לאחר שהמפרק פירק את ''עוף העמק'' וחילק את כספי הפירוק, לא כולם הסכימו עם החלוקה שלו.

תיק 1580-151/09, בפני רשם האגודות השיתופיות עו'''ד אורי זליגמן. עוף העמק – אגודה חקלאית שיתופית נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל

 

בפני רשם האגודות השיתופיות                                      תיק מס'  1580/151/09

 

 

בעניין:       עוף העמק – אגודה חקלאית שיתופית  חקלאית בע"מ (בפירוק)   

"האגודה"           

ובעניין:      עו"ד נמרוד טפר

                 רחוב קרליבך 10, ת.ד. 20572, תל אביב

              טלפון: 5623322- 03, פקס: 5623323- 03                                                                                                                                                                "המפרק"

 

ובעניין:      הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ

                 ע"י ב"כ עו"ד דן קרני ו/או זיברסקי ו/או וורמברנד

                 שדרות רוטשילד 42, ת.ד 66883, תל אביב

              טלפון: 03-5196269, פקס: 03-5196159

                                                                                                                              "הבנק"

ובעניין:      משקי עמק יזרעאל – אגודה שיתופית חקלאית בע"מ

                 ע"י ב"כ עו"ד יעקב סולמון, ליפשיץ ושות'

              שדרות המגינים 64, חיפה 

              טלפון: 04-8140500, פקס: 04-8557038                                                          

                                                                                                                            "הארגון"

ובעניין:      מגדלי הפטם - פרדי פייבוש ואח'

                 ע"י ב"כ עו"ד עומרי ארז ו/או יוסי ביטון

              רחוב זמנהוף 33, תל אביב

              טלפון: 03-52200370, פקס: 03-5426699                                                        

                                                                                                                     "המגדלים"

 

 

החלטה

 

בפני מספר ערעורים על החלטת המפרק עו"ד נמרוד טפר (להלן: "המפרק") בדבר חלוקת הכספים, כפי שהוצגו בהחלטות המפרק. החלטה זו, תחולק לראשי פרקים ותעסוק בעיקר טיעוני הצדדים והטענות המשפטיות אשר הועלו על ידי הצדדים   בערעוריהם, הגם שחלקם לא הוזכרו במפורש בהחלטה זו.                 

 

 

פתח דבר

1.                בתאריך 23.3.09 ניתן על ידי צו לפירוק עוף העמק אגודה חקלאית שיתופית בע"מ (בפירוק), למינוי עו"ד נמרוד טפר כמפרק (להלן: "המפרק"). צו הפירוק פורסם בילקוט פרסומים 5939 מתאריך 6.4.09.

2.                בתאריך 3.8.09 אושרה מכירת נכסי האגודה בפירוק (מקרקעין, ציוד, רשות שימוש בשם) תמורת סך של 13,000,000 ₪ וזאת בהמשך להחלטת ועדת מכירות מתאריך 17.6.09, והתנאים שנקבעו על ידה.

3.                בית המשפט המחוזי בחיפה, כב' השופט ד"ר ע. זרנקין, אישר את מכירת נכסי האגודה, במסגרת החלטתו בפסק דין מתאריך 23.6.09 בת.א. 12521-06-09 במסגרתו נדחתה בקשת משקי עמק יזרעאל אגודה שיתופית חקלאית מרכזית בע"מ (להלן: "הארגון") לממש את השעבודים הרשומים לטובתה מחוץ להליכי הפירוק, ובאמצעות כונס נכסים מטעמה. אושר בפועל ביצוע המכירה בהתאם להחלטת ועדת המכירות.

4.                עיקרו של הממכר הינם נכסים לגביהם רשומים שעבודים ספציפיים בדרגה ראשונה לטובת הנושים המובטחים הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ (להלן: "הבנק ") והארגון.

5.                בקופת הפירוק הצטברו כספים כתוצאה ממימוש נכסי האגודה והצדדים, הבנק, הארגון, וכשנים עשר נושים רגילים אשר סיפקו פטם למשחטה (להלן:"המגדלים") נחלקו ביניהם כיצד תחולק התמורה.

6.                המפרק, אשר נדרש להכריע בטענות הצדדים מכוח סמכויותיו על פי פקודת האגודות השיתופיות והתקנות על פיה, הודיע לצדדים בתאריך 29.6.09 על אופן הדיון וההכרעה, בארבעה שלבים שהוגדרו על ידו, ואיפשר לצדדים להגיש טענות וראיות בהתאם.

א.         "בשלב ראשון יקבע אופן זקיפת התמורה בגין כל אחד ממרכיבי הממכר (מקרקעין, ציוד, רשות שימוש בשם עוף העמק).

ב.         בשלב שני ייקבע, על יסוד הקביעה בשלב א לעיל, החלק היחסי בתמורה בגין מקרקעין של כל חלקה וחלקה, והחלק היחסי בתמורה בגין הציוד, של כל פריט ציוד וציוד.

ג.          בשלב השלישי ייבדק ביחס לכל נכס ונכס (חלקת מקרקעין, פריט ציוד), האם הוא משועבד בשעבוד ספציפי אם לאו, וכן תוקף השעבוד הספציפי ושיעור החוב לנושה המובטח.

ד.         בהתאם לתוצאות הדיון בשלבים אלו, ייקבע אופן חלוקת התמורות בין הנושים המובטחים בשעבודים ספציפיים, נושים בדין קדימה, נושים בעלי שעבוד צף, ונושים רגילים".           

7.                מתווה הדיון כאמור, והגדרת השאלות הטענות הכרעה,  הוסכם על ידי הצדדים, הן בגדר הדיון בפני המפרק, והן בגדר הערעורים בפני, והוא אינו שנוי במחלוקת.

8.                על יסוד סדר הדיון שנקבע במכתב המפרק מתאריך 29.6.09, ואשר הוסכם על ידי הצדדים, ולאחר שהצדדים הגישו למפרק את טענותיהם, ראיותיהם והמסמכים התומכים בכך, קיבל המפרק  מספר החלטות :

א.         בהחלטה מתאריך 23.7.09 (להלן: "ההחלטה הראשונה") קבע המפרק את אופן זקיפת התמורה בין נכסי המקרקעין של האגודה בפירוק (77.12%), נכסי הציוד של האגודה בפירוק (22.11%), ושם האגודה בפירוק (0.77%).

ב.         בהחלטה מתאריך 23.8.09 (להלן: "ההחלטה השנייה") קבע המפרק את הערך הכספי לחלקות המקרקעין השונות, ולפריטי ציוד שונים, בהתאם לשומות שלפניו.

ג.          בהחלטה מתאריך 16.10.09 (להלן: "ההחלטה השלישית") קבע המפרק כי התמורה תחולק בין הארגון (72.585%) בגין מקרקעין המשועבד לו, הבנק (21.555%) בגין ציוד המשועבד לו, וקופת הפירוק (5.86%) בגין פרטי ציוד, חלקות מקרקעין והשם "עוף העמק", נכסים לגביהם לא נרשם שעבוד ספציפי.

ד.         בהחלטה מתאריך 11.1.10 (להלן: "ההחלטה הרביעית") דחה המפרק את בקשת המגדלים להרים את המסך בין האגודה בפירוק לבין הארגון ולחילופין להדחות את חובה של הארגון.

9.                בסיומן של החלטות אלו קבע המפרק כי תמורת הממכר בסך של 13 מיליון ₪ אשר התקבלה בגין הסכם המכר, בניכוי החזר מימון הביניים והוצאות ועלויות הפירוק והמפרק, תחולק כדלקמן:

              א.       72.585% יזקפו בגין שוויין של חלקות המקרקעין ביחס אליהן רשומים שעבודים ספציפיים לטובת. סוגיית הסדרת חלוקת התמורה בגין מימוש חלקה 116 המשועבדת בשעבוד ספציפי ראשון בדרגה לטובת נילי העמק בע"מ, ובשעבוד ספציפי בדרגה שנייה לטובת הארגון, תעשה  בנפרד.

              ב.       21.555% יזקפו בגין שווים של פרטי ציוד המשועבדים בשעבודים ספציפיים לטובת הבנק, ותמורתן בניכוי הוצאות הפירוק ותשלומי החובה, תועבר לבנק. הבנק הבינלאומי ראשון והבינלאומי ליסינג בע"מ יסדירו בנפרד את חלוקת התמורה ביניהם ביחס לפרטי הציוד ויודיעו על כך למפרק.

              ג.       4.53% יזקפו בגין שוויין של חלקות מקרקעין חקלאיות, שאינן משועבדות לטובת מי מן הנושים. השימוש בתמורה זאת כפוף לבדיקת חיובים בגין חלקות מקרקעין אלו ועסקת מכירתן אם וככל שישנם, וישמש לתשלום בגין חובות בדין קדימה, לאחר תשלום הוצאות הפירוק ותשלומי החובה.

              ד.       1.33% יזקפו בגין פרטי רכוש שאינם משועבדים בשעבודים ספציפיים כלשהם (רשות שימוש בשם עוף העמק, פרטי ציוד שאינם משועבדים), והוא ישמש לתשלום בגין חובות בדין קדימה לאחר תשלום הוצאות הפירוק ותשלומי החובה.

ה.         החישוב היחסי יעשה מתוך הסכומים נטו שיעמדו לחלוקה.

10.            על החלטותיו של המפרק הוגשו שלושה ערעורים אשר הדיון בהם אוחד:

א.         הבנק, בערעור מתאריך 21.9.2009 מערער על  החלטה הראשונה של המפרק ומבקש כי אקבע כי היה על המפרק לזקוף מחצית משווי התמורה בגין הציוד, ולהקטין בהתאמה את שווי הזקיפה בגין המקרקעין.

ב.         הארגון, בערעור מתאריך 21.2.2.010 מערער על החלטותיו הראשונה והשלישית של המפרק.

            ביחס להחלטה הראשונה של המפרק, טוען הארגון כי היה על המפרק לזקוף 87.5% משווי התמורה על חשבון המקרקעין, ולהקטין בהתאמה את שווי הזקיפה בגין הציוד.

            ביחס להחלטה השלישית של המפרק טוען הארגון כי הוא (ולא הבנק) הזכאי לשווים הכספי של פרטי ציוד המשועבדים הן לטובתו הן לטובת הבנק, ושגה המפרק כאשר זקף שווים של פרטי ציוד אלו לזכות הבנק.

ג.          מגדלי הפטם בערעור מתאריך 14.3.2010 מערערים על החלטתו הרביעית של המפרק שלא להדחות את חובו של הארגון ושלא להרים את המסך בינו לבין האגודה בפירוק.

11.            הדיון בערעורים אוחד. הצדדים הגישו עיקרי טיעון מטעמם, והתקיימו  דיונים בתאריכים 5.5.10, 7.3.10.

12.            הערעורים מעלים שלוש שאלות עיקריות:

א.         השאלה הראשונה עניינה השווי היחסי של המקרקעין והשווי היחסי של הציוד מתוך סכום התמורה שהתקבלה בקופת הפירוק. בהקשר זה קבע המפרק כי שווים היחסי של המקרקעין הינו 77.12%, ושוויו היחסי של הציוד הינו 22.11%. הבנק מבקש לייחס 50% מהשווי לציוד, ולהקטין את שווי המקרקעין בהתאם; הארגון מבקש לייחס 87.5% למקרקעין, ולהקטין את שווי הציוד בהתאם.

ב.         השאלה השנייה עניינה מי הזכאי לשווים של פרטי ציוד שונים אשר שועבדו הן לטובת הארגון בשעבוד ספציפי, והן לטובת הבנק בשעבוד שוטף ובשעבוד ספציפי. בהקשר זה קבע המפרק כי זכויותיו של הבנק גוברות ועדיפות על זכויות הארגון, והארגון מערער על קביעתו זאת של המפרק.

ג.          השאלה השלישית עניינה האם יש מקום להדחות את חובה של הארגון או להרים את המסך בינו לבין האגודה בפירוק. בהקשר זה קבע המפרק כי אין מקום להדחיית החוב או הרמת המסך, ומגדלי הפטם מערערים על כך.

13.             הרקע העובדתי הדרוש להחלטתי פורט בהרחבה בהחלטות המפרק ואתייחס אליו ככל שהדבר יידרש לצורך הכרעה בשלוש השאלות אשר בפני.

 

טענות הצדדים

 

א.         טענות הצדדים ביחס לשאלה הראשונה: חלקם היחסי של מרכיבי הממכר בין  והציוד  כפי שחולקו על ידי המפרק (החלטה מיום 23.07.2009).

 

ערעור הבנק

14.            הצעת משכנות רם בע"מ- הצעה זו אשר הייתה גבוהה בכ- 20% מהצעה הזוכה ואשר לא התקבלה: הבנק סבור כי הצעה זו  ניתנה למעשה בעקיפין על ידי הארגון לשם השאת שווי הקרקע. כל שכן, ההצעה הוגשה באיחור ולא עמדה בתנאי הסף אשר נקבעו  ולכן אין לייחס לה כל חשיבות.

15.            הערכת שווי המקרקעין- טוען הבנק כי שווי הבטוחה העומדת לארגון זהה  לגובה ההלוואה בסך 10 מיליון ₪, אשר ניתנה על ידי הארגון לאגודה.     יתרת החוב של האגודה לטובת ארגון, ככל שישנה, נוצרה לאחר רישום השעבוד השוטף לטובת הבנק שנרשם על כל נכסי החברה, לרבות המקרקעין, ולפיכך אין לחשבו בחלוקה זו.

16.            יתרה מזאת, טוען הבנק, כי חלק גדול מחובה של האגודה לארגון (כ- 7 מיליון ₪) מקורו בהמחאת חוב שביצע בזמנו תאגיד קשור לאגודה ("עוף ועוד").  לכן, ספק אם חוב זה מובטח בשעבוד שנרשם לטובת הארגון והחוב המובטח במשכנתא הרשומה על המקרקעין לטובת הארגון אינו 10 מיליון ₪ אלא לכל היותר 3 מיליון ₪.

17.            הערכת שווי הציוד- טוען הבנק, כי המפרק טעה בהערכת שווי הציוד  בסך 4 מיליון ₪ וכי שוויו הנכון של הציוד עומד על 8,669,470 ₪. זאת משום שבגין הציוד נעשתה בטעות הפחתת שווי כפולה: פעם בהנחה המוטעית שאין מימוש הציוד במסגרת "עסק חי" ופעם שנייה בהנחה המוטעית כי יש מימוש מהיר. לעומת זאת בתחשיב המפרק עבור המקרקעין לא נלקחו הפחתות אלה בחישוב.

 

ערעור הארגון

18.            הארגון חולק על טענות הבנק, כפי שהוצגו, וסבור כי ערעורו צריך להדחות.

19.            לטענת הארגון, קביעתו של המפרק בהחלטה בשלב הראשון אינה מידתית ופוגעת בזכויות הקנייניות של הארגון כבעל שעבודים קבועים על מרבית המקרקעין הכלולים בממכר. יודגש, כי לטענת הארגון פגיעה שכזו, ללא הסכמת הנושה המובטח, היא פגיעה בזכות חוקתית וכי אין בפסיקה  תקדים לפיו אכפו על נושה מובטח מכירת נכס משועבד במחיר נמוך משמעותית מערכו, שעה שהייתה  הצעה גבוהה יותר.

20.            שווי המקרקעין- לטענת הארגון, על המפרק היה לקבל את ההצעה הכספית הגבוהה ביותר בגין המקרקעין וזאת למרות  קיום עקרון "העדיפות המוסכמת". תוצאת החלטתו לגרוע משווי המקרקעין, על מנת לקיים עקרון זה, העצימה את הפגיעה הקשה והבלתי מידתית בנושים המובטחים.

21.            הפחתת השווי- לטענת הארגון, שגה המפרק פעמיים: פעם ראשונה שהפחית 7.5% מהיחס שבין הצעת משכנות רם לבין הצעת הארגון. פעם שנייה, כאשר קבע את שווי המקרקעין באמצעות אומדנה  הנסמכת, בין היתר, על שומת זייד ושומת זיו, לצורך קביעת שווי המקרקעין, תחת הסתמכות על הצעת משכנות רם. הארגון טוען כי היה ראוי לקבוע את היחס שבין הציוד לבין המקרקעין בהתאם להצעות הרכישה וללא ביצוע הפחתות כלשהן.

22.            הצעת "משכנות רם"- הארגון דוחה את כל טענות הבנק בדבר מעורבותו בהגשת ההצעה ובתהליך ההתמחרות הנדון בעניינו. יתרה מכך, סבור הארגון כי ההצעה הינה לגיטימית ועצמאית וכי היה מקום לקבלה, בשל גובה ההצעה.

23.            שווי הציוד- לטענת הארגון, לא הייתה הצדקה לייחס לציוד שווי של 4 מיליון ₪, כאשר הערכת השמאי עמדה על 2 מיליון ₪. זאת משום, שהציוד נמכר במסגרת הליך של פירוק ולא כ"עסק חי" ולכן לא היה נכון לקבוע את שווי הציוד כאילו מדובר במכירה רגילה בשוק החופשי בין מוכר לקונה מרצון .

24.            הצעות לרכישת הציוד-  לטענת הארגון, ההצעה אשר הוגשה בדבר הציוד על ידי הארגון, הינה הצעה רצינית ומגובה בערבות בנקאית בסכום של 200,000 ₪ ולפיכך היה לקבלה. עוד ועוד, נציגי הבנק אומנם טענו בפני ועדת המכירות כי קיבלו הצעות ממספר גורמים בדבר רכישת הציוד בסכומים גבוהים יותר מהצעת הארגון, אך בפועל לא הוצגו ראיות לכך. לפיכך נכון היה לקבל את הצעת הארגון על סך 2 מיליון ₪ ולא להכפיל את סכום ההצעה, לצורך החישוב.

25.            חישוב שומת זייד - לדעת הארגון, נעשתה טעות בחישוב האומדנה בין שתי שומות המקרקעין. שומת זייד מתייחסת רק לחלק מהמקרקעין ולא כוללת בתוכה את החלקות החקלאיות אשר היו מעלות את שווי ערך המקרקעין.

26.            הארגון טוען, כי קביעת המפרק שגויה וכי היה צריך לערוך ממוצע בין שיעור ההפחתה הראשון לבין שיעור ההפחתה השני ולא לבצע שתי הפחתות. לחלופין, ובמידה ויימצא כי ראוי היה לבצע הפחתה, הרי שההפחתה אשר בוצעה בשלב הראשון על סך 7.5% מספיקה ולא היה כל מקום לבצע הפחתה נוספת.

 

 

 

 

ב. טענות הצדדים ביחס לשאלה השנייה: שווי פרטי ציוד שונים אשר שועבדו הן לטובת הארגון בשעבוד ספציפי, והן לטובת הבנק הראשון בשעבוד שוטף ובשעבוד ספציפי.

 

ערעור הארגון

27.            המפרק קבע כי השעבודים אשר הטיל הארגון בתאריך 3.2.2005 דינם להידחות מפני השעבודים שנרשמו לטובת הבנק בתאריך 12.6.2008. לטענתם, השעבוד אשר הטיל הבנק הינו שעבוד צף, ושעבוד זה, לטובת הבנק, נעשה ללא הסכמתו ולכן יש עדיפות לשעבוד הארגון.

28.            לטענת הארגון, יש לייחס לבנק ידיעה קונסטרוקטיבית בדבר קיומו של השעבוד מתאריך 3.2.2005 לטובת הארגון, שכן הבנק אינו נושה רגיל אלא מוסד בנקאי עם מערך משפטי מסודר. לטענת הארגון, היה על נציגי הבנק לטעון לבטלות השעבוד מיד לאחר רישומו ואז עדין יכול היה הארגון לפעול לגביית חובה של האגודה כלפיו, לפני שהפכה חדלת פירעון.

29.            בנוסף טוען הארגון, כי טעה המפרק בהסתמכו על השעבוד הצף שנעשה לטובת הבנק במסגרת השלב השלישי בהחלטה. שכן, השעבוד הצף לא רלוונטי, לנוכח היקף החובות בדין קדימה. התחרות היחידה על התמורה שהתקבלה עבור הנכסים המשועבדים בשעבוד ספציפי הינה בין בעלי השעבודים הספציפיים לעצמם. העובדה, כי לבנק שיעבוד ספציפי ושעבוד שוטף אינו מקנה לו זכויות יתר ולכן לא היה מקום לדון בזכויותיו כבעל שעבוד שוטף.

30.            דוקטרינת הבטלות היחסית- מציין הארגון כי בתחרות שבין ההתחייבות  שהובטחו לבנק ולארגון, עליו לזכות שכן, אין להכיר בבטלות השעבוד הספציפי שעה שהוא נמצא בתחרות מול שעבודים ספציפיים אחרים  אשר הם והם בלבד המקנים למחזיקים בהם זכות לגבור על שעבודים בדין קדימה.

31.            טענה חלופית נוספת של הארגון, לפיה, שגה המפרק שהכיר בשעבודים הקבועים הספציפיים שנעשו לטובת הבנק והליסינג, שעה שאלו לא הוכיחו את זכויותיהם על יסוד שעבודים אלה. במצב דברים זה, וככל שתישאר הקביעה כי אין להכיר בתוקף השעבוד שנעשה לטובת הארגון, הרי שהתמורה ממכירת פריטי הציוד אמורה לשמש בראש ובראשונה להחזר החובות בדין קדימה. 

 

טענות הבנק

32.            בתגובה לטענות הארגון, טוען הבנק כי השעבוד על הציוד אשר הטיל הארגון נעשה לאחר שידע או היה אמור לדעת, כי כבר הוטל שעבוד צף על הציוד לטובת הבנק ולפיכך שעבוד זה חסר תוקף, ואין לארגון להלין אלא על עצמו.

33.            אשר לטענת הארגון בדבר דוקטרינת הבטלות, הרי שטענה זו הייתה יכולה להיות רלוונטית לו הבנק היה נפרע מהציוד בגובה החוב המגיע לו. אולם לא כך הדבר בעניינו.

 

ג. טיעוני הצדדים ביחס לשאלה השלישית: בקשת המגדלים להדחיית חובו של הארגון והרמת המסך בינו לבין האגודה.

 

טענות המגדלים

34.            לטענת המגדלים, קיימת חפיפה בין חברי הנהלת הארגון וחברי הנהלת האגודה, אשר כיהנו בו זמנית הן בהנהלת הארגון והן באגודה.  חפיפה  זו, מהווה לדעת המגדלים, טעם לפגם, שכן הדבר יכול היה לתרום לקידום והעדפת  האינטרסים של  הארגון (ובעקיפין נהנית האגודה).

35.            בקשת הרמת מסך- לטענת המגדלים שגה המפרק כאשר דחה את בקשתם להרמת מסך ההתאגדות. כל שכן, שעה ומדובר בתאגידים קשורים, שמתוך התנהלותם ופעילותם ובכלל זה קיומן של הנהלות חופפות, עירוב נכסים וערבות פיננסית, עולה בבירור כי יש להרים מסך. עוד מבקשים המגדלים להעיר, כי טעה המפרק באי התייחסות לעובדה כי הארגון משמש כידם הארוכה של הקיבוצים והמושבים החברים באגודה שבפירוק. כידוע, הארגון שואב את כוחו מהם.

36.            הלכת "אפרוחי הצפון" והדחיית חוב- לטענת המגדלים על המפרק היה להחיל את הלכת "אפרוחי הצפון" ולהדחות את החובות המגיעים לארגון לסוף הסדר הנשייה. לטענתם, הלכה זו רלוונטית כאן, שכן האגודה התנהלה במימון דק והוזרמו אליה ההלוואות כאשר הארגון ידע על  מצבה הכלכלי של האגודה ולפיכך יש לבצע הדחיית חוב כפי שנקבע בהלכת "אפרוחי הצפון".

 

 

 

 

טענות הארגון

37.            בתגובה לטענות המגדלים , טוען הארגון, כי אין בסיס לטענות המקדמיות של המגדלים וכי הם למעשה טרם הוכיחו כי קיים חוב של האגודה כלפיהם, דבר הנדרש מהם, לפי ההלכה "כי המוציא מחברו עליו הראיה".

38.            הרמת מסך- טוען  הארגון כי דין טענה זו להדחות על הסף. שכן, במקרה הנדון, אנו עוסקים באגודה שיתופית ולא בחברה. רק בחברה ניתן לקיים את ההליך של הרמת המסך, לפי חוק החברות בין החברה לבעלי מניותיה.

39.            הדחיית החוב והחלת הלכת "אפרוחי הצפון"- הארגון מחזק את עמדת המפרק וטוען כי אין לבצע הדחיית החוב, שכן אפשרות זו חלה רק ביחסים בין תאגיד ובעל מניות.

40.            מאפייני ההלוואות- טוען הארגון, כי לא ניתן לראות בהלוואות שהועמדו על ידי הארגון כהלוואות בעלים אלא כהלוואות עסקיות אמיתיות ותקניות, כפי שסבר גם המפרק.

41.            מימון דק- הארגון טוען כי האגודה לא התנהלה במבנה של מימון דק. מצב האגודה, במועד  מתן ההלוואה, היה תקין ולרשות האגודה עמדו פעילות ונכסים בהיקף ניכר, אשר לא היו משועבדים  לטובת גורם כלשהו. עוד טוען הארגון, כי הסיבות לקריסת האגודה נעוצות, בעיקרן, במיזם "עוף טבע" מהעמק. במסגרתו, נוצר בתוך חודשים אחדים, חוב כלפי האגודה בהיקף של כ-24 מיליון ₪.

 

טענות הבנק

42.             הבנק מחזק את טענת המגדלים, כי ההלוואה אשר העמיד הארגון לטובת האגודה ניתנה, כאשר מצבה הכלכלי של האגודה היה רעוע. הלוואה כזאת לא הייתה ניתנת לאגודה על ידי גורם אחר, בנסיבות דומות.

43.            יתרה מכך, טוען הבנק כי לצורך ביצוע עסקאות מסוימות, כדוגמת הלוואה זו, נדרשים אישורים מיוחדים אשר קבועים בחוק החברות, התשנ"ט-  1999. מאחר ואישורים אלה לא התקבלו, יש להורות על הדחיית חובות הארגון לסוף הנשייה.

 

 

 

 

דיון  והכרעה

 

השאלה הראשונה: החלוקה בין  הציוד והמקרקעין

44.            בתאריך 23.3.2009 ניתן על ידי, צו לפירוק עוף העמק אגודה חקלאית שיתופית בע"מ ומונה מפרק לאגודה. המפרק הוסמך, בין היתר, לפרסם בקשה להציע הצעות לרכישת נכסי האגודה, תוך מתן עדיפות למכירת המשחטה לקונה, אשר יתחייב להפעילה ולהעסיק את עובדיה ("עדיפות מוסכמת").

45.            עקרון "העדיפות המוסכמת" הוביל את החלטת המפרק ועמד גם לנגד עיני בעת קבלת החלטתי. ההחלטה לשימור מפעל האגודה - "עוף העמק"  כעסק "חי" הייתה חשובה ביותר ולפיכך נכונה הייתה החלטת המפרק לפעול לאורו ולבצע את ההתאמות והפחתות הנדרשות בשווי הממכר כדי  שמפעל  האגודה יימכר לקונה שיפעיל אותו ויעסיק את עובדיו.

46.            לבקשת המפרק נערכו שתי שומות לרכוש האגודה שבפירוק: האחת נערכה על ידי אבישי זיו ומטרתה הערכת שווי המקרקעין למתחם "עוף העמק" והשנייה  נערכה לצורך זיהוי ושערוך פריטי הציוד המצוי במפעלי עוף העמק ובוצעה על ידי א. זגול. בנוסף, בוצעה שמאות נוספת  בדבר  המקרקעין על ידי מוטי  זייד לבקשת הארגון.  בוצעה גם שמאות נוספת של הציוד על ידי י.ג.ה לבקשת הבנק.

47.            במסגרת החלטת המפרק מתאריך 23.7.09 באשר לאופן זקיפת התמורה בין מרכיבי הקרקע, הציוד, ורשות השימוש בשם "עוף העמק" נקט המפרק בגישה כדלקמן:

                                                    א.              ראשית, המפרק ציין כי מכירת הממכר כמקשה אחת, אשר נעשתה בעיקרה מכוח עקרון העדיפות המוסכמת (ומיתר השיקולים שפורטו במסגרת הדיון באישורה), יצרה מציאות אשר הגדילה את שווי הציוד לעומת מימושו בפירוק ומכירתו שלא במקומו. יחד עם זאת תכליתה ומטרתה של העדיפות המוסכמת שניתנה במסגרת הליכי פירוק אלו, למתווה של חידוש פעילותה של המשחטה כעסק חי  תוך המשך העסקת עובדי האגודה, לא הייתה להתערב או להשפיע על סוגיות של חלוקת תמורות בין נושים הטוענים למעמד של נשיה מובטחת באגודה בפירוק. יסודה של העדיפות המוסכמת היה באינטרס הציבורי בדבר המשך העסקת עובדי האגודה, אינטרס ציבורי אשר נקבע במסגרת צו הפירוק, והוא אשר הכתיב את אופיים ומאפייניהם של הליכי פירוק זה.

                                                     ב.              שנית, המפרק ציין כי מאז הדיון שהתקיים בועדת המכירות, ומתווה החלוקה שהוצג בפניה לפיו היו אמורים להיזקף כשני שליש מן התמורות בגין המקרקעין, וכשליש מן התמורות בגין הציוד,  הובאו נתונים עובדתיים חדשים, אשר כולם תומכים בהגדלת הסכום שייזקף בגין המקרקעין, ובהקטנת הסכום שיזקף בגין הציוד לעומת ההצעה שהוצגה בפני ועדת המכירות.

                                                     ג.               שלישית, המפרק קבע כי הוא יתייחס בהחלטתו לכל השמאויות ולכל ההצעות שבפניו. המפרק דחה לפיכך טענות פורמאליות של מי מהצדדים אשר ביקש כי המפרק לא יתייחס לחלק מן התשתית העובדתית שבפניו. בהקשר זה בחן המפרק תחילה את יחסי החלוקה הנובעים מסכומי הערבויות הבנקאיות, בהמשך בחן המפרק את יחסי החלוקה הנובעים מסכומי השמאויות שבפניו, ולאחר מכן ערך המפרק ממוצע בין יחסי החלוקה הנובעים משתי שיטות החישוב.

