השכנים החדשים של שאול דניאל ממושב מגשימים מבקשים ממנו להפסיק את השימוש בשביל אשר בשטחם, ומוביל לעסק שלו – בית קברות לחיות

שאול דניאל, בעל זכויות חכירה במגרש במושב מגשימים, הגיש כנגד הזוג אשד, מושב מגשימים, מנהל מקרקעי ישראל והמועצה האזורית דרום השרון תביעה בה הוא טוען, כי הוא הבעלים של המעבר המצוי בין משקו של לבין משקם של שכניו, הזוג אשד, מכיוון שהוא משתמש בו כבר שנים רבות. הזוג אריאלה ואבנר אשד מתנגדים, בטענה שלא נוצרה זיקת הנאה מכוח שנים. הסכסוך בין הצדדים פרץ במחצית שנת 2006, אז הודיעו הזוג אשד לשאול דניאל כי הם מתנגדים להמשך שימושו בדרך.

גם מנהל מקרקעי ישראל התנגד לבקשה, מכיוון שלטענתו לא ניתן בכלל ליצור זיקת הנאה בקרקע ציבורית.

הדרך משמשת למעבר בין שני משקים ולצרכי המשקים והמצויים בהם. זהות המתגוררים, המחזיקים או המשתמשים באותם משקים אינה חשובה לענין זיקת ההנאה. קיומה של זיקת הנאה מכח שנים מותנה בכך שעשו בה שימוש במשך תקופה של שלושים שנים רצופות (סעיף 94(א) לחוק המקרקעין). הוכח במידה מספקת כי שאול דניאל עושה בעצמו שימוש בדרך מזה 30 שנה לפחות, כיוון שהוא מפעיל במקום בית קברות לחיות מאז שנת 1973. הודעת המשיבים למבקש לחדול להשתמש בדרך נמסרה לו בחודש מאי 2006, כלומר כשלוש שנים לאחר סיום תקופת שלושים השנים הנדרשות על פי חוק בכדי ליצור זיקת הנאה. גם אם לא היה צובר שאול בעצמו את שלושים השנים הנדרשות, היה נכון לצרף את תקופת השימוש בדרך על ידי קודמיו במשק, הזוג דוידמן, אשר החלה, לכל הפחות בשנת 1957. אפילו אם המשק של שאול דניאל נעזב למספר שנים, עסקו המשיך לפעול, כך שנעשה שימוש בדרך.

שני המשקים, והדרך הנדונה בתוכם, הינם בבעלות המינהל, כאשר המבקש והמשיבים הם חוכרים של אותם מקרקעין. מכאן, התנגדותו של המינהל להכרה בדרך כזיקת הנאה, משום שסעיף 113(ג) לחוק קובע, כי "במקרקעי ציבור לא יחול סעיף 94", ואילו "מקרקעי ציבור" מוגדרים בסעיף 107 לחוק כ"מקרקעי ישראל כמשמעותם בחוק יסוד: מקרקעי ישראל". בספרות המשפטית הובעה דעה הפוכה, לפיה ניתן להכיר בזיקת הנאה מכח שנים גם כשמדובר במקרקעין מוחכרים. התוצאה לפיה כאשר המקרקעין הם מקרקעי ישראל, לא תיתכן זיקת הנאה – גם כאשר כל יתר התנאים לקיומה של זיקת הנאה מתקיימים במלואם, היא תוצאה שקשה להצדיקה.

דרך המעבר ראויה עקרונית להיות מוכרת כזיקת הנאה. שתיקתם של הזוג הסה, קודמיהם של הזוג אשד במקרקעין הכפופים, אינה יכולה למנוע את יצירתה של זיקת ההנאה מכוח שנים. ניתן להכיר בזיקת ההנאה מכוח שנים גם כשמדובר במקרקעין מוחכרים שבבעלות מנהל מקרקעי ישראל. אולם, לאור הסכמתו של שאול דניאל, זיקת ההנאה לא תירשם בספרי המקרקעין. חוסר ציונה של הדרך בתכניות התקפות אינו שולל את זיקת ההנאה. גם קיומו של עסק ללא רישיון כדין במקרקעין הזכאים אינו מונע את זיקת ההנאה. ניתן בזה צו הצהרתי, לפיו נוצרה זיקת הנאה מכח שנים לדרך המעבר המתוארת בתובענה, המצויה בחלקה על המקרקעין הכפופים של המשיבים.

בכלל הנסיבות המתוארות, וכיוון שהמחלוקת בין הצדדים עוד עשויה להמשיך להתברר (אם הזוג אשד יגישו תביעה כאמור) וכן כדי שלא להרבות איבה בין הצדדים השכנים, אין צו להוצאות.

לאתר מושב מגשימים