מושב עזריקם לא יוכל לבנות בתי מגורים בשטח ציבורי פתוח במושב

בין עשר משפחות תושבות מושב עזריקם, המחזיקות בחכירה לדורות ב"משקי עזר", לבין ועדה מחוזית לתכנון ובניה דרום והמינהל, נערך הסכם פשרה הנוגע לזכאות המשפחות להעניק לצאצאיהם, בני המקום, זכות להשתתף בהרחבת המושב. לפי הפשרה, אשר קיבלה תוקף של פסק דין, נקבע כי ארבע משפחות יוכלו להמליץ על צאצא אחד לכל משפחה כזכאי למגרש מתוך מגרשים מתוכננים ופנויים, ושש המשפחות הנותרות ימתינו עד שאגודת המושב תתכנן תוכנית מתאר להוספת מגרשים חדשים בישוב. כמו כן, התחייבו עשר המשפחות לשלם לכונס נכסי האגודה סך של 704.000 ₪.

לאחר שהחלו הצדדים ליישם את הפשרה, התקבלו בועדה המחוזית לתכנון ובניה דרום התנגדויות תושבים לתכנית שערכה אגודת המושב, והוחלט לדחות את התכנית.

בעקבות האמור לעיל, החליט המושב לעתור נגד החלטת הועדה המחוזית לתכנון ובניה דרום לדחות את התכנית, מכיוון שלטענתה מדובר בהחלטה לא סבירה, אשר התקבלה מבלי לתת משקל ראוי לעובדה כי התוכנית נמצאת בתחום המותר לפי תמ"א 35 וכי היא באה לאחר שלוש תוכניות דומות באותו ישוב. בנוסף, סבור המושב, כי קבלת ההתנגדויות מסכלת את ביצוע הפשרה אשר קיבלה תוקף של פסק דין.

מנגד, סבורה הועדה, כי ההחלטה לדחיית התכנית הינה החלטה מקצועית, המבוססת על שיקולים תכנוניים מובהקים. לטענתה, לאחר שלב הפקדת התכנית, ישנו שלב ההתנגדויות, בשלב זה על הוועדה לשמוע את טענות הציבור ולשקול אותן. משעשתה כן ושמעה את ההתנגדויות ובהן את מצוקת התושבים, שוכנעה הוועדה, כי אין לאשר את יצירת המגרשים למגורים על שטחים המיועדים לשטחים פתוחים. כמו כן, מדגישה הועדה, כי היא סיירה בשטח והתרשמה כי גריעת שצ"פ (שטח ציבורי פתוח) כאמור בתוכנית, הינה משמעותית מאוד בישוב, הסובל ממילא ממצוקה קשה בשטחים ירוקים.

הוועדה סבורה, כי התוכנית האמורה אינה מציגה פתרון תכנוני ראוי וכי היא פוגעת בשטחים הירוקים האחרונים שנותרו במושב, באופן שאין לקבלו.

בעניין טענת המושב לסיכול ביצוע פסק הדין, עונה הועדה, כי בפשרה שקיבלה תוקף של פסק דין מצוין כי ביצוע התכנית ייעשה בכפוף להוראות מוסדות התכנון ואישורם, וכי קבלת העתירה תהפוך את הועדה ל"חותמת גומי" לתכנית, ולכן החלטתה לדחות את התכנית סבירה ויש לדחות את העתירה.

דיון והכרעה

 ראשית, מציין ביהמ"ש כי לאחר שהוועדה שמעה את ההתנגדויות לתכנית היא יצאה לסיור בשטח, ואף ערכה נסיונות למציאת פתרונות תכנוניים חלופיים, ולכן נראה כי החלטת הועדה לא באה כלאחר יד.

ביהמ"ש מבהיר, כי התערבותו במעשה מינהלי תהיה אך ורק במקרים בהם החלטת הרשות לוקה בחוסר סבירות קיצוני, החורגת לחלוטין ממתחם האפשרויות הסבירות שעמדו בפניה בנסיבות אותו עניין.

ביהמ"ש אומר, כי בתכנית הבנייה התקפה נקבע כי השטח הציבורי הפתוח אשר בו מבקשת התוכנית לפגוע הינו שטח המיועד לנטיעות, גינון ולמתקני משחק לילדים, ולפי תקנון התוכנית הקיימת "לא תותר בו כל בנייה למעט מקלטים ציבוריים ומערכות תשתית", ולכן אין כל עילה להתערב בהחלטתה הסבירה של הועדה לא להתיר בנייה בשטח הציבורי הפתוח. ביהמ"ש מדגיש, כי התכנית המוצעת מבקשת לפגוע בכשליש מהשטח הציבורי, כלומר בכ-3 דונם, ולכן קבלת התנגדויות תושבי המושב לפגיעה לא ראויה בשצ"פ היחידי במושב הינה החלטה ראויה וסבירה.

ביהמ"ש מוסיף ואומר, כי אמנם על פי תמ"א 35 לא מוצתה מכסת יחידות הדיור, אולם אין התמ"א מחייבת כי יאושרו מגרשים בישוב במקום שהוועדה סבורה כי אין הם ראויים מבחינה תכנונית.

לבסוף, קובע ביהמ"ש, כי ביצוע הפשרה כפוף להוראות מוסדות התכנון והנחיותיהם, וכי לא היה בהסכמת הצדדים כדי לחייב את מוסדות התכנון לאשר תוכנית אשר נמצאה על ידם בלתי ראויה.

ביהמ"ש דוחה את העתירה, ומחייב את מושב עזריקם בתשלום הוצאות משפט לכל אחד מהמשיבים, בסך 2,000 ₪.

ניתן ב- י"ח אייר תשע"ג, 28 אפריל 2013.