לאחר עתירה של תושבת קיבוץ זיקים לקבלת השתתפות משרד הבינוי והשיכון בתשלום שכר דירה, קבע ביהמ"ש, כי נוהל ההשתתפות בתשלום שכר דירה של משרד הבינוי והשיכון כולל תנאים מפלים ולכן יש לבטלו

בבית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, בפני כב' השופט ד"ר יגאל מרזל. עת"מ 1036-12-11 איריס ואח' נ' מדינת ישראל – משרד הבינוי והשיכון
הרקע

בנוהל השתתפות בתשלום שכר דירה של משרד הבינוי והשיכון, מצוי סעיף המגדיר את היישובים שניתן לקבל בהם סיוע בשכר דירה. על פי הסעיף, מותנית האפשרות לקבל סיוע ביישובים שאינם ערים בכך ש: "מספר התושבים בהם גדול מ-1,000, ועל פי מפקד אוכלוסין האחרון היו ביישוב לפחות 5% משקי בית ששכרו דירה מבעל בית פרטי ובתנאי שהם מונים לפחות 30 משקי בית".

כנגד סעיף זה הוגשו 2 עתירות בהן נטען כי הסעיף מצמצם שלא כדין את רשימת היישובים שניתן לקבל בהם סיוע בשכר דירה, פוגע באופן לא מידתי בזכות לדיור ובזכות לבחור את מקום המגורים, ומהווה הפליה פסולה בכלל והפליה פסולה של בני המיעוט הערבי בפרט. לאור כל זאת, נטען בעתירות, כי הסעיף אינו חוקתי ואינו חוקי ודינו בטלות.

אחת העותרות, איריס, הינה ילידת קיבוץ זיקים, המתגוררת בקיבוץ בדירה שכורה. איריס מוכרת כזכאית לסיוע בשכר דירה, והיא קיבלה בעבר סיוע עבור דירה ששכרה בתל אביב, אלא משפנתה לקבל סיוע עבור מגוריה בקיבוץ, נדחתה בקשה על הסף, מאחר והקיבוץ אינו עומד בתנאי הסעיף.

העותרת השנייה, נג'ארה, שוכרת דירה ביישוב דבורייה, מאחר והיא זקוקה לעזרת בני משפחתה. אין חולק כי נג'ארה זכאית לקבל סיוע בשכר דירה על פי נהלי המדינה, אך גם בקשתה נדחתה מאחר ודבורייה אינו עומד בתנאי הסעיף.

מנגד, טוענת המדינה, כי הנוהל אינו יוצר הפליה, והעיקרון המנחה הוא שיש לקבוע אמות מידה שוויוניות לסיוע בשכר דירה, ובלבד שיישוב מתקיים שוק פרטי ממשי של דירות להשכרה, שאם לא כן, הדבר יגרור תופעה של השכרה פיקטיבית והשלכות שליליות נוספות.

דיון והכרעה

בטרם עבר בית המשפט לדון בטענות הצדדים בעתירה, הוא ציין כי בשנת 2002 כבר נידונה בבג"ץ שאלת חוקיות נוהלי משרד הבינוי והשיכון בעניין הזכאות לסיוע בשכר דירה, כשכבר אז נטען כי רשימת היישובים בהם ניתן יהיה לקבל סיוע פוגע בעקרון השוויון ובזכות לדיור של זכאים בני מיעוטים.

במקביל לדיונים בעתירה דאז, גיבש משרד הבינוי והשיכון אותה עת נוהל חדש וטען כי לרשימת היישובים נתווספו יישובים ערביים ומנגד נגרעו ממנה יישובים יהודיים. מאחר ולא היה מקום לבחון את טענות העותרים כל עוד לא הובאו נתונים בדבר תוצאות הפעלת הנוהל החדש דחה בית המשפט העליון את העתירה עד להתגבשות הנתונים הנדרשים.

בהתייחסו להליך שלפנינו, ציין בית המשפט, כי דין העתירה להתקבל, שכן הסעיף העדכני בנוהל מוסד על נתונים עובדתיים וכלכליים שאינם מבוססים דיים, וכפועל יוצא מכך, התנאים אשר נקבעו בו לצורך צמצום היישובים שניתן לממש בהם את הסיוע בשכר דירה נגועים בהפליה פסולה וממילא בלתי סבירים.

ביתר פירוט, הבהיר בית המשפט, כי המחלוקת בהליכים שלפנינו אינה בשאלת זכאות העותרות לסיוע בשכר דירה, אלא בשאלה האם הקריטריון שנקבע בנוהל והצמצום ברשימת היישובים הזכאים לסיוע בשכר דירה הוא קריטריון שבדין יסודו, קרי –האם מוצדקת ההבחנה שמבחין הסעיף בין מבקשי הסיוע בשכר דירה באותם יישובים "קטנים" לבין מבקשי הסיוע בשכר דירה המתגוררים ביישובים גדולים יותר?

אמנם משרד הבינוי והשיכון רשאי לקחת במסגרת השיקולים שהוא שוקל את עניין האפקטיביות של הסיוע בשכר דירה שהוא מעניק לזכאים לכך, אך במקרה דנן, לא עלה בידיו להראות שהקריטריונים שנקבעו הם אכן קריטריונים מבוססים דיים, כך בכלל וכך גם בפרט לנוכח הפגיעה בשוויון המגולמת בהוראת הסעיף, כמו גם ההשלכה האפשרית על האפשרות לממש את הזכות לדיור.

מלבד זאת, בנסיבות המקרה ולאור הנחיות בג"ץ, הייתה מוטלת על משרד הבינוי והשיכון חובה מוגברת בכל הקשור באיסוף נתונים עובדתיים ובחינה מתמדת של הוראת הנוהל, אך נתונים שכאלה לא הוצגו בפני בית המשפט ולא התקבלה תשובה לשאלה מדוע הם לא נאספו חרף האמור.

לכל האמור צירף בית המשפט נימוקים נוספים שכולם הובילו לכיוון אחד – ביטולו של הנוהל עקב היותו הוראה מפלה שאינה יכולה לעמוד על כנה. יחד עם זאת, לאור ההשלכות התקציביות והאחרות התלויות בנוהל נוכח היקפו, מוצדק להשהות את הכרזת הבטלות של הנוהל למשך 12 חודשים, וזאת על מנת לאפשר למשרד הבינוי והשיכון פרק זמן הולם לגיבוש נוהל מחודש.

 
סיכום

בית המשפט מצא כי יש להכריז על בטלות הסעיף בנוהל אשר יוצר אפליה, אך השהה את הכרזת הבטלות למשך 12 חודשים על מנת לאפשר למשרד הבינוי והשיכון פרק זמן הולם לגיבוש נוהל מחודש.

באשר לענייניהן של העותרות, סבר בית המשפט, כי לאור נסיבות חייהן המצדיקות את מגוריהן ביישובים בהם הן שוכרות דירה, ולאור הרצון לתמרץ מתדיינים להגיש עתירות מוצדקות כנגד הרשות כאשר היא פועלת שלא כדין, יש לפטור אותם כבר עכשיו מתחולת הסעיף ולאפשר להן לקבל את הסיוע.

משרד הבינוי והשיכון חויב לשאת בהוצאות משפט העותרות ובשכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ לכל אחת.

ניתן ב-י' תמוז תשע"ג, 18 ביוני 2013, בהעדר הצדדים.

לאתר קיבוץ זיקים.

יצירת קשר

השאירו פרטיכם ונחזור אליכם בהקדם: