חבר המושב מאור מודיעים נדרש לפנות את דירתו ואת טחנת הקמח שברשותו

אליהו גלאור, חבר המושב הקהילתי מאור מודיעים, מחזיק מזה שנים רבות במבנה מגורים ובטחנת קמח במושב.

לטענת המושב, אמו של אליהו התגוררה בשכירות במבנה המגורים טרם פטירתה, מבלי ששילמה שכירות עבור חלק מהתקופה, ומעת שנפטרה מהעולם פלש אליהו למבנה ומתגורר בו, ללא אישור המושב וללא תשלום דמי שימוש. בנוסף, טוען המושב, כי אליהו משתמש בטחנת הקמח שבמקום כמחסן, מבלי לשלם את דמי השימוש בסך 1,650 ₪. לכן, דורש הישוב, כי ביהמ"ש יתן צו פינוי לנכסים בהם מחזיק אליהו.

מנגד, טוען אליהו, כי הוא אכן עבר להתגורר במבנה לאחר מות אמו, אולם היא היתה אמורה לשלם דמי חבר חלף דמי השכירות, ולכן גם הוא צריך לשלם דמי חבר בלבד, כפי שנדרשים שאר חברי המושב.

עוד טוען אליהו, כי המושב אינו זכאי לדרוש את פינויו מכיוון שלא הוכיח את זכויותיו במבנה.

לבסוף, סבור אליהו, כי במשך שנים הוא מחזיק בטחנת הקמח שניתנה לו במסגרת חלוקת נכסי מושב שיתופי לאחר שהוחלט לעבור למסגרת של ישוב קהילתי, מבלי שנדרש לשלם, ולכן לא סביר לדרוש תשלום לאחר שנים של שימוש.

דיון והכרעה

ראשית, עוסק ביהמ"ש בדין מבנה המגורים, וקובע, כי היות ואמו של אליהו התגוררה זמן מה ללא תשלום דמי שכירות, ומכיוון שאליהו פלש לדירה והשתמש בה ללא תשלום דמי שימוש, הרי שקמה לישוב זכות לדרוש את פינויו מהמבנה.

כמו כן, קובע ביהמ"ש, כי אף אליהו הודה כי החל לכפור בזכויות המושב במבנה רק משנת 2000, והודה בעצמו כי הפר את הסכם השכירות עליו חתם בשנת 1994, ואם כן, הרי שישנה לפנינו הוכחה כי הזכויות במבנה שייכות למושב, ובאי תשלום דמי השימוש הפר אליהו את חוזה השכירות עליו חתם. לפיכך, פוסק ביהמ"ש, יש ליתן צו פינוי לאליהו ממבנה המגורים.

בהמשך, עוסק ביהמ"ש בענין טחנת הקמח וטוען, כי בעת שהפך המושב לישוב קהילתי ניתנה לחברים שונים רשות שימוש בנכסים שונים על מנת לעזור להם בפרנסתם, שימוש אשר חויב בתשלום ע"י הרשם. בעקבות זאת, החליטה האסיפה הכללית לחייב את המשתמשים בנכסים בתשלום עבור השימוש, אך אליהו סרב לשלם, בטענה כי אין לו כסף. ביהמ"ש מדגיש, כי לא רק שבמהלך המשפט לא הוכח בפניו כי מצבו הכלכלי של אליהו רעוע עד כדי חוסר יכולת לעמוד בתשלום, אלא שהוכח בפניו כי הוא משתמש בטחנה כאחסון לקמח, ואם כן משמע - יש לו פרנסה והוא יכול לעמוד בתשלום.

בעקבות דברים אלו, פוסק ביהמ"ש, כי התנהגותו של אליהו, הן בענין מבנה המגורים והן בענין טחנת הקמח, מצביעה על כוונתו להשתלט על נכסי הישוב שלא כדין וללא תשלום כלשהו, ולכן יש לפנותו מנכסים אלו.

בית המשפט מקבל את תביעת המושב, ופוסק, כי יש לפנות את אליהו הן ממבנה המגורים והן מטחנת הקמח.

בנוסף, פוסק ביהמ"ש, כי על אליהו לשלם לישוב שכר טרחת עו"ד בסך 20,000 ₪.

ניתן ב- ב' ניסן תשע"ג, 13 מרץ 2013