חוסר ניקיון כפיים עלול להוות עילה מספקת לשלילת זכותו של העותר לקבלת סעד מן הצדק

העתירה הנדונה עוסקת בהחלטת המשיבים שלא להתיר לעותר, אשר מכהן כמבקר פנים וממונה על תלונות הציבור בשתי מועצות מקומיות, בהיקף משרה של 50% בכל אחת מהמועצות, לעסוק בעיסוק נוסף כרואה חשבון עצמאי.

העתירה הנדונה עוסקת בהחלטת המשיבים שלא להתיר לעותר, אשר מכהן כמבקר פנים וממונה על תלונות הציבור בשתי מועצות מקומיות, בהיקף משרה של 50% בכל אחת מהמועצות, לעסוק בעיסוק נוסף כרואה חשבון עצמאי.

רקע:

העותר הינו רואה חשבון ובעלים של משרד רואי חשבון עצמי. בשנת 2016, החל לכהן כמבקר במועצה אזורית תמר בהיקף של 50% אחוז משרה ובשנת 2017 ניתן לו היתר מאת מנכ"ל משרד הפנים, לשמש במקביל כרואה חשבון עצמאי בתפקידי ביקורת. הובהר כי האישור תקף אך ורק לעיסוקו הנוסף של העותר בתפקידו כרואה חשבון עצמאי בתפקידי ביקורת.

בסוף שנת 2019, החל העותר לכהן כמבקר גם במועצה אזורית גדרה בהיקף של 50% משרה. ביום 16.01.2020, אישר מנכ"ל משרד הפנים בדיעבד את בקשת מועצה אזורית גדרה לאפשר לעותר לכהן כמבקר אצלה בנוסף לתפקידו כמבקר במועצה אזורית תמר.

ביום 13.05.2020 משרד הפנים הודיע למועצה אזורית תמר כי ממכלול הנסיבות, לא ניתן לאפשר לעותר להמשיך לעסוק בעבודתו הפרטית. העותר פנה למשרד הפנים בבקשה לבחון מחדש את ההחלטה מעלה וביום 03.06.2020 בקשתו נדחתה תוך הבהרה כי מדיניות משרד הפנים היא שלא לאשר עבודה נוספת מעבר להיקף של 100% משרה.

בעקבות סירוב משרד הפנים, ביום 06.07.2020, הודיע העותר כי הוא החליט לסגור את משרדו הפרטי עד לסוף שנת 2020. החל משנת 2021, יעביר את פעילות המשרד בנאמנות למשרד אחר. בנסיבות אלו, אישר משרד הפנים את בקשת העותר לעסוק בעבודה פרטית על לסוף שנת 2020. חרף הודעתו, לאחר פקיעת ההיתר הזמני, העותר ביקש מספר פעמים נוספות את אישור משרד הפנים להמשיך את פעילות משרדו ופניות אלו נענו בשלילה.

דיון והכרעה:

העותר הגיש את עתירתו רק לאחר שחלפו למעלה משנתיים מעת שהוחלט לבטל את היתר העבודה שהוענק לו במשרד הפנים ואף מעל לשנה מהמועד בו פקע היתר העבודה הזמני שניתן לו. ניונותיו לחדש את היתר העסקה הזמני לאחר שפקע אינן מפחיתות משיהוי החמור בו לוקה עתירתו.

יחד עם זאת, העותר פעל בחוסר ניקיון כפיים בעת שהסתיר ממועצה אזורית גדרה את עבודתו הפרטית וכן כאשר נקט כנגדה בהליך לקבלת צו הגנה ממשרד מבקר המדינה בעת שזו התנגדה לחידוש היתר העבודה הפרטית לאחר שפקע. חוסר ניקיון כפיים עלול להוות בפני עצמו עילה מספקת לשלילת זכותו של העותר לקבלת סעד מן הצדק. מדובר בפגמים מהותיים המצדיקים את דחיית  העתירה על הסף.

כמו כן, לגופו של עניין, סעיף 143 לצו המועצות המקומיות, תשי"א-1950 קובע כי אין לאפשר לעובד מועצה המועסק במשרה מלאה לעסוק בעבודה נוספת למעט מקרים חריגים בהם נדרש לקבל את אישור המועצה מראש. התנגדותה של מועצה אזורית גדרה מהווה סיבה מספקת שלא להכיל על העותר את חריגי הסעיף. יתרה מכך, עניינו של העותר נבחן בקפידה על ידי כלל המשיבים בהתאם להוראות הדין ומדיניות משרד הפנים. ממכלול נסיבותיו של העותר, נקבע כי לא ניתן לאשר לו לעסוק בעבודה נוספת. ביהמ"ש מצא את ההחלטת המשיבים כסבירה והעותר לא הצליח להצביע על טעם להתערב בה.

סיכום:

העתירה נדחית על הסף

העותר יישא בהוצאות המשיבים בסך של 3,000 ₪.

ניתן ביום: י' באב התשפ"ב, 07 לאוגוסט 2022.

העותר הינו רואה חשבון ובעלים של משרד רואי חשבון עצמי. בשנת 2016, החל לכהן כמבקר במועצה אזורית תמר בהיקף של 50% אחוז משרה ובשנת 2017 ניתן לו היתר מאת מנכ"ל משרד הפנים, לשמש במקביל כרואה חשבון עצמאי בתפקידי ביקורת. הובהר כי האישור תקף אך ורק לעיסוקו הנוסף של העותר בתפקידו כרואה חשבון עצמאי בתפקידי ביקורת.

בסוף שנת 2019, החל העותר לכהן כמבקר גם במועצה אזורית גדרה בהיקף של 50% משרה. ביום 16.01.2020, אישר מנכ"ל משרד הפנים בדיעבד את בקשת מועצה אזורית גדרה לאפשר לעותר לכהן כמבקר אצלה בנוסף לתפקידו כמבקר במועצה אזורית תמר.

ביום 13.05.2020 משרד הפנים הודיע למועצה אזורית תמר כי ממכלול הנסיבות, לא ניתן לאפשר לעותר להמשיך לעסוק בעבודתו הפרטית. העותר פנה למשרד הפנים בבקשה לבחון מחדש את ההחלטה מעלה וביום 03.06.2020 בקשתו נדחתה תוך הבהרה כי מדיניות משרד הפנים היא שלא לאשר עבודה נוספת מעבר להיקף של 100% משרה.

בעקבות סירוב משרד הפנים, ביום 06.07.2020, הודיע העותר כי הוא החליט לסגור את משרדו הפרטי עד לסוף שנת 2020. החל משנת 2021, יעביר את פעילות המשרד בנאמנות למשרד אחר. בנסיבות אלו, אישר משרד הפנים את בקשת העותר לעסוק בעבודה פרטית על לסוף שנת 2020. חרף הודעתו, לאחר פקיעת ההיתר הזמני, העותר ביקש מספר פעמים נוספות את אישור משרד הפנים להמשיך את פעילות משרדו ופניות אלו נענו בשלילה.

דיון והכרעה:

העותר הגיש את עתירתו רק לאחר שחלפו למעלה משנתיים מעת שהוחלט לבטל את היתר העבודה שהוענק לו במשרד הפנים ואף מעל לשנה מהמועד בו פקע היתר העבודה הזמני שניתן לו. ניונותיו לחדש את היתר העסקה הזמני לאחר שפקע אינן מפחיתות משיהוי החמור בו לוקה עתירתו.

יחד עם זאת, העותר פעל בחוסר ניקיון כפיים בעת שהסתיר ממועצה אזורית גדרה את עבודתו הפרטית וכן כאשר נקט כנגדה בהליך לקבלת צו הגנה ממשרד מבקר המדינה בעת שזו התנגדה לחידוש היתר העבודה הפרטית לאחר שפקע. חוסר ניקיון כפיים עלול להוות בפני עצמו עילה מספקת לשלילת זכותו של העותר לקבלת סעד מן הצדק. מדובר בפגמים מהותיים המצדיקים את דחיית  העתירה על הסף.

כמו כן, לגופו של עניין, סעיף 143 לצו המועצות המקומיות, תשי"א-1950 קובע כי אין לאפשר לעובד מועצה המועסק במשרה מלאה לעסוק בעבודה נוספת למעט מקרים חריגים בהם נדרש לקבל את אישור המועצה מראש. התנגדותה של מועצה אזורית גדרה מהווה סיבה מספקת שלא להכיל על העותר את חריגי הסעיף. יתרה מכך, עניינו של העותר נבחן בקפידה על ידי כלל המשיבים בהתאם להוראות הדין ומדיניות משרד הפנים. ממכלול נסיבותיו של העותר, נקבע כי לא ניתן לאשר לו לעסוק בעבודה נוספת. ביהמ"ש מצא את ההחלטת המשיבים כסבירה והעותר לא הצליח להצביע על טעם להתערב בה.

סיכום:

העתירה נדחית על הסף

העותר יישא בהוצאות המשיבים בסך של 3,000 ₪.

ניתן ביום: י' באב התשפ"ב, 07 לאוגוסט 2022.