טלהנובלה משפטית בעלת עשרות בקשות ותובענות שנמשכה כ 10 שנים. נסתיימה (לבנתיים) בפינוי חבר מביתו שבקיבוץ וחיובו בתשלום בסך 80,000 ₪.

תביעת קיבוץ אפק היא  תביעת פינוי וסילוק יד וכן תביעה כספית על סך 80,000 ₪, סלע המחלוקת בין הצדדים בשאלה האם הח' גיתאי הפסיק את חברותו בקיבוץ או לא.

נתוני רקע:

קיבוץ אפק, הינו אגודה שיתופית חקלאית בע"מ (להלן: "הקיבוץ"). לקיבוץ תקנון רשום, המסדיר, בין היתר: סמכויות הקיבוץ, החברות בקיבוץ וכל שאר העניינים בין הקיבוץ לבין חבריו.

הח'  גיתאי ובני משפחתו הצטרפו כחברים בקיבוץ אפק בשנת 1980. לטענת הקיבוץ  בתאריך 1/6/2001 הודיע הח' גיתאי על הפסקת חברותו בקיבוץ וממועד זה ואילך אינו חבר קיבוץ. הח' גיתאי ממשיך לראות את עצמו כחבר קיבוץ לכל דבר ועניין.

מאז אותו מועד שבמחלוקת (1/6/2001), הח' גיתאי  מתגורר בקיבוץ ושהותו נתונה במחלוקת אם כחבר קיבוץ או מכוח רשות אחרת כתושב הקיבוץ.

טענת הקיבוץ (כתב תביעה)

 הח' גיתאי, חבר לשעבר בקיבוץ, אשר הודיע בכתב על הפסקת חברותו בקיבוץ ביום 1/6/2001, חברותו בקיבוץ פקעה בהתאם לתקנון הקיבוץ. ביום 29/12/2002, דרש הקיבוץ מהח' גיתאי לסלק את ידו מהמקרקעין , תוך 60 יום מיום קבלת דרישת הקיבוץ. הקיבוץ סבר בתחילה כי ניתן להגיע להסדר עם הח' גיתאי, בדבר המשך מגוריו כתושב בקיבוץ. הח' גיתאי כפר בעובדה שחברותו בקיבוץ פקעה. הח' גיתאי, לא שילם המגורים שניתנה לו, ואף לא בעד השירותים שקיבל מקיבוץ . הקיבוץ החליט לקזז את המגיע לו מדמי העזיבה.

הקיבוץ דורש  פינוי הדירה וסכום כספי על סך 80,000 ₪, בעבור שרותים שצרך, בהתאם לכרטסת הנהלת חשבונות בקיבוץ.

טענת הח' גיתאי (כתב הגנה)

הח' גיתאי מציין שהוא חבר בקיבוץ אפק משנת 1980 . וכי משנת 1990 ועד שנת 2000, התעלל הקיבוץ בו ובמשפחתו. הח' גיתאי טוען, כי הקיבוץ  החל לשלוח דרישות תשלום וחיובים כתושב הקיבוץ, למרות שהוא הודיע לקיבוץ שהוא ממשיך להיות חבר קיבוץ. הח' גיתאי מציין שנוצרה מעין הסכמה בינו לבין מזכירות הקיבוץ, ששאלת חברותו בקיבוץ נשארת בצד והוא ישלם לקיבוץ, על פי יכולתו והבנתו. מוסיף הח' גיתאי, ביחס להודעת העזיבה, מיום 1/6/01, שמדובר במכתב מזויף ומעולם לא מסר מכתב כזה לקיבוץ או לגורם אחר, בדבר הפסקת חברותו בקיבוץ וכי החתימה המתנוססת על גבי המסמך, אינה חתימתו כלל ועיקר.

כתב התשובה של הקיבוץ

 במסגרת כתב תשובה זה, פירט הקיבוץ את הנסיבות סביב הפסקת חברות הח' גיתאי בקיבוץ.

ההליכים בין הצדדים:

על רקע המחלוקת בין הצדדים, עתר הח' גיתאי לבית המשפט, לסעד עיקרי, הצהרה שהוא חבר קיבוץ, ובסעד זמני, להורות לקיבוץ לספק לו את צרכי המינימום, כחבר קיבוץ.

בסעד הזמני בית המשפט, הורה לקיבוץ לשלם למבקש סך של 2,500 ₪ לחודש, החל מחודש 05/05 וקבע את התיק לשמיעה בפניו.

שאלת חברות הח' גיתאי בקיבוץ, שהיא השאלה העיקרית שבמחלוקת בין הצדדים, לא התבררה עד תום. התובענה נמחקה. לכן ההליך העיקרי הופסק ביום 16/3/06. לאחר מחיקת התובענה, הוגשה התובענה הנוכחית. דרך אגב, ייאלץ בית המשפט כאן, לדון בשאלת חברות הח' גיתאי בקיבוץ.

 לאחר הגשת תובענה זו,  חידש הח' גיתאי את התובענה בבית המשפט המחוזי. הח' גיתאי המשיך להגיש בקשות. הוגשו מספר בקשות לסעד זמני ואף מספר בקשות לפסילת שופטים.  הוגשה בקשה להקפאת הליכים, הוגש בקשה לעיכוב הליכים, הוגשה תביעה כספית נגד קיבוץ, הוגשה בקשה לפטור מאגרה, הוגשה בקשה לבית המשפט העליון ואך הוגשה בקשה להפסקת ההליך כולו בבטעה שח' גיתאי הינו פסול דין וחסוי. כל הבקשות נדחו.

הקיבוץ הגיש את תצהירי עדות ראשית שלו לתיק בית המשפט. הח' גיתאי לא טרח לעשות כן.

דיון והכרעה,  כב' השופט  דאוד מאזן

שתי  טענות מקדמיות שהעלה ב"כ של הח' גיתאי בסיכומיו:

הקיבוץ לא הציג כל מסמך המלמד שהקיבוץ הוא חוכר ו/או מחזיק במקרקעי הקיבוץ, ולכן הטענה בדבר זכותו לדרוש סילוק יד, נותרה כטענה בעלמא ועל כן יש לדחות את התובענה. בכתב ההגנה, לא חלק הח' גיתאי, על כך שהקיבוץ הוא החוכר והמחזיק כדין במקרקעי הקיבוץ. הח' גיתאי אף לא טען זאת במסגרת התצהיר מטעמו. לאור התקנון, נטל הבאת הראיות, בעניין זה עובר אל שכמי הח' גיתאי. הח' גיתאי כשל מלהביא כל ראיה בנדון. לכן דינה של טענה זו להדחות.

הקיבוץ בתביעתו מייחס את פקיעת החברות לסעיף 35(ב). במסגרת כתב התשובה שהוגש תיקן הקיבוץ את הטעות שנפלה וציין מפורשות שהוא נמסך על הוראת סעיף 35(ג) להוראות התקנון, ודי בכך כדי לתקן את הפגם שנפל. לכן דינה של טענה זו להדחות.

על מעמדו של הח' גיתאי כחבר קיבוץ:

מטעם הקיבוץ העידו גב' נורית ברקאי וגב' מריפי שלוסברג ומטעם הח' גיתאי העיד הח' גיתאי עצמו. בין הצדדים נטושה מחלוקת אם התובע הפסיק את חברותו בקיבוץ.

גב' נורית ברקאי ציינה בתצהירה שהח' גיתאי הודיע לקיבוץ על הפסקת חברות כבר ביום 1/6/01. העדה, גב' ריפי שלוסברג, הייתה מנהלת קהילה בקיבוץ אפק בין השנים 2000 עד 2004. העדה מאשרת את קבלת הודעת הח' גיתאי על הפסק החברות מכתב מיום 1/6/01 .

בעניין המכתב  מיום 3/6/01, הכחישה העדה שקיבלה מכתב זה  כלל ועיקר.

אין מחלוקת בין הצדדים, שמכתבו של עו"ד גבע בשם הח' גיתאי, מיום 20/9/01.  במכתב זה פונה הח' גיתאי לקיבוץ ומציין שהמכתב בעניין הפסקת החברות נשלח מהלחץ הנפשי המתמשך בו הוא נתון,  והוא מבקש  באמצעות בא כוחו על ביטול מכתב הפסקת החברות.

כאמור, ביחס למכתב מיום 1/6/01, טען בכתב הגנתו, כי המכתב לא נשלח על ידו ומדובר בזיוף  ושמעולם לא הגיש מכתב להפסקת חברות בקיבוץ .

לאחר ששקלתי את עדויות הצדדים, בפרט בשני נושאים מהותיים, מכתב הפסקת החברות ומכתב נוסף, שח' גיתאי טוען ששלח ביום 3/6/01, הגעתי לכלל מסקנה, כי עדיפה בעיני גרסת עדי התביעה (הקיבוץ), באשר לקבלת מכתב הפסקת החברות, ובאשר לאי משלוח ואי קבלת המכתב מיום 3/6/01. בעדות עדי התביעה לא נמצאה כל סתירה מהותית, עדותם הייתה סבירה, מהימנה ונסמכת על מסמכים. לעומתה, הח' גיתאי הותיר עלי רושם שלילי, גרסתו אינה משתלבת עם המסמכים שנשלחו בשמו, גרסתו לא נראית בעיני סבירה, משנה את קווי הגנתו מעת לעת, לפי הצורך. לכן במכלול העובדות, המסמכים וטענות הצדדים, אני קובע כי הח' גיתאי הודיע לקיבוץ על הפסקת חברותו בקיבוץ אפק, החל מיום 1/6/01.

האם קיבל זכויות של חבר קיבוץ? גם לכאן התשובה שלילית. הח' גיתאי לא עומד בחובותיו כחבר קיבוץ ואף לא מקבל זכויות כחבר קיבוץ. באותה תקופה שח' גיתאי לא טרח למסור הכנסתו לקיבוץ, לא קיבל תקציב מהקיבוץ, כמתבקש ממעמדו כחבר קיבוץ .

מכתב מיום 3/6/01: במכלול הראיות שהובאו בפני, ומהנימוקים שהבאתי לעיל, אני קובע כי בעניין זה לא הוכח בפני שח' גיתאי שלח מכתב זה.

על הפסקת חברות - המצב המשפטי: ובהתאם לסעיף 35 לתקנון ולאחר שהוכח בפני שח' גיתאי הודיע על הפסקת חברותו, החברות פוקעת מאליה, מוסדות הקיבוץ לא צריכים לנקוט בכל הליך נוסף ועל כן, הוכח בפני שח' גיתאי, עם הודעתו ביום 1/6/01,  הפסיק להיות חבר בקיבוץ וממועד זה נחשב כתושב, אך לא כחבר קיבוץ.

ביטול הודעת הפסקת החברות: ,לאור קו ההגנה שנקט בו הח' גיתאי, לפיו המכתב זויף, וכי לא מסר את הודעתו בדבר הפסקת החברות לידי הקיבוץ. אין עוד מקום להיזקק לנסיבות משלוח הודעת ביטול הפסקת החברות.

סעד סילוק יד ופינוי:

היות והקיבוץ הוא המחזיק כדין במקרקעי הקיבוץ וח' גיתאי, אינו חבר קיבוץ החל מ- 1/6/01. ממכלול הנתונים, מתברר שח' גיתאי לא שילם בגין שהותו בקיבוץ. ההתחשבנות שנעשתה, מניכוי דמי העזיבה, היא למעשה מהוה רשות בתמורה. לכן, מעמדו של מר גיתאי הינו מעמד של בר רשות.  הקיבוץ רשאי להפסיק את מתן הרשות בכל עת, וכך עשה בפועל, בהודעתו למר גיתאי ובהגשת בתביעה. לכן, מתקבלת התביעה לסילוק יד של מר גיתאי ממקרקעי הקיבוץ.

התובענה הכספית:

למר גיתאי ניתנה רשות להתגורר בדירתו ולעשות שימוש בשירותים שהקיבוץ מאפשר לתושבי המקום. הקיבוץ זכאי לדמי שימוש ראויים ממר גיתאי, בגין השימוש בדירה ולמשך תקופת השימוש ו/או בגין השירותים שקיבל מר גיתאי מאת הקיבוץ. הסכומים שצוינו בכרטסת הנהלת החשבונות, היו מקובלים על מר גיתאי, שכן לא חלק על מהות הסכומים ולא טרח להודיע על התנגדותו לסכומים שנדרשו ממנו במשך שנים.

על הקיבוץ, הנטל להוכיח את דמי השכירות הראויים ו/או דמי השימוש הראויים.

.על כן, במכלול הנתונים, אני מקבל את התובענה הכספית ומחייב את מר גיתאי לשלם לקיבוץ, סך של 80,000 ₪, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק, וזאת לאחר קיזוז דמי העזיבה שהגיעו לנתבע, עקב הפסקת חברותו בקיבוץ.

אני מחייב את מר  גיתאי, בהוצאות הליך זה, בסך 3,000 ₪, שישולם לתובע.

כל הסכומים ישולמו תוך 60 יום מהיום.

ניתן היום,  כ"ז ניסן תש"ע, 11 אפריל 2010.  

אתר הבית של קיבוץ אפק.