מושב אחיטוב והמועצה האזורית עמק חפר ישלמו פיצויים בסך כ- 400,000 ₪ עקב אחריותן לנזקי הצפה בחממות העגבניות של חבר המושב

בבית משפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים בפני כב' השופטת ש' וסרקרוג, כב' השופט י' כהן וכב' השופט ר' שפירא. ע"א 33327-05-12 אחיטוב מושב עובדים להתיישבות שיתופית בעמ נ' יוני סולימאני
הרקע

בשנת 2007 הוצפה חממת עגבניות של יוני סולימאני במושב אחיטוב. בעקבות ההצפה נגרם ליוני נזק רב בשיעור של כחצי מליון ש"ח.

יוני תבע את המושב באחריות לנזק, אך המושב שלח הודעת צד ג' לרשויות ארציות ואזוריות, אשר לטענתו, אחראיות על הסדרת הניקוז במושב, וכן שלח המושב הודעת צד ג' לאביו של יוני, אשר הקים את החממות לפני שנים, ללא היתר.

בימ"ש השלום פסק כי תכנית הניקוז לא יושמה במושב ומצב התעלות במושב הינו מתחת לכל ביקורת, והיות ומדובר בתיעול וניקוז פנימיים במושב, האחריות לנזק מוטלת על המושב, אשר יחוייב בתשלום של כחצי מליון ש"ח בגין הנזק שנגרם ליוני.

המושב מערער על החלטת ביהמ"ש השלום, וטוען כי מכיוון שלא מדובר בבעיית ניקוז מקומית יש מקום להטיל אשמה גם על צדדי ג', ובמיוחד על המועצה האזורית עמק חפר, מאחר שהמים שהציפו את התעלה זרמו למושב משטחים שמחוצה לו. בנוסף, טוען המושב,  כי יש להטיל אשם תורם על יוני אשר היה מודע לסיכוני ההצפה, וכן יש להטיל אשם תורם על אביו של יוני אשר חסם את שטח החממות טרם ההצפה.

מנגד, טוען יוני, כי יש לאשר את פסיקת בימ"ש השלום ולחייב את המושב בתשלום בגין הנזקים שנגרמו לו.


דיון והכרעה

 ראשית, פוסק ביהמ"ש, כי יש להכיר באשם תורם של יוני ואביו, שהרי החממה הוקמה, ללא היתר, במקום הנמוך ביותר מבחינה טופוגרפית, דבר המצביע על אפשרות סבירה של בעיית ניקוז, בעיקר כשמדובר בגידול עגבניות. ביהמ"ש מציין, כי המושב אישר ליוני לעבד את החלקה אך לא לגדל בה עגבניות, ומדגיש, כי בתקופה בה היו בחלקה פרדסים - לא היו הצפות. כמו כן, מציין ביהמ"ש, כי תעלות הניקוז בחלקה היו סתומות ולכן הצפי להצפה גבוה יותר, וניקוין באחריות יוני, ולכן חל אשם תורם על יוני ואביו.

בהמשך, מציין ביהמ"ש כי אף רשות הניקוז לא עשתה דיו למניעת ההצפה ולכן אף עליה חל אשם תורם.

בענין אחריות המועצה האזורית עמק חפר, מציין ביהמ"ש, כי אחריות הניקוז במושב אחיטוב מוטל על המועצה, והיות והיא לא דאגה לניקוז המים על אף שהודיע לה המושב על ההצפה הצפויה, מוטל עליה אשם תורם.

ביום 5.2.2013 דן ביהמ"ש העליון בבקשת ערעור אשר הגישה רשות הניקוז שרון על פסק הדין הנ"ל, בה טענה כי לפי חלוקת הסמכויות שבין רשות הניקוז לבין הרשויות המקומיות בעניין הטיפול במערכות ניקוז, אין היא אחראית על טיפול בעורקי ניקוז מקומיים, אלא אך בעורקים ראשיים-אזוריים. לפיכך, טוענת הרשות, כי הקביעה העובדתית של ביהמ"ש השלום לפיה הגורם להצפת החממה היה מערכת הניקוז המקומית, מטילה  את מלוא האחריות לנזקים על המושב.

ביהמ"ש העליון דחה טענה זו, והסביר כי טענה זו נטענה מבלי תמיכה כלשהי בבסיס חוקי מתאים. לא רק זו, מדגיש ביהמ"ש העליון, אלא שעיון בחוק הניקוז ובצו המקים מגלים את המסקנה ההפוכה, לפיה לא קיימת כל החרגה כללית של עורקים מקומיים מתחומי אחריותה.

לפיכך, פוסק ביהמ"ש העליון, כי היה על הרשות להוכיח כי תעלת הניקוז המקומי לא נמצאת בתחומי אחריותה, ומשלא עשתה כן – יש לדחות את בקשתה.

 

 
סיכום

ביהמ"ש פוסק כי חלקו של המושב בנזק יעמוד על 70%, בעוד שאר האחריות תתחלק בין יוני, אביו, רשות הניקוז והמועצה האזורית עמק חפר אשר להם אשם תורם בגרימת הנזק בשיעור 7.5% לכל אחד מהם.

בנוסף, ביהמ"ש פוסק, כי המושב ישלם הוצאות משפט בסך 80,000 ₪.

ניתן ב- , ח' כסלו תשע"ג, 22 נובמבר 2012.

יצירת קשר

השאירו פרטיכם ונחזור אליכם בהקדם: