מה הם התנאים למתן צו לתיקון המעוות מכוח חוק המים?

ע"א 5481 הרשות הממשלתית למים וביוב נ' חברת חלקת חן בע"מ (בפירוק מרצון) בפני כב' המשנה לנשיאה ח' מלצר, כב' הנשיאה א' חיות וכב' השו' ע' בראון

בקשה של הרשות הממשלתית למים לבטל את פסיקת בית הדין למים, אשר קבע כי אין לחייב את  המשיבה, חברה קבלנית, לטפל בזיהום המים הנגרם למי התהום, כתוצאה מפעילותה לכאורה.

 

רקע

 

בשנת 2010 הוגשה בקשת לקבלת היתר בניה בנכס שבבעלות החברה. סקר שנערך באזור העלה אפשרות, כי כתוצאה מקידוח כלונסאות לבניית המבנה יזדהמו מי התהום. בהתאם התנהל משא ומתן בין רשות המים לבין החברה, ונקבע כי יינתן היתר בניה, אולם החברה תמנע מהקידוח עד לסיום הטיפול בזיהום.

 

בפועל, עוד בטרם הושלם הטיפול בזיהום המים, החלו המשיבים לקדוח את הכלונסאות. כאשר הדבר התגלה נערכה בדיקה נוספת לאיכות המים ולטענת רשות המים חלה החמרה בזיהום. בהתאם, הוציאה רשות המים לחברה צו לתיקון המעוות המורה לה לטפל בזיהום לאלתר.

 

החברה ערערה על מתן הצו לבית הדין לענייני מים. בית הדין קיבל את תביעת החברה וקבע כי יש לבטל את הצו, משום שרשות המים לא הוכיחה כקבוע בחוק כי אכן מצב איכות המים הורע לאחר קידוח הכלונסאות, וכי גם אם הורע, אין הכרח כי ההרעה נגרמה ע"י החברה, וזאת מכיוון שבמקום פועלים מספר מזהמים פוטנציאליים נוספים.

 

בערעור הסתמכה רשות המים על חוות דעת מומחה לפיה הנזק נגרם ע"י החברה. עוד הוסיפה, כי החברה יצרה נזק ראייתי, בכך שלא בדקה את איכות המים טרם החלה בקידוחים, וזאת על אף שהייתה מודעת לסיכונים הגלומים בקידוח. משכך, יש להעביר את נטל הראיה לחברה ועליה להוכיח כי הקידוחים לא הרעו את איכות המים.

 

מנגד החברה סמכה ידיה על פסק דינו של בית הדין לענייני מים, והמשיכה לדבוק בטענה כי הנזק לא היה תוצאה של קידוחי הכלונסאות, ואף תמכה טענה זו גם בחוות דעת מומחה.

 

דיון והכרעה

 

בפתח דבריו מנתח בית המשפט את סעיף 20ז(א) לחוק המים, תשי"ט-1959, וקובע כי הסעיף מתיר לרשות המים להטיל צו לתיקון המעוות בהתקיים שני תנאים. ראשית, נגרם זיהום מים, ושנית כי המזהם הוא שגרם לזיהום. עוד מוסיף בית המשפט, כי  ביקורת על בית הדין צריכה להיעשות בצמצום וכי בית הדין בעיקרון מהווה הערכאה המקצועית לדון ולפסוק בנושאי המים.

 

בית המשפט, בוחן את שני התנאים וקובע, כי רשות המים לא הוכיחה, שהשינוי לרעה באיכות המים נגרם בעקבות הקידוח. כמו כן, לעניין התנאי השני, קובע בית המשפט, כי אין הכרח שהחברה היא זו שגרמה לזיהום, כיוון וקיימים באזור מפעלים מזהמים נוספים.

 

בית המשפט בוחן את טענת רשות המים, כי החברה גרמה לנזק ראייתי בכך שלא נתנה לבדוק את איכות המים בטרם החלה בקידוח הכלונסאות, וקבע, כי גם אם אכן נטל ההוכחה עבר לחברה, היא אכן הוכיחה טענתה בעזרת חוות דעת המומחה עליה הסתמכה.

 

 

סיכום

הערעור נדחה, בנסיבות העניין ובשל התנהלות המשיבים לא ניתן צו להוצאות.  

 

ניתן ביום: י"ט באב תשע"ט, 20 באוגוסט 2019.

 

 

יצירת קשר

השאירו פרטיכם ונחזור אליכם בהקדם: