וחבל! לא כביקורת על כשרונו וידיעותיו של כב' הבורר בתחום המים ואנו מעריכים את כישרונות של כב' הבורר בתחום זה, אך אצטט בהקשר שלנו, מדברי כב' השופטת רחל ברקאי מבית המשפט המחוזי בבאר שבע בהפ"ב 51619-01-11 (פורסם בנבו) , בנוגע לאותו בורר, בה היא קבעה:
"...והוציא תחת ידו פסק דין תיאורטי החוזר במילים אחרות על הנחיות רשם האגודות השיתופיות בדבר חלוקת מכסות המים בין חקלאים חברים באגודה, כשהוא מציין כי אם חלוקת מכסות המים מתבצעת בניגוד להנחיות יש לתקנה, מבלי שטרח לצלול לעובי הקורה ולבחון כיצד מישמת האגודה הנחיות אלה והאם מיושמות בכלל".נדמה, כי מיליםאלו מבטאות גם אתרחשי ליבי להתנהלות כב' הבורר, גם כאן.
28. שלוש הנסיבות שציינו המשיגים בהשגתם נגד צורת ניהול הבוררות ראויות לתשומת לב מיוחדת, משום שהדברים יכולים להיות בעלי השפעה רוחבית על הליכי בוררויות עתידיים וטוב כי בוררים ידעו מהן ההנחיות שמעביר אליהם הרשם לצורך ההכרעה בבוררות. הנקודה הראשונה (ראה סעיף 26 לעיל) הנה אי מתן זכות טיעון כהלכה למשיגים. אף שהיה ניתן לקבוע דרך ניהול אחרת של הבוררות, עדיין אין בנגלה לעיניי כדי לקבוע, כי הייתה פגיעה (על כל פנים, לא פגיעה המחייבת התערבות) בזכות הטיעון של המשיגים. זכות הטיעון יכולה ללבוש יותר מצורה אחת. ראה עת"מ 1584-12/08 אמאל עלי ואח' נ' מדינת ישראל- משרד הפנים (פורסם בנבו) ו- ע"פ 2453/08 שיך ח'ליל עלי ואח' נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ירושלים ואח' (פורסם בנבו). ניתן לממשה בשמיעה פרונטאלית וניתן לממשה גם בדרך של המצאת מסמכים וטיעונים בכתב. האגודה הגישה מסמכים רבים לכב' הבורר וגם מהמשיגים לא נמנעה האפשרות להציג מסמכים כראות עיניהם. אי לכך זכות הטיעון של המשיגים לא נפגעה. עיון בהחלטות שנתן כב' הבורר, מראה, כי הוא נעתר לא אחת לבקשות שהגישו המשיגים, בין היתר גם בנושא המצאת מסמכים הנוגעים אליהם אף מצדדי ג, כמו רשות המים או מימי הנגב בע"מ. אי לכך אין לקבל את הטענה, כי הבורר לא היה קשוב לבקשות המשיגים וכי בכך יש משום הצדקה לביטול פסק הבוררות. הנקודה השנייה של אי ניהול פרוטוקול הנה נקודה רצינית יותר. המשיבה בדעה, כי ניהול הבוררות יכול להיות בלתי פורמאלי מכוח תקנה 13(א) לתקנות הבוררות . אליבא ב"כ המשיבה, ניהול פרוטוקול הנו עניין לסדרי דין ומאחר והבורר אינו קשור לסדרי הדין, רשאי הוא לנהל בוררות ללא ניהול פרוטוקול. הוא מפנה לפסיקה באותו סעיף, לרבות לפסק הדין של כב' השופט עמית בפרשת מריסאת . בהקשר זה עליי לציין שתי הערות, האחת, הנה, כי בפרשת מריסאת פטרו הצדדים את הבורר מסדרי הדין, "כך שהבורר לא היה חייב לנהל פרוטוקול" ובמקרה דנא לא ניתן לבורר פטור כאמור. על אף זאת ציין כב' השופט עמית, כי המבקש שם לא הראה, כי נגרם לו נזק מאי ניהול פרוטוקול, אך גם כך, רצוי אילו כן היה מתנהל פרוטוקול!. שנית, כל הפסיקה שציטט ב"כ המשיבה קדמה לתיקון חוק בתי המשפט משנת 2008 (ראה גם גורן, שם, עמ' 313-316.). בשנת תשס"ח- 2008 נכנס לתוקפו תיקון לחוק בתי המשפט לפיו יש לנהל פרוטוקול דיון בבתי המשפט בו יצוין כל מה שייאמר בדיון, לרבות הערות בית המשפט ולמעט דיון בדיון מקדמי ובהסכמת בעלי הדין. מדובר בתיקון חוק ואף לא בתקנה או חקיקת משנה. אי לכך אינני יכול לקבל כמובן מאליו את הטענה, כי ניתן להתעלם מהחובה לנהל פרוטוקול רק משום שמדובר בעניין שבסדרי דין. צורת ניהול דיון שעוגנה בחוק ראשי מתקרבת באופייה יותר לדרישה של הדין המהותי מאשר לעניין שבסדרי הדין. אף אם ייטען כי ההוראות האמורות תקפות לדיונים בבתי המשפט ולא בפני בוררים, ואין לקבל טענה כאמור, (שכן יש לשאוף לאחידות בנושאי פרוצדורה גם על מערכות הכרעה מעין שיפוטיות אחרות ככל שאינם סותרים את ליבת הדין החל על מערכות נוספות אלה או אינם קבועים בהם) הרי אין להתעלם, כדבר שבשגרה, מהוראות הדין הרלוונטי אף מתחום דיני האגודות השיתופיות. ב"כ המשיגים הפנה לסעיפים 9, 18 ו- 19 מהוראות הפקודה (ראה סעיפים 6 לעיל), [והציטוט הנכון הנו מתקנות הבוררות, כאמור לעיל ולא מפקודת האגודות השיתופיות].על כל פנים, גם תקנות הבוררות מחייבות שמיעת העדים וגביית עדותם בכתב.אין מחלוקת כי הוראות תקנה 19 לתקנות הבוררותלא קוימו במלואן, בין היתר גם בכך שלא צוין בפסק הבוררות כי ניתן להשיג על פסק הבוררות בתוך 10 ימים מקבלת הפסק. בוררים צריכים לדעת להבא, כי חובה לנהל פרוטוקול כדי שערכאת הערעור תוכל, בבוא העת, לדעת מה באמת התרחש בהליך הדיוני? מהן הנקודות שהועלו, מעבר לכתבי הטענות ומה היה יחסה של הערכאה הדיונית לצדדים והאם עמדה במרחק שווה מבעלי הדין?.
אין לקבל את התשובה של המשיבה, כי מאחר והמשיגים בחרו לנהל הליך בוררות ללא ייצוג משפטי, יש להם להלין רק על עצמם (ראה סעיף 16 לעיל). תהליך הבוררות אינו מחייב שבעל דין יהא מיוצג, ובאופיו אסור שיהא פורמאלי עד כדי חובה שבעל דין יהא מיוצג. יחד עם זאת, אין בדבר כדי להצדיק הסטת הקשב ותשומת הלב של הבורר מהנקודות החשובות המועלות על ידי בעלי דין וכן מהכרעה בנקודות המהותיות שבמחלוקת. על כל פנים, ההשגה נרשמה ולא נדחתה על הסף (בשל האישור של הפסק על ידי כב' מנהלת מחלקת בוררויות או בשל השיהוי בהגשתה), וגם בכך יש משום ריפוי לפגמים שדבקו בהליך הבוררות.
29. הנקודה השלישית, הנה אי העמדת המשיגים על זכותם לערער וכי נתן למשיגים להבין כי מאחורי פסק הבוררות אין ולא כלום. לכך יש מספר תשובות לדחיית טענה זו, האחת, הנה, כי בשום מקום לא צוינה עובדה זו או נתונים מהם ניתן ללמוד על עובדה כזו. השנייה, הנה, כי לא ראינו כל בקשה או פניה של המשיגים לבורר המבררת דרך תקיפת החלטותיו או פסק הבורר וקבלת תשובה המותירה אותם "במחשבה כי פסיקתו לא ניתנת לערעור". השלישית, הנה כי המשיגים חייבים לעצמם חובת זהירות וברור הדרכים החוקיות לתקיפת החלטת בעל סמכות שיפוטית או מעין שיפוטית. אמת, אי ציון אפשרות ההשגה בתוך 10 ימים סותרת את תקנה 19 לתקנות הבוררות, והדבר נותח לעיל. על הבוררים לציין את הזכות של בעל דין להגיש השגה על פסק הבוררות בתוך 10 ימים מקבלת הפסק.
30. מהי הנפקות של מחדלים אלה? גם המשיגים מנו נסיבות אלו לא במסגרת שתי הנסיבות המביאות לבטלות פסק הבורר, אלא כנסיבות המצדיקות את ביטולו. אני קובע, כי אי ניהול פרוטוקול מסודר אינו תואם את הדין, כמוהו גם המחדל של אי ציון זכות ההשגה בתוך 10 ימים ממתן פסק הבוררות, אך עדיין אין במחדלים אלה כדי להביא לאיון הפסק או לביטולו, וזאת מכמה סיבות:
א. כיוון שהמשיגים עצמם לא ביקשו בהשגה להצהיר על בטלות פסק הבוררות בשל מחדלים אלה, אלא הסתמכו על פרמטרים אחרים. ראה סעיף 27 לעיל.
ב. דרך ניהול הבוררות הסתמכה יותר על הצגת מסמכים הקשורים למשיגים, החלטות של הרשם בעניין חלוקת מכסות המים, החלטות האסיפה הכללית ורשימות חברים שמכסות המים התחלקו ביניהם. אי לכך לא ניתן לקבוע (כפי שנאמר בפרשת מריסאת), כי המשיגים הצביעו על נזק מיוחד שנגרם להם מאי ניהול פרוטוקול.
ג. לא ניתן לקבוע בוודאות וללא הסתייגות, כי לא נוהל פרוטוקול כליל. עיון בתיק הבוררות מראה, כי היו רשומות מטעם הבורר, הועלו באופן "טלגראפי" טענות ועמדות הצדדים, הוא התייחס לשלוש הזדמנויות מוגדרות בהן נשמעה הבוררות, דהיינו שלוש הישיבות כאמור בסעיף 2 לעיל. אמת, אין דרך זו כלילת השלמות, אך לא ניתן לקבוע קטגורית, כי לא התנהל דיון ולא נוהל פרוטוקול.
ד. גם צורת הגשת התביעה מטעם המשיגים והעובדה ששני הצדדים לא היו מיוצגים תרמה למוצר הסופי של ניהול הפרוטוקול. התביעה הנה כוללנית ובעצם לא ידעו המשיגים מה לבקש? האם מניעת העברת מכסות מים לגורמי חוץ שאינם חברים? האם מניעת העברת מכסות מוגדלות לחברי הוועד או למקורביהם?או שמא הלינו המשיגים על אי העברת מכסה נוספת עד כדי 30,000 עד 40,000 קוב אליהם?!
א. המשיבה הכחישה, כי העבירה מכסות מים לגורמי חוץ. ראה סעיף 28 לתגובת האגודה לתביעת המשיגים (מיום 27.9.2011). יתרה מזו המשיבה ציינה, כי הנתונים אודות כמויות המים שנטען, כי הועברו לגורמי חוץ או לחברי הוועד אין להם כל בסיס גם מהסיבה שאין לאגודה הכמויות עליהם הצביע המשיג. ראה סעיף 32 לאותה תגובה מיום 27.9.11 של האגודה. לאמתו של דבר, לא רק מכוח הכחשת האגודה אני מגיע למסקנה, כי זהו המצב, (ומטבע הדברים יש מקום לחשדנות בדבר הכחשה זו, וודאי מטעם המשיגים), אלא גם מכוח עדות חפצית ניטראלית שהייתה בחומר שהיה בפני הבורר: בתשובה מטעם רשות המים מיום 10.7.2008 שנשלחה, בין היתר גם למשיגים נאמר, כי "על פי בדיקה שקיימתי, לא התבקשתי להעביר מים ממושב שדה צבי אל מחוץ למושב". אי לכך ניתן לקבוע בבטחה, כי הטענה שמכסות מים הועברו לגורמי חוץ אינה מבוססת ולא הוכחה על ידי המשיגים.
ב. אי העברה למשיגים עד כדי 30,000 קוב עד 40,000 קוב: גם נקודה זו לא הוכחה . לא רק זאת, אלא שהוכח במסמכים אובייקטיביים ההיפך מעמדת המשיגים: בתגובת האגודה לכתב התביעה מטעם המשיגים (מיום 27.9.2011) הובאה רשימה של כמויות מים שנצרכו על ידי המשיגים בשנים 2007 עד 2010. והנה מסתבר, כי שני המשיגים לא עברו את המכסה המאושרת לשנים 2007 עד 2009 בצריכת המים. לא רק זאת, אלא שהייתה מכסה בלתי מנוצלת לשני המשיגים בשנים אלו. לטענת המשיגים הם היו בחיסרון של 4,985 קוב בשנת 2010 (המשיג בן לולו) ושל 4,873 קוב לגבי אותה שנה למר סויסה. בדיון בפני כב' הבורר שהתקיים ביום 2.11.2011 ציינו המשיגים, כי הם זקוקים לעוד 7,000 קוב כל אחד עד סוף השנה. מנגד, ממוצע הצריכה לשנים 2007 עד 2010 שלא הובאה כל טענה מטעם המשיגים לגביו הנו כעשרים אלף קוב לכל היותר לשנה. מה השתנה בשנים 2010 עד כדי חריגה של כ- 4,900 קוב לכל משיג? אין נתונים בפנינו. השאלה הקשה יותר הנה מה השתנה בשנת 2011 עד כדי גידול הצריכה מכמויות של כעשרים אלף קוב לכ' - 56,000 עד 60,000 קוב לכל משיג? אין לדעת. על כל פנים ניתנה החלטה פוזיטיבית על ידי כב' הבורר, כי המשיגים ימציאו תצהירים מאומתים כדין בדבר הצריכה והעיבוד לשנים 2007 – 2010, אך החלטה זו לא קוימה. ראה החלטת כב' הבורר מיום 11.10.2011. במקום להגיש תצהירים חתומים ומאומתים כדין, הם הגישו הצהרות, ללא ציון תאריך, ללא אימות על ידי עורך דין כאמור בהחלטת הבורר ומשום כך אין להם ערך ראייתי מיוחד והן נוגדות את החלטת הבורר. המחדל מחד גיסא והגידול הכביר בצריכה בהשוואה לשנים עברו זוקפים את המחדל לחובתם של המשיגים. בהקשר זה יצוין, כי האגודה המציאה תצהיר כדין המאמת את הנתונים כהחלטת כב' הבורר בעוד שהחלטת כב' הבורר להמצאת תצהיר לא קוימה על ידי המשיגים. חומרה מיוחדת למחדל נובעת מהמניע מאחורי ההחלטה של כב' הבורר, כי המשיגים ימציאו תצהירים מאמתים כדין: האגודה בקשה כי תקבל עותק מחשבונות המזרע של הגידולים לשנים 2007-2010 וכן חשבונות השיווק לשנים אלה במטרה לבדוק את הטענה, כי דווקא המשיגים מעבדים את אדמתם באמצעות גורמי חוץ. במקום לקבל את מבוקשם קיבלו הם החלטה לחיוב המשיגים להמציא תצהירים מאמתים כדין, אך כאמור, גם במטלה פחות מכבידה זו, הם לא עמדו! (ראה הבקשה של המשיגים מיום 10.10.11 והחלטת כב' הבורר מיום 11.10.2011).
ג. הנקודה השלישית שציינו המשיגים בכתב התביעה הנה העברת כמויות מים גדולות במיוחד למקורביהם. טענה זו הוכחשה על ידי המשיבה, (ראה סעיף 32 לתגובת האגודה בפני הבורר מיום 27.9.2011). על כל פנים לא רק שהאגודה הכחישה את כמויות המים הנצרכות על פי טענת המשיגים על ידי חברי הוועד, אלא אף נטען כי אין לאגודה את הכמויות האמורות.
32. התנהגות המשיגים אינה מצדדת לכאורה במסקנה, כי מדובר בוויכוח לגיטימי בנושא מכסת צריכת מים נחוצה, הימצאותה בידי האגודה והעברת הכמויות אל גורמי חוץ או למקורבים של חברי הוועד, במקום לחברים הזקוקים לכמויות עודפות! אמנה מספר נתונים בחומר שנגלה בפניי המחזקים מסקנתי זו:
א. בשנים 2007 עד 2009 היו למשיגים כמויות מים עודפות על פי מה שאנו לומדים מתגובת האגודה מיום 27.9.2011. אין בפנינו כל עדות, כי כמות עודפת זו הוחזרה לאגודה כפי שחובה לעשות, על פי החלטות הרשם מימי 13.12.2010 ו- 10.9.2008 וברוח החלטת האסיפה הכללית מיום 25.1.2011! השאלה היא מה נעשה עם כמות עודפת זו? האם היא הועברה למי מחברי האגודה? האם הועברה לגורם חוץ? האם התנהל בה "מסחר במכסות המים" אין לדעת. האגודה ציינה תשובה ציורית שזו לשונה: "מה עשו החברים הללו עם יתרות המים שלהם שלא נוצלו? התשובה- לאלוקים פתרונים!". במהות, אין לומר, כי תגובה זו מחוסרת היגיון!.
ב. מהו ההסבר לקפיצה הכבירה בצריכת המים בשנת 2011 עד כדי כשילוש הצריכה משנים קודמות? גם כאן אין כל הסבר בפי המשיגים והמחדל נזקף לחובתם.
ג. על פי החלטת האסיפה הנ"ל וכב' הרשם, ניוד מכסות המים אפשרית בהסכמת החבר והאגודה רק למי שהנו חבר באגודה בלבד. ראה מול סעיף 6 בהחלטת האסיפה מיום 25.1.2011 בה נאמר: "האגודה רשאית בהסכמת בעל הנחלה לנייד את מכסת המים של הנחלה לאחר או אחרים באותה אגודה ובהתאם להחלטות שתקבל האגודה". ראה גם סעיף 4 להחלטת הרשם מיום 18.9.2008 וסעיף 9 להחלטתו מיום 13.12.2010. (סעיף אחרון זה- סעיף 9 הנ"ל- מאפשר ניוד לצד ג אבל בתנאים שלא הוכחו). והנה במסמכים שהובאו בפני הבורר שולח המשיג מס' 2 "מכתב ישירות למימי הנגב מבלי לקבל את הסכמת האגודה, להעביר את מכסתו למשק מס' 519 חתנו, חבר במושב פעמי תש"ז ומעבד בשדה צבי". ראה נספח יא לתגובת האגודה מיום 27.9.2011. הנתונים הרלוונטיים לטענה לא הוכחשו על ידי המשיג בן לולו, מחד גיסא, (שמשק 519 הנו של חתנו של מר בן לולו, וכי אין הוא זכאי למכסה בהיותו חבר באגודה אחרת), ותוכנו נוגד את החלטות האגודה והרשם מאידך גיסא!. מר בן לולו פנה ישירות למימי הנגב בע"מ לנייד ממכסתו (ולא כל מכסתו כמצוטט על ידי ב"כ האגודה בסעיף 15.5 לתגובתה האמורה ר.ח.). הוא לא טען וממילא גם לא הוכיח, כי הבקשה נעשתה על פי החלטות האגודה והרשם ובדרך שהותוותה על ידיהם. אם כך, המשיג פעל לניוד בניגוד למקובל ואינו יכול לטעון לפעולת ניוד שלא כדין נגד האגודה ללא הוכחה פוזיטיבית!
33. לכאורה יכולתי לסיים את החלטתי כאן ולקבוע, כי בהיצמדות לכתב התביעה המקורי שהגישו המשיגים הם לא הוכיחו את תביעתם ולכן דין תביעתם להידחות ובכך לאשר את פסק הדין של כב' הבורר. יחד עם זאת לא תהיה המלאכה שלמה אם רק כך ייעשה. הסיבה לכך הנה, כי הנקודה של כמות המים שהוקצתה בפועל לחברים, חלקם או למקורבים לא התבררה עד תום. כמו כןהניוד של מכסות חברים אחרים למשיגים לא נבדקה. נקודות אלה חשובות ורלוונטיות לטענה, כי תעריף המים הנו מעבר לתעריף הישים לנסיבות דכאן. הטענה המהותית של המשיגים הנה, כי אין לחייבם בתעריף של כמויות חורגות וברור, כי אם ההעברה של מכסות חברים אחרים אליהם הייתה כדין הרי, ככל הנראה, יש מקום לתקן את התעריף של הכמויות שנצרכו על ידי המשיגים.
34. בירור הנקודות האמורות יכול להיעשות בשתי דרכים: האחת הנה החזרת העניין לכב' הבורר כדי שיבדוק את הנקודות לאחר שישמע הוכחות בעניין זה ויכריע בהן או, האחרת, והיא להמשיך את המסלול של חקירה על פי רוח הדברים שקבע כב' עוזר הרשם, מר זרח על פי החלטתו מיום 16.8.2011. לאחר שקלא וטריא ובדיקת ההשלכות שיכולות להיות להכרעה כאמור בפן הרוחבי, נחה דעתי, כי הנושא ייבדק במסלול של החקירה כהחלטת מנהל תחום פיקוח ובקרה תקציבית, מר זרח יהב ולא במסלול של הבוררות, וזאת מכמה סיבות:
א. הרכיבים של התביעה ששמשו את המחלוקת בה היה צורך להכריע על ידי הבורר נדחו בפן הפורמאלי הצר על ידי הבורר וקבעתי כי אני מאשר את דחיית התביעה ופסיקת הבורר בהכרעה זו. בחינת פסק הבוררות, הראתה, כי אין מקום לביטולו חרף הליקויים שנפלו בתהליך קבלת הפסק, ולכן אין מקום להידרש לבדיקות נוספות מעבר לאמור בכתב התביעה, במסגרת הליך הבוררות.
ב. במהלך הבוררות הצדדים לא היו מיוצגים, הבורר אינו משפטן (עד כמה שידוע לי) והעניינים נסחפו, שלא לצורך, להרחבות חזית מיותרות, אך היכולות להיות בעלות השפעה רוחבית גם על חברים אחרים שלא היו צד להליך.
ג. ועוד בנקודה הקודמת, יש להניח, כי הוספת מכסות מים של אחרים לאלו של המשיגים תשנה את עלות המים, תשנה את מערך המכסות לאחרים ונושאת היא פוטנציאל של שינוי תעריף המים גם לחקלאים אחרים. מלבד האגודה והמשיגים אין בפנינו צדדים נוספים. איך יוכרע עניין זה אם יתר הצדדים שיכולים, ולו פוטנציאלית, להיפגע משינוי מכסות המים ושינוי התעריף לא יהיו נוכחים ומבלי לשמוע את עמדותיהם?!.
ד. כאמור, נדחתה התביעה של המשיגים במקטע הפורמאלי הצר, אך לא התבררה הנקודה של צריכת המים של אותם מקורבים וגם של המשיגים עצמם. אין די בהכחשה נוכח העלאת הטענות וטוב, כי העניין יתברר בשקיפות ובמקצועיות. עניין זה רק יגביר את השקיפות, האימון באגודה, במוסדותיה ובהחלטותיה, תחת אשר תישאר תחושה של הסתרת עניינים מעיני החברים. בדיוק לשם כך יש להמשיך את החקירה על פי החלטת מר יהב ובמסלול של חקירה כפי שהוא החליט.
ה. מובן כי החוקר צריך לתת את דעתו למחיר הרלוונטי אחרי העברת מכסות המים מחבר לרעהו. האם ההעברה מחבר לחבר אחר משאירה את העלות במדרגות הנמוכות של הנעבר מלכתחילה, כשמדובר בכפל או כמספר ההעברות לחבר, או שמא יחויבו בעלות במדרגה הנוספת של צריכה מים, הנכנסת לתוקף החל מתום המדרגה הראשונה של מכסת הצריכה המקורית של החבר הנעבר?
· אני דוחה את ההשגה של המשיגים.
· אני קובע, כי דרך ניהול הדיון בבוררות הייתה לקויה, אם כי לא באופן מהותי, עד כדי הצהרה על בטלות ההליך וביטול פסק הבוררות.
· הבורר נכנס שלא לצורך לתחומים שאינם חשובים לצורך ההכרעה בסכסוך האמתי שבין הצדדים.
· המשיגים צריכים לבוא לעצמם בטענות על ניהול הליכים במסלול כפול, הן בבוררות והן בהליך חקירה, אם כי אין בכך כדי לאיין את הליך הבוררות ותוצאותיו.
· אף שההשגה נדחתה, עדיין לא התבהרה התמונה במלואה, ויש להמשיך את הליך החקירה בפני החוקר, על פי החלטת כב' עוזר הרשם, מר יהב מיום 16.8.2011. הצדדים או מי מהם יפנו למר יהב כדי להמשיך את תהליך החקירה.
· מאחר והאגודה לא הייתה אחראית לדרך ניהול הבוררות, אני נמנע מהטלת הוצאות עליה בהליך שהתנהל בפניי. החלטות שניתנו על ידי כב' הבורר בנושא חיוב בהוצאות בעינן עומדות.
5129371
54678313ניתנה היום 11 יוני, 2012, כ"א סיון, תשע"ב בהיעדר הצדדים. המזכירות תעביר העתק ההחלטה לצדדים ולכב' הבורר.
רמזי חוראני, עו"ד
