התקבלה תביעתו של קיבוץ שניר לקיזוז תשלומים ששילם ביתר לקרן האיזון

בפסק דין חשוב מיום ה- 7/12/06 קיבל בית המשפט המחוזי בת"א את ערעורו של קיבוץ שניר, שהיה במועדים הרלוונטיים בעל רישיון להפקה ולהספקה של מים, נגד קרן האיזון לדמי מים במשרד התשתיות הלאומיות- מ"י[1], לאחר שבהליך קודם חויב הקיבוץ לשלם לקרן האיזון סכום של 468,882 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית וכן הוצאות בגין היטל איזון ותשלום מיוחד לפי חוק המים טרם תיקונו משנת 99.

סגן נשיא ביהמ"ש כב' השופט יהושע גרוס שדן בהליך פסק כי לקיבוץ ניתנה "הבטחה שילטונית" מנציבות המים לפיה יושבו לו כספים ששילם ביתר לקרן האיזון בין השנים 1984-1988 גם בעבור צריכת המים של חברת מקורות ומושב נוה אטיב. תכלית ההבטחה הייתה להורות לקרן האיזון כי עליה לראות את הקיבוץ, חברת מקורות ומושב נוה אטיב כנפרדים מראשית הקמתם ולכן עליה לחשב את עלות הפקת המים בנפרד לכל מפעל וכך לחייב את הקיבוץ ואת נוה אטיב ומקורות בנפרד. ההבטחה ניתנה לקיבוץ ממנהל אגף הקצאות ורישוי בנציבות המים וסגן נציב המים, שהיה, מעבר לכל ספק, האדם המוסמך ליתן הוראות לקרן האיזון להפרדת חיובים בין מפעלי המים השונים באופן רטרואקטיבי. כמו כן, הוסיף כב' השופט גרוס,  ההבטחה התגבשה במסמך בכתב בעל תוקף משפטי מחייב, הינה בת ביצוע ואין כל צידוק חוקי לאפשר לרשות חזרה ממנה.

על אף שלמעשה לא המתין הקיבוץ להחלטתו של ביהמ"ש בערעור והחל לקזז מתשלומיו לקרן האיזון את התשלומים ששילם ביתר, הצדיק ביהמ"ש את פעולותיו וקבע כי אכן ראוי היה הקיבוץ לקיזוז, ביטל את חיוביו כלפי קרן האיזון וקיבל את ערעורו של הקיבוץ במלואו.     

[1] עא (ת"א) 2233/01, קיבוץ שניר נ' קרן האיזון לדמי מים במשרד התשתיות- מדינת ישראל