לקיבוץ גינוסר יש אחריות לשריפה שפרצה בשטחיו, ולכן יופחת הפיצוי הגבוה שהיה צריך לקבל מהמנהל

בשנת 2003 ארעה שריפה באזור גדות נחל צלמון, המצוי במקרקעין אשר בבעלות ובאחריות מינהל מקרקעי ישראל, והתפשטה למטע הבננות של קיבוץ גינוסר. מכבי האש שהגיעו למקום הצליחו להתגבר על האש, אולם, לטענת הקיבוץ, מכבי האש עזבו את המקום מבלי לוודא את כיבויה המלא של השריפה, וזה גרם להתלקחות האש בשנית לאחר מספר שעות.

לפיכך, סבור הקיבוץ, כי מוטל על המינהל ומכבי האש נטל ההוכחה להוכיח כי לא התרשלו לגבי מקור האש או התפשטותה.

את התשלום לנזק גבה הקיבוץ מהביטוח החקלאי שלו, ולכן כעת תובע הקיבוץ בגין נזקים אשר לא שולמו לו ע"י הביטוח, והביטוח מצידו, תובע בתביעת שיבוב את המנהל ואת שירותי הכבאות בגין הנזקים שנגרמו על ידם, בסך 103,783 ₪.

מנגד, טוען המנהל, כי לא הוכח כי האש אכן פרצה מקרקע הנמצאת בבעלותו. לחלופין, טוען המנהל, כי כל החלקות מהן יצאה האש מוחזקות ע"י הקיבוץ ולכן אין מה להלין על אחריותו למקרקעין.

מכבי האש טוענים, כי מדובר בשתי שריפות שונות. בענין השריפה הראשונה, סבורים מכבי האש, כי הם נקראו לעזור רק לאחר מספר שעות בהן השתוללה האש ולאחר שאנשי הקיבוץ לא הצליחו להתגבר עליה. לטענת מכבי האש, לו היו מוזעקים מיד כשפרצה האש – היה ניתן למנוע את הנזק הגדול שנגרם למטעים.

כמו כן, מציינים מכבי האש, כי הם נשארו במקום מספר שעות לאחר תום הטיפול בשריפה הראשונה, והלכו לדרכם רק לאחר שלא היה בידם כל חשש להתלקחות בשנית. לטענתם, השריפה השנייה פרצה כ- 18 שעות לאחר השריפה הראשונה, וגם על שריפה זו לא נודע להם אלא באיחור של מספר שעות.

בענין הנזק, סבורים מכבי האש, כי 80% מהנזק נגרם כתוצאה מהשריפה הראשונה, והיקף הנזק מסתכם בכ- 48,855 ₪ ולא כפי שטוען הקיבוץ.

דיון והכרעה

 ראשית, עוסק ביהמ"ש במוקד התלקחות האש, ופוסק, כי בהתאם לדעת המומחה ודו"ח החקירה שהוצגו בפניו, נראה, כי התלקחות האש החלה בגדות נחל צלמון הנמצא בבעלות המינהל.

כמו כן, מקבל ביהמ"ש את טענת הקיבוץ, לפיה מוטל על המינהל נטל ההוכחה כי לא התרשל לגבי מקור האש או התפשטותה, וזאת בהתאם לאמור בפקודת הנזיקין. שהרי, מציין ביהמ"ש, המינהל הסתפק בהוראות מניעה משריפות, אשר העביר לרועה צאן מהקיבוץ המסתובב בשטחי השריפה, אולם לא הוכיח כי פעל באופן מעשי למניעת השריפות. ביהמ"ש מדגיש, כי ראוי להגדיל את היקף פעילות מניעה משריפות כשמדובר באזור מטויל, בעל ערימות של פסולת וחומרי בעירה.

בהמשך, קובע ביהמ"ש, כי היות ובעלי תפקידים בקיבוץ הבחינו בערמות פסולת וגזם על גדות הנחל מול המטעים, אך לא פעלו לצורך פינויים – יש לייחס לקיבוץ אשם תורם. בנוסף, מציין ביהמ"ש, כי הקיבוץ התעכב בהזעקת מכבי האש, מה שגרם להתפשטות השריפה ולהרחבת הנזק, ולכן גם בזה יש להם מידה של אשם תורם. לפיכך, מייחס ביהמ"ש לקיבוץ אשם תורם לנזק שנגרם, בשיעור 30%.

לאחר מכן, עוסק ביהמ"ש במקורה של השריפה שנייה, ופוסק, כי היא היתה המשך של השריפה הראשונה, ומוצא הוכחה לכך בעדותו של מנהל ענף הבננות בקיבוץ, המתארת כיצד החל לראות את התלקחות השריפה השניה בזמן שאמד את נזקי השריפה אשר ארעה יום קודם לכן במטע.

לעומת עדות זאת, מציין ביהמ"ש, לא הובאה ע"י מכבי האש כל עדות המצביעה על מקור שריפה נוסף, אשר יכול לתמוך בטענתם כי מדובר בשתי שריפות שונות.

בעקבות החלטתו כי מדובר בשריפה אחת, דן ביהמ"ש באחריות מכבי האש להתרחשות התלקחות השריפה, וקובע, כי טענת שירותי הכבאות, לפיה הם נשארו בשטח מספר שעות לאחר השריפה הופרכו ע"י עדים וע"י יומן המבצעים של מכבי האש, שם מצוין כי הצוות האחרון חזר לתחנה בשעה 20:00, כשעה לאחר שדווח השתלטות על האש.

ביהמ"ש מוסיף ומדגיש, כי עזיבת כוחות הכיבוי את שטח השריפה פרק זמן כה קצר לאחר כיבויה, כאשר הם מודעים לחשיבות הישארותם במקום בכדי להשגיח כי לא תתרחש התלקחות נוספת, במיוחד לאור אופיו של מיקום השריפה "המועד לפורענות" והיקפה, מהווה חריגה מסטנדרט הפעולה הנדרש מהם ומלמדת על קיומה של רשלנות מצידם. ביהמ"ש מציין, כי עצם השארת עובד מטעם הקיבוץ במקום מעידה כי היה חשש להתלקחות השריפה, ולכן היה על מכבי האש לנהוג בצורה אחראית ולהישאר במקום עד שווידאו כי אין סכנה להתלקחות האש.

עם זאת, קובע ביהמ"ש, כי אף במקרה זה התעכב הקיבוץ ולא דיווח במיידי למכבי האש על התלקחות השריפה, ולכן פוסק ביהמ"ש כי לקיבוץ יש אשם תורם לנזק בשיעור 50%.

לבסוף, עוסק ביהמ"ש בעניין שיפוי הנזק, ופוסק, כי הקיבוץ שופה ע"י חברת הביטוח בגין נזקים בשיעור 77,673 ₪, ולכן המינהל ישיב לחברת הביטוח סכום זה, בנוסף ל- 7,091 ₪ שכר טרחה לשמאי ולחוקר.

ביהמ"ש פוסק, כי המינהל ושירותי הכבאות יפצו את הקיבוץ בסך 4,756 ₪, לאחר שהופחת האשם התורם מהסכום המקורי בסך 19,025 ₪. בנוסף נפסק, כי המינהל ושירותי הכבאות יפצו את חברת הביטוח בסך 21,191 ₪, לאחר שהופחת האשם התורם מהסכום המקורי בסך 84,764 ₪.

כמו כן, פוסק ביהמ"ש, כי המינהל ושירותי הכבאות יישאו בהוצאות משפט בסך 15,000 ₪.

ניתן ב- כ"ו ניסן תשע"ב, 18 אפריל 2012