מועצה מקומית דיר חנא איחרה במתן תשובה להשגת ארנונה - האם דין ההשגה להתקבל

מדובר בערעור מינהלי על החלטת ועדת הערר לארנונה, אשר דחתה את הערר שהגיש בנק מרכנתיל דיסקונט (להלן:"הבנק") לעניין גובה הארנונה שהוא משלם על סניפו הממוקם בתחומי המועצה המקומית דיר חנא (להלן:"המועצה").

מוקד טענות הבנק היה שהשומה אשר פורטה בהשגה שהגיש הבנק למועצה הפכה לחלוטה על פי חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (להלן:"החוק"), מאחר והמועצה לא השיבה לבנק בתוך 60 ימים.

מכיוון שהמועצה לא השיבה להשגת הבנק בתוך 60 ימים, טען הבנק כי השומה שפורטה בהשגתו הפכה לחלוטה, בהסתמך על סעיף 4 לחוק הערר.

המועצה, מנגד, טענה כי מטעמי צדק ויושר יש לאשר את האיחור בהגשת התשובה להשגת הבנק.

השופטת קבעה שמצד אחד, קובע חוק הערר כי האיחור בתשובת המועצה אמור לגרור תוצאות משפטיות, ההופכות את השומה שפורטה בהשגת הבנק לחלוטה.

אך מצד שני קבעה השופטת, כי בעניינינו נוצרו נסיבות המצדיקות את האיחור בהגשת התשובה והן הבדיקה העניינית שעשתה המועצה על מנת להיכנס לעובי הקורה בתביעת הבנק, ועל כן לא ניתן לומר שהמועצה "נרדמה על משמרתה". לכך השופטת מוסיפה את האינטרס הציבורי, בכך שהקופה הציבורית עשויה להיפגע מההחלטה ועל כן היא דחתה את טענות הבנק לפיהן השומה שנערכה על ידי הבנק בהשגה היא זו הקובעת.

לעניין גודל השטח עליו ישלם הבנק את הארנונה, קבע בית המשפט כי בישיבת ועדת ערר שנערכה הבנק לא זכה להופיע ולטעון, למרות בקשתו ובניגוד לתקנות.

המועצה טענה שגם אם היה הבנק מופיע בפני הועדה, הוא לא היה משנה במאומה את החלטת ועדת הערר.

בית המשפט ראה טענה זאת של המועצה בעין מאד לא יפה והדגיש את חשיבות השימוע בהליך שיפוטי כזכות חשובה מאד שאין לפסוח עליה, בעיקר מאחר והיא מעוגנת בחוק.

על כן בית המשפט פסק כי הצדדים יחזרו לדיון בועדת ערר, כאשר הדיון החוזר ייערך במעמד נציגי הבנק.

ניתן ביום 16/6/2008.