חוקיות חיוב בארנונה של מרתפים ומחסנים הצמודים לבתי מגורים

עע''ם 11641/04 ברוך סלע נ' מועצה אזורית גדרות

צווי ארנונה אשר קבעו לראשונה כי יש לחייב גם מחסן או מרתף הצמודים לבית מגורים, הינם חוקיים, אף בלא אישור שר הפנים ושר האוצר, כך עולה מדברי כבוד השופטת עדנה ארבל בעע"ם 11641/04 ברוך סלע נ' מועצה אזורית גדרות, שניתן בבית המשפט העליון בתאריך 17 ביולי 2006.

לטענת המערערים, חיובם בארנונה בגין מחסן ומרתף הצמודים לבתיהם אינם חוקיים שכן אלו מהווים "שינוי בשיטת החיוב" כאמור בתקנה 2(ב) לתקנות ההסדרים. לחילופין טוענים המערערים כי החיוב מהווה הוספת "תת סיווג" ל"סיווג" העיקרי של "מגורים" ללא קבלת אישור חריג משר האוצר ומשר הפנים, כנדרש בתקנות.

השאלה המשפטית העולה מפסק הדין היא, האם הוספת חיוב בגין מחסנים ומרתפים בצו ארנונה של מועצה מקומית מסוימת, עומד או מפר את "הוראות ההקפאה". קביעת תעריפי הארנונה על ידי הרשויות המקומיות מוגבלת על ידי "הוראות ההקפאה" מאז שנת 1985.

חוק ההסדרים במשק המדינה (להלן – חוק ההסדרים) אשר נכנס לתוקפו בשנת 1993, קבע כי שר האוצר ושר הפנים יקבעו תקרת מקסימום ותקרת מינימום לתעריף הארנונה שהרשויות המקומיות יורשו להטיל.

מטרת חוק ההסדרים הינה ליצור יציבות במשק בהטלת הארנונה תוך פיקוח על הרשויות.

מועצה מקומית מוסמכת להטיל ארנונה כללית על "בניינים", "קרקע תפוסה" ו"אדמה חקלאית" המהווים למעשה את "שלושת אבות החיוב בארנונה". בית המשפט קובע כי יש להבחין בין "בניין" ל"מבנה מגורים" כאשר בניין הינו מונח רחב הכולל מבני מגורים, משרדים, בתי עסק מרתפים, מחסנים וכו'. לכל אחד מאבות החיוב, נקבעה בתקנות ההסדרים תקרת מקסימום ומינימום לסוגי נכסים שונים

המשתייכים אליו, למשל "מבנה מגורים" הוא נכס המשתייך ל"אב החיוב" של "בניין". במסגרת כל סוג נכס המועצה יכולה לקבוע גם תתי סיווגים.

בית המשפט עורך הבחנה חשובה מאוד בין "שינוי סיווג", "שינוי שיטת חישוב" ו"הטלת ארנונה לראשונה". המגבלה היחידה המוטלת על המועצה המקומית בהטלת ארנונה כללית לראשונה היא שהסכום שנקבע יעמוד בטווח התעריפים שנקבעו בתקנות. המגבלה בשינוי סוג, סיווג או תת סיווג של נכס באה לידי ביטוי בכך שהמועצה מחויבת לקבל לשם כך את אישור שר האוצר ושר הפנים כאמור בתקנות. המגבלה של שינוי שיטת החישוב היא למעשה מוחלטת שכן הדבר כלל אינו בסמכותה של המועצה המקומית.

התשובה לשאלה האם הטלת הארנונה במסגרת חיוב במבנה מגורים, הינו הטלת ארנונה לראשונה, שיטת חישוב שונה או שינוי סיווג מכריעה למעשה את תוצאת פסק הדין. בית המשפט קבע כי בין אם הרשות החליטה שלא להטיל ארנונה כללית על נכס מסוים במהלך השנים ובין אם הדבר נבע כתוצאה מטעות בשיקול דעתה, הדבר אינו מקנה חסינות לבעל הנכס מפני הטלת ארונה לעולם. מקום בו מדובר במתקן רב תכליתי שניתן להפריד בין מתקניו השונים, יש לסווג כל חלק בנפרד בהתאם לשימוש בו ולתכליתו, אולם מקום בו מדובר בנכס הומוגני בעיקרו, זה האחרון יסווג בסיווג יחיד על כל חלקיו.

במקרה דנן, סיווג המחסנים והמרתפים הצמודים כחלק ממבנה המגורים הינו כדין, גם אם אלו אינם משמשים בפועל למגורים שכן אלו מהווים חלק אינטגראלי מהמבנה. אם המועצה המקומית ידעה אודות המחסנים והמרתפים אולם טעתה בכך שלא חייבה אותם, מדובר בטעות בחישוב השטח, טעות שהרשות מוסמכת לתקן ללא כל אישור. גם אם הרשות לא ידעה אודות המחסנים והמרתפים, לא מדובר בסיווג מחדש שכן אלו לא חויבו בעבר בארנונה, אלא מדובר בהטלת ארנונה לראשונה שכאמור אינה מחייבת את אישור השרים. 

יצירת קשר

השאירו פרטיכם ונחזור אליכם בהקדם: