כניסת התובע למועדון בקיבוץ אפיקים נמנעה עקב החשש כי הוא שתוי ולא עקב צבע עורו השחום
בקיבוץ אפיקים פועל מועדון לילה המשמש גם כבר, מסעדה, ומועדון ריקודים. המופעל ע"י הנתבעת, דוריס בר. באחד מימי שישי של חודש אוגוסט 2008, הגיע התובע אורי ביו, בחור בן 27, בן לעדה האתיופית, מלווה בחבריו במטרה להיכנס למועדון, אך כניסתו נמנעה.
התובע טוען כי כניסתו סורבה באפליה מציבור אחר אשר הורשה להכנס למועדון, על רקעצבע עורו השחור. בשל אפליה זו והסירוב להכניסו למועדון הושפל לפני האנשים שעמדו בכניסה וחיכו לתורם להכנס למועדון. בנוסף טוען התובע כי יש למצות את הדין עם הנתבעים ולהשית עליהם את המקסימום הקבוע בחוק גם בכדי שיראו וייראו, וגם בכדי למגר את האפליה הנוהגת במועדונים ולעורר את סלידתה של החברה מאפליה זו.
הנתבעת דוחה מכל וכול את טענות התובע על סירוב מטעמי אפליה שכן מצילומים ניתן לראות בבירור כי למקום נכנסים אנשים מכל גווני הקשת ללא הבדל דת, גזע,צבע עור. התובע סורב להכנס שכן עוד לפניעמדת הבידוק הבטחוני נוצר דין ודברים קולני בין התובע וחבריו ברכבם לבין נוסעי רכב אחר וכן כי ברכבם נמצא בקבוק אלכוהול ונראה היה כי הם כבר שתויים ומשסורבו ע"י הבידוק הבטחוני נעמדו ולא נתנו לאף אחד אחר להכנס עד שהגיע שוטר והורה להם להזיז את הרכב. בהמשך, משסורבו להכנס למועדון, הקימו התובע וחבריו מהומה, ומנסיון הנתבעת בליינים בנתונים האלה ייגרמו למהומות גם בתוך המועדון.
הנתבעת כמפעילה של המועדון אחראית לבטחון המבלים במועדון שכל רצונם הוא לצאת לבילוי נעים, חובתה להפעיל שיקול דעת נכון מאיסוף מכלול הנתונים, ולמנוע כניסת גורמים בעלי אופי אלים. במקרה דנן לטענת הנתבעת הצטברות הנתונים הובילה להחלטה לאסור על התובע וחבריו להכנס למועדון.
החוק האוסר אפליה במתן שירותים בגין הבדלי דת, צבע מין הינו ברור, אך חובה על התובע להוכיח ולשכנע את בית המשפט כי אכן סרוב כניסתו נובע מאפליה על בסיס צבע עורו ולא מסיבות אחרות כטענת הנתבעת.
אין חולק כי התובע סורב להכנס למועדון בפעם זו ואף בפעם נוספת. מעדויות צוות הבידוק ואחראי הבטחון ניתן להבין כי לא הוסבר לתובע מדוע סורב. בנוסף העידו הבודקים כי עוד קודם לבדיקה התעמתו התובע וחבריו עם מבקרים נוספים ואף נמצא במכוניתו בקבוק אלכוהול המעיד כי ישנה סבירות גבוהה כי הם הגיעו שתויים ועל כן, על פי הנוהל, סורבו מלהכנס על מנת למנוע התפתחות של מקרי אלימות.
התובע סורב בפעם נוספת וגם אז עקב מציאת בקבוק אלכוהול ברכבו. בחוברת הנחיות בטיחות נרשמו הנוהלים וההנחיות מתי יש לסרב כניסה עקב חשש לפוטנציאל להפרת הסדר במועדון ואף בקיבוץ, אחד המקרים הינו מציאת משקה אלכוהולי ברכבו של הנכנס.
לגופו של עניין נמצא ברכבו של התובע משקה אלכוהולי בזמנים שונים של ניסיונו להכנס למועדון ובמקרה הראשון ע"פ עדויות אנשי הבידוק החלה מהומה והפרת סדר ע"י התובע וחבריו עוד לפני הבידוק. חשוב לציין כי בחוברת ההנחיות מודגש כי אין לסרב כניסה באפליה ע"פ גזע, מין, דת, לאום, ארץ מוצא ועוד, ועל כן משנמצא משקה אלכוהולי ברכבו של התובע פעלו הבודקים כשורה בכך שמנעו את הכנסתו למקום.
התובע לא הרים את נטל ההוכחה כי הופלה שלא כדין בסירוב להכניסו למועדון אלא ההפך הוא הנכון, הנתבעת הרימה את נטל ההוכחה כי בדין נמנע כניסתו של התובע למועדון. על כן נדחית התביעה על כל מרכיביה והתובע מחויב לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך של 7,500 ₪.
