חבר מושב בית לחם הגלילית השכיר מבנה במשקו לשימוש כנגריה ולא גילה לשכור דבר על התנגדות השכנים – ביהמ"ש חייבו בפיצויים בסך כ-55,000

בבית משפט השלום בחיפה בפני כב' השופט יהושע רטנר. ת"א 6924-04-10 אילן ציטרשפילר ואח' נ' אלי ציוקרו
הרקע

אילן ציטרשפילר, בעל זכויות בנחלה במושב בית לחם הגלילית, הגיש תביעה כספית עך סך כ-22,000 שקלים חדשים כנגד אלי ציוקרו, ששכר ממנו שטח בתוך מבנה המצוי בתחום הנחלה, לצורך הקמת נגריה ואולם תצוגה לרהיטים, כשמנגד הגיש אלי תביעה שכנגד בסכום של כ-550,000 שקלים חדשים.

אילן טוען, כי אלי הפר את הסכם השכירות בכך שיצר מפגעי רעש, זיהום וריחות רעים, שהובילו לכך שהרשות המקומית הוציאה נגדו צו הפסקה מינהלי בשל פעילות הנגריה, ואף הגישה כנגדו כתב אישום בגין שימוש חורג בנחלה. עוד מוסיף אילן, כי לאחר שנגזר עליו להפסיק את השימוש החורג, הוא שלח לאלי דרישה לפנות את המושכר, ומאחר והלה סירב הוא נאלץ להגיש כנגדו תביעה לפינוי מושכר וכן לתשלום חוב בגין דמי שכירות, ארנונה ועוד.

מנגד, טען אלי, כי הוא לאור ניסיונו הוא סבר שהרשות המקומית רואה בעין יפה התפתחות עסקים במושב, והוא סבר שיוכל לקבל רישיון עסק אצל אילן. לפיכך, בהסכם הראשון בין הצדדים, נקבע כי אילן צריך לפעול לקבלת אישור לשימוש חורג על חשבונו, דבר שהיה מאפשר קבלת רישיון עסק, ומנגד, אלי יצטרך לעמוד בתקני רעש מקובלים, אך בעוד שהוא עמד בהתחייבותיו, אילן הגיש את הבקשה באיחור רב והסתיר זאת ממנו.

בנוסף, טוען אלי, כי אילן התנהל כלפיו בחוסר תום לב, והסתיר ממנו עניינים רבים, ובכללם, סכסוך מתמשך עם שכניו, שנאחזו בפעילות הנגריה והתנגדו לה, כהמשך לסכסוך זה, ולא בגלל שנוצר מטרד של רעש או איכות הסביבה.

לאור הפרות ההסכם ולאור חוסר תום הלב, שאף אילצו את אלי להעביר את הנגריה ואת אולם התצוגה לקיבוץ רמת דוד וגרמו לו לאובדן רווחים ולהפסדים, הוא הגיש כנגד אילן תביעה כספית נגדית.

דיון והכרעה

מאחר והצדדים הגיעו להסכמה בדבר פינוי המושכר, נותר לדון בתביעות הכספיות בלבד.

בית המשפט התרשם כי בעוד אילן הינו חקלאי ואיש עסקים ותיק ומנוסה, אשר היה בעבר חבר הנהלת המושב, אלי הינו אדם צעיר יחסית, בתחילת דרכו העסקית, שלא התמצא בכל הקשור במגעים עם הרשויות. כמו כן, מצא בית המשפט, כי אלי נתן אמון רב באילן, ואף פעל בתמימות מסויימת, מתוך אמונה שהדברים יסתדרו מאחר ואילן מטפל בהם, כשמנגד, אילן מוביל את המהלכים העסקיים, ובהתאם להסכם בין הצדדים, היה אמור לנהל את המגעים עם הרשויות, כמו גם עם השכנים, על מנת להסדיר את פעילות הנגריה.

בית המשפט דחה את טענותיו של אילן, כי אלי גרם למטרדי רעש, זיהום אוויר או ריחות, בין השאר, מאחר וטענות אלה הועלו בחוסר תום לב, ובניגוד לטענותיו שלו עצמו כלפי הרשויות וכלפי השכנים. והוסיף, כי הסיבה להוצאת צו הסגירה המינהלי היה בראש ובראשונה, התנגדות השכנים, ולא הפרת חוזה כלשהי מצידו של אלי.

מהראיות עולה באופן ברור, שהסיבה המרכזית לכך שלא ניתן היה לקבל אישור לשימוש חורג להפעלת הנגריה בנחלה, הייתה שינוי מדיניות של ועד המושב, שהחל להתנגד לפעילות נגריות בתחומו. ומעבר לכך, ניתן היה לקבל אישור להפעלת אולם התצוגה, אך למרות זאת, אילן לא עשה כל ניסיון לקבל אישור שימוש חורג לצורך אולם התצוגה.

כמו כן, מצא בית המשפט, כי אכן אילן הסתיר את עובדת היותו מצוי בסכסוך ארוך וקשה עם שכניו, המתנגדים לפעילות עסקית בנחלתו, ואשר היו צפויים להתנגד לפעילות הנגריה. כמ וכן, הוסיף בית המשפט, כי הכנסת סעיף להסכם לפיו אלי מסכים לפנות את המושכר במידה ויהיו בעיות עם השכנים נגוע בחוסר תום לב, שכן בהחלט ייתכן שאלי היה מחפש לו מקום אחר, לא ידע את דבר הסכסוך.

בנוסף, התרשל אילן כלפי אלי ואף הפר את החובה שקיבל על עצמו, בכך שלא פעל תוך זמן סביר לצורך קבלת היתר לפעילות הנגריה מול הרשויות.

סיכום

לאור כל האמור, ולאור עניינים רבים נוספים שפורטו בפסק הדין, קבע בית המשפט, כי אילן הפר את ההסכמים עם אלי והתנהל מולו בחוסר תום לב וברשלנות, ועליו לפצותו על נזקיו. יחד עם זאת, ייחס בית המשפט לאלי אשם תורם של 15%, מאחר והיה באפשרותו לברר את מרבית העניינים בעצמו, ולאור היכרותו עם נהלי המושב.

באשר לשאלת גובה הפיצויים, נפסק כי על אילן לפצות את אלי בגין הוצאות המעבר לרמת דוד, בגין הצורך לבנות שם תצוגה חדשה, בגין פיצול העסק באופן זמני ועוד, בסכום של 56,000 שקלים חדשים, לאחר קיזוז האשם התורם וקיזוזים נוספים. ובנוסף, לשלם 15,000 שקלים חדשים שע"ט עו"ד.


ניתן ב- ט' כסלו תשע"ב, 05 בדצמבר 2011.

לאתר מושב בית לחם הגלילית

יצירת קשר

השאירו פרטיכם ונחזור אליכם בהקדם: