לא קיבלו כספי סיוע מהחטיבה להתיישבות לרכישת מגרשים בהרחבת כפר חרוב, ותבעו את החטיבה להתיישבות ואת דוראל נדל"ן לפצותם בסך של מיליון ₪
בני משפחת סטבינסקי היו מועמדים להתקבל לפרויקט ההרחבה בקיבוץ כפר חרוב, שברמת הגולן, וביוני 2004, חתמו על חוזים לבניית שני בתים עבורם בהרחבה. באוקטובר אותה שנה, חתמו בני המשפחה על חוזי פיתוח עם מינהל מקרקעי ישראל ועם החטיבה להתיישבות, זרוע של ההסתדרות הציונית העולמית הממונה על נושא ההתיישבות באזור הגולן, ולמעשה רכשו שני מגרשים בכפר חרוב, תוך שנקבע בחוזים כי המועד להשלמת הבנייה הוא אוקטובר 2007.
כחלק ממטרתה להגדיל את האוכלוסייה המתגוררת בגולן, החטיבה להתיישבות מעודדת מיזמים על ידי הלוואות וסיוע כספי לתושבי הגולן ולמתיישבים חדשים. מכיוון שגן-שיר סטבינסקי הוא בעל השליטה בחברת ישראל נטגייד, העוסקת בפיתוח תוכנה ובהדרכת מחשבים, ואימו חסיה, היא בעלת השליטה בחברת מעבדות קסמי מלכת שבא, העוסקת בשיווק מוצרי קוסמטיקה מים המלח, פנו בני המשפחה אל החטיבה בנוגע להקמת פרויקטים הקשורים לחברות שבבעלותם במטרה לקבל סיוע כספי.
לרוב, נותנת החטיבה סיוע רק לתושבי הגולן, ובני משפחת סטבינסקי לא היו באותה עת (וגם לאחר מכן) תושבי הגולן, אך מכיוון שהפרויקטים היו אמורים ליצור מקומות עבודה חדשים בגולן, ובני המשפחה כבר רכשו מגרשים בגולן במטרה לגור שם, החליטה ועדת הסינון הראשונית של החטיבה לקדם את התהליך.
בדצמבר 2004 דנה ועדת שיפוט פרויקטים של החטיבה בבקשות המשפחה, והחליטה לאשר את מלוא בקשת הסיוע: 190,00 שקלים לחברת ישראל נטגייד, לקניית ציוד מיחשוב, כאשר מקום העסק יהיה בקצרין, ו-180,000 שקלים לחברת מעבדות קסמי מלכת שבא, גם כן לקניית ציוד מיחשוב, כשמקום העסק יהיה בכפר חרוב.
במהלך השנים הבאות חלו התפתחויות רבות, שכללו בין השאר, עיכוב משמעותי בהליך בניית הבתים של בני המשפחה בגולן, דחיית תשלום הסיוע מצד החטיבה, ועוד.
באוקטובר 2007 הגישו בני המשפחה תביעה בסך מליון שקלים כנגד החטיבה להתיישבות, מכיון שלטענתם, החטיבה מתחמקת מלשלם להם את הסכומים שהתחייבה. כמו כן, כללה התביעה את חברת דוראל נדל"ן, האחראית על פרויקט ההרחבה בכפר חרוב, בטענה שהיא מונעת מהם להשלים את מלאכת הבנייה של בתיהם בכפר חרוב. בני המשפחה טוענים כי לא הייתה כל עילה שבדין לעכב את העברת התשלומים, שכן העיכוב בבנייה נגרם עקב סיבות שלא היו תלויות בהם, מה גם שהסיוע לא הותנה במפורש בהתיישבותם בגולן. מעבר לכך נטען, כי גורמים בחטיבה מעדיפים להעביר את תקציב הסיוע לאנשים המקורבים להם, מה שגמר את תקציב הפרויקטים לאותה שנה, וזוהי הסיבה האמיתית לאי מתן הסיוע לבני המשפחה.
מנגד, החטיבה להתיישבות טוענת, כי כספי הסיוע אינם אלא הלוואה, הניתנת רק למתיישבים המתגוררים פיזית בגולן. ואמנם, אמת הדבר, כי לבני המשפחה ניתן היתר חריג, מכיוון שהם כבר החלו בתהליך בניית ביתם בגולן, אך הזמן חלף, וטרם עמדו בני המשפחה בהתחייבויותיהם, כגון רישום משכנתא על המגרשים, מה שפוטר את החטיבה מהסכמתה למתן הסיוע.
חברת דוראל נדל"ן מצידה, מכחישה מכל וכל את הטענה כאילו פעלו לסכל את בניית ביתם של משפחת סטבינסקי בכפר חרוב. לטענתם, בני המשפחה לא שילמו לקבלן את המגיע לו, וזהו הגורם לעיכוב הבנייה. בנוסף נטען, כי בני המשפחה מבקשים לבנות את בתיהם בדגם שונה מן ההיתרים שקיבלו, אך לשם כך עליהם לבקש היתרים חדשים, ואת זאת הם לא עשו.
בין הצדדים אין מחלוקת לגבי העובדות. הם מסכימים שועדת שיפוט פרויקטים אישרה סיוע לחברות שבבעלות בני משפחת סטבינסקי, הם מסכימים שהפרויקטים לבסוף לא קמו, וכמו כן הם מסכימים שהסיוע הכספי לא ניתן לבסוף. הצדדים חלוקים בעיקר בשאלה האם הפרה החטיבה את התחייבותה להעניק את הסיוע, או שמא בני המשפחה הם אלה שלא עמדו בתנאים המוקדמים לקבלתו.
בית המשפט דחה את טענת בני המשפחה, שהכספים לא הועברו להם מכיוון שתקציב הפרויקטים לאותה שנה נגמר, מאחר שהם לא הביאו לכך כל ראיה. אף טענתם, כאילו נעשתה נגדם קנוניה במטרה לסכל את מתן הסיוע נדחתה על ידי בית המשפט, מאחר והסיוע ניתן בד"כ רק לתושבי הגולן, ובמקרה זה, החטיבה הלכה לקראתם לפנים משורת הדין. מעבר לכך, בית המשפט קיבל את עמדת החטיבה, וקבע כי לא היה ויתור על התנאי של מגורים בגולן, אלא הסכמה לתת את כספי הסיוע, מתוך אמון בבני המשפחה, שהם אכן יעברו בפועל לגולן.
בית המשפט אף סבר, כי תנאי מוקדם נוסף לקבלת הסיוע הינו המצאת בטוחות וחתימה על מסמכים, כאשר אחת מהבטוחות היא רישום משכנתא על המגרשים, ובחוזי הפיתוח שנתחמו בין הצדדים, נכלל במפורש עניין זה, והוגדר כי זהו תנאי עיקרי היורד לשורש של כתב ההתחייבות.
לאור כל הדברים הללו, ולאור מכלול הראיות והעדויות, קבע בית המשפט, כי הן עניין הבטוחות, והן ענין עצירת הבנייה, היו הגורמים לאי העברת כספי הסיוע. ומכיוון שבני המשפחה לא המציאו הוכחה לכך שרשמו משכנתא על המגרשים, לא סיימו את בניית הבתים, לא עברו להתגורר בגולן, ולא הקימו את המיזמים שעבורם היו אמורים לקבל סיוע, קבע בית המשפט, כי הם לא עמדו בתנאים המוקדמים לקבלת כספי הסיוע, והחטיבה נהגה כדין בכך שלא נתנה להם כספים אלה.
לגבי הטענות כנגד חברת דוראל נדל"ן, כאילו היא פעלה ביודעין ובמזיד במטרה לסכל את ההסכמים ואת הבנייה, סבר בית המשפט, כי הן אינן מתקבלות על הדעת. החברה מנהלת את פרויקט ההרחבה בכפר חרוב, והצלחת הפרויקט היא אינטרס שלה.
בית המשפט קבע כי אי השלמת הבנייה נבעה מחוסר יכולתם של בני המשפחה לממן את הבניה, ובנוסף הם לא הוכיחו אף אחד מטענותיהם, לא כנגד החטיבה ולא כנגד חברת דוראל.
לאור מסקנתו זו, דחה בית המשפט את התביעה, וקבע כי על בני משפחת סטבינסקי לשלם הוצאות משפט ושכר טרחה בסך כולל של 25,000 שקלים לחטיבה להתיישבות, ו25,000 שקלים לחברת דוראל.
