לאחר זיכוי בבימ''ש השלום, רפת יהודה צרעה הורשעה בבימ''ש מחוזי, בזיהום מי נחל שורק ובפינוי זבל הפרות אל השדות החקלאיים.
זהו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת א' שניידר) מיום 10.11.09, לפיו זוכו רפת יהודה צרעה, נמרוד יפה, קולין לוצוף, ואושרי לזלי מכל העבירות שיוחסו להם בכתב האישום.
כב' השופטת חנה בן עמי, כב' השופטת תמר רפפורט-בזק, כב' השופט דוד מינץ
הרקע .במסגרת "הרפורמה במשק החלב" הוחלט לתמרץ את יצרני החלב כדי לעודד התייעלות בענף הרפת. בנסיבות אלו הקימה רפת יהודה צרעה רפת חדשה (להלן : "הרפת"). הרפת היא שותפות רשומה המאגדת שלושה קיבוצים לצורך ניהול רפת משותפת בשטח קיבוץ צרעה. נמרוד יפה הוא יו"ר מועצת המנהלים של הרפת, קולין לוצוף הוא מנהל הרפת, ואושרי לזלי והוא מרכז המשק של קיבוץ צרעה. הרפת הוקמה ביוזמת המשרד להגנת הסביבה (להלן גם: "המשרד"), כשעד להקמתה כל קיבוץ ניהל רפת משלו. לרפת ניתן רישיון לניהולה בליווי תנאים מיום 15.10.01. כתב האישום ייחס ארבע עבירות בגין יצירת מפגעים סביבתיים: עבירה של זיהום מים, עבירה של השלכת פסולת ברשות הרבים, עבירה של גרימת ריח חזק או בלתי סביר, עבירה של ניהול עסק שלא בהתאם לתנאי רישיון העסק. בית משפט השלום לאחר שמיעת ראיות ולאחר שערך ביקור ברפת ובאזור הסמוך לה, זיכה את הנאשמים מכל העבירות שיוחסו להם. הרפת כללה גם "מתקן קדם טיפולי" שנועד לטפל בטיהור השפכים מהרפת. השפכים הועברו מהרפת אל מתקן ההפרדה באמצעות שני צינורות. נוצרה מחלוקת האם היו מי שפכים נוספים שנוקזו מהרפת שלא באמצעות שני הצינורות והאם מי שפכים אלו הגיעו אל הנחל וזיהמו אותו, אם לאו. שאלה אחרת האם פינוי זבל הפרות אל השדות החקלאיים של קיבוץ צרעה מהווים עבירה לפי חוק המים, חוק שמירת הניקיון וחוק רישוי עסקים.
העבירה לפי חוק המים העבירה שיוחסה לפי חוק המים התבססה על דגימה שנלקחה מתעלה שלצידי הכביש שליד הרפת ועל דגימה שנלקחה מצינור שמימיו קלחו אל תוך נחל שורק. בית המשפט שלום קבע כי המים שנדגמו, אכן היו מזוהמים, אך לא נמצא קשר ישיר בין אותו צינור שמימיו נדגמו ובין הרפת, ולאחר ביקור במקום קבע כי גם המים הזורמים בצינור אינם מגיעים מהרפת. מעדותו של רכז אכיפה במחוז ירושלים מטעם המשרד, עולה שמצא קשר בין תשטיפי הרפת ובין המים שנדגמו, אך בית משפט השלום לא התיחס לעדות זו בהכרעת דינו. רכז אקולוגיה חקלאית מהיחידה האזורית לאיכות הסביבה "שורק" העיד כי צפה בזרימת התשטיפים לתעלות. הוגשה חוות דעתו של ממונה תשתיות במשרד, ד"ר אמיר ארז, בה הוא קבע כי נגר עילי שטף את חצרות הרפת והזרים זבל אל תעלת הניקוז שלאורך הכביש ומשם לנחל. בית המשפט גם לא התיחס למשקלן של חוות דעת הללו. בית משפט השלום זיכה וקבע כי ננקטו כל האמצעים הסבירים כדי למנוע או להפסיק את העבירה. בית משפט השלום לא נימק מדוע ראה לנכון להעדיף את עדותו של נמרוד יפה על פני מכלול הראיות האחרות שהוגשו ושנשמעו לפניו. היות ונמרוד יפה, קולין לוצוף, ואושרי לזלי הם אורגנים של הרפת הרי מתקיים אצלם היסוד הנפשי, והיסוד הנפשי שלהם ממלא את דרישת היסוד הנפשי של הרפת, שהוא פזיזות ביחס לגרימת התוצאות של זיהום. משכך, יש לקבל את הערעור בעניין זה ולהרשיעם בביצוע העבירה לפי חוק המים.
העבירה לפי חוק רישוי עסקים. בית משפט השלום קבע כי במסגרת תנאי רישיון העסק שניתן לרפת הותר לה לפזר זבל בשדות בכפוף לאישור "נותן האישור", שהוא עובד המשרד במחוז ירושלים. אבל היה על המשרד לדאוג לכך כי התנאים למתן האישור יפורטו במסגרת רישיון העסק, ומשלא עשה כן ולא קבע את הדרישות בתוך תנאי רישיון העסק, לא ניתן להרשיע בשל אי קיומם של תנאים אלו. טען המשרד כי לא קיימת דרישה בחוק רישוי עסקים ממנה ניתן ללמוד על חובתו של "נותן האישור" לפרט את תוכנית פיזור הזבל. תנאי הרישיון משאירים את קביעת התכנית לפיזור הזבל בידי בעל הרישיון. ישנם מספר דרכים לסילוק הזבל הנוצרת ברפת, כשפינוי הזבל והצנעתו בשדות חקלאיים היה אחת מהן, אך זאת בכפוף לאישור "נותן האישור". בנסיבות אלו ברור כי הפעולה של סילוק הזבל לשדות חקלאיים היא בניגוד לתנאי הרישיון. נאמר בתנאי הרישיון מפורשות כי על מקבל הרשיון להצטייד באישור נוסף לעניין זה. היות והרפת לא הצטיידה באישור הנדרש, יש להרשיעה בעבירה לפי חוק רישוי עסקים.
העבירות לפי חוק שמירת הניקיון בית משפט שלום קבע כי הוכחה קיומה של עבירה של השלכת פסולת ברשות הרבים לפי חוק שמירת הניקיון, ואין להוציא את זבל הפרות מכלל הגדרה של "פסולת" לפי חוק שמירת הניקיון. בית המשפט שלום קבע כי נמרוד יפה, קולין לוצוף, ואושרי לזלי עשו ככל שניתן כדי למלא את חובתם לפי חוק שמירת הניקיון. בקשר לזיכוי של הרפת מעבירה זו, בית המשפט לא נימק את הטעם לכך. הרפת פיזרה את הזבל בשדות מבלי שמילאה את תנאי הרישיון. בנסיבות אלו ברור שהרפת עברה על העבירה של השלכת פסולת לפי חוק שמירת הניקיון. ויש להרשיעה בעבירה לפי חוק שמירת הנקיון. באשר לנמרוד יפה, קולין לוצוף, ואושרי לזלי לא הוכח כי הם עשו "כל שניתן" לחוק שמירת הניקיון. לכן לא קמה להם הגנה לפי חוק שמירת הניקיון לפיכך יש ולהרשיעם בעבירות לפי חוק זה.
עבירות לפי חוק מניעת מפגעים בעניין זה קבע בית משפט השלום כי מן המפורסמות הוא שלרפת יש ריח מיוחד. עם זאת, המשרד לא שלח "צוות מריחים" לרפת ולא הוכיח כי מדובר בריח בלתי סביר, ולפיכך יש לזכותם בעבירה זו ולוּ מחמת הספק. לטענת המשרד די היה בעדותו של המפקח אשר העיד על קיומו של מפגע ריח. היות וריח הוא עניין סובייקטיבי ואין מחלוקת כי קיומה של רפת גורמת לריח, ואם קיים מנגנון המתמחה בקביעות מעין אלו במשרד, אין מקום להרשיע בפלילים מקום בו לא הוגשה חוות דעת כדין מגורמים אלו. לכן, דין הערעור בעבירה זו להידחות.
הגנה מן הצדק טענת רפת יהודה צרעה: הקמת הרפת נעשתה במסגרת "הרפורמה במשק החלב" בעצה אחת עם המשרד לאיכות הסביבה, שהיה שותף בבנייתה, בתפעולה השוטף, ובפתרון הבעיות בתחילת דרכה. המשרד היה שותף גם באספקת הדרישות המקצועיות, והוראות המשרד ליוו את הקמת הרפת. כל פעילותה של הרפת הייתה מכוונת להשגת המטרה של מניעת מפגעים סביבתיים. הקמת הרפת במסגרת הרפורמה התאפשרה רק לאחר שתוכניות ההקמה עברו אישור של וועדת שיפוט מחוזית וועדה ארצית של המשרד ומשרד החקלאות. משכך, השותפות של המשרד עם הרפת "משתיקה" אותו מלטעון כלפי מעשיה ומחדליה, והגשת כתב אישום בנסיבות אלו פוגעת באופן חמור בחוש הצדק ובהגינות. מה גם שבית משפט השלום הם זוכו מכל העבירות שיוחסו להם. טענת המשרד: המשרד אכן אישר לרפת מתקן הפרדה ניסיוני, אך הרפת הואשמה בשפכים שנזלו מהרפת אל נחל שורק ולא בשל שפכים שנזלו ממתקן ההפרדה והלאה אל הנחל. האישום הוא, בגין השפכים בתוך הרפת לא טופלו כראוי, ובזבל פרות שהושם על פני הקרקע בסמוך לרפת למשך חמישה-ששה ימים. בית המשפט המחוזי: זיכוי נאשם מחמת הצדק, אינו זיכוי אוטומטי. כדי שנאשם יזוכה מהטעם של "הגנה מהצדק" עליו לעבור מבחן משולב, תלת שלבי: (א) בשלב הראשון, יש לעמוד על הפגמים שנפלו, אם נפלו, בהליכים שננקטו בעניינו ועל חומרתם. זאת, בנפרד משאלת אחריותו לעבירה גופה; (ב) במידה ונפלו פגמים כגון אלו, בשלב השני, יש לבחון אם בניהול ההליך חרף הפגמים, יש משום "פגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות". זאת, על ידי איזון בין האינטרסים השונים המחייבים והשוללים את ניהול ההליך בנסיבות העניין; (ג) אך גם עמידה בשני השלבים הראשונים אינה מספיקה, ובשלב השלישי יש לבחון אם לא ניתן לרפא את הפגמים שנתגלו באמצעים מתונים ומידתיים מביטול האישום כנגד הנאשם, למשל, על ידי הקלה בעונשו, אם בסופו של יום יורשע. במקרה זה, אין מקום לזכות את רפת יהודה צרעה מחובת הצדק. העובדה שהמשרד השתתף במימון ובהקמת הפרויקט הנסיוני ברפת לא פטרה אותה מהאחריות לנקיון ולאיכות הסביבה בכללותה. כאמור, בעלי התפקידים השונים אצל המשרד היתרו פעמים רבות שיתקנו את הליקויים שהיה בידיהם לתקן ללא קשר לכישלון הפרויקט. רפת יהודה צרעה לא נקטה בפעולות הנדרשות כדי למצוא פתרון נאות לפיזור הזבל וסילוקו ומשכך לא נפל פגם בהתנהגות המשרד כלפיה ושהעמידם לבסוף לדין. לכן, רפת יהודה צרעה עברה אפילו את המבחן הראשון ולכן, כאמור, אין לזכותה מחובת הצדק. עם זאת, תוכל רפת יהודה צרעה להעלות את טיעוניה בעניין זה במסגרת הדיון לעונש.
סיכום סיכומו של דבר הערעור באשר לעבירות לפי חוק מניעת מפגעים נדחה. הערעור לעניין העבירות לפי חוק המים, חוק רישוי עסקים וחוק שמירת הניקיון התקבל. כמו כן, נדחית טענת להגנה מן הצדק. הדיון יוחזר לבית משפט השלום קמא על מנת שיגזור את דינם בשל העבירות בהן הורשעו.
ניתן היום, ח' באייר תש"ע, 22 באפריל 2010.
אתר הבית של קיבוץ צרעה.
אתר הבית של המשרד להגנת הסביבה.
