זכויות המשק יועברו לבן הרשום בצוואות ההורים

בני זוג ערכו בשנת 1986 הסכם בוררות עם אגודת המושב בו הם מתגוררים לפיו מוסכם כי ימחקו חובותיהם לאגודה בתמורה לוויתור על זכויותיהם במשק. בעקבות הסכם זה סיווגה האגודה את הנחלה תחת "נחלות מושבתות", ובני הזוג התגוררו בה בתמורה לתשלום דמי שכירות. נציין, כי המנהל מעולם לא הכיר במונח "נחלות מושבתות" ומעולם לא אישר את העברת הזכויות מהחברים לאגודה.

כעבור מספר שנים, נפטרו בני הזוג, והחל המושב בהליך השבת "ברי זכויות" לחברים או ליורשיהם. החוזה התחת צדדי, בין האגודה, המנהל והחברים בוטל, ובמקומו נערך בשנת 2004 חוזה שכירות בין המנהל לבין האגודה.

בחלוף הזמן, התעוררה מחלוקת בין ילדי הזוג – האם המשק אינו נכלל בגדר העיזבון ויש לחלקו בין היורשים או שמא המשק נכלל בגדר העיזבון, ובהתאם לצוואה שהניחו ההורים רק הבן, ש', זכאי לקבלו.

לחילופין, חולקים הצדדים בשאלה האם הוראות צוואת המנוחים חלות על זכויותיהם של המנוחים במשק, כאשר עמדת הילדים התובעים היא כי הוראות הצוואה אינן חלות על המשק.

דיון והכרעה

ראשית, קובע ביהמ"ש, כי כבר נפסק בעבר כי זכויות בר רשות אינן חלק מהעיזבון ולא ניתן להורישן ע"פ צוואה.

ביהמ"ש מציין, כי משהחל המושב בהליך השבת זכויות "ברי רשות" לחברים או ליורשיהם, נדרשת ההכרעה למי מבין הילדים יושב המשק. לפיכך, מעיין ביהמ"ש בחוזה הדו צדדי, ופוסק, כי מצוין בו בפירוש כי כל אחד מבני הזוג רשאי להורות בצוואה למי יועברו זכויות השימוש שלו במשק, ובמידה ואותו אחד מסוגל לקיים את המשק יועבר המשק אליו.

לאחר עיונו בצוואות ההורים קובע ביהמ"ש כי רצון ההורים היה באופן חד משמעי להעביר את הזכויות במשק לש'. לפיכך, בודק ביהמ"ש האם הבן ש' מסוגל לקיים את המשק, וקובע, כי הבן הוכיח במהלך המשפט כי הוא ומשפחתו מסוגלים לקיים את המשק, וכי הביע נכונות ורצון לרכוש את המשק ולקיים בו פעילות חקלאית. זאת, בניגוד לעמדת אחד האחים אשר העיד כי אין ברצונו להיות חקלאי וכי רצונו כי הנחלה תחולק בין כל הצדדים, דבר המנוגד להסכם הדו-צדדי.

לבסוף, קובע ביהמ"ש כי כבר נפסק בעבר כי החוזה הדו צדדי אינו מאמץ את חוק הירושה ואינו קובע מנגנון פיצוי בין צאצאיו של בעל הזכויות במשק, ולכן אין ליישם את חוק הירושה בו ואין לפצות את שאר האחים בגין המשק שעבר לבן ש'.

ביהמ"ש דוחה את התביעה וקובע כי הזכויות במשק יימסרו לבן ש', מבלי שייאלץ לפצות את אחיו.

בנוסף, פוסק ביהמ"ש, כי האחים התובעים ישלמו הוצאות משפט בסך 30,000 ₪.

ניתן ב- י' טבת תשע"ג, 23 דצמבר 2012.