השמדת עופות בלולים במושב נועם: תביעה כנגד המדינה לא תדחה על הסף!
רקע:
מחלת הניוקסל, הינה מחלה הפוגעת בעופות ואשר יכולה לעבור לבני אדם. השפעתה על אנשים מתבטאת בדלקות בעיניים וכן לשפעת. עופות הנדבקים במחלה מתים במהרה לא לפני שהם מפיצים את המחלה לעופות אחרים, שכן המחלה מאד מדבקת (לקריאה נוספת על המחלה באנגלית לחץ כאן).
בלול של אלמליח שלמה ואלי במושב נועם נמצאו אפרוחים הנגועים במחלת הניוקסל, על כן, הוציאה המדינה צו להשמדת האפרוחים הנגועים, ואלה הושמדו כולם.
על כך, מבקשים שלמה ואלי אלמליח פיצוי בגין ההשמדה הנ"ל.
המדינה החליטה שלא לשלם פיצויים לאלמליח, מכיוון שלטענת המדינה, אלמליח לא חיסנו את האפרוחים כנדרש על פי הדין, לפיכך חל הסייג בחוק לפיו ניתן שלא לשלם פיצויים, אם הפר בעל הלול את הוראות פק' מחלות בעלי חיים (נוסח חדש) התשמ"ה- 1985 (להלן: "החוק") או הוראות ביצוע שנתקנו על פיו.
שלמה ואלי אלמליח, מצידם תובעים את המדינה על סך של 527,000 ₪ כפיצוי על הנזקים עקב השמדת האפרוחים, ובכתב התביעה טוענים שלמה ואלי אלמליח טענות שונות המצדיקות קבלת הפיצוי לפי החוק.
המדינה מאידך טוענת כי אין היא מעוניינת להתייחס עניינית לטענותיהם של אלמליח משום שבית המשפט הדן בטענותיהם הוא חסר סמכות, ואין לשלמה ואלי אלמליח זכות לגשת לערכאות בעניין זה ככל שיש סמכות לבית משפט לדון בתביעה, הרי שהסמכות היא לבית המשפט הגבוה לצדק ולא לבית משפט השלום בו התביעה הוגשה.
לבסוף טוענת המדינה כי אם בית המשפט יגיע למסקנה כי יש לפצות את שלמה ואלי אלמליח- גובה הפיצוי יידון בפני הוועדה ששללה את זכותם של אלמליח לראשונה לקבלת פיצוי, שאם לא כן- למעשה ייווצר מצב בו יידון גובה הפיצוי לראשונה בבית המשפט ללא כל יכולת לוועדה המקצועית להשמיע את דעתה על גובה הפיצוי המתבקש.
כב' השופט יחזקאל קינר קבע:
דין טענות המדינה להידחות!
לפי טענת המדינה, אדם הזכאי לפיצוי לפי החוק הספציפי בו אנו דנים אינו יכול לפנות לערכאות משפטיות לשם קבלת סעד במידה ולדעתו נעשה עמו עוול!
זוהי טענה אבסורדית, בלתי נכונה בעליל ונוגדת את עקרונות היסוד של המשפט הישראלי.
ישנם חוקים מסוימים בהם נקבע מפורשות מהי דרך הערעור על החלטה שהמדינה מקבלת, לדוגמא, חוק לפיצוי נפגעי עירוי דם, בה וועדת מומחים קובעת בנושא זה, וערעור על החלטתה יוגש לבית המשפט המחוזי.
בחוקים כגון החוק שבעניינינו, אין קביעה לגבי דרך ההשגה על החלטת המדינה, במקרים שכאילו- רשאי אותו אדם שמרגיש כי נעשה עימו עוול- לפנות בתביעה מעין זו לערכאה המוסמכת לכך.
לגבי טענת המדינה לחוסר סמכות של בית משפט שלום לדון בבקשה- יש לדחות הטענה. יש לבית משפט שלום סמכות לדון בתביעה זו, שכן, מדובר ככלות הכל בתביעה כספית לכל דבר ועניין, שלפי סכומה מצויה בסמכות בית משפט השלום.
המחלוקת בין הצדדים היא מחלוקת כספית, וכשם שבתביעות רבות לפיצוי שולל הנתבע את עצם זכותו של התובע לקבלת פיצוי – כך גם במקרה זה, המדינה שוללת את זכותם של שלמה ואלי אלמליח לקבל את הפיצויים אולם עדיין מדובר בתביעה כספית שדינה להתברר בבית משפט השלום מבחינה עניינית.
יש לדחות גם את טענת המדינה כי במידה וייקבע כי מגיע לשלמה ואלי אלמליח פיצוי- יש להחזיר את הדיון בגובה הפיצוי לוועדה לשם קביעת שיעורו.
באם יוחלט לאשר את עצם הפיצוי לשלמה ואלי אלמליח- על המדינה להגיש את דעתה לגובה הפיצוי המגיע לאלמליח, וזאת באמצעות כתב הגנה מתוקן.
סוף דבר:
בקשת המדינה לסילוק על הסף נדחית, על המדינה לשלם לשלמה ואלי אלמליח הוצאות משפט בסך 2,000 ₪ בתוספת מע"מ.
ניתן ביום 11.01.2009.
למידע על מושב נועם באתר ויקיפדיה לחץ כאן.
