מחלוקת על בעלות חלקה לגידולים חקלאיים
בפני רשם האגודות השיתופיות
תיק מס' 73-2002-002460-57
בעניין:
ע"י עוה"ד גבי מכאלי ו/או עוה"ד נירה שבת
ו/או עוה"ד
ו/או עוה"ד שירלי כהן אדיב.
מדרך אנצו סירני 40, גבעתיים 53241
טל: 03:5714512 פקס: 7323163 - 03
המבקש
-נ ג ד-
דליה רז- ריזה
ע"י ב"כ עוה"ד
מדרך מנחם בגין 7 רמת גן 52521
טל: 5768100-03 פקס: 6114476-03
המשיבה
רקע
מקורו של הסכסוך הנו מאז שנת 2001. כאשר בשלב ראשון המערער הגיש תביעה רק נגד אגודת נאות אוריאל, הליך זה החל להתנהל בפני כב' הבורר רו"ח נפתלי שלו, בהמשך צורפה המשיבה כנתבעת נוספת והתיק עבר להמשך דיון בפני בורר חדש עו"ד משה שפורן, עת צורפה המשיבה כנתבעת נוספת הגישה המשיבה ביום 29.01.02 בקשה למינוי בורר בגין תביעה שמבקשת המשיבה להגיש נגד מר הוד שהנו חבר באגודת כרמי יוסף ומבקשת כי ברור תביעת המשיבה יהיה בפני אותו הבורר שמונה בסכסוך שבין יצחק הוד ואגודת נאות אוריאל.
ביום 31.01.02 הגישה המשיבה בקשה למינוי בורר בסכסוך בינה לבין המערער, ולשם כך מונה עו"ד משה שפורן כבורר.
ביום 28.02.02 העבירה המשיבה לכב' הבורר עו"ד משה שפורן את כתב ההגנה וכתב תביעה שכנגד.
"תודות להסדר דיוני מיום 03.06.02 שנקבע על פי הסכמת הצדדים המחלוקת למי הזכויות לעשות שימוש במכסת המים לחלקה תידון בין המערער למשיבה, הסכמה זו קבלה תוקף של החלטת בורר ובו התחייבה האגודה לכבד כל החלטה של הבורר, אז גם הוצאה האגודה מהליך הבוררות".( מתוך פסק הבורר עו"ד דינאי)
בהמשך, בשל טענות מצד המערער לגבי הבורר עו"ד משה שפורן (טענות אשר נדחו לגופן) ובקשה לפסילת הבורר עו"ד שפרן הוסכם בין הצדדים, על פי הצעת עו"ד
הערעור שבפני הנו על פסק הבורר ד"ר עו"ד דורון דינאי שניתן ביום 04.01.06.
בהליך בוררות זה המערער תובע מהמשיבה כי תשלם לו סכומי כסף להם התחייב כטענתו, מר סבר ריזה ז"ל, בעלה של דליה (להלן:" סבר") בחייו עוד בתחילת שנות ה 80 של המאה הקודמת.
הסכום שדורש המערער לפי חישובי רו"ח מטעמו מגיעים ל 1.431,382 ש"ח נכון ליום 30.09.02 הסכומים בתביעה המקורית כמו גם מכתבי הדרישה מטעם ב"כ הקודם של המערער שקדמו לתביעה היו נמוכים בהרבה, אך הם תוקנו על ידי המערער במהלך הליך הבוררות.
העובדות המקימות את עילת התביעה עברו שינויים כאלה ואחרים במהלך הבורות.
בסופו של יום, לטענת המערער, התחייב בעלה במנוח של המשיבה ( להלן: סבר) , לשלם לו בתחילת שנות ה 80 בחייו בגין "הקצאה" של חלקת קרקע חקלאית בבעלות של המדינה, בשטח של 10.147 דונם, הממוקם מצפון מזרח לישוב
לטענת המערער, הוא מדד והכשיר את הקרקע באמצעות אחרים כדי שניתן יהיה לעשות בקרקע שימוש חקלאי, לאחר מכן לגרסת המערער, הוא מסר את הקרקע למר סבר ז"ל על פי בקשתו של זה האחרון, וזאת כדי שהאחרון יוכל להצהיר בפני מנהל מקרקעי ישראל שהוא מחזיק בקרקעות חקלאיות מוכשרות בהיקף הנדרש, כדי להיות זכאי ביחד עם דליה אשתו לקבל זכויות חכירה ממנהל מקרקעי ישראל, גם לגבי שטחי המגורים שלהם ב
בתחילת הליך הבוררות טען המערער לזכויות קנייניות או לחילופין זכויות שביושר בחלקה שבמחלוקת, אולם במהלך הבוררות חזר בו המערער מטענות אלו, והכיר בזכות החכירה של המשיבה על החלקה. והעמיד את תביעתו על תביעה כספית בלבד.
המשיבה הגישה תביעה שכנגד כלפי המערער על כך שתפס ללא רשות את החלקה שבמחלוקת, לאחר פטירת בעלה בשנת 1986 היא כיום בעלת זכויות החכירה היחידה בחלקה על פי החוזה עם המינהל, המערער אחסן בחלקה גרוטאות, כלי עבודה וציוד חקלאי ובהמשך אף עיבד אותה ועשה בה שימוש לגידולים חקלאיים בתקופות כאלה או אחרות, המשיבה מבקשת, כי המערער ייפנה את החלקה וישיב אותה לידיה, כאשר היא נקייה מכל חפץ למעט גידולים חקלאיים, וכי יחויב בדמי שימוש ראויים, לעיניין גובה דמי השימוש הראויים, היא סמכה את תביעתה על חוות דעתו של השמאי מר דורון חבקין.
טענות המערער בפני הבורר
1. בעלה ז"ל של המשיבה התחייב לשלם לו בתחילת שנות ה 80 בחייו, בגין "הקצאה" של חלקת קרקע חקלאית בבעלות המדינה, בשטח של 10.147 דונם.
2. תפיסת קרקע זו הייתה מכוח היותו אחד המייסדים של אגודת נאות אוריאל.
3. המערער מדד והכשיר את הקרקע באמצעות אחרים כדי שניתן יהיה לעשות בקרקע שימוש חקלאי.
4. הסדרים דומים עשה המערער באותם זמנים גם עם חברים נוספים, בניהם דוד שלמוביץ ויהושוע נוימן.
5. על המשיבה לשלם למערער סכום של 1.431,382 ש"ח נכון ליום 30.09.02.
טענות המשיבה והתובעת שכנגד בפני הבורר
א. למשיבה לא היה ידוע על כל התחייבות של בעלה המנוח כלפי המערער והיא מכחישה את טענותיו. המערער לא הצליח להוכיח כל התחייבות של בעלה המנוח.
ב. אם הייתה התחייבות כאמור, אין היא מחייבת אותה כיורשת, וזאת בשל העובדה שהמערערת לא ידעה עליה ולנוכח הוראות 127 לחוק הירושה, מה עוד שהמערערת אינה היורשת יחידה בעיזבון המנוח.
ג. אם הייתה התחייבות, הרי שהיא פסולה ואין לאכוף אותה, שכן אין אדם יכול למכור מה שאינו שלו. לא כל שכן זכויות בקרקע של המינהל, שהמוכר תפס שלא כדין.
ד. המערער שהתחשבן גם עם אחרים בדרך של מזומן ללא קבלות ייתכן, אם בכלל, עשה כך גם עם בעלה המנוח. שאם לא כן חזקה על המערער שלא היה מסכים להציג את בעלה המנוח ואותה ברישומים שהעביר למינהל כמחזיקים של החלקה שבמחלוקת מתחילת הדרך כחוכרים ראשונים.
ה. המערער לא ביצע שום עבודת מדידה ולא התבקש לבצע עבודות מדידה עבור בעלה המנוח, כל עבודות המדידה נעשו בצורה מרוכזת דרך האגודה באמצעות מודד מוסמך, שקבל את שכרו מהאגודה.
ו. את הכשרת השטח עשה המערער רק לאחר שפלש לשימושיו הפרטיים ולא קודם לכן.
ז. אם נעשו עבודות הכשרה כלשהן של השטח בעבר, הרי שהן נעשו ע"י חבריו של בעלה המנוח במסגרת עבודתם בקואופרטיב "חריש", אשר בעלה המנוח עצמו וחבריו עבדו בו.
ח. המערער לא הוכיח דבר לגבי התמורה הכספית המגיעה לו לטענתו בגין אותה עסקה, והסכומים נלקחו מהאוויר ואינם מסתמכים על שום ראייה.
ט. המסמכים שהוגשו אינם רלוונטים, ואין להסיק מהם דבר, תחשיב רו"ח מטעמו של המערער לוקה בשגיאות אריתמטיות בוטות. ומביא לתוצאות אבסורדיות על פניהן.
י. העובדה כי התביעה הוגשה באיחור כה רב ובהעדר הסבר מתקבל על הדעת לאיחור, משמעה כי התביעה אינה אמיתית, וכל כולה אינה אלא טקטיקה של התקפה שכנגד כלפי ניסיונה של המשיבה לסלקו מהחלקה אליה פלש.
תשובת המערער לתביעה שכנגד בפני הבורר
א. המערער מודה כי הוא מחזיק בחלקה שבמחלוקת בפועל זה עשרות שנים וכי עשה בה עיבודים חקלאיים וכי יש לו זכות לכך מכוח "עכבון" בשל החוב שמר סבר ז"ל התחייב לשלם לו ולא שילם.
ב. בני הזוג רז – ריזה לא עשו שימוש בחלקה בעבר.
ג. המשיבה אף לא ידעה במשך שנים ארוכות היכן החלקה ממוקמת ולא התעניינה בה.
ד. המשיבה לא ניזוקה מכך שהוא מחזיק בפועל בחלקה.
ה. אם ייקבע שעליו לסלק את ידו מהחלקה, וכי מגיעים ממנו דמי שימוש ראויים בגין השימוש בחלקה, כי אז יש לקזזם מהחוב שמגיע לו כמפורט בתביעתו הכספית.
תוצאות פסק הבורר
1. תביעתו של המערער נדחות.
2. תביעת המשיבה והתובעת שכנגד מתקבלת בחלקה כמפורט להלן:
א. בגין דמי שימוש ראויים לגבי החלקה שבמחלוקת לתקופה שמיום 01.01.91 ועד 31.12.05 ישלם מר הוד לדליה עד ליום 14.02.06 סכום של 254,837 ש"ח , כאשר סכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה מיום 01,01,06 ועד למועד תשלומו בפועל, הואיל ומדובר בשימוש עסקי בחלקה, כי אז לפי הדין חל על סכום זה מע"מ, על כן על כל הסכומים האלה (לרבות הקרן, ההצמדה והריבית) יתווסף מע"מ בשיעור החוקי, ויהיה על הוד לשלמו במועד תשלום הסכום המגיע וביחד עמו, כנגד תשלום זה תונפק חשבונית- מס מתאימה (בין אם חשבונית עצמית של הוד ובין אם של דליה, לפי המקרה ובהתאם לדין הרלוונטי),להסרת ספק, במידה שהחובה להוציא חשבונית הנה על דליה, היא תקיים אותה, אולם אי הוצאת חשבונית לא תשמש עילה לעיכוב התשלום.
ב. התביעה בגין דמי שימוש ראויים לגבי התקופה שקדמה ל 01.01.91 נדחית.
ג. הוד ישיב לדליה את החלקה שבמחלוקת עד ליום 14.02.06 כשהיא נקייה ופנויה מכל חפץ, ובכלל זה יעקור ויפנה גידולים חקלאיים.
ד. בנוסף לסכום הנקוב בסעיף קטן[א], המתייחס לתקופת האחזקה שעד 31.12.05 בלבד, ישלם הוד לדליה, בגין כל תקופה בה החזיק בחלקה שבמחלוקת לאחר 31.12.05 , סכום של 47 ש"ח לכל יום או חלק ממנו, כאשר סכום זה חושב בערכי 31.12.05 ונושא הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק מיום 01.01.06 ועד לתשלומו בפועל. גם על סכום זה, המהווה דמי שימוש ראויים בלבד, כדי להכשיר את המשך ההחזקה בחלקה שבמחלוקת ע"י הוד, ודליה תהיה רשאית לפעול כלפי הוד כדי לממש את הוראות הפינוי בפסק זה על פי כל דין גם אם ישלם את דמי השימוש כאמור.
ה. הסכומים הנ"ל אינם מביאים בחשבון הוצאות בקשר עם הפינוי, אם יהיו כאלה, במידה שדליה תאלץ לשאת בהוצאות פינוי לגבי החלקה שבמחלוקת, לרבות הוצאות לסילוק מחוברים או ניקוי החלקה, היא תהיה זכאית להגיש תביעה נפרדת בגינם.
ו. לדליה בלבד הזכות למכסת המים ואספקת המים לגבי החלקה שבמחלוקת.
ז. בגין הוצאות בניהול תיק זה על כל גלגוליו ( אך למעט ההליכים כנגד אגודת נאות אוריאל, שלגביהם נפסקו הוצאות בנפרד), ובכלל זה בין שכר עדים, שכר מומחים, שכר פרוטוקולים, שכ"ט עו"ד ובוררים, שדליה נשאה בהן בקשר עם ניהול התביעה והתביעה שכנגד, ישלם הוד לדליה עד יום 14.02.06 סכום כולל של 45,000 ש"ח בתוספת מע"מ בשיעור החוקי, אם ישלם סכום זה לאחר 14.02.06 יתווספו אליו הפרשי הצמדה וריבית על פי חוק פסיקת ריבית והצמדה מיום 01.01.06 ועד תשלומו בפועל.
טענות הצדדים בפני
טענות המערער בפני
1. הבורר לא היה רשאי לפעול בניגוד לכללי הצדק הטבעי ובנסיבות הליך הבוררות שבפניו למנוע ולחסום מהמערער להציג בפניו ראיות בכתב בטרם שאומתו ובטרם צורפו לתצהיר מטעמו.
2. הבורר קיפח את המערער עת מנע ממנו להתבטא במהלך הדיונים, ולא אחת אף השתיק את המערער ואף הוציאו מחדר הדיונים בה בעת שכלפי המשיבה לא נהג באופן שווה בעניין זה.
3. הבורר התעלם מהעובדה כי הסכסוך בין הצדדים נסב סביב מחלוקת כספית שעניינה קשור בתחום קרקע חקלאית ואי יכולתו של המערער להציג ראיות בכתב כדבעי להשקעותיו בחלקה והוא דבק באופן דווקני בסדרי הדין עת שחייב את המערער בהצגת אסמכתאות מאומתות בתצהיר.
4. טעה הבורר עת לא נתן את המשקל הראוי למסמכים הרבים ולרבות המפות ותצלומי האוויר שהגיש המערער כדי להוכיח את עצם היותו בעל הזכות המקורית בחלקה שבמחלוקת ועצם קיום העסקה עם בעלה המנוח של המשיבה.
5. טעה הבורר עת לא נתן לעדויות הצדדים וכן לעדות העדים אשר נשמעו בפניו לרבות עדי המשיבה עצמה את המשקל והמשמעות הראויים להוכחת תביעתו.
6. טעה הבורר עת לא העביר למשיבה את נטל ההוכחה להוכיח את השערתה היא בדבר תשלום שבוצע על ידי בעלה המנוח למשיג בגין העסקה במסגרתה הקצה המערער את החלקה שבמחלוקת למנוח ולמשיבה.
7. טעה הבורר עת תחת יישום החלטת הבורר עו"ד משה שפורן על פי הסכמת הצדדים בפרוטוקול ישיבת הבוררות מיום 15.5.2003 באשר למינוי ממוחה מטעם הבורר לצורך קביעת שווי העבודות שבוצעו בהכשרת השטח שבמחלוקת.
8. טעה הבורר עת נתן משקל ראייתי והסתמך על חוות דעת השמאי מטעם המשיבה. חרף העובדה שלא היתה סמכות לשמאי לבדוק עניין זה , וחוות הדעת הייתה נטולת תחשיב מנמק כלשהו ונסמכה על נתונים פורמלים בלבד.
9. לנוכח התבטאויותיו של הבורר בנימוקי פסיקתו בדבר כשרות העסקה שבצעה המערער מעלות חשש כבד לגיבוש דעה מקדימה ובלתי רלוונטית למסכת העובדות שבעטיה קופח המערער בפסיקתו של הבורר הנכבד שהחליט לדחות תביעתו.
10. פסיקת הבורר להחזיר את החלקה שבמחלוקת לידי המשיבה כשהיא נקיה מכל חפץ ולרבות הגידולים שנטע בשל הקושי להעריך את שווי השקעות המערער ושווי גידולם, הנה בלתי סבירה ומקפחת את המערער.
11. הבורר התעלם מהשקעותיו של המערער בחלקה ומשווי הגידולים.
12. פסיקת הבורר מעניקה למשיבה באופן בלתי סביר יותר מאשר ביקשה בתביעתה.
13. הטלת ההוצאות על המערער הנן מופרזות, בלתי סבירות ובלתי מידתיות בנסיבות העניין.
עיקרי טענות המשיבה בפני
1. הערעור הנו טורדני וטרחני שדינו אחד דחייה וחיוב המערער בהוצאות לדוגמא.
2. המערער מבקש את לביטול פסק הבורר בעילות שאין בינם ובין העילות המנויות בחוק הבוררות כעילות לבטלות פסק בורר כל קשר .
3. כל שמנסה המערער לעשות בהגשת ערעור זה הוא שיפור עמדות ותיקון טעויות בניהול תביעתו.
4. הליך הערעור איננו מקום להזדמנות שניה למי שכשל בהוכחת תביעתו ולא עשה לשמירה על זכויותיו בזמן ובמקום הנכונים.
5. אין לעכב בשום אופן כל עילה ו/או סיבה להתערב בפסק הבוררות, וחובה על המערער, קודם שהוא מגיש ערעור ומתיש את המשיבה, להפקיד בידי באת כוחה את מלוא סכום פסק הדין, ו/או להמציא ערובה מתאימה על כל הסכום כדי להבטיח למשיבה פירעון מלא מיד לאחר מת פסק דינו של הרשם.
6. המערער נקט בהליך של ערעור אך ורק כדי להספיק בזמן הביניים שעד למתן פסק הדין בערעור, להבריח רכוש ולהקשות על המשיבה לבצע את פסק הבוררות באופן יעיל ומהיר.
לאחר שהצדדים הופיעו בפני ועיינתי בחומר הרב שלפני הניני מחליט כדלקמן:
ביום 29.03.06 התקיים בפני דיון בנוכחות הצדדים בו הסכימו הצדדים כי ינסו לגבש בניהם פשרה תוך 30 יום מיום הדיון, במידה והפשרה לא תתגבש ולא תסוכם בין הצדדים תוך פרק זמן זה אתן החלטתי על פי החומר שבפני שכולל את כל תיקי הבוררות וללא כל דיון נוסף.
ביום 20.06.06 הודיעו הצדדים, כי חרף מאמציהם, הם לא הצליחו לגבש הסדר פשרה בניהם, אשר על כן אני מתבקש ליתן החלטתי בתיק על סמך כתבי בית דין והמסמכים שהובאו בפני על ידי הצדדים.
הליך זה שבפני החל עוד בשנת 2001 עת ביקש המערער ביום 01.03.01 למנות בורר על פי סעיף 52(2) לפקודת האגודות השיתופיות (להלן:"הפקודה") להכרעת הסכסוך שהתגלע בין התובע לבין אגודה חקלאית להספקת מים נאות אוריאל בתל גזר (להלן:"הנתבעת") בה חבר המערער. במהלך הליך בוררות זה בקש המערער לצרף כנתבעת את המשיבה.
כתגובה הגישה המשיבה ביום 31.01.02 בקשה למינוי בורר בסכסוך בינה לבין המערער ולשם כך מונה עו"ד משה שפורן כבורר.
ביום 28.02.02 העבירה המשיבה לבורר עו"ד משה שפורן את כתב ההגנה וכתב תביעה שכנגד.
ביום 10.03.02 הגיש המערער בקשה ראשונה לפסול את כב' הבורר עו"ד משה שפורן.
ביום 09.04.02 הודיע ב"כ המערער כי הוא מבקש להודיע כי מינויו של הבורר שמונה, עו"ד שופרן יותר בעינו.
ביום 03.06.02 נתן כב' הבורר החלטה לעניין המחלוקת בדבר אספקת המים לחלקה וכי נרשמה הצהרת האגודה כי היא תקבל כל החלטת הבורר.
ביום 03.06.03 כשנה ויותר של דיונים הגיש המערער לבורר בקשה שנייה כי יפסול עצמו .
ביום 15.06.03 נתן הבורר החלטתו בנדון והחליט כי אין כל עילה לפסילתו וקבע המשך דיונים.
ביום 16.07.03 התקבלה בקשת המערער לעו"ד
ביום 22.07.03 נתבקשו הצדדים ליתן תגובתם ונקבע דיון בפני עו"ד
ביום 18.11.03 קבלה עו"ד
"הצדדים הוזמנו לדיון אך לא הופיעו לפיכך נדחתה בקשת המערער לפסילת כב' הבורר", עוד מוסיפה ע"ד
ביום 26.11.03 הגיש המערער השגה על החלטת עו"ד
בהסכמת הצדדים ובתאום התאריך עם הצדדים נקבע דיון נוסף ליום 10.03.04
בדיון שהתקיים בפני עו"ד
בסופו של יום הוחלט לפנים משורת הדין לאפשר את החלפת הבורר עו"ד משה שפורן.
ולפיכך נתנה עו"ד
א. הבורר הנוכחי יעביר את תיק הבוררות כולו למשרד הרשם.
ב. התיק ישמע מהמקום בו הופסק.
ג. עו"ד דינאי ימונה כבורר בתיק.
ד. הדיונים ישמעו בהקדם וברציפות.
ה. בשלב זה תוקף הבוררות מוארך בששה חודשים.
ו. זהו מינוי בורר שלישי ואחרון לתיק זה.
ז. אין צו להוצאות. הצדדים יוכלו לטעון בנושא ההוצאות בפני הבורר.
ביום 03.1104 ניתנה ארכה לבורר להמשך הליך הבוררות.
מכאן ועד לפסק הבורר ביום 04.01.06 ניתנו מספר הארכות מועד למינוי הבורר להמשך הליך הבוררות והתקיימו אין ספור דיונים בהם הוצגו על ידי הצדדים אין ספור מסמכים ומפות.
עיננו רואות כי הליך בוררות זה עבר גלגולים רבים, במהלכם מונו שלושה בוררים.
ביום 04.01.06 ניתן פסק בורר בהליך ממושך זה.
ביום 29.01.06 הגיש המערער השגה על פסק הבורר בפני, ובהשגה זו התבקשתי להפעיל את סמכותי על פי סעיף 52(4) לפקודות האגדות השיתופיות כדלקמן:
א. לעכב את ביצוע פסק הבורר מיום 4.01.06 לבטלו ו/או לתקנו ו/או לחילופין להחזירו לידיו לצורך עיון מחדש ותיקון הפסק בהתאם לנימוקי השגה זו.
ב. לאשר למערער להגיש שתי חוות דעת משלימות מטעמו לעניין דמי השכירות ושימוש ראויים ולעיניין שווי הגידולים וההשקעות שהשקיע המשיג בהכשרת הקרקע בחלקה שבמחלוקת בין הצדדים, בהנחת התשתיות לעיבודה ולעיניין שווי המחוברים.
ג. ביום 05.03.06 הגיש המערער את עיקרי הטיעון מטעמו בו הוא מבקש את ביטול פסק הבורר.
בקשת המערער לעכב, לבטל, לתקן את פסק הבורר, או לחילופין להחזירו לידי הבורר
המערער מעלה בפני טענות, כי הבורר קיפח אותו, חסם ומנע ממנו להציג בפניו ראיות בכתב, בטרם שאומתו ובטרם צורפו לתצהיר מטעמו, וכן כי הבורר מנע ממנו להתבטא במהלך הדיונים, ולא אחת אף השתיקו ואף הוציאו מחדר הדיונים, בה בעת שכלפי המשיבה לא נהג באופן שווה בעניין זה.
מעיון בחומר הרב שלפני מתגלה כי אין ספור של ראיות בכתב הוצגו כבר בתחילתו של הליך בוררות זה, עת החל ההליך לראשונה בפני הבורר נפתלי שלו ולאחר מכן גם בפני עו"ד משה שפורן, כך גם עת עבר הליך בוררות זה להמשך בפני עו"ד ד"ר דורון דינאי.
המערער בעיקרי טענותיו שהגיש בפני, מאשר בעצמו, כי הציג את ראיותיו לבורר.
סעיף 2.6 בעמוד 3 להשגה "לחיזוק הראיות לדבר היותו בעל הזכויות כדין בקרקעות כאמור לעיל ולרבות חלקת המריבה , צרף המשיג אף קבלה מיום 19.3.78..... וכן צרף רשימת השטחים המקוריים מיום 5.2.2.78 אשר נדרש המשיג למדוד ואשר מאמתת את דבר היות המשיג מחזיק בשטח של 49 דונם שבהם נכלל שטח המריבה
העתק האסמכתאות צורף כנספחים " ג" " ד" לכתב ההגנה וכתב התביעה שכנגד מטעם המשיג."( ההדגשה שלי- א. ז)
כך גם בעמוד 7 סעיף 8.1.1 להשגה "הבורר לא נתן את המשקל הראוי למסמכים הרבים ולרבות המפות ותצולמי האוויר שהגיש המשיג כדי להוכיח את עצם היותו בעל זכות המקורית בחלקה שבמחלוקת ועצם קיום העסקה עם בעלה המנוח של המשיבה." ( ההדגשה שלי- א. ז)
כך גם בעמוד 8 סעיף 8.4 להשגה "טעה כבוד הבורר שעה שהתמקד בנימוקי פסק הדין בצורך לבאר את המסמכים שצרף המשיג לתצהירו".( ההדגשה שלי- א. ז).
וכך גם בעמוד 11 סעיף 10.2 להשגה " במהלך עדותו של המשיג אשר לא נסתרה ואף אומתה בראיות בכתב ועל ידי מפות ותצלומי אויר ".( ההדגשה שלי- א. ז).
כך גם בעמוד 13 סעיף 11.1 להשגה "הבורר הנכבד לא ייחס משקל ראוי לראיות שהובאו על ידי המשיג ולפיהם השימוש ..." ".( ההדגשה שלי- א. ז).
הנה כי כן דבריו הברורים של המערער סותרים את טענתו בדבר עילות הביטול שהעלה בפני, המערער מעיד על עצמו ששטח בפני הבורר את כל טענותיו. ולפיכך ברור שהבורר נתן למבקש הזדמנות נאותה ומספיקה להשמיע את כל טענותיו ולהגיש את כל ראיותיו – מכאן שיש לדחות טענה זו.
ראה לעניין זה:
"דבריו הברורים של המבקש סותרים את טענתו בדבר עילת הביטול. המבקש מעיד על עצמו ששטח בפני הבורר את כל טענותיו והבורר אף אמר לו שאין צורך להוסיף משום שמבין את טענותיו ולפיכך ברור שהבורר נתן למבקש הזדמנות נאותה להשמיע את כל טענותיו - יש לדחות טענה זו.(ת"א (עפולה) 1368/95 -
"המבקש ישן על זכויותיו ולא טען כי ישנן באמתחתו עוד ראיות ומסמכים ועדים שהיה בדעתו להביא בפני הבורר והבורר סירב לקבלם. ואם אכן היו בפיו טענות כאלה, היה עליו לבקש את הבורר מיד להפסיק את מהלך הבוררות, או לפנות לבית המשפט ו/או להביע את התנגדותו בדרך כלשהיא, אם אכן סבר שהבורר פעל בניגוד לכללי הצדק הטבעי. המבקש בחר לשבת בחיבוק ידיים ולהמתין עד שיצא פסק הבורר והיה ופסק הבורר איננו לטעמו ישלוף את טענותיו. התנהגות זו, איננה התנהגות שבתום לב, אלא הינה התנהגות בחסור נקיון כפיים.(ת"א (עפולה) 1368/95 -
על כך אומרת גם המלומדת הפרופ' ס. אוטולנגי בספרה בוררות, דין ונוהל בעמ' 487:
"אחד העקרונות במשפט הוא, שאין אדם יכול לישון על זכויותיו ואחר כך להתעורר ולטעון לקיומן. מניעות זאת, המבוססת על התנהגותו של המבקש עשויה לחסום בפניו את הדרך לבקש ביטול הפסק מסיבות שונות. כך אין אדם יכול לבקש את ביטול הפסק, אם לא עורר טענותיו נגד הפסק בהזדמנות הראשונה.
משום כך, יש לעמוד על המשמר שהפסק יינתן במועדו, ולהתריע על כך מבעוד זמן, ולא לחכות עד לאחר מתן הפסק, מאותה סיבה טענה בדבר התנהגות בלתי הולמת של הבורר, השוללת ממנו את אימון בעל הדין, צריך לעורר מיד עם גילוי אותה התנהגות ולבקש העברת הבורר מתפקידו; שאם לא כן, ייחשב בעל הדין כמשלים עימה ומנוע מלבקש את ביטול הפסק בעטייה.
לפיכך, ועל פי דברים אלה, המנעותו של המבקש להתריע להודיע ולבקש פסילת הבורר בכל דרך שהיא, למרות טענותיו כלפי הבורר, היא המלמדת כי השלים עם התנהגות הבורר וכי למעשה לא היה בהתנהגות הבורר כל מחדל ו/או כל פגם, ולכן נמנע מלבקש את פסילת או הפסקת הבוררות.
העלאת טענות אלה לאחר מתן הפסק ולאחר שהפסק לא היה לרוחו, אין בה אלא חוסר נקיון כפיים".
עוד אציין לעניין טענת המערער, כי הבורר הניח חסמים בניסיונותיו הנואשים להביא בפניו את ראיותיו בעניין החזקתו בשטח המחלוקת , הרי שמהאמור לעיל עולה שהמערער בעצמו מודה שהביא ושהשמיע בפני הבורר את כל טענותיו.
על כך אומרת פרופ' אוטילנגי בספרה בוררות, דין ונוהל בעמ' 443:
"אינני מכירה שום דרישה, לפיה על הבורר להרשות לכל צד להביא את כל הראיות שברצונו, הדבר צריך להיות תלוי בנסיבות כל מקרה ומקרה."
הבורר התייחס לגרסאות כל צד והכריע באופן ברור ומפורט בין הגרסאות, תוך שהוא מנמק באופן עניני את הכרעתו.
ראה לעניין זה:
"זאת ועוד, בדונו בבקשה לבטל פסק בוררות או אישורו, אין בית המשפט משמש כערכאת ערעור על פסק הבורר. הטענה כאילו הבורר לא התייחס בפסקו על כל הראיות שהיו בפניו, או פסק בניגוד לראיות שהיו בפניו - טענות אלו יכול שתהיה להן משקל בבית המשפט, אך לא בית המשפט היושב לדון בבקשה לביטול פסק הבורר". (ע"א 1325/92 קולקר נ. דיפלומט אופנועים בע"מ, פד"י מז' (3) עמ' 89).
ובעניין הנדון בפני, התייחס הבורר לכל הטענות של הצדדים, והעובדה שבחר לפסוק לטובת המשיב, איננה עילה לביטול הפסק.
ויפים דברים אלו כפי שנאמרו גם בע"א 318/85 כוכבי נ. גזית קונסיולים השקעות ופיתוח בע"מ פ"ד מב' (3) עמ' 265.
"ובענין הנדון בפני, התייחס הבורר לכל הטענות של הצדדים, והעובדה שבחר לפסוק לטובת המשיב, איננה עילה לביטול הפסק.
בית המשפט ימנע מלשמש בוחן ובודק של פסק הבורר אף אם טעה הבורר בדבר הלכה או שיקול דעת, אין בכך כדי לבטל הכרעתו.
לא על נקלה ייטה בית המשפט להתערב בהחלטתו של הבורר, לא יחליף את שיקול דעת הבורר ובוודאי יעדיף ככל שניתן להמנע מביטולה. "
מן המקובץ עולה שיש לדחות את בקשת הביטול.
ההליך הועבר מבורר לבורר עד שבפעם השלישית בהסכמת הצדדים מונה כבורר עו"ד ד"ר דורון דינאי להמשך דיון, הצדדים פרשו בפני כב' הבורר אין סוף ראיות ואף העידו כל אחד מטעמו את עדיו ונערכו חקירות נגדיות הדדיות.
במשך השנים בהם התנהל ההליך, החליפו הצדדים ביניהם, מסמכים רבים וסיכומים, שחשפו את הצובר הראייתי, שבסופו הוכרעה המחלוקת.
למעשה פרסו הצדדים את הראיות נשוא הליך הבוררות במשך מספר רב של דיונים שנמשכו כ 5 שנים לפני כשלושה בוררים שונים.
ראה לעניין זה;
"משכך אין לפתוח פתח חדש והרחבת החזית לשינוי נשוא התדיינות מרובה שקדמה לו, פירוש, שלפיו כל פעם שמתגלה ראיה חדשה שאינה שייכת לעובדות ההליך המתנהל עשוי להרחיב את הפתח, שאז כל מחלוקת, במשפט או בעובדה שנדונה והסתיימה כבר עשויה להיפתח לדיון מחודש, על ידי שבעל דין שיביא ראיות חדשות להוכחת אותן עובדות או טענות שנשנו במחלוקת ושכבר נדונו. כך, לשם ההמחשה, אם בית המשפט קבע, בדיון שקדם לחקירה הנגדית, קביעות שבעובדה שהתבססו על עדות העדים, פתיחת הפתח לחקירה נגדית חוזרת תביא לידי כך, שבעל הדין האחר יוכל להביא עד "חדש", דבר שיתן אפשרות לשפר את ראיותיהם, על ידי הבאת ראיות חדשות". (ת"א (פתח-תקוה) 4089/03 - נופר חשמל סחר בע"מ נ' מ.ש.א.ג בע"מ . תק-של 2005(2), 14755 ,עמ' 14757.)
המערער מנהל מזה כ 5 שנים, הליך בוררות נגד המשיבה נשוא החלקה שבמחלוקת, שהתגלגל דרך שלושה בוררים בהם הוצגו אין סוף מסמכים, מכאן שהיה לו יומו להציג כל מסמך, או חוות דעת במידה וראה בכך שיש בה להביא ראיה טובה בפני כב' הבורר.
ראה לעניין זה ת"א (חיפה) 1682/03 - אטרי שלמה נ' איילון חב' לביטוח בע"מ . תק-של 2004(4), 6418 ,עמ' 6426.
"הכלל הוא איפוא שאין להתיר לאחר ראיות הנתבע הגשת ראיה שהתובע ידע עליה והיה יכול להגישה קודם לכן" (וראה גם ע"א 89 / 801
אין מדובר בראיות מפריכות אלא בראיות נוספות שמבקש המערער להציג ושהיה בידי המערער להגישם במועד הליך הבוררות, והן קשורות קשר אמיץ לשאלות שבמחלוקת. המערער לא הגישן קודם לכן, כדי להתמודד עם הטענות והראיות שהציגה המשיבה, ולפיכך אין לו אלא להלין על עצמו.
לסיכום
עלי לציין כי לא שמעתי מפי המערער טענה ברורה כי ישנן ראיות ו/או מסמכים אשר ביקש להביא בפני הבורר במהלך ההליך והבורר לא הסכים לקבלן.
מעיון בחומר שלפני עולה שכל טענתו של המערער היא שלא ניתנה לו הזדמנות שנייה לטעון את אותן טענות שכבר טען.
יוצא אפוא, שאין זה מחובתו של הבורר לתת למבקש להשמיע טענותיו פעמיים.
לאור האמור אני דוחה את טענת המערער לעניין הבאת ראיותיו בפני הבורר.
טענת המערער כי הבורר מנע ממנו להתבטא, התנהג כנגדו בבוטות וכי הייתה לבורר דעה קדומה.
אינני רואה ממש בטענות אלו.
מעיון בחומר שבפני עולה כי כל אותם המקרים שטוען להם המערער היו עת ניסה המערער לכפות את הסדר הדיוני על הליך הבוררות. או שנתבקש, לסדר את המסמכים הרבים שהביא, או במקרים בהם החליט הבורר כי אין למסמכים מסוימים רלוונטיות להליך.
על כך אומרת פרופ' אוטילנגי בספרה בוררות, דין ונוהל בעמ' 443:
"אינני מכירה שום דרישה, לפיה על הבורר להרשות לכל צד להביא את כל הראיות שברצונו, הדבר צריך להיות תלוי בנסיבות כל מקרה ומקרה."
המערער לא הניח תשתית ראייתית לטענותיו אלו , ולא ניתן על ידו הסבר מניח את הדעת, אם כך - מדוע לא ביקש את פסילתו של הבורר בטרם הסתיים הליך הבוררות. וזאת כאשר במשך כשנתיים של אין ספור דיונים בפני הבורר, לא הלין המערער על טענותיו אלו כפי שהוא מעלה ומתאר בפני, היום בהליך הבוררות שהתנהל בפני כב' הבורר עו"ד ד"ר דורון דינאי, דבר כפי שמתברר ידע לעשות כן בעבר, עת בקש לפסול את כב' הבורר עו"ד משה שפורן .
המערער היה מיוצג על ידי עו"ד. ובה במידה שעורך דינו ידע על כך, בשלב מוקדם יותר, לא ניתן הסבר מניח את הדעת - מדוע עורך דינו של המערער לא ייעץ לו, להלין על כך טרם הסתיים ההליך, או שלבקש את פסילת הבורר בשל העילות אותן מעלה ומתאר בפני המערער היום. ומדוע לא ביקש המערער עצמו מעורך הדין לבקש את פסילת הבורר קודם לכן בשל הטענות שמעלה בפני היום המערער. הטענות עולות לראשונה בשלב הערעור כאשר ניתן פסק דין לחובת המערער. מכל מקום, נראה לי שאין בטענה זאת כדי להצדיק את ביטול פסק הבורר או לגרום לכך לשנות את מסקנותיו של הבורר.
בקשה והסכמת המערער להליך בוררות
המערער הוא זה שבחר ובקש למסור את הסכסוך לבוררות על פי סעיף 52(2) לפקודת האגודות השיתופיות כמו גם המשיבה.
מהחומר שבפני עולה והמערער עצמו מעיד בעמוד 2 סעיף 1.6 להשגה כי הוא זה שדרש את פסילתו של הבורר עו"ד משה שפורן והוא זה שגם הסכים למינויו של עו"ד ד"ר דורן דינאי שיהיה הבורר להמשך הליך הבוררות.
על סמך הסכמתו של המערער נתנה ביום 16.03.04 עו"ד
משכך יש לראות את הסכמתו הדיונית של המערער להחלפת הבורר והמשך הליך בוררות זה בפני עו"ד ד"ר דורון דינאי , את רצון המערער להביא את הסכסוך לסיום.
עוד עולה מהחומר שבפני, כי הצדדים הגיעו להסדר דיוני קודם, עוד ביום 03.06.02 אשר המבקש היה צד לו, אשר בעת שהתגבש ההסדר הדיוני, היה המבקש ער למשמעויותיו. כך גם הסכים המערער להסדרים דיונים אחרים שהיו ונקבעו בהמשך הליך בוררות זה בפני עו"ד ד"ר דורון דינאי.
לעניין זה יפים הדברים אשר נאמרו רע"א 5823/00 - פואד כיוף נ' סלימאן מנסור ו-2 אח' .תק-על 2000(3), 1140 ,עמ' 1141.
"זניחת דרך דיונית רק משום שהמבקש סבור עתה כי "חשיפת אמת ומניעת עיוות דין" מחייבת זאת, איננה עניין של מה בכך. המונחים "חשיפת אמת" ו"מניעת עיוות דין" אינם קולבים עליהם ניתן לתלות נסיון חד צדדי לסגת מהסדר דיוני שנערך. יותר משהבקשה מבוססת על האינטרס ב"חשיפת האמת" כלשון המבקש, היא מלמדת עד כמה, לעיתים סוגיית האמת עקרונית בהשוואה לסוגיית הראות המשתנה. המבקש השקיף על הדרך הראויה לחשיפת האמת בצורה שונה בשלבים השונים של ההליך, שינוי זה בדרך הראייה של המבקש נעשה לאחר שהצדדים סיכמו ביניהם מהו הצובר הראייתי, שעל יסודו תוכרע המחלוקת. שינוי זה אינו עניין של מה בכך. ברגיל יש לכבד הסכמה דיונית כזו. אין לראות בה מכשול לגילוי האמת,והיא משרתת את האינטרס בדבר סופיות הדיון, תוך כיבוד האוטונומיה של הצדדים ביחס לדרכי ניהולו" (ע"א 61/84 ביאזי נ' לוי, פ"ד מב (446(1).
יוער כי במקרה דנן, היה הסדר דיוני קודם, עוד ביום 03.06.02 שהמבקש היה צד לו, ואשר בעת שהתגבש, היה המבקש ער למשמעויותיו כמו גם להסדרים דיונים אחרים כפי שהיו ונקבעו בהמשך הליך בוררות זה בפני כב' הבורר עו"ד ד"ר דורון דינאי. שבא במקומו של עו"ד משה שפורן.
עוד בטרם הועבר התיק לעו"ד ד"ר דורון דינאי, זאת לאחר שהמערער ביקש לפסול את הבורר עו"ד משה שפורן, התנהלו דיונים בפני הבורר משה שפורן במשך כשנה ושלושה חודשים בהם ניתנו מספר החלטות ובין היתר החלטות כי על הצדדים להגיש את עיקרי טענותיהם, תצהירי עדות ראשית ועוד... . הדיונים התנהלו במשך כשנה ושלושה חודשים.
הצדדים החליפו בניהם מסמכים רבים בעקבות החלטות דיוניות שנתן הבורר עו"ד משה שפורן עת ניהל את ההליך במשך כשנה וחצי. גם עת מונה כב' הבורר עו"ד ד"ר דורון דינאי להמשך הליך הבוררות נשוא תיק זה, הוא נתן מס' החלטות דיוניות , בהם הצדדים החליפו ביניהם מסמכים רבים וסיכומים, שחשפו את הצובר הראייתי, במשך תקופה של כשנתיים, שבסופו הוכרעה המחלוקת.
השינוי שהיום מבקש המערער בערעורו אינו עניין של מה בכך. ויש לכבד את ההליכים שהתנהלו ואת ההחלטות הדיוניות שניתנו עד היום, שמטרתם היא לשרת את האינטרס בדבר סופיות הדיון.
עתה עת נתן הבורר עו"ד ד"ר דורון דינאי פסק בורר. ומשראה המערער כי התוצאה אינה נוחה לו החליט לערער על פסק הבורר בטענות כי הבורר שגה, לא נתן לו להתבטא, או שלא נתן לו הבורר להביא את ראיותיו. וכי נהג בבוטות.
יוער כי מעיון בחומר שלפני , עולה כי בכל פעם שהחלטות בורר זה או אחר לא הניחו את דעתו של המערער ולא היו לשביעות רצונו, הלין על הבוררים ואף ידע בעבר לבקש לפסול אותם, אך שלא כמו במקרים הקודמים, הפעם לא הלין בתקופה של כשנתיים על הבורר אלא רק לאחר שניתן פסק הבורר ונוכח לדעת כי אין הפסק מתיישב עם צפיותיו.
לאור האמור לא מצאתי כי יצאה שגגה מתחת ידו של כב' הבורר, או כי נפלו פגמים בהתנהלותה של הבוררות המצדיקה את התערבותי, אין להתיר למערער לפתוח חזית חדשה. או לפסול את הבורר.
נטל הוכחת העסקה על ידי המערער והעברת נטל הראיה למשיבה כי בעלה המנוח שילם עבור העסקה
נטל כבד משקל מוטל על כתפי המערער.
במקרה דנן, המערער לא רק שלא נתן כל הסבר המניח את הדעת, מדוע לא נערך או היה בידו, מסמך בכתב בעניין כה יסודי וחשוב כמו עסקה במקרקעין, במקרה דנן החלקה שבמחלוקת, או מסמכים היכולים להעיד אם הייתה צריכה להשתלם תמורה בגין עסקה זו, אלא שלא העלה כלל בתביעתו טענה לתמורה מוסכמת עם בעלה המנוח של המשיבה, ובסס את תביעתו, רק על אותו מסמך, מהנה"ח שהוא לדבריו סיכום הוצאות שהוציא בגין עבודות שונות, רק בסיכומי טענותיו מנסה המערער להבנות מעדותו המאוחרת של העד שלמוביץ שהובא כעד מטעם המשיבה ולנסות להוכיח כי היה כביכול הסכם בע"פ בינו לבין בעלה המנוח של המשיבה, או ששולמה תמורה כלשהי.
המערער לא הוכיח קיומה של הסכמה מאוחרת לעסקת מקרקעין בחלקה שבמחלוקת או להסכם תמורה .
אעיר, שאין זה סביר להאמין שהמערער היה מבצע עסקת מקרקעין מאין זו שלפנינו מבלי שיהיה בידיו אישור בכתב מצד בעלה המנוח של המשיבה, שהוא מוותר על החלקה, או באם שולמה תמורה.
נטל ההוכחה שמוטל במקרה כזה בו נטען כי ההסכם נקבע בעל-פה או שנתנה תמורה כאשר אין לכך תימוכין, אף גדול יותר.
אשר על כן, על פי הכלל "המוציא מחברו עליו הראיה", על המערער - ולא על המשיבה - להרים את נטל השכנוע שהיה לו הסכם מחייב לעניין החלקה שבמחלוקת, או שהייתה תמורה, דבר שלא קרה במקרה דנן.
אין להעביר את נטל הראיה למשיבה כשטענה רק טענה חילופית אפשרית כי בעלה המנוח שילם.
לסיכום (בעניין נטל הראיה ): אין חולק שהנטל להוכיח את ההסכמה באם הייתה כזו לעניין הקרקע שבמחלוקת, או באם הייתה תמורה בגין עסקה זו מוטל על המערער ולא על המשיבה.
לכן, דווקא בגלל שנטל הראיה מוטל על המערער, עליו לטעון ולהוכיח קיום הסכם ותמורה , הרי שבאין הרמת נטל זה על ידי המערער יש לקבוע שהמערער לא הרים את הנטל. מכאן שלא הונחה תשתית ראייתית לקביעה שלמערער יש זיקה לחלקה שבמחלוקת וכי הייתה תמורה, נשוא החלקה שבמחלוקת.
מתן משקל לחוות הדעת של השמאי מר חבקין
מעיון בחומר שלפני עולה כי חוות הדעת שהוגשה על ידי מר חבקין לא נסתרה בחקירתו הנגדית של מערער את השמאי, המערער אף בחר שלא להגיש שום חוות דעת אחרת מטעמו.לפיכך לא נשאר אלא להסתמך על חוות דעת זו. משכך לא יכול היום המערער לאחר שנוכח כי התוצאה הסופית אינה נוחה לו לבוא ולטעון כנגד המשקל שנתן הבורר לחוות דעת זו בפסק הבורר.
עוד עולה מהחומר שבפני כי עוד ביום 20.05.03 היה בידי המערער אם רצה בכך לבקש מומחה מטעמו ולהביא חוות דעת מטעמו, אך לא עשה כן.
בהחלטת הבורר עו"ד משה שפורן מיום 20.05.03 נאמר "יחד עם זאת באם יסבור עו"ד ארנפלד,כי יש חשיבות להוכחת טענותיו,בהסתמך על מסד הנתונים הגיאודטים, כי אז יתכבד ויגיש בקשה לצירוף עדות מומחה, שתדון לגופה".
עת הוגשה חוות הדעת של השמאי חבקין היה למערער יומו לבקש מהבורר כי הוא מבקש להביא חוות דעת נגדית , מיותר לציין כי לא ראיתי בחומר שלפני כי הייתה בקשה כזו מצד המערער. מה גם שהמערער כאמור חקר בחקירה נגדית את השמאי חבקין.
לאור האמור אינני מקבל את טענת המערער לעניין התחשיב שעשה הבורר בהסתמכו על חוות הדעת של השמאי חבקין.
טענות המערער לשווי הגידולים והמחוברים
מהחומר שבפני עולה כי המשיבה בקשה "כי החלקה תוחזר לידיה כשהיא פנויה מכל חפץ אך למעט גידולים חקלאיים, שהיא מבקשת כי יושאר בה " .(פסק הבורר עמ' 9 סעיף 32).
עוד עולה כי המערער מעבד את החלקה מזה תקופה ארוכה וגידל גידולים חקלאיים, שנשתלו על ידו, על החלקה שבמחלוקת.
במצב כזה, ברור כי אין למשיבה לקבל את הגידולים בחינם.
הבורר ראה לנכון בהעדר ראיות לגבי שווי הגידולים והמחוברים, ככל שיש כאלה, בחלקה שבמחלוקת, כי יש להחזיר את החלקה כשהיא פנויה גם מגידולים חקלאיים.
סבורני כי בנסיבות המקרה ובמיוחד כ
"כלל הוא, שתובע לא יזכה בסעד שלא עתר לו בתביעתו, ובית המשפט לא יעניק סעד מעבר לסעד שהתבקש בכתב התביעה" (זוסמן, עמ' 162-164; ראו גם: ע"א 8659/99 חברת נוף ים כחול השקעות ופיתוח פרוייקטים בע"מ נ' פיינרו, פ"ד נד(2) 625, 633 (2000) - צוטט בע"ע (ארצי) 1326/04 עביר שאהין נ' מכללת מאר אליאס ואח', (לא פורסם, 02.11.2005).
"בית המשפט העליון קיבל את ערעורה של המערערת, וקבע, כי לא היה מקום לפסוק למשיב סעד שלא נכלל בתביעתו. יפים לענייננו דבריו של כבוד השופט א' ריבלין בפסק דינו:
"המקרה דנן הינו דוגמא מובהקת לכך שגם גישה ליברלית באשר לסדרי הדין אינה יכולה להכשיר כל פגם פרוצדוראלי: המשיב לא העלה בכתב התביעה כל טענה בעניין הפיקדון, ולא ביקש השבה. ... אין, וממילא לא היה מקום לפסיקת סעד שלא נתבקש" (ע"א 8572/03 טיטן בנץ בע"מ נ'
מכאן שאני מקבל את טענת המערער לעניין החישוב של הגידולים החקלאיים וקיזוז ערכם מהסכום שנפסק.
טענה נוספת אותה מעלה המערער בפני היא, כי הוא הוציא הוצאות שונות בחלקה שעיבד.
מהחומר שבפני עולה כי המערער העלה טענה זו אף בפני הבורר, ואף הציג בפני הבורר ראיות שונות נשוא טענתו זו.
לא שוכנעתי כי הראיות לעניין הוצאות העיבוד של החלקה, משויכות דווקא להוצאות ישירות בגין עיבוד החלקה שבמחלוקת, שכן המסמכים שהציג המערער, כוללים שרשרת של עבודות בפרויקטים אחרים בעלי היקפים משתנים שאין להם שום קשר לתביעה זו. אין זה ברור כלל כיצד ייחס המערער את אותו חלק מהסכום הכולל שבחר המערער, לייחס לחלקה שבמחלוקת דווקא.
גם אם אטה לחשוב כי היו הוצאות בגין עיבוד החלקה שבמחלוקת הרי שאלה נעשו לטובת הגידולים החקלאיים, אשר במשך השנים נהנה המערער מפירותיהם.
ויפים דברים אלו לעניין זה:
לא על נקלה ייטה בית המשפט להתערב בהחלטתו של הבורר, לא יחליף את שיקול דעת הבורר ובוודאי יעדיף ככל שניתן להמנע מביטולה."(בע"א 318/85 כוכבי נ. גזית קונסיולים השקעות ופיתוח בע"מ פ"ד מב' (3) עמ' 265.)
על כן אני דוחה את טענת המערער לעניין הוצאות עיבוד החלקה שבמחלוקת. למעט הטענות שלא הוכחו ולא נדונו לגבי הכשרת הקרקע לצורך הגידולים, אם ובכלל השקיע המערער כספים בהכשרה.
הוצאות הליך הבוררות
מעיון בחומר שבפני עולה כי הליך זה מתגלגל במשך כ 5 שנים אשר כללו אין ספור דיונים, מסמכים, חוות דעת מומחה, עדים, הוצאות תמלול, פרוטוקולים ושכר בוררים.
יוער כי בהליכים כנגד אגודת נאות אוריאל נפסקו הוצאות בנפרד.
סעיף 13 לתקנות האגודות השיתופיות (בוררות וסכסוכים),תשל"ב – 1972
(א) " הבורר יפעל בדרך הנראית לו מועילה ביותר להכרעה צודקת ומהירה של הסכסוך ויפסוק לפי מיטב שפיטתו על פי החומר שבפניו: הבורר לא יהיה קשור בדיני הראיות או בסדרי הדין הנהוגים בבתי המשפט
(ב) הבורר רשאי לתת פסק הצהרתי, צו עשה או לא תעשה, צו ביצוע בעין וכל סעד אחר שבית המשפט מוסמך לתתו, וכן רשאי הוא , באישור הרשם, לתת פסקי ביניים המכריעים בנושא הבוררות חלקים חלקים.
(ג) הבורר רשאי להורות בדבר הוצאות הצדדים , לרבות שכר טרחת עורך- דין, ובדבר שכר הבורר והוצאותיו, כולם או מקצתם, והוא רשאי להורות על הפקדת סכומים אלה או על מתן ערובה לתשלומים: הצדדים חייבים לשלם לבורר שכרו והוצאותיו חלק בחלק, זולת אם הבורר הורה הוראה אחרת".(ההדגשה שלי – א.ז)
מאידך : סעיף 15 לתקנות האגודות השיתופיות (בוררות וסכסוכים),תשל"ב – 1972.
15. " הרשם רשאי, על פי בקשת צד, להפחית שכר או הוצאות שקבע הבורר, אם ראה שהשכר או ההוצאות מוגזמים, ורשאי הוא לפי זה לצוות על החזרת הסכומים ששולמו לחשבון השכר או ההוצאות: החלטתו של הרשם בעניין קביעת השכר וההוצאות תהיה סופית"
על פי סעיף 52 (3) וסעיף 52(4) (א) (ב) לפקודת האגודות השיתופיות בסמכות הרשם לתקן את פסק הבוררים או להחזירו לבורר, או לבוררים בכל עניין הנזכר בפסק, למען יחזרו ויעיינו בו.
סבורני כי בנסיבות העניין משלא פורטו סכומי הוצאות המשיבה בפסק הבורר יש לשוב ולבדוק את ההוצאות בפועל שנגרמו למשיבה כתוצאה מהליך בוררות זה.
לאור האמור על הבורר לשוב ולדון בנושא ההוצאות לאחר שהמשיבה תציג את הוצאותיה.
סיכומו של דבר
ביום 29.03.06 התקיים בפני דיון בו הסכימו הצדדים כי במידה ולא יגיעו לגבש בניהם הסכם פשרה, אדון ואחליט על פי החומר שבפני.
ביום 20.06.06 הודיעו לי הצדדים בכתב כי חרף מאמציהם הם לא הצליחו לגבש הסדר פשרה בניהם, אשר על כן אני מתבקש ליתן החלטתי בתיק על סמך כתבי בית דין והמסמכים שהובאו בפני על ידי הצדדים.
לפיכך ולאור האמור אני מקבל את בקשת המערער רק:
א. בשאלת השארת הגידולים החקלאיים והמחוברים בחלקה, ומחזיר לבורר את התיק על מנת שיחזור וידון בהם :
1) השארת הגידולים החקלאיים אותם מבקשת המשיבה להשאיר.
2) חישוב שווי הגידולים החקלאיים והמחוברים לחלקה שבמחלוקת, ככל שלמחוברים יש קשר לגידולים החקלאיים שיקבעו על ידי שמאי.
3) בדיקת נושא ערך הכשרת הקרקע לגידולים.
4) לאחר הערכת השמאות לשוויי הגידולים והמחוברים והכשרת הקרקע, ייעשה קיזוז, מהסכומים אותם קבע הבורר, בפסק הבורר מיום 04.01.06 .
5)
6) 5129371
7) 54678313השאלה האם ימונה שמאי על ידי הבורר, או להטיל את השמאות על מי מהצדדים תהיה לשיקול דעת הבורר.
ב. לעניין ההוצאות, על הבורר לחזור ולפרט כיצד חושבו ההוצאות שנפסקו לטובת המשיבה, ועל הבורר להעמידם על לפי ההוצאות שבפועל היו למשיבה בגין הליך זה ואף אם יהיה צורך לשמוע ראיות.
ג.
ד. 5129371
ה. 54678313המערער יפנה את החלקה תוך 14 יום ממתן החלטתי זו.
אין צו להוצאות
ניתן היום 25.07.06. בהעדר, המזכירות תעביר
אורי זליגמן, עו"ד
אורי זליגמן 54678313-/
החלטתי לצדדים
רשם האגודות השיתופיות
נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה
