חברותה של לאה חן בקיבוץ תל קציר פקעה במהלך תהליך ההפרטה, האם תהיה זכאית לשיוך ביתה ?

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים. עא 385/08 לאה חן נ' קיבוץ תל קציר אגודה להתיישבות חקלאית בע"מ
הרקע
קיבוץ תל קציר הפסיק את חברותה של לאה חן בקיבוץ. תביעתה להכריז על בטלות ההחלטה נדחתה, אך נקבע בבית המשפט המחוזי כי עם ביצוע הפרטה בקיבוץ תוכל לאה חן לתבוע את ערך הבית. ערעור הקיבוץ התקבל, ונקבע כי לאה חן לא תבעה את ערך הבית. בערעור, בית המשפט הוסיף שלאה חן רשאית להגיש תביעה נפרדת לעניין ערך הבית. לאה חן עשתה זאת, אך תביעתה נדחתה. לכן מוגש ערעור זה.
לטענתה של לאה חן, קבע בית המשפט המחוזי כי הליך השיוך החל עוד טרם התקבלה ההחלטה בדבר פקיעת חברותה בקיבוץ ואף איפשר את הגשת תביעה זו בהליך נפרד.
מנגד, הקיבוץ טוען כי תהליך ההפרטה, ככל שהחל, בעת חברותה של לאה חן היה רק בתחילתו ולא היה בהליכים כדי לבסס עבורה זכויות עתידיות בנכס.
 
דיון והכרעה:
לאה חן מתבססת על הכרעת בית המשפט המחוזי בפסק הדין הראשון שם נקבע כי אמנם החלטת פקיעת חברותה הינה כשרה, אך בשל חברותה רבת השנים בשורותיו של קיבוץ תל קציר, מגיע לה "חלק ונחלה בזכות". בית המשפט המחוזי בפסק הדין הראשון התרשם כי הליך ההפרטה בקיבוץ החל עוד כאשר לאה חן הייתה חברה בו. בשל כך, זכאית היא כאמור ל"סעד הקנייני" (ערך הבית). הראיות והעדויות שהוצגו בפני בית המשפט המחוזי בפסק הדין מעידות כי לאה חן הייתה חברת הקיבוץ במועד בו החל תהליך ההפרטה ועל כן היא זכאית ליהנות מההחלטה בדבר שיוך הדירות.
אמנם, קביעותיו של בית המשפט המחוזי בפסק הדין הראשון הינן ממצאים עובדתיים בעיקרם. נכון הוא הכלל כי ממצא עובדתי אינו בגדר העניינים שבית משפט שלערעור מתערב בהם על נקלה. עם זאת, כלל זה אינו משרת את טענותיה של לאה חן בהליך הנדון. הממצאים לכאורה שנקבעו בפסק הדין הראשון נקבעו על בסיס תשתית ראייתית חסרה שלא נבחנה ואף לא נטענה על ידי לאה חן בערכאה הראשונה. שבהיעדר העלאת הטענה בפסק הדין הראשון, זו לא נבחנה ונתבררה במישור הראייתי ומשכך ממצאים עובדתיים כלל לא היו ראויים להיקבע. בשל כך התקבל ערעור הקיבוץ על פסק הדין הראשון ובוטלו הקביעות העובדתיות ביחס לסעד הקנייני.
 
גם מסעיף 3 להחלטה 751 של מינהל מקרקעי ישראל הקובע כי: "החלטה בדבר שינוי או החלפת תקנון האגודה, בדבר הפרדה בין השטח החקלאי לבין שטח מגורים, תתקבל על ידי האסיפה הכללית של הקיבוץ" לא ניתן להחיל את "המועד הקובע" רטרואקטיבית ליום מתן החלטה 751. החלטה זו אינה מקנה כל זכות קניינית. ההחלטה הפורמאלית בדבר שיוך הדירות על ידי הקיבוץ התקבלה כ-7 שנים לאחר מועד פקיעת חברותה של לאה חן. על כן, מן החומר העולה לפנינו ומכיוון שלאה חן עצמה אינה חולקת כי אכן ההחלטה הפורמאלית בדבר הליך השיוך נתקבלה לאחר מועד פקיעת חברותה, הרי שהיא לא הייתה חברה בקיבוץ בעת קבלת החלטת השיוך ומשכך אינה זכאית לשיוך הדירה.
ככלל, פסק דין אזרחי לא ישמש כראיה במשפט אזרחי אחר (להבדיל מבסיס להשתק פלוגתא).
 
סיכום:
החלטה 751 איננה קביעה פורמאלית בדבר שיוך הדירות. החלטה פורמלית בדבר שיוך דירות התקבלה רק לאחר פקיעת חברותה של לאה חן ולכן היא לזכאית לשיוך ו/או זכויות קנייניות בערך הדירה. הקביעות העובדתיות בבית המשפט המחוזי לא מבוססות על תשתית ראייתית מספקת ובכל אופן לא ניתן להשתמש בהן כראיה בהליך אזרחי אחר, כגון זה.
מעבר לכך ונוכח כל האמור לעיל, נראה כי אין מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ובית המשפט דוחה את הערעור. בנסיבות העניין המפורטות אין צו להוצאות.
ניתן ב-ז' בחשון התשע"א (14.10.2010).
 

לאתר קיבוץ תל קציר

יצירת קשר

השאירו פרטיכם ונחזור אליכם בהקדם: