ליקויי בטיחות ברפת הקיבוץ - על קיבוץ לביא לגדור את המאוורים בסככת הפרות

בבית הדין האזורי לעבודה בנצרת בפני כב' השופט חיים ארמון ונציגי ציבור. על"ח 3412-07-12 קיבוץ לביא אגש"ח בע"מ נ' מדינת ישראל – משרד התמ"ת
הרקע

זהו ערעורו של קיבוץ לביא על "צו שיפור" שהוצא כנגדו על ידי מפקח מכח חוק ארגון פיקוח על העבודה.

כרקע לדברים נאמר, כי חוק זה, שמטרתו לפקח על ענייני בטיחות ורווחה בעבודה, מורה על הקמת שירות פיקוח על העבודה, הכולל מפקחי עבודה, אשר מוסמכים להיכנס למקומות עבודה, לבדוק אותם, לערוך חקירות, לאסור על שימוש במכונות ובמתקנים ועוד. 

בנוסף לכל אלו, מוסמך מפקח עבודה לתת "צו שיפור", כל אימת שהוא נוכח כי במקום עבודה כלשהו לא מקויימת הוראת חיקוק שעניינה בטיחותם, בריאותם או רווחתם של העובדים או הנמצאים בו עיסוקם. צו זה, מחייב את המחזיק במקום העבודה לנקוט בצעדים שיפורטו בצו לשם קיומה של שאותה הוראת חיקוק תוך התקופה שתקבע בצו ושלא תפחת מ-14 ימים. המחזיק רשאי לערער על הצו בפני בית הדין האזור לעבודה תוך 7 ימים מיום שנמסר לו הצו, ומשערער כך, הוא רשאי לבקש דחיית ביצוע הצו.

וכך השתלשלו האירועים - קיבוץ לביא מפעיל רפת לפרות, בה יש משטחי מרבץ לפרות, ומעליהם מותקנות סככות להגנה מפני שמש ומפני גשם. בסביבות שנת 2006, הותקנו בסככות אלה 14 מאווררים תעשייתים, במטרה לייבש את זבל הפרות במשטחי המרבץ.

בנובמבר 2011, ביקר מפקח עבודה ברפת, ולאחר הביקור הוא שלח לקיבוץ דו"ח בקשר לליקויי הביטחות שהוא מצא, כשאחד הליקויים שפורטו בדו"ח היה בקשר לבטיחותם של שני מאווררים שנאמר לגביהם כי הם אינם מגודרים לבטח, בניגוד להוראות פקודת הבטיחות בעבודה. ככל הנראה בעקבות הדו"ח, התקין הקיבוץ רשתות הגנה בצד הקדמי של המאווררים. ביוני 2012, נערך ביקור נוסף של המפקח בקיבוץ, וגם בעקבות ביקור זה הוא שלח דו"ח לקיבוץ, בו הוא התריע לגבי בטיחות המאווררים. רק שהפעם, בנוסף לדו"ח, הוציא המפקח לקיבוץ גם צו שיפור. על צו זה, כאמור, ערער הקיבוץ.

 
דיון והכרעה

בית הדין הבהיר, כי בעת בחינת הערעור, עליו לבחון תחילה אם היתה סמכות לתת את צו השיפור, לאחר מכן עליו לבחון האם אופן שיקול הדעת במתן הצו הופעל כראוי, ורק במקרה שיתברר שקיימת עילה לבטל או לסייג את הצו – יש לקבל את הערעור.

אך במקרה דנן, אין מחלוקת בשאלת הסמכות, ומחלוקתם האמיתית של הצדדים היא בעניין הצורך בגידור הצד האחורי של המאווררים, והאם הם נחשבים חלק מסוכן שיש לגדר אם לאו. כך, בעוד שהמדינה טוענת, כי לא נפל פגם בשיקול דעתו של המפקח, שמצא כי גם החלק האחורי של המאווררים הוא חלק מסוכן, טוען הקיבוץ, כי בשל הגובה שבו מצויים המאווררים, מעל 3 מטרים מגובה רצפת המשטח, ובשל העובדה שהחלק האחורי שלהם פונה לכיוון הסככה, אין חשש שעובד כלשהו יגיע לחלק האחורי של המאווררים, ובשל קיומה של רשת הגידור בחלק הקדמי של המאוור, אין חשש כי כנף מאוורר תתנתק ותעוף לכיוון מטה.

לדעת בית הדין, האפשרות לחזות באופן סביר, כי ייתכן מגע בין אותו חלק של המכונה לבין גופו של העובד, אמורה להביא בחשבון, את כל המצבים, ולפיכך, יש לצפות גם מצבים בהם יש חשש שמא החלק יינתק מן המכונה ויגיע אל גופו של העובד. ומשמעות הדברים היא, כי הערכה זהירה של מקרים אפשריים בעניין חשש למגע בין עובדים לבין מאווררים אמורה להביא בחשבון גם אפשרות של מגע החלק האחורי של המאווררים.

אמנם, הוסיף בית הדין, ייתכן ומדובר בחששות שאינם בגדר תרחיש סביר, וכי סיכויי התממשותם הם נמוכים בלבד, אולם, עצם אפשרות התממשותם, יש בה כדי להביא למסקנה, שלא ניתן לקבוע שקביעת המפקח היא בלתי סבירה. ומכל מקום, הקיבוץ לא הראה שיש עילה לפסול את שיקול דעתו של המפקח.

 
סיכום

משלא מצא בית הדין עילה להתערב בשיקול דעתו של המפקח הערעור נדחה. עם זאת, מאחר שהעניין היה בהתדיינות בבית הדין, הוארך מועד ביצוע צו השיפור עד ליום ה-31 באוגוסט 2012, כשעל הקיבוץ להודיע למפקח על ביצוע האמור בצו השיפור, תוך 7 ימים מיום הביצוע. בהתחשב במהות ההליך ובאופן ההתדיינות, לא ניתן צו להוצאות.

 
ניתן ב- י"ט אב תשע"ב, 7 באוגוסט 2012, בהעדר הצדדים.
לאתר קיבוץ לביא                               

יצירת קשר

השאירו פרטיכם ונחזור אליכם בהקדם: