משרד החקלאות סירב להמליץ על מתן היתרי בנייה לרפת ומרכז מזון לחקלאי במושב גבעתי מאחר והלה משתמש במבנה חקלאי כמחסן לוגיסטי

בבית משפט המחוזי מרכז בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים בפני כב' השופטת זהבה בוסתן. עת"מ 42001-12-10 אברהם כראדי נ' מדינת ישראל – משרד החקלאות
הרקע

אברהם כראדי, חקלאי המתגורר במושב גבעתי, פנה לועדה המקומית בבקשה לקבל היתר לבנייה מחדש של רפת, מרכז מזון ומתבן, לאחר שבנובמבר 2008, כילתה שריפה חלק מהמבנים החקלאיים שהיו בנויים במשק על פי היתר, כשלטענתו הוא מעוניין לשקם המבנים על מנת שניתן יהיה לעשות בהם שימוש ולהגדיל את היקף גידול ראשי הבקר שהוא מגדל במשק.

הועדה המקומית סירבה לתת את היתר הבניה המבוקש, בטענה כי אברהם לא עשה במבנים שנשרפו שימוש חקלאי, ואברהם עתר בפני ועדת הערר של מחוז הדרום, שקיבלה הערר בחלקו, וקבעה כי ניתן לחדש את היתר הבנייה שניתנו לאברהם בעבר "בכפוף לחתימה ואישור משרד החקלאות".

לאור החלטה זו, פנה אברהם למשרד החקלאות, שבאוקטובר 2010 החליט לדחות את בקשתו להמליץ בפני הועדה המקומית על מתן ההיתרים, תוך מתן נימוק כי לא ניתן לחדש את ההמלצה שניתנה בעבר, מאחר ובמבנים שנשרפו ובמבנים נוספים במשקו של אברהם נעשו שימושים חורגים שאינם מוסדרים.

על החלטה זו עתר אברהם.

אברהם טוען, כי שיקול דעתו של משרד החקלאות מוגבל לעניין השימוש החקלאי במבנה החקלאי, ושבסמכותו לבדוק האם המבנה שמבקש אברהם לבנות נועד לשימוש חקלאי או לא, אך הוא אינו רשאי לקבוע האם המבנה נדרש או לא נדרש לעבודתו של החקלאי. עוד מוסיף אברהם, כי ההחלטה פוגעת בפרנסתו, ופוגעת בזכויותיו לפי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ולפי חוק יסוד: חופש העיסוק.

מנגד, טען משרד החקלאות, כי החלטתו נסמכת על שני נימוקים: ראשית, שאברהם עושה שימוש חורג במשקו משך תקופה של למעלה מ-5 שנים. ושנית, שמשרד החקלאות אינו ממליץ על מתן היתרי בנייה למבנים חקלאיים מקום בו נעשה שימוש חורג במבנים להם מבוקש ההיתר או במבנים אחרים באותה נחלה.

דיון והכרעה

בפתח הדברים הגדיר בית המשפט, כי השאלה העולה מהעתירה היא – האם רשאי משרד החקלאות לשקול בין שאר השיקולים את השימוש החורג שנעשה במשק בבואו להמליץ בפני הועדה המקומית על מתן היתר לאברהם לבנות מחדש ולשקם מבנים שנבנו כדין ועלו באש. ובמלים אחרות – מהו מתחם השיקולים של משרד החקלאות לשקול בבואו לאשר או לשלול מתן המלצה.

על פי חוק התכנון והבניה,

בהתאם לכך, נפסק בפס"ד בלפוריה (ע"א 482/99 מושב עובדים בלפוריה נ' הועדה המקומית לתו"ב יזרעאלים), כי החשש מפגיעה בזכות הקניין של בעל הקרקע, אינו מונע מועדת התכנון מלבחון את שאלת השימוש בטרם מתן היתר הבנייה. והוסיף בית המשפט, כי אמנם פסיקה זו נוגעת לשיקולי ועדות התכנון, אך ניתן להשליך מכך גם על שיקול דעתו של משרד החקלאות.

מאחר ומשרד החקלאות הינו המוסד המקצועי שבידיו הכלים לקבוע מהו שימוש חקלאי והוא אמון על שמירת הקרקעות החקלאיות, הוא רשאי לבחון את עצם אפשרות קיומה של הפעילות החקלאית המבוקשת והתאמתה למבנה המבוקש, בשעה שהוא נדרש להמליץ בפני ועדת התכנון על מתן היתר בנייה. ממילא, עשיית שימוש חורג בקרקע חקלאית, או בניה ללא היתר שנעשה בקרקע חקלאית, הם שיקולים לגיטימיים שעל משרד החקלאות לשקול.

בענייננו, מתייחס משרד החקלאות הן לשימוש החורג שנעשה בעבר במשק, הן לחששו משימוש חורג בעתיד והן לכוונותיו האמיתיות של אברהם. ודי בהודאתו של אברהם כי הוא ממשיך ועושה במשק שימוש חורג כדי לקבוע, כי לא נפל פגם בהחלטת משרד החקלאות שסירב להמליץ בפני הועדה המקומית על מתן היתר לבניה המבוקשת מהטעם שבמשקו של אברהם מתבצע שימוש חורג.

סיכום

מאחר ולא נפל כל פגם בהחלטת משרד החקלאות, דחה בית המשפט את העתירה וחייב את אברהם לשלם שכ"ט עו"ד בסכום של 20,000 שקלים חדשים.

 
ניתן ב- י"א כסלו תשע"ב, 07 בדצמבר 2011, בהעדר הצדדים.

לערך מושב גבעתי בויקיפדיה

יצירת קשר

השאירו פרטיכם ונחזור אליכם בהקדם: