מחלוקת משפחתית מצערת במושב, הובילה לדיון משפטי מעמיק בנושא "חוזה מתנה"

בבית המשפט העליון נידונה בתאריך 2 באוגוסט 2006 סוגיה מרתקת אשר את סיפורה העצוב יש לומר, נגולל על ידי תמצית עובדות הפרשה (בע"מ 445/05 אברהם איזמן נ' חדוה מחלב). בין מינהל מקרקעי ישראל (להלן – "ממ"י" או "המנהל") לבין כפר נטר, מושב עובדים לחקלאות שיתופית בע"מ (להלן – "האגודה") נחתם "חוזה משבצת" (המתחדש מדי 3 שנים) אשר על פיו משכירה ממ"י לכפר נטר, שטח של 2052 דונם. האגודה העניקה לבני הזוג אריה ושרה הנדלסמן זכות שימוש במשק מספר 33 שבכפר. לבני הזוג הנדלסמן נולדו 3 ילדים, כאשר לאחת מילדיהם, חדוה מחלב, שנישאה למאיר (להלן – "בני הזוג מחלב"), נולד בן בשם אלירן, נכדם של בני הזוג הנדלסמן.

לימים, ומדברים אנו על שנת 1987, הוחלט בהסכמה משותפת של כלל בני המשפחה להעביר את הזכויות במשק מבני הזוג הנדלסמן לבני הזוג מחלב, כאשר האחרונים מתחייבים מצידם כפי שאכן עשו, לפצות את 2 הילדים האחרים וליצור קרן למימון צרכי הוריהם. כעת נכנס לתמונה עורך דין בשם אברהם איזמן, אשר למעשה ביצע "הסכם מתנה" בין בני הזוג הנדלסמן לבני הזוג מחלב והכין מסמך ייפוי כוח בלתי חוזר עליו חתמו בני הזוג הנדלסמן לפיו הנ"ל יבצע בשמם את כל פעולות העברת הזכויות.

האגודה לא התנגדה להעברת הזכויות מן ההורים לבתם ובעלה. דבר אחד לא נעשה והלה גרר אחריו מחלוקות קשות בבתי המשפט, והוא, שהבקשה להעברת הזכויות במשק לא הועברה לאישורו וחתימתו של המנהל כמתחייב מסעיף 19 לחוזה המשבצת.

ועתה נעבור למהלך שהוביל למחלוקת: בשנת 1995, החליט אריה הנדלסמן, לאחר ששרה אשתו נפטרה, להעביר את הזכויות במשק לנכדו אלירן, בנם של בני הזוג מחלב. בשל המחלוקת שנוצרה בין בני הזוג הנדלסמן לבני הזוג מחלב נולדה לה השאלה המשפטית, עימה בית המשפט מתמודד, והיא האם רשאי אריה הנדלסמן לחזור בו מהתחייבותו להעביר לבני הזוג מחלב את הזכות במקרקעין.

במקרה דנן עסקינן בהעברת זכות במשק חקלאי באגודה שיתופית. ביישובים כגון כפר נטר, בהם החכירה אינה רשומה והאגודה במושב מחזיקה במקרקעין מכוח הסכם שכירות לשלוש שנים שנערך עם ממ"י, בעלי הנחלות הם במעמד של "בר-רשות". גם חוזה המשבצת בו מדובר במקרה זה, מגדיר את הזכות הנדונה כזכותו של "בר-רשות".

מכאן שהזכות נשוא המחלוקת היא זכות של "בר רישיון", זכות אישית לשימוש והחזקה במשק החקלאי. לשיטת בית המשפט, מקום בו ניתנה הסכמת המינהל להעברת זכות ברישיון, העברה זו היא מיידית, גם ללא רישום הנחלה על שם הנעבר בספרי המקרקעין.

אומנם, קבע בית המשפט, מאחר וסעיף 19 לחוזה לא קוים, קרי לא התקבלה הסכמת המינהל להעברת הזכות, חוזה המתנה לא הושלם. ברם, ההתחייבות, וכזו כן הייתה, בין הצדדים להעברת זכות בר הרשות, הושלמה, וזו כשלעצמה מקנה להעברה תוקף משפטי במישור הפנימי בין הצדדים, מחד עיזבון המנוח אריה הנדלסמן, (להלן- "העיזבון") ומאידך בני הזוג מחלב.

זאת ועוד, לפי סעיף 5(ב) לחוק המתנה, רשאי נותן המתנה לחזור בו מהתחייבותו לתיתה, כל עוד לא שינה מקבל המתנה את מצבו בהסתמך על ההתחייבות, ולדברי כבוד השופט רובינשטיין "מקבלי המתנה

במקרה הנוכחי, הם בני הזוג מחלב, שינו גם שינו את מצבם".  מסיבות אלו ואף ככלל, כשמדובר בעסקה במקרקעי ישראל יש לקבל את אישורו של המינהל מראש ובכתב, אולם אין בכך כדי לפגוע בחיוב שבין הצדדים עצמם, אף אם הדבר אינו אכיף כלפי המינהל.

לסיכום קובע בית המשפט, כי יש להותיר את תוצאתו של בית המשפט קמא על כנה, שכן לא התקיימו התנאים הנדרשים כדי  שהעיזבון יוכל לחזור בו מהתחייבותו למתן מתנה.