חבר המושב, פקיד דואר בן 91, איבד מכתב, ונתבע לתשלום פיצויים בסך 30,000 שקלים חדשים

במהלך הליכי הגירושים של בני הזוג נגלר, נקבע דיון בבית הדין הרבני הגדול בירושלים לדצמבר 2009, אך לדיון זה הגיעו רק הבעל, יצחק יוסף, ובא כוחו.

יצחק טוען כי גברת נגלר ובאת כוחה, הטוענת הרבנית רבקה לוביץ, לא הגיעו לדיון, מאחר ודוד בן דוד, אשר שימש כפקיד דואר ביישוב ניר עציון, לא העביר להן את טופס הזמנה לדיון שנמסר לו על ידי שליחי בית הדין, ומוסיף, כי בשל כך נגרמו לו נזקים שונים בסכום של 29,874 שקלים חדשים, וביתר פירוט:

א.      שכר טרחה לסנגור בסך 5,825 שקלים חדשים;

ב.      הפסד השתכרות בגין יום הדיון בסך 150 שקלים חדשים;

ג.       הוצאות נסיעה מקרית אתה לירושלים בסך 100 שקלים חדשים;

ד.      עגמת נפש בשל הצורך הצורך להתייצב בבית הדין, מוסד שלטענתו מעורר בו רגשות קשים בסך 20,000 שקלים חדשים;

ה.     הוצאות נוספות בגין הגשת תביעה זו בסך 2,299 שקלים חדשים;

לסיום טען יצחק, כי דוד ובאת כוחה של הגברת נגלר עשו נגדו קנוניה על מנת שהמכתב לא יגיע.

מנגד, הכחיש דוד בן ה-91, כי כלל קיימת יריבות משפטית בין יצחק לבינו, והבהיר כי אם מתקיימת יריבות אזי היא בין יצחק לבין רשות הדואר. עוד הוסיף דוד, כי הסכומים הנתבעים אינם עולים בקנה אחד עם הוראות חוק הדואר ותקנותיו. לגבי השאלה העובדתית, הודה דוד, כי מתוך היסח הדעת ומחמת שגגה הוא איבד את המעטפה ולא העביר אותה, אך טען כי לא ידע דבר אודות תוכן המעטפה.

לבסוף טען דוד, כי לא נגרמו ליצחק נזקים שכן הדיון נדחה למועד חדש עקב אי הופעתה של גברת נגלר ובאת כוחה, וגם בית הדין הרבני דחה את עתירתו של יצחק לפסוק לו הוצאות בגין המקרה.

לאחר עיון ולימוד טענותיהם של הצדדים, החליט בית המשפט כי דין התביעה להידחות.

ראשית, לשם התקיימותה של עוולת הרשלנות יש צורך שיתקיימו מספר עניינים. במקרה דנן, אמנם סטה דוד מנורמת ההתנהגות המצופה ממנו, שכן איבד את המעטפה, ואמנם הוא חב בחובת זהירות מושגית שלא להתרשל במסירת המכתבים הנמסרים לידיו, אך יחד עם זאת, מכיוון שהוא לא ידע על תוכנו של המכתב, לא ניתן לייחס לו צפייה כי התרשלותו עלולה לגרום לנזק.

הדבר מודגש עוד יותר, מאחר והמכתב כלל לא היה ממוען ליצחק, וממילא אין שום אפשרות סבירה שדוד יצפה שאי מסירת המכתב תגרום דווקא לדוד לנזקים.

שנית, במקרה שלפנינו כלל לא חלות תקנות רשות הדואר, שכן המכתב שנמסר לידי דוד לא נכנס להגדרת "דבר דואר", ומעבר לכך, יש ספק האם מסירת המכתב לדוד על ידי שליח בית הדין עמדה בדרישות תקנון הדיון בבתי הדין הרבניים.

שלישית, כל הנזקים הנטענים לא הוכחו, שכן לא הוצגו חשבנויות וראיות כלשהן. מעבר לכך, הטענה בדבר עוגמת הנפש שנגרמה תמוהה ביותר, מאחר ובאותה עת יצחק ניהל הליך גירושין, וממילא הוא התהלך במסדרונות בית הדין לא פעם.

לבסוף דחה בית המשפט את טענת הקנוניה, שכן היא לא נתמכה אפילו בשמץ ראיה.

בית המשפט דחה את תביעתו של יצחק וחייב אותו בהוצאות משפט בסך 1,000 שקלים חדשים.

ניתן ב- כ"ח תשרי תשע"ב, 26 באוקטובר 2011, בהעדר הצדדים.