                                                     ד.              אשר ליחסי החלוקה הנובעים מסכומי ההצעות המגובות בערבויות בנקאיות, בחן המפרק את  טענת הארגון לפיה יש לזקוף את שווי התמורה  בהתאם ליחס בין הצעת משכנות רם בע"מ על סך של 14 מליון ₪ בגין המקרקעין (87.5%), לבין הצעת הארגון על סך של 2 מליון ₪ בגין הציוד (12.5%9). בהתחשב במעורבותו של הארגון בגיבושן של הצעות אלו, באותן הבנות, כאלה ואחרות, אשר ככל הנראה עומדות ביסודן, ובאינטרס של הארגון באופן גיבושן, קבע כי יש להסיט חלק מן התמורה שיוחס למקרקעין לתמורה בגין הציוד. לפיכך קבע המפרק כי ניתן לקבוע בדרך זאת על דרך של אומדנה כי הצעות אלו משקפות יחס של כשמונים אחוז למקרקעין, וכעשרים אחוז לציוד.

48.            אשר ליחסי החלוקה הנובעים מסכומי השמאויות, בחן המפרק הן את השומות בנוגע למקרקעין, והן את השומות בנוגע לציוד.

                                                    א.              אשר למקרקעין, קיים היה פער כספי ניכר באשר לשווי המקרקעין בין השומות (9.6 מליון ש"ח בשומת א. זיו; 15.6 מליון ₪ בשומת מ. זייד). בהתחשב בפער בין השומות, השיקולים שפורטו בהחלטת המפרק, כמו גם בהצעת משכנות רם בע"מ (ומעורבותו של הארגון בגיבושה אשר פרטיה לא הובררו), העריך המפרק על יסוד השומות שלפניו, ולצורך תחשיבו את שווי המקרקעין בסך של 12 מליון ש"ח.

                                                     ב.              אשר לציוד, קיים היה פער כספי ניכר בין הערכת שווי הציוד כעסק חי  לבין הערכת שווי הציוד במימוש שלא על יסוד הנחה של עסק חי. הציוד מוערך בשווי של כ- 9.2-8.6 מליון ₪, אם מדובר בעסק חי. הציוד מוערך בשווי של כשני מליון ₪, תחת הנחת מימוש שלא במסגרת עסק חי. לאור נקודת המוצא, בהתייחס לשמאויות הציוד, כי תכליתה ומטרתה של העדיפות המוסכמת, מכוחה הציוד נשאר במקום להמשך תפעול המפעל על ידי הקונה, ללא פירוקו והעברתו למקום אחר, אינה קשורה ביחסי הנושים, ואינה אמורה לקבוע את אופן חלוקת התמורות בין הנושים. קבע המפרק  כי אין לראות את המכירה במקרה זה לצורך שומת הציוד כאילו הייתה מכירה בתנאי עסק חי, שכן במסגרת הליך הפירוק מצויה המשחטה במצב ביניים לפיו מחד אין המדובר בעסק חי, ומאידך אין המדובר במכירת הציוד תוך פירוקו והעברתו למקום אחר.  המפרק ציין כי יש להביא בחשבון בהקשר זה גם הפחתה משמעותית בעת מימוש מהיר באילוץ, שכן  המימוש במסגרת הפירוק נעשה באילוצי מימון כבדים, ובמגבלת זמן נוקשה שנקבעה מכך. בהתחשב בנסיבות ובשיקולים אלו, העריך המפרק לצורך תחשיביו  את שווי הציוד בסך של 4 מליון ₪.

                                                     ג.               לאור האמור לעיל קבע המפרק על דרך של אומדנה  כי היחס בין שווי השמאי של המקרקעין (12 מליון ₪) לבין השווי השמאי של הציוד (4 מליון ₪), הינו יחס של כ- 75% בין המקרקעין, וכ- 25% בגין הציוד.

49.            לסיכום חלוקת המקרקעין והציוד, קבע המפרק על יסוד הערכה ואומדנה כאמור, כי חלקו היחסי של המקרקעין בתמורה נע בין 75 אחוז לבין 80 אחוז, ואילו חלקו היחסי של הציוד בתמורה נע בהתאמה בין 25% לבין 20%. בהתחשב גם בערך שנזקף על חשבון רשות השימוש בשם עוף העמק, ובממוצע בין שתי שיטות האומדנה קבע המפרק כי התמורה תיוחס ותיזקף באופן יחסי לפרטי הממכר, כדלקמן:

א.התמורה בגין השימוש בשם "עוף העמק"- 0.77 אחוז מן התמורה.

ב.התמורה בגין המקרקעין- 77.12 אחוז מן התמורה.

ג.התמורה בגין הציוד- 22.11 אחוז מן התמורה.

 

השאלה השנייה: סדר השעבודים של הציוד

50.            הציוד – מהנתונים אשר הוצגו בפני ואשר נבדקו על ידי המפרק עולה כי על פרטי הציוד הכלול בממכר רשומים שישה שעבודים ספציפיים:

                     א.         שעבוד מס' 1- לטובת הבינלאומי ליסינג בע"מ מתאריך 23.12.2003.

                      ב.         שעבוד מס' 2 -  שעבוד צף  עם תניית הגבלה לטובת הבנק מתאריך 15.04.2004.

                      ג.          שעבוד מס' 3 - לטובת הארגון מתאריך 3.2.2005.

                      ד.         שעבוד מס' 4- לטובת הבנק מתאריך 12.06.2008.

                     ה.         שעבוד מס' 5- לטובת הבינלאומי ליסינג בע"מ מתאריך 1.72008.

                      ו.          שעבוד מס' 6 - לטובת הבנק מתאריך 6.1.2009.

זיהוי פרטי הציוד, הכלולים בממכר, והתאמתם לשעבודים השונים נערכה במסגרת תוספת לחוות דעת של א. זגול סיקור (2001) בע"מ, (העתקה המלא מצורף להחלטה המפרק) .

51.            פריטי הרכוש אשר אינם משועבדים בשעבוד ספציפי:

                        א.         זכות השימוש בשם עוף העמק - 100,000 ₪.

                        ב.         פריטי ציוד 3 (5,6,8,9) - 73,965 ₪.

                         ג.          סך הכול - 173,965 ₪ המהווה חלק יחסי בתמורה 1.33%.

52.            בהתאם לחוות דעתו של א. זגול, ישנם פרטי ציוד המשועבדים לטובת הבנק והבינלאומי ליסינג  גם יחד. לאור העובדה כי מדובר בתאגידים קשורים, אשר מיוצגים בהליך זה במאוחד, תועבר תמורת פרטי ציוד אלו לידי הבנק והם יסדירו בהסכמה את חלוקת התמורה ביניהם.

53.            הבנק והארגון חלוקים בשאלת ייעוד תמורת פרטי ציוד אשר משועבדים הן לזכות הארגון והן לזכות הבנק. טוען הארגון, כי זכויותיו עדיפות על השעבוד הספציפי הרשום לטובת הבנק, שכן השעבוד לזכות הארגון קודם בזמן. לעומתו, טוען הבנק כי  זכויותיו עדיפות שכן לזכות הבנק רשום שעבוד 

צף, קודם בזמן, הכולל תניה מגבילה האוסרת שעבוד נכסי האגודה.

   לפיכך, נדרשה הסכמת הבנק ליצירת השעבוד לטובת הארגון. מאחר והסכמה

   זו לא ניתנה, עדיפות זכויות הבנק.

54.            הבנק  תמך יתדותיו בתניית ההגבלה הרשומה בשעבוד הצף שנרשם לטובתו בתאריך 4.3.2004, ובהלכה  העולה מע"א 471/73 מקבלי נכסים זמניים של אלקטרוג'ניקס (ישראל) בע"מ נ' אלסינט בע"מ פ"ד כט(1) 121; תקנות החברות (דיווח, רישום וטפסים), תש"ס-1999.

55.            לסיכום, הנני סבור כי הצדק עם הבנק ויש להעדיף את זכותו מכוח השעבוד שלו וזאת מן הנימוקים להלן:

א.      השעבוד הרשום לטובת הארגון הנו שעבוד שנוצר להבטחת חוב קיים ואינו בגדר שעבוד ספציפי למימון רכישת נכס.

ב.       לזכות הבנק רשום שעבוד צף קודם בזמן-  הכולל תניה מגבילה המחייבת את הסכמת הבנק ליצירת שעבוד על פרטי הציוד נוסף (לטובת הארגון). הסכמה כזו לא  ניתנה.

ג.        התוצאה של הפרת תנית ההגבלה ורישום השעבוד הספציפי לזכות הארגון יכולה להיות בטלות השעבוד השני בזמן כלפי כולי עלמא; או רק הדחייה של החוב לארגון מפני מעמדו וזכויותיו של הבנק.

ד.       סוגיית הבטלות היחסית בנוגע לתחרות בין שעבוד שני לבין שעבוד ראשון בזמן, הכולל איסור על יצירת שעבודים מאוחרים (בין שעבוד ספציפי ובין שעבוד צף הכולל תניה מגבילה) נדונה בפסיקה ובספרות ונקבע כי אין תוצאה אחת יחידה ובלעדית לפגם הנטען. לפי כל מקרה יש לבדוק כלל הנסיבות, לרבות מהות הפגם, זהות הצד הנפגע וכדומה .(ראה דברי כב' השופט זרנקין בה"פ (מחוזי חי') 105-08 אלף ג'ני נכסים והשקעות בע"מ נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ, תק-מח 2008(4), 5879, (2008), 49.

ה.      קבלת טענת הארגון כי זכויותיו מכוח שעבוד מספר 3 מתאריך 3.2.2005, גוברות ועדיפות על זכויות הבנק מכוח שעבוד מספר 4 מתאריך 12.6.2008, על אף ששעבוד זה נרשם ללא הסכמת הבנק ובניגוד לתנית ההגבלה, מרוקנת מתוכן את הצורך בהסכמת הבנק לרישום השעבוד. תוצאה זו, לפיה אין משמעות לצורך הסכמת הנושה הראשון בזמן מכוח תניית ההגבלה, במערכת היחסים שבין הנושים המובטחים, אינה רצויה.

ו.        כאן, יישומה של דוקטרינת הבטלות היחסית, בנסיבות העובדתיות, מובילה לכך שזכויותיו של הארגון  מכוח השעבוד הספציפי על הציוד ידחו לטובת זכויות הבנק.

56.            חלקו היחסי של הציוד המשועבד בשעבודים ספציפיים לזכות הבנק עולה כדי כ- 21.555% מן התמורה בהתאם. חלק זה, יועבר לבנק, לאחר ניכוי הוצאות הפירוק ותשלומי החובה שחלים על הממכר. כפי שציינתי קודם לכן, הבנק והבינלאומי ליסינג בע"מ יסדירו בנפרד את חלוקת התמורה ביניהם ביחס לפרטי הציוד המשועבדים לטובת שניהם כמפורט בסעיפים 35, 36 בהחלטת המפרק, אלא אם כן יבקשו את הכרעת המפרק בכך. הודעה על אופן זקיפת התמורה ביניהם תינתן למפרק.

57.            21.555% מתמורת הממכר, דהיינו סך של כ- 2.80 מליון ₪, בהתאם לספרי האגודה נמוך משיעור החוב של האגודה לבנק. חוב האגודה לבנק, המובטח באגרת החוב, יפרע  לאחר ובכפוף לפירעון החוב בדין קדימה.

58.            לסיכום השאלה הראשונה בדבר החלוקה בין  הציוד והמקרקעין והשאלה השנייה בדבר השעבודים:הנני מקבל את החלטת המפרק ופוסק כי תמורת הממכר בסך 13 מיליון ₪, אשר התקבלה בגין הסכם המכר בניכוי החזר מימון הביניים, תשלומי החובה ועלויות הפירוק והמפרק , תחולק כדלקמן:

                                        א.         " 72.585% מתמורת הממכר יזקפו בגין שווי חלקות המקרקעין ביחס אליהן רשומים שעבודי ספציפיים לטובת הארגון. סוגיית הסדרת  חלוקת התמורה בגין מימוש חלקה 116 המשועבדת בשעבוד ספציפי ראשון בדרגה לטובת נילי העמק בע"מ, ובשעבוד ספציפי בדרגה שנייה לטובת הארגון , תעשה על ידי המפרק בנפרד.

                                         ב.          21.555% יזקפו בגין שווים של פרטי הציוד המשועבדים בשעבוד ספציפי לטובת הבנק ותמורתן תועבר לבנק.

                                         ג.          4.53% יזקפו בגין שווי  חלקות המקרקעין החקלאיות, שאינן משועבדות לטובת מי מן הנושים."

                                         ד.         1.33% יזקפו בגין פרטי רכוש שאינם משועבדים בשעבודים ספציפיים כלשהם (רשות שימוש בשם עוף העמק, פרטי ציוד שאינם משועבדים).

 

 השאלה השלישית: הרמת מסך והדחיית החוב

59.             בחלק זה אדון בטענות המגדלים להרמת מסך ולהדחיית החוב. תחילה, אדון בהליך הרמת המסך ובתנאים הנדרשים לביצועו, ולאחר מכן אדון בבקשה להדחיית החוב של הארגון לסוף הנשייה.

60.            עוף העמק  (להלן: "האגודה") הייתה חלק  מהתארגנות אזורית של קיבוצים ומושבים לצרכי עיבוד ושיווק משותף של תוצרתם החקלאית. התארגנויות אזוריות שכאלו, כדוגמת הארגון, קיימות ופעילות במרבית אזורי הארץ (גליל עליון, עמק בית שאן, עמק הירדן, משקי הדרום ועוד). ארגון זה  מנוהל בשני כובעים: האחד, מוסד כספי הפועל  כמסלקה פיננסית, שבו מתבצעת גביית התמורות עבור התוצרת החקלאית של חברי הארגון ותאגידיהם ובאמצעותו גם ניתן אשראי להון חוזר לחברים. הלוואות אלה המאפשרות לחברי הארגון תפקוד פיננסי. בכובעו השני, משמש הארגון כארגון קניות המופקד על רכישת צרכי משקי החברים בשני תחומים עיקרים: אחזקה ותשומות חקלאיות. המטרה היא שיפור מתמיד של התנאים להם זכאים חברי הארגון מספקים שונים בארץ .

61.            המגדלים טוענים:

                                                    א.              בנוסף, טוענים המגדלים כי הקשר בין האגודה ובין הארגון הוא קשר בו קיימת חפיפה כמעט מלאה בין ההנהלות וחברי האגודה והארגון וכי קיים  עירוב נכסים וערבות פיננסית ולכן יש להרים מסך.

                                                     ב.              כי פעילות הארגון הייתה דומה לפעילות של מתן הלוואת בעלים וכי האגודה התנהלה במצב של "מימון דק". לפיכך, יש להדחות את החובות לארגון לסוף הנשייה, לאחר החובות של הנושים הלא מובטחים, כגון המגדלים, (טענה זו התבססה על הלכת אפרוחי הצפון).

62.            השאלה בפני, האם ניתן להפעיל את דוקטרינת הרמת מסך במסגרת אגודה שיתופית והאם ראוי להרים מסך במקרה זה.                                        סוגיית הרמת המסך אינה קיימת בפקודת האגודות השיתופיות. לפיכך היה על המפר להקיש מדיני החברות לדיני האגודות השיתופיות.                                                                              היקש דומה נעשה בפש"ר (תל אביב- יפו)  2624/99 רשם העמותות נ' ארגון השוטרים הבינלאומי (היקש לעניין הרמת מסך לפי ס' 6 (ג') (2) לחוק החברות).

