חברי קיבוץ יראון הנתבעים ע"י הקיבוץ, מבקשים לזמן לעדות 7 מחברי הנהלת הקיבוץ
קיבוץ יראון הגיש תביעה כנגד אילנה ואילן בן דור, חברי הקיבוץ, בהיותם עובדי חוץ שאינם ממלאים את חובת ההשתכרות המינימלית. עתה, בפני ביהמ"ש בקשה לזימון 7 עדים מטעמם של אילנה ואילן, הנדרשים לטענתם על מנת להוכיח כי התביעה אשר הוגשה כנגדם, נועדה לגרום להם לעזוב את הקיבוץ.
אילן ואילנה טוענים, כי אמנם הוגשה בקשה זו בעבר ואף נטען על ידם כי אם יוגשו קלטות ישיבות המזכירות בהן נתקבלה ההחלטה להגשת התביעה כנגדם, הרי שיתייתר הצורך בזימון העדים שהינם חברי מזכירות הקיבוץ, אך כעת התגלו מסמכים חדשים הנמצאים בשליטת הקיבוץ, המעידים על התנהלותו בנוגע לעובדי חוץ שאינם ממלאים את חובת ההשתכרות המינימלית והסנקציות הננקטות כנגדם, ולכן זימון העדים יבהיר את העומד בבסיס ההחלטה להגיש את התביעה דווקא נגדם.
הקיבוץ מתנגד לבקשה דנן, הן בשל העובדה כי מדובר בבקשה אשר הוגשה בעבר ונזנחה וכי ניתנה הוראה שרק עדים אשר יסרבו לתת תצהיר תתקבל בקשה לזימונם לעדות, והן בשל העובדה כי טענתם החדשה של אילן ואילנה בנוגע למסמכים חדשים נועדה אך להאריך את ההליך וליצור סחבת.
בנוסף טוען הקיבוץ, כי אילן ואילנה בעצם מבקשים להגיש ראיות חדשות שלא גולו על ידם, לאחר שהליך גילוי המסמכים כבר הסתיים, ובהיעתרות לבקשה יהיה בכדי לשבש את סדר הבאת הראיות.
בתשובתם טוענים אילן ואילנה, כי מכיוון ומדובר בעדים שהינם חברי הנהלת הקיבוץ אשר היו מעורבים בהחלטה להגשת התביעה, לא היה ניתן לפנות אליהם בבקשה לקבלת תצהיר, וכי עדותם חיונית להוכחת הטעם להגשת התביעה. עוד הם טוענים באשר לגילוי המסמכים, כי מדובר במסמכים שהיו בשליטת הקיבוץ והוא בחר להסתירם, וכיוון וטרם החלה שמיעת ראיות ההגנה, לא ייגרם כל נזק לקיבוץ באם ייעתר ביהמ"ש לבקשתם.
דיון והכרעה
ביהמ"ש מסכים עם טענת הקיבוץ כי הבקשה לזימון עדים אכן נזנחה בעבר ע"י אילן ואילנה, וכי שעד לאחר שהחלה שמיעת הראיות הם לא טרחו להגיש בקשה מחודשת זו בטענה כי הקיבוץ מסרב לאפשר את הגשת תמלילי ההקלטות. אך יחד עם זאת, מדובר בעדויות רלוונטיות להוכחת הטענה כי התביעה הוגשה ממניעים זרים ועל מנת להוציא את אילן ואילנה מהקיבוץ, וככל שהקיבוץ לא יסכים להגשת תמלול ההקלטות, הרי שאין מנוס מזימון העדים הנשמעים בהקלטות.
ביחס לבקשתם של אילנה ואילנה להגשת ראיות נוספות, מזכיר ביהמ"ש כי הכלל הוא שעל בעל דין להביא את כל ראיותיו כמקשה אחת, ובכדי לסטות מן הכלל על ביהמ"ש להתחשב באופי הראייה שמבוקש לצרפה ובשלב בו מוגשת הבקשה, ואף אם אי הגשת הבקשה במועד נובעת ממחדלו של בעל הדין, הראי שאפשר לפצות על הגשת הראיות באיחור, ע"י הטלת הוצאות.
במקרה דנן, אמנם אילן ואילנה לא הבהירו כיצד פתאום אותרו המסמכים הללו ומדוע לא נדרשו על ידם בהליכים המקדמיים, אך מכיוון וטרם החל שלב שמיעת עדויות ההגנה, אשר מגישה בכל מקרה את ראיותיה לאחר התובע, הרי שבהיעתרות לבקשתם של אילן ואילנה לא יהיה בכדי לשבש את סדר שמיעת הראיות. ביהמ"ש ציין, כי אמנם התרת הגשת המסמכים עלולה לגרום להתמשכות ההליך אך יש להעדיף מתן אפשרות לנתבע להציג את מלוא הראיות הרלוונטיות תוך חיובו בהוצאות בגין האיחור בהגשת הבקשה, על פני השיקול של הארכת הדיון. יחד עם זאת מציין ביהמ"ש, כי תובע אינו נדרש מיוזמתו לגלות את כל המסמכים אשר ברשותו, בהם הוזכרו עניינים הנוגעים לעילת התביעה.
עוד ציין ביהמ"ש כי במסמכים האמורים מצויים שני מכתבים מטעם שני חברי הנהלת הקיבוץ, ומאחר שממילא לצורך הגשת המכתבים הללו יש צורך להתיר את זימונם של שני החברים, הרי שיש להסתפק בחקירתם לעניין התנהלות הקיבוץ.
ביהמ"ש קיבל את בקשת אילן ואילנה להגשת מסמכים נוספים ולזימונם של שני עדים בלבד. עוד נקבע כי תוך 7 ימים על הקיבוץ להודיע אם הוא מסכים להגשת התימלולים של ההקלטות, ובמידה ויסכים לך, הרי שלא יהיה צורך בזימון העדים.
לאור האיחור בהגשת הבקשה, חויבו אילן ואילנה בהוצאות התובע בסך 1,200 ₪.
ניתן ביום ה' באדר תשע"ה, ה28 בפברואר 2015, בהעדר הצדדים.
