חברת הסעות עותרת כנגד התנהלות המועצה האזורית במכרז

עתירה מנהלית של חברת המסיע נאסימי בע"מ, בה נתבקש ביהמ"ש להכריז עליה כזוכה במכרז להפעלת קווי הסעות במועצה האזורית מעלה יוסף.

הרקע

המועצה האזורית מעלה יוסף פרסמה מכרז להפעלת קווי הסעות לתלמידים ועובדי הוראה אל מוסדות הלימוד, כאשר כל משתתף במכרז נתבקש לצרף להצעתו פירוט של הקווים אותם ברצונו לקבל. בסופו של דבר, מספר חברות הוכרזו כזוכות, תוך שהקווים התחלקו בניהן. העותרת, חברת המסיע נאסימי, אשר השתתפה במכרז, טוענת כי יש לפסול את זכייתן של שתי חברות ולהכריז עליה כזוכה בקווים אשר ניתנו להן, זאת מכיוון והן לא עמדו בתנאי הסף של המכרז, ולא צירפו להצעתן את כלל האישורים והמסמכים הנדרשים. נוסף על כך, לטענת העותרת, החברות הזוכות הגישו הצעות למס' קווים גדול יותר ממספר הרכבים העומד לרשותן, דבר אשר אסור במסגרת תנאי המכרז, ומצדיק את פסילתן.

עוד טוענת העותרת, כי גם במידה והצעותיהן של החברות לא יפסלו, יש להעדיף את הצעתה על פניהן, שכן היא צירפה להצעתה מסמכים המעידים על עמידתה בתקן המעניק לה עדיפות על פי כללי המכרז, וכן הוסיפה שבכל הרכבים שלה קיימת "קופסא ירוקה", נתון המעניק לה עדיפות נוספת לפי כללי המכרז. נוכח כך טוענת העותרת, כי המועצה התנהגה במשוא פנים תוך העדפה ברורה של שתי החברות הזוכות, כאשר ההחלטה של וועדת המכרזים עסקה רק במחיר ההצעות ולא ברכיבי המכרז הנוספים.

מנגד, טוענת המועצה, כי אין כל פסול בהליך בחירת הזוכות במכרז ויש לדחות העתירה. לטענת המועצה, הפסיקה קבעה כי יש להעדיף פרשנות המאפשרת את קיום ההצעות המוגשות ולא את פסילתן. כמו כן, בהתאם לתנאי המכרז, המועצה הייתה רשאית להתחשב בניסיון העבר שלה עם החברות המציעות אשר נזקף לזכותן.

בנוסף, טוענת המועצה, כי למרות שהחברות הזוכות הציעו עצמן ליותר קווים ממספר כלי הרכב שברשותן, לבסוף כל חברה זכתה במספר קווים שלא עולה על מספר הרכבים כך שאין כל בעיה בעניין זה. המועצה הודתה, כי אכן חלק מנתוני העותרת היו עדיפות, אולם זהו מרכיב אחד בשקלול ההצעה, וכי בשל המחיר הגבוה שהציעה, לא זכתה במכרז. כמו כן, דחתה המועצה את טענות העותרת בדבר משוא פנים.

דיון והכרעה

ביהמ"ש ניתח כל אחת מהטענות שהעלתה העותרת והתייחס אליה לגופה. ראשית, לא מצא ביהמ"ש ממש בטענות לעניין משוא פנים של המועצה בהתנהלות המכרז, וסבר כי מדובר בטענה סתמית שאינה מבוססת.

לעניין מספר כלי הרכב, קבע ביהמ"ש כי אומנם במסמכי המכרז נרשם כי על המציע להיות בעל מספר רכבים "בכמות הדרושה" לביצוע ההסעות, ואולם בפסיקה התייחסו לביטוי זה כעמום ונתון לפרשנות. לאור זאת, בשל העובדה כי לא כל ההסעות מתבצעות באותה השעה וחלק מהן מהווה קווי איסוף וקווי פיזור, ובשל כך שבסופו של דבר כל חברה שזכתה לא קיבלה מס' קווים העולה על מספר הרכבים שברשותה, דחה ביהמ"ש טענה זו.

כמו כן, ביהמ"ש דחה הטענות בנוגע למסמכים החסרים בנימוק כי מדובר בפרט טכני בלבד, וכי אישורי הביטוחים אמורים להיות מוגשים לאחר הזכייה במכרז ולא בהצעה עצמה.

עוד ציין ביהמ"ש, כי מאחר ולא הובאו בפניו הצעות המחיר של העותרת ושל החברות הזוכות, אין לו אלא לקבוע כי למועצה עומדת חזקת התקינות המנהלית, וכל עוד לא הוכח אחרת יש לראות במעשיה ככשרים. למעשה, ביהמ"ש קיבל את עמדת המועצה לפיה ניתנה לעותרת העדיפות המגיעה לה, אולם לאחר שקלול התנאים ביחד עם הצעת המחיר, לא זכתה העותרת במכרז והוא ניתן לחברות האחרות שהצעת המחיר שלהן הייתה נמוכה יותר.

סיכום

ביהמ"ש דחה את העתירה, וקבע כי המכרז התנהל כראוי ואין לפסול את החברות הזוכות.

העותרת חויבה בתשלום שכר טרחת עו"ד והוצאות החברות והמועצה בסכום של 7,500 ₪ לכל אחת.

ניתן ביום: כ"ד בתשרי תשע"ז, 26 באוקטובר 2016, בהיעדר הצדדים.