 " אין כל מניעה להקיש מחוק החברות לחוק העמותות בעניין זה, וזאת כפי שהוסבר קודם  לכן מכוחו של קל וחומר".

 

       המפרק נעזר בסעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט 1999, (תיקון מס' 3 (תשס"ה) (להלן – חוק החברות), בו מופיעים התנאים הדרושים להרמת מסך והדחיית חוב.

 

"6(א) (1) בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות העניין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה:

 (ב) באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה.

ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו-193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה.

(2) לעניין סעיף קטן זה, יראו אדם כמודע לשימוש כאמור בפסקה (1)(א) או (ב) גם אם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות, שגרמו לשימוש כאמור, אך נמנע מלבררן, למעט אם נהג ברשלנות בלבד".

(ב)   בית משפט רשאי לייחס תכונה, זכות או חובה של בעל מניה לחברה או זכות של החברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות העניין, צודק ונכון לעשות כן בהתחשב בכוונת הדין או ההסכם החלים על העניין הנדון לפניו". מצא כי התקיימו התנאים לייחוס חוב של החברה לבעל המניה כאמור בסעיף קטן (א). (הדגשה שלי א.ז).

 

63.            כאשר אנו בוחנים "האם מדובר בחברות קשורות", יש לבחון לפי החוק והמבחנים אשר נקבעו בפסיקה. ד"ר א. חביב סגל, מפרטת בספרה  דיני חברות, כרך א' (תל אביב, התשנ"ט-1999), עמ' 245 ואילך, כי יש לבדוק את יחסי הקרבה בין החברות בקונצרן לפי קיום כל/חלק מהיסודות העובדתיים הבאים:

                           א.         מי מנהל את עסקי חברת הבת?

                           ב.         האם החברה היא המוח המפעיל של העסק?

                            ג.          האם רווחי העסק של החברה מופקים מומחיותיה ושיקול דעתה של החברה האם?

                           ד.         האם החברה האם שולטת בעסקיה של החברה הבת?

                           ה.         האם יכולת ההחלטה לגבי חברת הבת נמצאת ברשות האם ?

                            ו.          האם שליטתה של החברה האם בחברת הבת היא אפקטיבית ומתמדת?

מצוין כי די בכך שהתשובה בגין חלק מהשאלות תהיה חיובית על מנת שבהמ"ש ימצא שהתקיימו יחסי קרבה בין החברות וירים את מסך ההתאגדות.

64.            לאור המבחנים האלה, דין בקשת הרמת המסך, בגין התנהלות חופפת, בין האגודה לבין הארגון להידחות, שכן:

                      א.        הארגון אינו  בגדר בעל מניות או חבר באגודה.

                       ב.        הארגון הינו נושה מובטח ולרשותו רשומים שעבודים כדין על נכסי האגודה.

                       ג.         בין האגודה והארגון  לא מתקיימים יחסי חברות אם ובת.

                       ד.        הארגון לא החזיק בשליטה באגודה ולא מינה את מנהליה. אי לכך, גם לא התקיימה שליטה אפקטיבית מתמשכת ורצופה באגודה.

                      ה.        הארגון לא היה בגדר האחראי והמוח מאחורי פעילות והתנהלות האגודה.

                       ו.         האגודה לא גרפה רווחים מכוח ידיעתו, מומחיותו ושיקול דעתו של הארגון.

                       ז.         לארגון לא הייתה שליטה בהון האגודה.

                      ח.        האינטרסים של האגודה ושל הארגון הינם אינטרסים שונים וברורים.

                      ט.        האגודה הייתה "היד החותמת והיד המשלמת כאחד".

65.            לכן, מקרה זה  אינו בגדר סעיף 6 לחוק החברות, מאחר והארגון אינו מאחורי המסך אותו מבקשים המגדלים להרים. הארגון לא היה מעולם חבר באגודה. יתרה מזאת, בסעיף 6 הנ"ל מודגש כי הרמת מסך תעשה על ידי בעל מניות בחברה והרי לא כך הדבר כאן.

66.            הרמת מסך באשכול תאגידים- טענה נוספת אשר הועלתה היא כי יש לראות במבנה האזורי הקיים ביישובי עמק יזרעאל כ"אשכול תאגידים" שכן המערכת האזורית הכוללת: מושבים, קיבוצים, אגודות חקלאיות, אגודה מרכזית המעניקה שירותי ניהול (מפעלי העמק) והארגון כאגודה מרכזית המעמידה שירותי ניהול. טענה זו אינה רלוונטית לעניין זה, שכן, המושג "אשכול חברות" בפסיקה ובספרות, מטרתו לאפשר להתעלם מצורת ההתאגדות שבחרו יזמים ולחייב את אחת החברות בחובותיה של האחרת. במקרה זה לחייב את הארגון בחובותיה של האגודה. תהיה זו טעות להשוות בין חברה המוקמת למטרות הרווח של יזמיה ובעלי המניות שבה, לבין אגודה שיתופית שמטרתה ליצור יחסי גומלין בין גורמים בעלי אינטרסים כלכליים משותפים או כאמור בסעיף 4 לפקודת האגודות השיתופיות                                 "כדי להביא לשיפור תנאי חייהם, עסקיהם ושיטות הייצור שלהם".

67.            במאמר מוסגר אוסיף, כי טענתם של המגדלים ביחס להלוואות אשר העמיד הארגון לאגודה תמוהה. שכן, חלק מהמגדלים  שאינם חברים באגודה ואשר טענו כנגד ההלוואות שניתנו  על ידי הארגון  לאגודה, בשל זהות בעלים או חברים, הם עצמם עשו שימוש בשירותי הארגון ואף קיבלו הלוואות/ חו"ז מהארגון. הם גם העבירו את תמורות השיווק שלהם באמצעות הארגון. לכן, טענת המגדלים אינה ברורה, שכן, כאשר גם  הם נזקקו להלוואות,  הם פנו אל הארגון אשר מטרתו היא עזרה לחבריו.

68.            יפים לענייננו דבריה של כב' השופטת ו. אלשיך המגבילה את השימוש ב"הרמת המסך" :

 

"מהותה של "הרמת מסך" במובנה ה"קלאסי" הינה ביטול "קו החיץ" של האישיות המשפטית הנפרדת, ומתן זכות לנושה של חברה להיפרע מכיס העושר הפרטי של בעלי המניות בחברה. אין חולק, כי צעד זה, הנסמך כיום על סעיף 6 לחוק החברות התשנ"ט (1999), הינו צעד חריג, הננקט אך ורק במקרים קיצוניים בלבד, בהם נעשה שימוש בולט לרעה בעקרון האישיות המשפטית הנפרדת, או שפעולות בעלי המניות עצמם שמו אותו לפלסתר." (ראה: בש"א (תל-אביב-יפו) 13857/01 - שמואל רובננקו נ' שיא החזקות . תק-מח 2001(2), 5984 ,עמ' 5985.) (הדגשה במקור  י.א.ש.).

 

69.             יש גם לדחות טענת המגדלים להדחות את חובו של הארגון מתוך הטענה שהאגודה התנהלה במימון דק.

70.            בפסק דין של בית המשפט העליון "אפרוחי הצפון" ( ע"א 4263/04 קיבוץ משמר העמק נ´ עו"ד טומי מנור- מפרק אפרוחי הצפון בע"מ) - דן בית המשפט באריכות בסוגיה הדחיית חוב  בשל מימון דק.  הוחלט בדעת רוב כי מימון דק מהווה עילה עצמאית להרמת מסך ובנסיבות העובדות שבפניו מוצדק לבצע הרמת מסך חלקית, בדמות טכניקת הדחיית חובות עד לאחר פירעון מלוא החובות לכלל נושי החברה. זהו שימוש מתון  בהלכת הרמת המסך. בית המשפט קבע כי יש להפעילו בנסיבות שבהן נמצא כי בעלי המניות לא פעלו במרמה או בחוסר תום לב מובהק בניהול עסקי החברה, אלא ניהלוה במימון דק

71.            כיום, סעיף 6 (ג) לחוק החברות מסדיר את נושא הדחיית החוב                   (equitable subordination) ובו נקבע :

 

" בית משפט רשאי להשעות זכותו של בעל מניה לפירעון חובו מאת החברה עד לאחר שהחברה פרעה במלואן את כל התחייבויותיה כלפי נושים אחרים של החברה, אם מצא כי התקיימו התנאים לייחוס חוב של החברה לבעל המניה כאמור בסעיף קטן (א)."

 

 כידוע, דוקטרינת הדחיית החוב החלה בבית המשפט העליון של ארה"ב בשנות השלושים: (Pepper v. Litton, 308 U.S. 295 (1939); Taylor v. Standard Gas & Elec. Co ., 306 U.S. 307 (1939)), בפסק דין זה, הודחתה תביעת חוב של בעל מניות כנושה, בשל התנהגות פסולה או בלתי הוגנת (inequitable conduct). בשנת 1977 ניתן פסק הדין נוסף בעניין Mobile Steel Co. ( In re Mobile Steel Co., 563 F.2d 692 (5th Cir. 1977)), נקבעו הקווים המנחים להפעלת הדוקטרינה והוזכרו שלוש קבוצות של התנהגויות פסולות (inequitable conduct) כדוגמאות המצדיקות הדחייה: מימון דק (undercapitalization); מרמה, ניהול כושל (mismanagement) והפרת חובת נאמנות; שימוש בחברה ריקה מתוכן כידו הארוכה של בעליה (alter ego).

72.             בארץ, שורשיה של דוקטרינת ההדחייה בפסיקה הישראלית היו בפסק דין קריספי, ע"א 2223/99 ויטלי קריספי נ' ח. אלקטרוניקה (1988) בע"מ, פ"ד נז(5) 116),  לאחר מכן הוסדרה דוקטרינת ההדחייה בסעיף 6(ה) לחוק החברות.      בפרשת קריספי קבע בית משפט העליון, בהסכמת כל שופטי ההרכב (השופטים דורנר, ריבלין ונאור), "כי בית המשפט היה מוסמך, גם עובר לחקיקת חוק החברות, להורות על הדחיית חוב" (עמ' 137, השופטת נאור). נקבע כי ניתן ככלל להדחות חוב, ובמקרה הקונקרטי הודחה החוב מהטעם שבעל המניות פעל בחוסר תום לב כלפי החברה (השופטות דורנר ונאור). אך אין בפסק הדין אמירה מוסכמת לפיה מימון דק מצדיק כשלעצמו הדחיית חוב. (לניתוח פסק דין קריספי, ראו עוד בש"א (מחוזי ת"א) 36213/99 ציביאק יוסף נ' מפרק סריגי ציביאק בע"מ (בפירוק) (לא פורסם)).

73.            לסיכום שאלת הרמת המסך והדחיית החוב במקרה שלפני, לא מתקיימות העילות להרמת מסך ולהדחיית החוב:

                     א.          בעל מניות- טענת  המגדלים כי יש  זהות בין חברי האגודה לבין חברי הארגון נידחת. חברי האגודה מנו 17 יישובים ביניהם קיבוצים ומושבים בעוד שבארגון חברים כ-34 קיבוצים. יתרה מכך, אינני רואה בחפיפה חלקית של חברי הנהלת האגודה לבין חלק מחברי הנהלת הארגון כבעיה. אין איסור בחוק על כהונתו אדם בהנהלות של שני תאגידים שלהם קשר- מלווה - לווה, כל עוד אין בכך בכדי לפגוע בתפקידו כמנהל כלפי כל אחד מהתאגידים.

                      ב.         אופי ההלוואות- הארגון משמש כארגון על, אשר מטרותיו הן: הטבת תנאים לאגודות החברות בו וסיוע בידן לניהול עסקיהן בצורה נכונה מבחינה פיננסית וניהולית. ההלוואה אשר ניתנה על ידי הארגון, הינה עסקה לגיטימית אשר נועדה לצרכי פיתוח והתרחבות. ההלוואה התבצעה בין גוף מממן לבין משחטה המעוניינת להתרחב ולהגדיל את הכנסותיה ולפיכך לא ניתן לראותה כהלוואת בעלים אלא כמהלך עסקי.      על פי הגדרתה של כבוד השופטת פרוקצ'ה בספרה "דיני חברות" לעניין "מימון דק", עמ' 527, המבחן האמיתי הוא:

 

"התחקות אחר האופי האמיתי של עסקת הלוואת הבעלים, תוך בחינה  האם התקיימה הלוואה אמיתית או שמא ההלוואה דומה יותר להזרמת הון  בעלים לחברה שבבעלותם."

 

במקרה דנן ההלוואה ניתנה במהלך העסקים הרגיל  ולצורך הקמת מפעל מוצרים. זו השקעה הונית שבוצעה בשנת 2003 על ידי האגודה על מנת לנסות ולכבוש נתח שוק נוסף - שיווק עוף מעובד ומצונן. ההלוואה ניתנה לאגודה על ידי הארגון לצורך הבטחת אשראי לאגודה  ובתמורתה שיעבדה האגודה נכסי מקרקעין אשר היו בבעלותה. 

                      ג.          מימון דק- מצב של "מימון דק" לפי שתי החלופות הקיימות בפסיקה, מהווה ביטוי להחצנת סיכונים בלתי סבירים הנלקחים על ידי החברה ובעל מניותיה והסבתם לנושים החיצוניים, תוך שימוש בעקרון האחריות המוגבלת של תאגיד, המעניק הגנה לבעלי המניות. לא כך הדבר כאן:

1)      מבנה ההון של האגודה לא יצר כשלעצמו סיכון משמעותי ביותר לסיכון  של חדלות פירעון.

2)      לאגודה עמדו נכסים, ציוד ושם וצפי הזמנות לעתיד - דבר אשר המצביע על המשך פעילות תקינה.

3)      במחצית שנת 2008 הייתה האגודה עדיין עם הון עצמי חיובי. במועד זה ניסתה להיכנס למיזם חדש הנקרא "עוף העמק מהטבע". במסגרתו, האגודה נשאה בעלויות המיזם, ואילו ההכנסות התקבלו בידי חברת "עוף העמק מהטבע". בעקבות מיזם זה שקעה האגודה בחובות וסיימה את הרבעון הראשון של 2009 עם חוב של כ-24 מילון ₪.

74.            ד"ר בהט קובע בספרו חברות-החוק החדש והדיין, העשור השני, ע"מ 185, כי:

 

"יש לקוות שלא ימהר בית המשפט להפעיל את הסעד במקרים שהמימון הדק הוא זמני ונובע מבעיות זמניות, להבדיל מתופעות ארוכות זמן של מימון דק, והימנעות מהצורך להגן על יציבות החברה על ידי הגדלת  ההשקעה בהון".

סוף דבר

 

75.            lawdata - דטהחוק אשר על כן, איני רואה  כל מקום להתערב בהחלטת המפרק. הנני דוחה את הערעורים  אשר הוגשו בפני וקובע כי יש לבצע את חלוקת הכספים כפי שהנחה המפרק בהחלטתו  מתאריך 11/1/2010.

 

ניתן היום  5/07/2010, כ"ג בתמוז, בהעדר הצדדים המזכירות תעביר החלטתי לצדדים.       

עו"ד אורי זליגמן

                      

                       אורי זליגמן, עו"ד

                  רשם האגודות השיתופיות

76.             אין צו להוצאות.

 

יצירת קשר

השאירו פרטיכם ונחזור אליכם בהקדם: